# פו

> מקור: https://rabenu.app/books/sichotharan/86/

מה שאומרים על החתנה מלתא דבדיחותא ואומרים מקדם: עלא, רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו. וזה "עלא" במלתא דבדיחותא הינו עולה עמו לכל שמחה וטוב ותענוג אבל אינה יורדת עמו:

מה שמכסין את הכלה בדעק טוך [צעיף כסוי], כי הכלה רומזת לרחל "עולימתא שפירתא דלית לה עינין". גם רמז על בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר".

מה שמשליכין אופין לרמז (חסר). וזה שמשליכין על החתן אופין לרמז: "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים". והחתן הוא בחינת רוח.

מה שנותנין כל אחד מעות שקורין "שבת" בשביל המרקדין. על שם: "מלכי צבאות ידדון ידדון" הינו הם מרקדין. "ונות ב'ית ת'חלק ש'לל", הם נותנין מעות "שבת" בשביל המרקדין.

החתנה הוא בחינת סיני כמו שכתוב: "ביום חתנתו" זה מעמד הר סיני, וסיני גימטריא סלם. וכתוב: "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" הינו רקודין שבשעת רקודין עולה ויורד כי כן דרך רקודין שעולה את גופו ויורד את גופו.

ומה שקורין זאת המעות "שבת" כי ראשי־תבות ונות "בית "תחלק "שלל אותיות שבת.

מה שהחתן דורש כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'ביום חתנתו - זה מעמד הר סיני', לרמז שהחתנה היא מעמד הר סיני, בשביל זה הוא דורש. ומה שנותנין לו מעות שקורין "דרשה גישאנק" [מתנה לדרשה] לרמז: "עלית למרום שבית שבי" בשביל (זה) לקחת מתנות, וזה הדרשה גישאנק שנותנין להחתן.

מה שהחתן דורש הדרשה היא מועלת לזווגים כמו שכתוב "וישכב במקום ההוא" "יש כ"ב" אותיות הדרשה שהיא בכ"ב אותיות הם לזווג.

הפרסטקיס [הפזוזים והכרכורים] שעושין בשעת רקודין זה בחינת: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך". כי גלות מצרים היה בשביל לברר ניצוצי קרי של אדם הראשון, והחתנה היא תקון ויחוד הברית שהיא בחינת "אנכי אעלך גם עלה".

מה שפוסקין את הדרשה זה בחינת שברי לוחות.

השושבין מלביש הקיטל להחתן זה רמז: "ויוסף ישית ידו על עיניך" כי יוסף הוא שושבין וקיטל הוא בגד מתים.

מה שמהפכין את עצמן זה בחינת: "ומשה עלה", (שמות יט־כ): "וירד ה' על הר סיני". שהתחתונים עלו למעלה והעליונים ירדו למטה: