# פא

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/81/

“מלך גדול ומהלל בתשבחות. אל ההודאות. אדון הנפלאות. בורא כל הנשמות. רבון כל המעשים”. זכנו נא בוראנו לעקר החנוך בעבודתך תתברך, כפי שהודעת על ידי חכמיך האמתיים, שעקר החנוך לעבודתך הוא על ידי בחינת “תודה הודאה”, שהוא בחינת חנכה. כי אתה יודע, מלכנו, שלפי מה שעובר על כל אחד ואחד רבוי היסורים והצרות והמניעות ובלבולים והתאוות וכו’. אתה לבדך יודע כמה קשה להתקים עד שנזכה לגאלה שלמה, דהינו שאהיה איש כשר באמת כראוי, שזה בחינת גאלה שלמה. ואתה יודע ועד באמת, אבי, כמה וכמה התחילו בעבודתך, ויש שהאריכו בעבודתם ימים ושנים, אבל אחר כך לא יכלו לסבל עוד מרירות הכבדות של הבעל דבר, ונפלו כל אחד כמו שנפלו, רחמן הצל נא מעתה:

אנא אלהי זכני לחפץ בהאמת לאמתו, לחוס על חיי. רחמני וקימני והושיעני, שבכל מה שעובר עלי, יהיה איך שיהיה, אפילו אם אני רואה שאני בעצמי החיב מאד במעשי שאינם טובים. אף על פי כן אפילו אם אני הגרוע שבגרועים, זכני לידע ולהאמין שבודאי אתה גומל עמי חסדים נפלאים בכל יום, כמו שתקנו חכמיך לומר לפניך: “על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת” וכו’. ואדע נאמנה שבודאי דברי רבותינו ז"ל כנים ואמתיים, ונזכה כלנו להאמין בזה, שבודאי אתה תתברך עושה עם כל אחד נסים ונפלאות וטובות הרבה בכל יום ובכל עת ובכל שעה:

מלך רם ונשא, מלא חסדים טובים. רחם עלי וזכני להסתכל באמת, ולראות הרבה בעיני, ולהזכיר את עצמי היטב, כמה מעלות טובות למקום עלי. חמל עלי שאדע כי כל מה שאני זוכה לאיזה מצוה ולאיזה נקודה טובה, בודאי אינו נאבד לעולם. ותן בי דעת אמתי לידע, ולהאמין בלב שלם, שאין כל העולם כלו עם כל תאוותיו ויסוריו והבליו כדאי נגד נקודה אחת של מצוה אחת שכל אחד מישראל זוכה בכל יום. זכני נא להרגיל את עצמי, שבכל מה שיעבר עלי, יהיה איך שיהיה, אזכה להזכיר את עצמי בכל עת הטובות והנפלאות שעשית עמי, אתה תתברך, עד הנה. ועל ידי זה אתחזק לצעק ולהתפלל אליך תמיד, בבחינת “מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא”, כאשר למדונו צדיקיך. ברב חסדך תרחם שעל ידי זה נזכה סוף כל סוף לגאלה שלמה, לשוב אליך באמת:

הנותן לאדם דעת, רחם עלינו וזכנו על ידי בחינה זו להתחנך לעבודתך, כאשר צדיקיך האמתיים מורים ומחנכים אותנו. וכמו העבודה שהאדם עושה בימי קטנותו, אף על פי שאין לה שלמות גמור. בפרט כי, מסתמא, תכף אחר כך עושה הקטן מעשה נערות וקטנות. אף על פי כן אתה למדתנו שכל תנועה טובה שהוא עושה אז יקר מאד מחמת שעל ידי זה הוא מתחנך בעבודתך. זכנו לידע באמת נאמנה שכמו כן הוא ממש אפילו באדם גדול, כל זמן שאין אני זוכה לשלמות הראוי, ואפילו אם אני רחוק כמו שאני רחוק. זכני שאדע נאמנה שאף על פי כן כל נקודה ותנועה של הקדשה שאני זוכה לעשות אז יקרה גם כן מאד, כי היא בחינת חנוך, כפי שגילו לדעתנו הצדיקים. זכנו באמת לעקר החנוך על ידי ההודאה על העבר, וזכנו על ידי זה להתחזק לצעק להבא, עד שנזכה על ידי זה לתשובה שלמה. “הושיענו יהוה אלהינו, וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך”. “ברוך יהוה, אלהי ישראל, מן העולם ועד העולם. ואמר כל העם אמן, הללויה”. “הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו”: