# פה

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/85/

רבון כל עלמין, מלך מלכי המלכים. אתה הוא יוצרנו ואתה יודע יצרנו. וברחמיך למדתנו אבינו, על ידי רבותינו זכרונם לברכה, ש”כך הוא דרכו של היצר הרע: היום אומר לי עשה כך” וכו’, שזה בחינת עברה גוררת עברה. וכתיב: “הוי משכי העון בחבלי השוא” וכו’. ובאמת לפי דרכו של היצר הרע עם אנשים כערכי, שאינם מתגברים כנגדו בנעוריהם, בודאי היה אפס תקוה, חס ושלום, לרב העולם. וכמו שכתוב: “מפנק מנער עבדו” וכו’. אבל אתה, השם יתברך, חומל עלינו בכל דור ודור, וחושב מחשבות לבל ידח ממך נדח. וברב רחמיך אתה שולח סיועא מלעלא, על ידי צדיקי הדור הגדולים האמתיים, שהם בחינת מרדכי והם יודעים היטב מה שנעשה עם כל אחד ואחד, בחינת “ומרדכי ידע את כל אשר נעשה”. ותרחמנו שהם יהיו מעוררים אותנו, ואת כל ישראל לתשובה, בבחינת “ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה”. והם תמיד יהיו מודיעים לכלל כנסת ישראל, שהיא בחינת אסתר, לבל נתיאש עצמנו מן הרחמים ונבוא לפניך המלך. ואף על פי שאנו רחוקים כל כך, שלא נקראנו לבוא אליך, המלך, זה שלשים יום, אשר על כל פנים פעם אחת בחדש צריכין אנו להקביל פניך, אבינו שבשמים. אף על פי כן, זכנו להקיש על דלתי רחמים, אולי תחוס אולי תרחם. עד שאחר כך נזכה, כל כנסת ישראל, לקבל דעת הצדיק האמת, ונאמר: “ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת”, וכפי שדרשו רבותינו זכרונם לברכה: “שלא כדת של תורה”. כי אני יודע בעצמי שעל פי דת של תורה בודאי אינני ראוי לבוא לפניך, המלך, להתפלל לפניך, כפי מה שאני יודע חטאי ועוונותי. אך, אף על פי כן, אבוא לפניך שלא כדת, ו”כאשר אבדתי אבדתי”. הינו אם, חס ושלום, אינו לרצון לפניך תפלתי והתבודדותי עתה מרבוי קלקולי, אף על פי כן, “כאשר אבדתי אבדתי”. ותעשה, השם יתברך, עמי מה שתרצה, אני ברחמיך תמיד איחל ואצעק אליך תתברך, אולי תרחם:

אנא מלכנו, ברב חסדך, תרחם על עמך ישראל. ותושיט, מלכנו, לאסתר את שרביט הזהב, שזהו סוד ההארה והתקרבות מאתך, השם יתברך, שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד, כמו שגילו חכמיך האמתיים ז"ל. אנא, השם יתברך, שלח לנו התקרבות מרחוק, בסוד הושטת שרביט הזהב, שנמשך בנס אמות הרבה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. רחמני שאפלו אני, האדם הרחוק מאד ממך, תתברך, אזכה לשמוע לעצת הצדיק לבלי להתיאש את עצמי. רק אף על פי כן איך שאני, איך שאני, אזכה למסר את נפשי בבטול גמור אליך תתברך, ואבוא לפניך, מלכו של עולם, להתחנן לפניך. ואתה, מלא חמלה, חמל עלי, ותאיר עלי הארה נפלאה מרחוק מאד. תושיעני ותאיר עלי הדעת העליון מאד, שהוא בחינת יראה עלאה דעלאה, עד שאזכה גם אני, הרחוק מאד, לשלמות היראה שהוא בחינת יראה עם דעת, שעל ידי זה אתקרב אליך באמת. “יהוה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו”: