# פז

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/87/

רִבּוֹן כָּל עוֹלָמִים, מַלֵּא חֶמְלָה וְרַחֲמִים. זַכֵּנִי לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר “רֵאשִׁית חָכְמָה” וּשְׁאָר סִפְרֵי קֹדֶשׁ, עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, וְעֹצֶם הַפְּגָם וְהָעֹנֶשׁ שֶׁל כָּל חֵטְא וּפְגָם, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא - רַחַמֶנִי שֶׁאֵדַע שֶּׁאֵין הַכַּוָּנָה בְּכָל זֶה בִּכְדֵי לְרַחֵק אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדָתְךָ תִתְבָּרַךְ וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם. רַק אֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכַּוָּנָתָם הַטּוֹבָה הוּא רַק לְקָרֵב וּלְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּהְיֶה קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים וְנִתְרַחֵק אֲפִלּוּ מִפְּגַם כָּל שֶׁהוּא, כִּי בְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי לָנוּ לְפִי עֹצֵם קְדוּשָתֶּנו מִשָּׁרְשֵׁנוּ. אֲבָל, אַף עַל פִּי כֵן חֲמֹל עָלֵינוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם פָּגַמְנוּ כְּמוֹ שֶׁפָּגַמְנוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, בְּוַדַּאי צְרִיכִים אָנוּ לְקַיֵּם מַאֲמָר הַכָּתוּב: “אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף, יַחְזֹר וְיֹאכַל שׁוּם וִיהִי רֵיחוֹ נוֹדֵף יוֹתֵר?!:

בְּרֹב חַסְדְּךָ זַכֵּנוּ לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמֵנוּ בְּכָל עֵת תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁנִּזָּהֵר בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא נִתְרַחֵק עַל יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר. רַק שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת “יִרְאַת יְהֹוָה לְחַיִּים” דַּיְקָא. דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקָרֵב אֶת עַצְמֵנוּ אֵלֶיךָ, תִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר וְלֹא לְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם. רַק, אַדְּרַבָּא, מֵעֹצֶם הַיִּרְאָה זַכֵּנוּ לְחַזֵּק אֶת עַצְמֵנוּ לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהִזְהִירוּנוּ לְהַאֲמִין בְּחַסְדְּךָ וְטוּבְךָ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵינוֹ נִפְסַק לְעוֹלָם. וְנִזְכֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמֵנוּ בְּכָל עֵת לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדָתְךָ הַשֵּׁם. “הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”:
