# עח

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/78/

“יְהֹוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת”. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, קָרְבֵנוּ, אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הָרְחוֹקִים, אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה. זַכֵּנוּ כֻּלָּנוּ שֶׁנֵּדַע וְנַכִּיר בְּעַצְמֵנוּ עֹצֵם הִתְרַחֲקוּתֵנוּ מֵאִתְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִצַּד עַצְמֵנוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן נֵדַע וְנַאֲמִין גַּם לְהֶפֶךְ, שֶׁאָנוּ סְמוּכִים וּקְרוֹבִים מְאֹד אֵלֶיךָ, מִצַּד רַחֲמֶיךָ הַנִּפְלָאִים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר. זַכֵּנִי לִרְאוֹת עַצְמִי בִּבְחִינַת גֵר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “אוֹמְרִים לוֹ מַה רָאִיתָ” וְכוּ’. וְתָמִיד אוֹמָר: “יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְּדַאי”, הַיְנוּ שֶׁאַכִּיר בְּעַצְמִי גַּם כֵּן עֹצֵם הִתְרַחֲקוּתִי, רַק שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי חָפֵץ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, וְכָל זֶה מֵאַחַר וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בּוֹטֵחַ בְּרַחֲמֶיךָ הַמְּרֻבִּים, כִּי אַתָּה תִּתְבָּרַךְ אוֹהֵב גֵר גַּם כֵּן, וּבְרַחֲמֶיךָ תְּקָרֵבֵנִי:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ לַעֲמוֹד בְּכָל דְּחִיָּה וְהִתְרַחֲקוּת. וְאֶזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק כָּל כָּךְ, מַמָּשׁ כְּמוֹ רוּת שֶׁבָּאָה לְהִתְגַּיֵּר, שֶּׁאֲמָרָהּ לָהּ נָעֳמִי: “אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין”, וְאָמְרָה לָהּ: “בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת” וְכוּ’. זַכֵּנִי לַעֲמוֹד בְּכָל מִינֵי דְּחִיּוֹת כָּאֵלֶּה, אַף שֶׁזֶה יִהְיֶה כְּמוֹ הִתְרַחֲקוּת. וְאֶזְכֶּה לִשְׁאֹב הִתְחַזְּקוּת אֲמִתִּי מִבְּחִינַת רוּת, שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה כָּל כָּךְ וְרָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ. וְאַף שֶׁנָּעֳמִי אוֹמֶרֶת לָהּ: “אוּלַי תָּחוּבִי בְּחֵטְא שֶׁל אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין”, חַס וְשָׁלוֹם. וְאֶזְכֶּה גַּם אֲנִי לְהָשִׁיב כְּשֵׁם שֶׁרוּת הֵשִׁיבָה: “בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת”, הַיְנוּ שֶׁאֶהֱיֶה מְרוּצָה גַּם לָזֶה. וְאַף כְּשֶׁתְּזַכֵּנִי בְּחַסְדְּךָ לִהְיוֹת בִּכְלָל הַתְּמִימִים וְהַצַּדִּיקִים, לֹא אֶבְטַח בְּתוּמִי וְצִדְקָתִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ רוּת מַמָּשׁ:

אָבִינוּ הַטּוֹב שֶׁבַּשָּׁמַיִם, קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו. בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁגִּילּוּ כָּל זֶה, זַכֵּנִי לֵידַע וּלְהָבִין בֶּאֱמֶת עִנְיַן זֶה, שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים, עַל יְדֵי בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת וְהִתְקָרְבוּת, שֶׁהֵאִירוּ בָּנוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. רַחֵם עָלַי וְתֶן בִּי דַּעַת בֶּאֱמֶת, שֶׁלֹּא אֶטְעֶה בְּעַצְמִי לוֹמַר, שֶׁכְּבָר אֲנִי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז אֵדַע בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי רָחוֹק מֵאִתְּךָ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וּמִזֶּה הָיוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים וְהוֹדִיעוּנוּ:

חוּס וְחֲמֹל עָלֵינוּ מַלְכֵּנוּ, שֶׁלֹּא נִפֹּל בַּטָּעוּת בָּהּ נָפְלוּ בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁאָז בְּוַדַּאי הָיָה זְמַן הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל אֵלֶיךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁזָּכוּ לַעֲמֹד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּעַצְמוֹ, שֶׁשָּׁם תַּכְלִית שְׁלֵמוּת מְקוֹם הַהִתְקָרְבוּת, בִּפְרָט בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה שָׁם עֲדַיִן הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת וְכוּ’, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ צְרִיכִין לֵידַע כַּמָּה הֵם רְחוֹקִים עֲדַיִן מִמְּךָ, תִּתְבָּרַךְ, וּמִקְּדֻשַּׁת הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה. וְהָיָה עֲלֵיהֶם לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה וְלִבְטֹחַ בַּחֲסָדֶיךָ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאַתָּה מְקָרֵב גַּם כָּל הָרְחוֹקִים. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּעַצְמוֹ, שֶׁצִּמְצָמְתָ הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתְךָ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר “הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ”. וְכֵן מֵעֹצֶם רַחֲמֶיךָ יִתְבָּרַךְ, צִוִּיתָ לְהַעֲלוֹת בְּהֵמָה גַּשְׁמִית לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. הוֹשִׁיעֵנוּ אָבִינוּ שֶׁלֹּא נִפְגֹּם כְּמוֹ שֶּׁפָּגְמוּ אָז בָּזֶה, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח וְנִסְבֹּר שֶׁכְּבָר כָּל טוֹבָתֵנוּ בְּיָדֵנוּ וּכְבָר אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים מַמָּשׁ מִצַּד עַצְמֵנוּ. רַחֲמֵנוּ שֶׁלֹּא יָרֹם לִבֵּנוּ וְלָעַד לֹא נִשְׁכָּחֶךָ. שֶׁעַל יְדֵי שֶּׁפָּגְמוּ בָּזֶה גָרְמוּ כָּל הַחֻרְבָּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת “הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי”. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵנוּ הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

מַלְכִּי וֵאלֹהַי, אָנָּא זַכֵּה אוֹתִי לְקַבֵּל אוֹר הִתְחַזְּקוּת וּרְמָזִים אֲמִתִּיִּים, מִזֶּה שֶׁגַּם נָעֳמִי דִּבְּרָה עִם רוּת בְּדֶרֶךְ זֶה. כִּי אַף עַל פִּי שְׁעָתָהּ בּוֹעֵר לִבֵּךְ מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם מִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה אַחַר כָּךְ, אוּלַי תִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין. וְאֶזְכֶּה לַעֲמוֹד עַל עָמְדִי, מַמָּשׁ כְּמוֹ רוּת הַצַּדֶּקֶת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי קִבְּלָה עַל עָצְמָה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ אָז לִהְיוֹת צַדֶּקֶת גְּמוּרָה וְלֹא שֶׁתִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין, חַס וְשָׁלוֹם. וְאֶתְחַזֵּק כָּל כָּךְ כְּמוֹתָהּ, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן הֵשִׁיבָה לָהּ בִּתְמִימוּת צִדְקָתָהּ: “כִּי בְּוַדַּאי אֵינֶנִּי בְּטוּחָה בְּצִדְקָתִי לְעוֹלָם וּמִי יוֹדֵעַ בְּמַה שֶׁאוּכַל עוֹד לְהִכָּשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם. יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם יִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר, חַס וְשָׁלוֹם, וְיְבִיאֵנִי לָמָּה שֶׁיְּבִיאֵנִי, שֶׁאֶתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין, חַס וְשָׁלוֹם. אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, וַיַּעֲבֹר עָלַי מַה, וּבְאָשֵׁר תָּמוּתִי אָמוּת” וְכוּ’. זַכֵּנוּ בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְקַבֵּל עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כָּךְ מַמָּשׁ גַּם כֵּן. שֶׁאָז קֵרְבָה אוֹתָהּ נָעֳמִי בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל וְנֶעֶשְׂתָה צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה, עַד שֶּׁזָּכְתָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה מָשִׁיחַ שֶׁיַּחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְמוּטָב. וְזַכֵּנוּ בְּחֶמְלָתְךָ, שֶׁנֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל אָדָם הַבָּא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּתוֹ עַל יְדֵי הִתְרַחֲקוּת. רַחֵם עָלֵינוּ, אָבִינוּ, אֲפִלּוּ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁתְּזַכֵּנוּ שֶׁנִּתְקָרֵב הַרְבֵּה, נִזְכֶּה לִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם בְּהִתְרַחֲקוּתֵנוּ. רַק רַחֲמֵנוּ שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה, חַס וְשָׁלוֹם. רַק אַדְּרַבָּא, נִזְכֶּה שֶׁהַהִתְרַחֲקוּת תִּהְיֶה בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, בְּחִינַת שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. “שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, יְהֹוָה, וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי”: