# אות-פא

> מקור: https://rabenu.app/books/sichat-hanefesh/488/

אם יש דין למטה אין דין למעלה

על ידי משפט מעלין את היראות הנפילות לשרשן כי כשאין משפט ואין דין למטה יש דין למעלה חס ושלום וכששופטין את האדם במשפט דלעלא אזי הדין נתלבש בכל הדברים וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה למשפטיך עמדו אזי הכל עבדיך לעשות דין בזה האדם. אבל על ידי משפט שהאדם שופט את עצמו הינו מה שהאדם מתבודד בינו לבין קונו ומחשב דרכיו ומפשפש במעשיו ושופט ודן את עצמו על כל דבר ודבר שעושה אם כך ראוי לו לעשות ולבלות ימיו חס ושלום במעשים כאלה ושופט ודן את עצמו בעצמו ועל ידי שהוא בעצמו שופט את עצמו על ידי זה מבטל הדין שלמעלה שלא יבוא עליו כי כשיש דין למטה אין דין למעלה ואז אין היראה והדין מתלבש בשום דבר לעורר את האדם כי הוא בעצמו נתעורר.

וזה שבקש דוד המלך עליו השלום שפטני ה' וכו', מלפניך משפטי יצא. ובמקום אחר הוא אומר אל תבוא במשפט את עבדך וכמו שהקשו רבותינו זכרונם לברכה אך על פי הנ"ל מישב היטב על נכון כי דוד המלך עליו השלום בקש שיהיה משפטו מה' יתברך בעצמו כמו שכתוב שפטני ה' מלפניך משפטי יצא וכו' ואז בודאי יהיה המשפט ברחמים ובחמלה גדולה. אבל לא יתלבש המשפט חס ושלום בשאר דברים כנ"ל. וזהו אל תבא במשפט את עבדך שהוא בחינת שה' יתברך בא בהתלבשות בבחינת הנה אנכי בא אליך בעב הענן בחינת התלבשות. כי באמת ה' יתברך מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מנה וכשאדם זוכר את ה' יתברך ואינו שוכח אותו אפלו שעה קלה נמצא הוא קרוב לה' יתברך תמיד והוא שופט את עצמו בכל עת לפני ה' יתברך בעצמו ואז משפטו יוצא רק מה' יתברך בעצמו ואז בודאי הוא נצול מכל המשפטים והדינים כנ"ל. אבל כשאין האדם מתבודד בינו לבין קונו לחשב על דרכיו ולשפט את עצמו על כל דבר נמצא שה' יתברך רחוק מבין עיניו. ושוכח חס ושלום לפני מי הוא עתיד לתן דין וחשבון וכמו שהוא מתרחק מה' יתברך כמו כן כביכול ה' יתברך מתרחק ממנו חס ושלום כי יום תעזבני יומים אעזבך ואזי בעת שמגיע המשפט עליו אזי כביכול ה' יתברך מתלבש את עצמו ובא אליו בדין ומשפט כמו מי שבא מרחוק ומתלבש את עצמו בלבושים אחרים שאזי אין האדם מכיר אותו. כמו כן ה' יתברך שנתרחק ממנו על ידי מעשיו. על שלא חשב דרכיו ולא שפט את עצמו בכל עת.

הוא יתברך בא אליו במשפט. כמו מי שבא מרחוק. בבחינת ה' במשפט יבא. הינו שהמשפט מתלבש בשאר דברים וכנ"ל ואז קשה להכיר אותו... על כן טוב לגבר שיקדים לשפט את עצמו מקדם כנ"ל כדי שלא יצטרך הדין להתלבש את עצמו חס ושלום וזהו אל תבא במשפט את עבדך שלא יבוא במשפט הינו שלא יתלבש המשפט בדברים אחרים רחוקים ממנו יתברך כי אז בודאי לא יצדק לפניו כל חי. אבל כשקרובים לה' יתברך והמשפט ממנו יתברך בעצמו על ידי שהאדם שופט את עצמו אזי המשפט הוא רק רחמים וחמלה וחנינה כי משפט הוא רחמים כמו שכתוב בזהר הקדוש:

וזה בחינת מה שאדם יכול להנצל על ידי סגוף או תענית אחד מדינים קשים ומרים הרבה מאד וגם לזכות על ידם לחיי עולם הבא. כי איתא שכל היסורין שבעולם אם יתקבצו יחד על אדם אחד כל השבעים שנה חס ושלום אינם נגד רגע אחת נגד כויה אחת של גיהנם, כל שכן ששופטין את האדם שנים עשר חדש בגיהנם, כל שכן שיש עברות חס ושלום שיורדין עליהם ואין עולים, כל שכן שיש כמה מיני ענשים קשים ומרים יותר מצער של גיהנם הקשה כמובא בספרים, ואף על פי כן על הכל מועיל תשובה בעולם הזה. ועקר התשובה הוא בחינת המשפט הנ"ל כי על ידי שאדם מתבודד בינו לבין קונו ושופט את עצמו על כל מעשיו שעשה ומעורר עצמו לעבודת ה' יתברך בכל פעם ועל ידי שיש משפט למטה אין דין למעלה כנ"ל. (הלכות הרשאה הלכה ג אות א ה ז):