# לה.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/35/

עקר בריאת העולם היה בשביל הגדלת השמחה בבחינה הנזכרת לעיל, דהינו להפוך היגון ואנחה לשמחה, שזה בחינת "ישמח ה' במעשיו". כי למעלה למעלה שם עקר השמחה בעצם בבחינת "עז וחדוה במקומו": אבל השם יתברך רצה להיטיב ולהגדיל השמחה ביותר, שזה עקר הטוב והתענוג האמתי כשזוכין לשמח בו יתברך, בחינת "ישמח ישראל בעשיו וכו'". על־כן ברא את כל העולמות מראש ועד סוף כדי שיכירו בכבודו יתברך, והעקר על־ידי שיכירו בו מעולם התחתון השפל הזה שבשבילו נברא הכל, על־ידי־זה תתגדל השמחה ביותר ויותר על־ידי שתעלה השמחה ממקומות הרחוקים מעולם העשיה, שיש שם אחיזת היגון ואנחה; כי זה עקר הגדלת השמחה ביותר, כשמהפכין היגון ואנחה גם־כן לשמחה. ועל־כן כשזוכין להכיר אותו יתברך בזה העולם ולשמח בו יתברך בזה העולם השפל והמגשם, בבחינת "ישמח ישראל בעשיו", אזי השמחה גדולה מאד מאד גם אצלו יתברך בבחינת "ישמח ה' במעשיו" - במעשיו דיקא, כי עקר הגדלת השמחה הוא כשעולה השמחה מזה העולם העשיה הגשמי שיש בו אחיזת היגון ואנחה, כי זה עקר שלמות וגדלת השמחה כשמהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל. (שם אות ח)