# יד.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/14/

עקר השמחה, שהיא החיות של ישראל, הוא על־ידי נקדת האמת שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאד קדשת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו, בחינת "אנכי אשמח בה'". וכל אדם כפי מה שהוא, אם יזכר את עצמו שאף־על־פי־כן הוא מזרע ישראל והבדלנו מן התועים בכמה בחינות יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא על־ידי־זה. ועל־כן עקר השמחה הוא בחינת קדשת יעקב, בחינת "יגל יעקב ישמח ישראל". כי יעקב הוא בחינת אמת כידוע, שהוא בחינת נקדת האמת שמשרש בכל אחד מישראל, שעל־ידי־זה עקר השמחה; אבל הבעל־דבר מתגרה על זה ביותר, ובתחלה מסית את האדם ומחטיאו ומטרידו בטרדת הפרנסה וכיוצא ומונעו מעבודת השם; ואחר־כך הוא מוסיף להתגרות בו בעצבות ומרה שחרה מאד, ובפרט בעת שמתעורר איזה התעוררות דקדשה לעשות איזה דבר שבקדשה, שאז מתגרה בו בעצבות יותר, שזה מזיק מאד להאדם. וזה עקר מלחמת יעקב עם שרו של עשו, שהוא הבעל־דבר, שרוצה להאריך הגלות מאד על־ידי התגרות העצבות, ויעקב נלחם עמו בכל דור.
והנה ביעקב בעצמו, שהוא הצדיק האמת, בודאי אין להבעל־דבר כנגדו שום כח, כי הוא קדוש מאד בפרט בקדשת הברית; ואין להעצבות, שעקרו נמשך מפגם הברית, שום אחיזה בו; רק עקר המלחמה בעבור יוצאי ירך יעקב, שהם הנפשות הקטנות, בחינת רגלין, שבהם עקר אחיזת העצבות; אך אף־על־פי־כן הצדיק בגדל כחו מתגבר עליו על־ידי שממשיך השמחה ממקור השמחה שהוא בחינת כתר עליון, ועל־ידי־זה יכול לשמח גם הנפשות הנפולות והיורדות והחלושות מאד לרפאתן מצליעתן, עד שתגדל אור השמחה עליהם כל־כך עד שיהפכו כל היגון ואנחה לשמחה, שדיקא מתוך עמק חלישותם ופחיתות מדרגתם יתגברו את עצמם ביותר להחיות את עצמם ולשמח את נפשם בתכלית שלמות השמחה במעט נקדתם הטובה ובקדשת יהדותם. ועל־ידי־זה מכניעין את היכלי התמורות כל־כך עד שהם בעצמם מכרחים להחזיר ולהוציא ולהשיב אל הקדשה כל הניצוצות הקדשה שהיו ביניהם, שעל־ידי־זה נתגדל קדשת השמחה ביותר עד שעולין מדרגא לדרגא, עד שבאין באמת לתכלית מקור השמחה, בחינת "ושמחת עולם על ראשם" כנ"ל. וזה בחינת מה שיעקב הכריח לשרו של עשו עצמו להודות לו על הברכות. (שם כה, כז)