# צא

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/91/

רבונו של עולם, מלא חסדים טובים. ראה נא בעניי, כי לרב אנכי במצר גדול, והתאוות והסטרא אחרא מתגברים עלי מאד, עד שאין לי דרך לנטות ימין ושמאל, בבחינת: “כל רדפיה השיגוה בין המצרים”, עד שנדמה לי שאפס תקוה, חס ושלום. רחם עלי, אבי, שגם בעצם דחקי ומצרי נפשי תמיד אהיה פונה אליך, השם יתברך, ואהיה צועק אליך, תתברך, מן המצר. “מן המצר קראתי יה”:

מלא ישועות, הושיעה נא שאדע שאף על פי שמה שאני פונה עצמי אליך, הוא רק כחוט השערה, אף על פי כן אדע נאמנה שהוא יקר בעיניך, השם יתברך. וברחמיך הגדולים יהיה נעשה מ”מצר” - “צמר”. שהם בחינת שערות דדיקנא קדישא, שיהיו נתעוררין ונמשכין עלי כל השלש עשרה מדות של רחמים, שהם “תליסר תקוני דיקנא קדישא”, ששם כלו רחמים וטוב ושם נתהפך הכל לטובה וזכות, כאשר האירו לנו חכמיך. ואקים בי: “מן המצר קראתי יה”, ומבחינת ה”מצר” יהיה נעשה “צמר”, בחינת תקוני דיקנא וכו’. ונזכה לבחינת חוט של צמר ביום כפור שהיה מלבין העוונות של כל השנה, ויתקים בנו באמת הכתוב “אם יאדימו כתולע כצמר יהיו”. כי אתה הודעתנו שעקר סליחת עוונות ביום הכפורים נמשך על ידי בחינה זאת. על ידי שאתה, מלכנו, מוצא בישראל, אפלו בחוטאים, רחמנא לצלן, כמה וכמה שערות טובות. הינו מה שבחסדך אנו מנתקין עצמנו כמה פעמים מן הרע אל הטוב, כחוט השערה על כל פנים. ונדע באמת שגם זה יקר מאד אצלך, מלכנו, עד שעל ידי זה תזכנו להאיר השערות העליונות הקדושות בחינת תקוני דיקנא, בחינת צמר, שעל ידי זה תמחל על כל עוונותינו. כי אתה “סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון בכל דור ודור, ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח”: