# יא.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/11/

היכלי התמורות, שהם כלל הסטרא־אחרא והקלפות והיצר הרע, דרכן להמיר ולהחליף הכל־רע בטוב וטוב ברע, עד שרוצין להביא את האדם לידי המרה ממש, רחמנא לצלן, כמאמר רבותינו ז"ל: היום אומר לו עשה כך וכו'. ועקר התגברותם על־ידי עצבות, מה שרוצין להפיל את האדם ולרחקו מהשם יתברך על־ידי סברותיהם המהפכות והמזיפות ומחלישין דעתו כאלו אפסה תקותו, חס ושלום; על־כן צריך האדם לעמד כנגדם ולהתגבר עליהם על־ידי שיהפך וימיר הכל לטובה, בבחינת "ששון ושמחה ישגו, ונסו יגון ואנחה" - שצריכין לחטף היגון ואנחה עצמו ולהפכו גם־כן לשמחה, ולומר לנפשו: אדרבא, זהו תקף שמחתי, שרחוק כמוני כל־כך כל־כך כמו שאני יודע בנפשי, אף־על־פי־כן אני מתלבש בציצית ומניח תפלין וכו', אשר אין כל העולם כדאי נגד אור נקדה אחת של איזה מצוה. בפרט בשעת עשית המצוה כגון בבקר שמתעטף בציצית, צריך לשמח נפשו מאד דיקא מתוך עצם רחוקו, כי הלוא אחר כל אלה אף־על־פי־כן אני זוכה עתה ברגע זאת להתעטף בציצית, שהפליגו רבותינו ז"ל בזכות מצוה זאת מאד, ו"כן תתעטף נפשי ורוחי ונשמתי באור הציצית וכו'". ומי יכול לשער בזה העולם כלל אור הגדול הקדוש והנורא של ציצית וכיוצא בשאר מצות.
בפרט כשבא שבת או יום־טוב שצריכים לקבלם בשמחה מאד ולהמשיך קדשת שמחתם גם על ימי החל. וכן קדם התפלה, שצריכין להתפלל בשמחה מאד. וכל מה שהסטרא־אחרא רוצה לבלבלו בעצבות הרבה מרבוי פגמיו ורבוי דאגותיו וכו', אז אדרבא על־ידי כל זה ישמח נפשו ביותר ויותר, כי אף־על־פי־כן אחר כל אלה אני זוכה לחטף טוב כזה, וזה חלקי מכל עמלי, וסוף כל סוף לא ישאר ממני כי־אם זאת; ועל־ידי־זה יתגבר לעשות כל המצות בשמחה, ועל־ידי־זה דיקא יעלה מהיכלי התמורות, שהם עקר היגון ואנחה, ויברר הניצוצות הקדשה שהיו ביניהם בגלות על־ידי שמהפך היגון ואנחה עצמו לשמחה, עד שזוכה על־ידי זה לעלות מדרגא לדרגא: מנצח־הוד־יסוד לחסד־גבורה־תפארת, ומח‏סד־גבורה־תפארת לחכמה־בינה־דעת, עד שזוכה לבחינת כתר ששם מקור השמחה, בחינת "ושמחת עולם על ראשם". (שם יב, אות ד)