# יט.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/19/

מאחר שימי חיי האדם מועטים כל־כך ופורחים מאד מאד, על־כן צריך לזכר מאד להחיותם שיהיה להם חיות אמתי וקיום שיהיו ראויים לקרותם בשם "ימי חייו"; וזה על־ידי שמחה דקדשה שהוא עקר החיות. וזה מבאר בקהלת שאמר שם: "כי לא הרבה" - הינו שימיו מועטים מאד, על־כן - "יזכר את ימי חייו", הינו שיזכר להחיותם על־ידי שמחה דקדשה כנ"ל. וזהו שסים: "כי האלקים מענה בשמחת לבו" - הינו, שהשם יתברך מעיד על זה ששמח בלבו לעשות טוב דהינו, שהיה מישב דעתו בזה העולם לידע האמת, שאין שום חיות אמתי כי־אם תורה ומצות כי הם חיינו, ועל־כן היה שמח בהם מאד, וזה כל תכלית וקיום אמתי של כל ימי חייו.
וזה מרמז גם־כן בזהר שדרש שם: ע' ד"שמע" וד' ד"אחד" - אותיות "עד", וסימנך: "עד ה' בכם". נשאר ש"מ מן תבת "שמע" וא"ח מן "אחד" - אותיות "אשמח" דכתיב: "אנכי אשמח בה'", הינו כנ"ל, כי השם יתברך בעצמו מעיד על מי שמיחד שמו פעמים בכל יום ואומר "שמע ישראל וכו'"; והעקר על השמחה, כי צריכין לשמח בזה מאד מאד מה שאנו זוכין ליחד שמו יתברך בכל יום בבחינת "אנכי אשמח בה'". וזה בחינת מה שאומרים "אשרינו" קדם קריאת־שמע קטנה. (שם סו, עה)