# אות-עב

> מקור: https://rabenu.app/books/sichat-hanefesh/479/

צריך להיות מודה על העבר וצועק על העתיד

זה הדרך של הודאה ותודה הוא דרך נפלא להתקרב על ידו לה' יתברך מכל מקום שהוא כי העולם הזה מלא צרות ויסורים ויגונות. כמו שכתוב כל ימיו כעס ומכאובות וכתיב אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רגז ואין טוב בעולם כי אם התורה כי אין טוב אלא תורה (אבות פ"ג): ומעצם הצרות והיסורין והמניעות שבזה העולם קשה וכבד על האדם להתקרב לעבודתו יתברך ואפלו להתפלל ולהתחנן ולפרש צערו לפני ה' יתברך גם כן קשה מאד מחמת רבוי המניעות והיסורים שאוטמין את לבו עד שאינו יכול לפתח את פיו ולא להתקרב לשום עבודה תמה כאשר יודע כל אחד ואחד הכבדות שיש עליו בכל פעם ופעם בכל יום ויום וכו'.

ועל כן עצה גדולה לזה שבכל פעם יזכיר את עצמו את כל הטובות האמתיות והנצחיות שעשה ה' יתברך עם אבותינו ועמנו עם כל אחד ואחד בפרטיות... וצריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות שעשה עמו. ועל ידי זה יהיה לבו נכון בטוח שגם עתה ה' יתברך לא יסיר חסדו וטובו מאתו ויחזק את לבו לצעק ולהתחנן לה' יתברך שיצילהו גם עתה מכל הצרות והיסורין כמו שאמר דוד מי יובילני עיר מבצר מי נחני עד אדום הינו שמי שעזר לי עד הנה ונחני עד אדום הוא יובילנו עיר מבצר גם כן וזה מהלל אקרא ה' שטרם שאני קורא אליו יתברך על צרותי אני מהללו ומשבחו על הטובות והחסדים שעשה עמי עד הנה כי דיקא על ידי זה אני יכול לקרותו כנ"ל. וזה זבח לאלקים תודה וכו' וקראני ביום צרה הינו שגם קדם שיוצאין מהצרה של עכשו וצריכין לקרותו יתברך צריכין מקדם להביא תודה על העבר כנ"ל. ואז דיקא וקראני ביום צרה כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שצריכין להיות מודה על העבר ומבקש על להבא כי כשאין מודים על העבר קשה מאד לקרותו יתברך מגדל אטם הלב שנתאטם מרבוי הצרות כנ"ל. בפרט עתה בארך הגלות שכמעט אין יום שאין צרתו מרבה מחברו חס ושלום והפרנסה דחוקה מאד והבעל דבר מתפשט על כל אחד ואחד לארך ולרחב והמחלקת והקטגוריה והקנאה והשנאה מתרבה בכל פעם וכל מה שרוצים להתחיל לצאת ממה שצריכין לצאת ולהתקרב לאיזה עבודת ה' אין מניחין אותו ומתגרין בו יותר חס ושלום ומעצם רבוי המניעות אין יכולין לפתח פה לפרש שיחתו לפניו יתברך. על כן צריכין לילך בדרך זה מאד שבכל פעם בבואו לפרש שיחתו לפני ה' יתברך או להתקרב לאיזה דבר שבקדשה יזכיר את עצמו רבוי הטובות והחסדים שעשה ה' יתברך עמו מעודו עד היום הזה. ועל ידי זה יתחזק לבבו לבטח בה' שישמע תפלתו גם עתה ועל ידי זה יוכל להתקרב אליו יתברך ולפרש לפניו שיחתו כראוי כנ"ל:

וכן בדרך זה הולכים רב המזמורים שבתהלים שמודה לה' יתברך על העבר וצועק על להבא ובתוך דברי צעקתו ותחנתו חוזר ומודה וצועק פוק עין ותשכח בכמה מזמורים שהולכים על דרך זה. ועל כן נקרא ספרו בשם תהלים שהוא לשון תהלה והודאה אף על פי שרב דבריו הם צעקות גדולות ותחנות ובקשות ואך כל צעקותיו ותחנותיו היו דיקא בדרך מזמור והודאה ותהלה ושיר ונגון וכו' בכל העשר לשונות של זמרה הינו כנ"ל שבכל הצרות נתן לבו להודות על העבר. ואז היה יכול לצעק להבא בבחינת מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. (הלכות כלאי בהמה הלכה ד אות ד ו):