# אות-מו

> מקור: https://rabenu.app/books/sichat-hanefesh/453/

תפלה על צרכי הגוף היא למטה מהתורה

יש שני בחינות תפלות יש תפלה שהוא למטה מהתורה והיא טפלה להתורה ויש תפלה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש. וגם היא גבוה מהתורה כי יש תפלה שמתפללין על צרכיו דהינו פרנסה ובנים וחיים ורפואה וכו'. וזאת התפלה נקראת חיי שעה. והיא למטה מהתורה וטפלה להתורה. כי בודאי מי שמתפלל על צרכי גופו ואינו מתכון כלל בשביל התורה רק הוא מתפלל שיתן לו ה' יתברך בני חיי ומזוני וכו' להנאתו ולצרך גופו. זאת התפלה בודאי אינה חשובה לפני ה' יתברך. והיא בחינת תפלות רעות שכתב רבנו זכרונו לברכה שיש לכל אדם תפלות רעות והיא בחינת גנבא אמחתרתא רחמנא קריה. כי זה ידוע ונראה בחוש שכל ימי חיינו הבל וריק וימינו כצל עובר. ומה יתרון לאדם בכל עמלו. ואם יצבר כעפר כסף וכו' לא במותו יקח הכל ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות וכו'. ועל כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמתי למה לו חיים. ומה הנחת רוח לה' יתברך מתפלתו שמתפלל שיתן לו ה' יתברך פרנסה וממון וכו' למלאות תאות בטנו וה' יתברך יודע ומבין שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל. כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית בודאי הפרנסה והעשירות שלו הוא בחינת עשר שמור לבעליו לרעתו רחמנא לצלן. נמצא שהתפלה שהיא לצרך הגוף לבד בלי כונת קיום התורה היא בודאי אינו טובה כלל. ועל תפלות כאלו קורא תגר בזהר הקדוש צווחין ככלבין הב הב. הב לן חיי הב לן מזונא וכו'. ואין לה' יתברך נחת מתפלה כזאת שהיא לצרכי הגוף כי אם כשזה המתפלל מתכון בתפלתו בשביל קיום התורה. דהינו שמתפלל על בני חיי ומזונא וכל כונתו כדי שיזכה לעשות רצונו יתברך ולקים תורתו ומצותיו באמת. ואם כונתו באמת בשביל זה בודאי יש לה' יתברך נחת רוח מתפלה כזאת. אבל אף על פי כן תפלה כזאת היא בודאי למטה מהתורה וטפלה להתורה כי מאחר שהתפלה בשביל צרכי הגוף. נמצא שהתפלה זאת בפני עצמה אינה כלום כנ"ל. כי למה לו הגוף וצרכיו והיום בכאן ומחר בקבר וכו' כנ"ל ואין להתפלה הזאת שום חיות וקיום כי אם על ידי התורה. דהינו מה שמתכון בתפלתו על צרכי הגוף בשביל קיום התורה. נמצא שתפלה כזאת בודאי טפלה להתורה. כי העקר הוא התורה. רק הוא מתפלל על צרכי הגוף כדי שיוכל לקים את התורה ועל כן בודאי תפלה כזאת היא טפלה להתורה ולמטה מהתורה.

ועל תפלה כזאת הקפידו רבותינו זכרונם לברכה שלא להאריך בה ביותר.

כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כי העקר הוא חיי עולם שהוא התורה. אבל התפלה כזאת בשביל צרכי הגוף היא חיי שעה. רק שצריכין אותה בשביל חיי עולם בשביל התורה. ועל כן בודאי אין להניח העקר שהוא חיי עולם ולהאריך בהטפל שהוא חיי שעה. ותפלה כזאת צריך שמירה גדולה שלא יתאחזו בה החיצונים. שלא תהיה בבחינת רגליה ירדות מות חס ושלום. כי מאחר שמתפלל על צרכים הגשמיים של הגוף רק שכונתו בשביל התורה. בקל תוכל הסטרא אחרא להתאחז בו להטות כונתו בשביל צרכי הגוף בעצמו. שאז תפלתו פסולה כנ"ל. (הלכות ראש חדש הלכה אות ג):