# לח.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/38/

כל אדם, כל זמן שיש לו עדין רחמנות על עצמו וחושב על תכליתו הנצחי - צריך להשתדל מאד מאד להחיות את עצמו ולראות לחפש ולמצא בעצמו איזה נקדות טובות מה שזכה מעודו לעשות איזה מצות ומעשים טובים בכדי שלא יפל בדעתו לגמרי, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר ולהפך כל היגון ואנחה לשמחה ולהרגיל עצמו לפעמים לנגן איזה נגון של שמחה, ובפרט בשבתות וימים טובים, שאז צריכין להיות שמחים מאד בכל מיני שמחות מבקר ועד ערב, ולהרבות בנגונים של שמחה הרבה, כי עקר ההתקרבות להשם יתברך, בפרט התקרבות הרחוקים הצריכים לשוב, הוא רק על־ידי בחינת עשרה מיני נגינה, שהם בחינת כלליות השמחה. וכמובן גם בהמעשה של יום הששי מהשבעה בעטלירס, שעקר רפואת הבת־מלכה, שהיא בחינת כלליות נפשות ישראל, היא על־ידי עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, והם עקר חיות כל העשרה מיני דפיקין, ועל־ידם עקר רפואת הגוף והנפש; ועל־כן השמחה היא דבר גדול מאד, וצריכין להתחזק עצמו בכל הכחות להיות בשמחה תמיד. (שם אות י)