# קפ

> מקור: https://rabenu.app/books/sichotharan/180/

פעם אחת אמר לי רבנו זכרונו לברכה, שהיום נראה לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם. והם תוקעין תקיעה, ואחר־כך תרועה, ואחר־כך חוזרים ותוקעים תקיעה. והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות, כי יש דברים אבודים הרבה. וזה בחינת "תאות רשעים תאבד" ראשי תבות תר"ת - "יחפרו ויאבדו". ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים. וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו". ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות. ובודאי אין להצדיק אותו החטא ממש, רק איזה פגם דק מן הדק מאותו החטא, ואזי כשעושה תשובה שלמה על אותו הפגם הדק שיש לו מאותו החטא, אזי אחר־כך חוזר ומוצא אבדות נוראות. וכשמוצא נעשה שמחה ורעש גדול.

ואמר אז שקשה מאד מאד להיות מקבל וכפי הנראה הוא שמקבל מזיק ופוגם בענין האבדות, שעל ידי זה באין אבדות, כך נראה לי מדבריו, והדברים סתומים ונפלאים ונוראים מאד. ועין מזה בספר לקוטי תנינא מענין הכונות אלול שמסגל לפגם הברית ומענין הפרות שלא נתבשלו, כי הכל אחד עם הנ"ל. כך שמעתי בפרוש מפיו הקדוש ואין אתנו יודע עד מה: