# טו.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/15/

עקר שלמות השמחה משיגין הצדיקים, והם ממשיכין השמחה עלינו. וכל שמחתם של הצדיקים הוא על־ידי קטנות ושפלות דיקא, בחינת "ויספו ענוים בה' שמחה". כי העכו"ם והרשעים הכרוכים אחר עולם הזה, כל שמחתם הוא רק על־ידי גאוה וגדלות, דהינו כשמשיגין איזה כבוד ועשירות וגדלה, הם מתנשאים בעצמן ושמחים בזה, ועל־כן שמחתם באמת אינה שמחה כלל, כי באמת בעסקי עולם הזה אין שום שמחה כלל, ועל כן נקרא כל שמחתם רק "שחוק הכסיל", שהוא מערב בעצבות, בחינת "אחריתה שמחה תוגה"; כי מאחר שכל שמחתו היא תאות עולם הזה, בודאי אין זה שמחה כלל, כי אין שום אדם ממלא תאותו בעולם הזה בשלמות כמאמר רבותינו ז"ל: אין אדם מת וחצי תאותו בידו; כי כל מה שיש לו יותר חסר לו יותר, בפרט כי לא במותו יקח הכל. ועל־כן על־ידי גדלות וגאוה אין שום שמחה כלל, רק שנדמה להם שהם שמחים, אבל באמת כל שמחתם נהפכת ליגון; אבל שמחת הצדיקים היא על־ידי קטנות וענוה דיקא, שהם קטנים בעיניהם כל־כך, שכל מה שמקבלים מהשם יתברך הם שמחים בו; ואפלו כשיש להם יסורים ועניות, חס ושלום, הם שמחים ביסורין ומודים להשם יתברך בין בטיבו, בין בעקו, חס ושלום, והם שמחים בחלקם תמיד, כי יודעים שגם זה המעט הוא חסד חנם מאתו יתברך, וכל עקר שמחתם הוא שמחת המצוות, שהיא שמחה אמתית ונצחית, וממשיכים שמחה זו על כל נפשות ישראל, עד שכל מה שהם קטנים ושפלים בעיניהם יותר ויודעים ביותר כמה וכמה פגמו וכו', הם מתגברים על־ידי־זה דיקא יותר לשמח בשמחת המצוה, על שאף־על־פי־כן הוא זוכה לעשות נחת־רוח להשם יתברך על־ידי עשית המצות. ועל־כן עקר השמחה דקדשה היא על־ידי ענוה וקטנות דיקא, שהוא להיות קטן בעיניו באמת כמו דוד שאמר על עצמו: "ואנכי תולעת ולא איש וכו', ובזה בעצמו היה משמח את עצמו, שאף־על־פי־כן גמל השם יתברך עמו חסדים כאלה. וזה עקר שלמות מלכותו, כי עקר עלית המלכות דקדשה הוא על־ידי שמחה, וכן הוא בכל אדם לפי מדרגתו. (שם ל־לא)