# אות-לב

> מקור: https://rabenu.app/books/sichat-hanefesh/439/

צריכין לבכות ולפרש שיחתו איזה שעה ביום ושאר כל

באמת עתה בגלות שנחרב הבית המקדש קשה מאד לשמח כי אם בכח הצדיקים שיש להם דעת גדול ונפלא שנחשב כבנין בית המקדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בו דעה וכו'. שהם ממשיכים עלינו שמחה בו יתברך כדי שנוכל להתקים בגלות המר הזה.

ועל כן קראה לו אמו בן אוני. כי רחל מתה אז ונקברה בפרשת דרכים כדי שיוכלו ישראל לבכות על קברה בעת החרבן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן מחמת שרחל אמנו ראתה גדל החרבן שיהיה קדם שנזכה לקץ האחרון. על כן קראה שמו בן אוני. על שם גדל האנינות והבכיה שצריכין בכל לילה לבכות על חרבן בית המקדש. וכן צריך כל אחד לצעק ולבכות הרבה בכל יום על פגמיו שמעכבין בנין בית המקדש שזה בחינת קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וכו'. אבל אביו קרא לו בנימין על שם ארץ ישראל כי יעקב קרא אותו בן ימין על שם הסוף שנחזר לארץ ישראל ויבנה בית המקדש בחלקו של בנימין ששם מקור השמחה.

הינו שיעקב אמר שגם עתה צריכין לקרותו בנימין על שם ארץ ישראל שהוא בחינת שמחה. כי גם עתה בגלות אסור להיות בעצבות רק צריכין לצעק ולבכות ולפרש שיחתו איזה שעה ביום. אבל בכל היום צריכים להיות בשמחה לשמח נפשו בכל דרכי העצות. כי על ידי שמחה עקר הברור מהיכלי התמורות שעל ידי זה דיקא יוצאין מן הגלות כל אחד לפי בחינתו בבחינת כי בשמחה תצאו וכנ"ל. (שם אות מד):