# ו.

> מקור: https://rabenu.app/books/simchat-hanefesh/871/6/

מי שיש לו אמונה שלמה בהשם יתברך, בודאי ראו לו לשמח תמיד בהשם יתברך. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא לכל חד כפם מה דמשער בלבה. וכן לשמח בשמחת המצות, בחינת "פקודי ה' ישרים, משמחי לב", כי בודאי אין שמחה בעולם כשמחה זו. כי זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם, כי מה יתרון לו לאדם וכו', וימינו כצל עובר, ואחרית שמחה תוגה. ועל־כן באמת המחקרים והכופרים, רחמנא לצלן, אין להם שום שמחה אמתית כלל, וכל ימיהם הם מלאים עצבות ויגון ואנחה, כי מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשית מצותיו יתברך, ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשית המצות כאלו הם נימוסיות, חס ושלום, אם־כן מהיכן יקבלו חיות ושמחה? ועל־כן עקר הקטרוג וההתגרות של הסטרא־אחרא שמתגרין בישראל, העקר הוא בהשמחה של המצות, כי על גוף המצוה הם יכולין לומר שהיא נימוסית, חס ושלום, כשאר נימוסי העמים, חס ושלום, אך כשרואים שישראל שמחים כל־כך בעשית המצוות ומוסרין נפשם עליהם, על זה הם מתקנאים ומתגרים בנו מאד. ועל־כן עקר הכנעת הסטרא־אחרא הוא דיקא על־ידי עשית המצוה בשמחה. (שם אות ד)