# כא.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/21/

השמחה היא בחינת שיר ונגון, בחינת עשרה מיני נגינה. והיא בבחינת שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע. כי בתחלה צריך לשמח את עצמו בנקדת האמונה הקדושה "שלא עשני גוי", שזה בחינת שיר פשוט, שמשמח את עצמו במה שהוא מאמין בהשם יתברך, שהוא פשוט בתכלית הפשיטות. ואחר־כך יוסיף לשמח את עצמו במה שזכה להתקרב לצדיקי אמת, ועל־כל־פנים לבלי להיות חולק עליהם, וזה בחינת שיר כפול. ואחר־כך צריך להוסיף לשמח את עצמו בהנקדות טובות שמוצא עדין בעצמו גם־כן; כי איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו, וזה בחינת שיר משלש. ועל־ידי כל זה זוכה ומתגבר לחטף גם עתה איזה טוב ולקבל עליו על מלכות שמים בשמחה, וזה בחינת שיר מרבע, ועל־ידי־זה נשלם שם הוי"ה ברוך הוא, ונשלם השמחה, שהיא בחינת עשרה מיני נגינה. (שם הלכות תפלת־המנחה, הל' ז, אות נג)