# עו

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/76/

מלך יחיד ומיחד. מלך כביר. מלך לובש רחמים. לפעמים, בחמלתך עלי, נפתח לי אור גדול ונדמה לי שבודאי אהיה איש כשר כראוי. ואחר כך פתאם נחשך לי, כאלו בא השמש ממש פתאם שלא בעונתה. ואתה למדתנו בתורתך, שזה בחינת מה שנאמר ביעקב: “ויפגע במקום”. כי באברהם נאמר: “וירא את המקום מרחוק”, אבל יעקב אבינו זכה לפגע ממש במקום כאשר הודעתנו על ידי חכמיך. ואף על פי כן כתיב בתרה: “וילן שם כי בא השמש”. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: “שלא בעונתה”. ואז הודעת לו בחלום שכל זה בחינת “והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה”. ומזה זכנו לידע שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסלם. “והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו” - שנשכיל שצריך שיהיה לצדיקים, שנקראים מלאכי אלהים, כמה וכמה עליות וירידות. וקדם העליה צריך שיהיה ירידה, והירידה היא תכלית העליה, כאשר הודיעונו חכמיך כל זאת. על כן רחם עלי, אבי, שלא אשתומם ולא אפל בדעתי מכל מה שיעבר עלי:

רחמני ברב חסדך שאפלו כשאני בבחינת עליה, שאני רואה איזה ישועה והתנוצצות, רחם שלא אטעה שכבר האור שלי. רק אדע שעדין אני רחוק מאד, ועל ידי זה תושיעני שלא אפל כשאני רואה אחר כך שנחשך אצלי האור, שזה בחינת ירידה. זכני לידע ולהאמין כי באמת אף על פי כן האור שכבר האיר לי לא נכבה, ולא יסתלק ממני, חס ושלום, כי אור חסדך יתברך מאיר עלי תמיד. רק אדע שהכל הוא בבחינת “ממרחק תביא לחמה” ובבחינת “וירא את המקום מרחוק”. אבל אדע נאמנה שסוף כל סוף תגמר אתה, השם, יתברך מה שהתחלת. טוב ומטיב, ברב רחמיך תיטיב עם כלל ישראל, ועם כל אחד בפרטיות, ותזכנו באמת להיות מצפים לישועה תמיד. “כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה”: