# אות-מג

> מקור: https://rabenu.app/books/sichat-hanefesh/450/

יעקב תקן תפלת ערבית שגם בעמק החשך יצעקו אל

וזה בחינת תפלת ערבית רשות. כי תפלת ערבית הוא מה שתקן יעקב אבינו להתחזק בתפלה אפלו מתוך עמק החשך שהוא בתקף מרירת הגלות בגוף ונפש וכו' כנ"ל שעל ידי זה עקר בנין בית השלישי שאנו מקוים שיהיה נבנה בזכות יעקב וכו' כנ"ל. ועל כן תפלת ערבית רשות. ולכאורה קשה אם כן כשזאת התפלה של ערבית היא רשות אם כן מה תקן יעקב אבינו. וכי יעלה על הדעת שיש אסור להתפלל בלילה. אך יעקב אבינו צפה וראה עמק אריכת הגלות המר הזה איך הסטרא אחרא והיצר הרע מתפשט מאד מאד בכלל ובפרט שזהו בחינת חשכת לילה כנ"ל. והוא בעצם כחו תקן שגם אז נוכל להתפלל ולשוב אל ה' שזהו בחינת תפלת ערבית כנ"ל. אבל ראה שמעצם מרירת התפשטות הסטרא אחרא והקלפות על כל אחד ואחד אי אפשר לתקן להטיל עליו חיוב להתפלל אז.

כי אז בבחינת תקף מרירת חשכת לילה הוא בבחינת העדר הדבור בחינת יונה אלמת בחינת נאלמתי לא אפתח פי בחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו' שזה נאמר על זמן הגלות. עד שלולי כח הצדיקים הגדולים בחינת יעקב כבר היו הכל מתיאשים לגמרי מלהתפלל ולשוב אז בהתפשטות תהומות רעים וכו' כאלה. וזה תקן יעקב אבינו שהוא בחינת כלל הצדיקים הגדולים כי ממנו יצאו כלם.

שבעצם כחו תקן תקנות נפלאות ונוראות מאד בעת שלן שם במקום ההוא וירד למקום שירד בעת שנתו ומשם עלה למקום שעלה עד שתקן שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש יתעורר האדם ברצונות חזקים להתפלל ולשוב לה' יתברך ולא יתיאש מן התפלה והצעקה לעולם. כמו שהזהיר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ואמר רק שלא יתיאש מן הצעקה והתפלה. (אבי מע איז זיך ניט מיאש פון שרייאן מע שרייט מע בייט וכו') ואז הכל מתהפך לטובה וכו'. וזה בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו כי קדשת יעקב המשרש בכל אחד מישראל שבא מזרעו הוא בחינת נקדת האמת לאמתו שהוא בחינת רצון שהוא בחינת אור הפנים כמו שכתוב במקום אחר. וכמו שכתוב תתן אמת ליעקב בחינת מבקשי פניך יעקב סלה. על כן יעקב אבינו בעצם כחו הכניס בלב כל ישראל עד סוף הדורות האחרונים האלה שהם עקבות משיחא שגם עתה במרירות הגלות שהוא בחינת תקף חשכת לילה יסתכל כל אחד על האמת לאמתו עד שכל אחד יתחזק מכל מקום שהוא ברצונות חזקים וכסופין טובים לה' יתברך בבחינת זכרתי בלילה שמך ה' בחינת אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי מה יהיה הסוף והתכלית ממני בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. שיתחזק גם אז לחפש ולבקש את שאהבה נפשי שהיא קדשת יהדותו ואף על פי שנדמה לו שאינו יכול למצא בחינת בקשתיו ולא מצאתיו. אף על פי כן אקומה נא ואסבבה בעיר וברחובות ובשוקים וכו'. וזה עקר התקון שתקן יעקב אבינו שגם בתקף חשכת לילה בחינת אריכת הגלות נבקש ונחפש את ה' יתברך ברצונות חזקים מאד עד שעל ידי זה ממילא יתחזק לפתח פיו בדבורי תפלה גם אז בבחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. ובאמת בחינת דרך זה הוא עקר שלמות התפלה תמיד. וזה עקר העצה לתפלה ושיחה והתבודדות (וכמו שכתוב במקום אחר): כי באמת אי אפשר להתפלל ולפרש שיחתו כי אם על ידי רצונות טובים וכסופים וכו'. וזה בחינת אל תעש תפלתך קבע וכו'. רק שאף על פי כן בהכרח לתקן תפלות שיהיו חובה בשביל ההמון עם כי בלא זה לא יתפללו כלל. אבל יעקב שהוריד את עצמו עד הסוף עד עקבות משיחא הוא עסק בעקר התקון שהוא בחינת תפלת ערבית רשות שגם בעמק החשך הכניס לבל יתיאש מן התפלה רק יתחזק ברצונות חזקים לה' יתברך עד שיתעורר מעצמו להתפלל לה' יתברך ברשותו ורצונו שזה עקר תקון התפלה כנ"ל. (שם אות פ"ט):