# הקדמה

> מקור: https://rabenu.app/books/sippurey-maasiyot/154/

מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם. וזאת תורת האדם דקדשה, אשר זכה להשלים דמות אדם, כי זה כל האדם, הלא הוא כבוד אדונינו מורנו ורבנו, עטרת תפארתנו גאון עזנו, הרב הקדוש והנורא בוצינא רבא בוצינא עלאה בוצינא יקירא וקדישא קדשת - שם מורנו הרב נחמן, זכר צדיק וקדוש לברכה. נין ונכד להרב הקדוש והנורא האלקי הבעל־שם־טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר כבר נהנו ישראל לאורו בחבוריו הקדושים הנפלאים אשר כבר יצאו לאורה, רבים ראו וישמחו וישרים יעלזו, והאמת יורה דרכו.

והנה עוד ראה זה נמצא באמתחותינו, ספורי מעשיות נפלאות ונוראות, אשר זכינו לשמע פה אל פה מפיו הקדוש, אשר אזן וחקר ותקן משלים הרבה, והלביש והסתיר השגות גבוהות ועצומות בספורי מעשיות בדרכים נפלאים ונוראים מאד, כי זאת לפנים בישראל, על הגאלה ועל התמורה, כשהיו רוצים לדבר בנסתרות ה', היו מדברים בדרך חידה ומשל, והלבישו סתרי תורה גנזיא דמלכא בכמה וכמה לבושים מלבושים שונים, כמובא אחר המעשה של בן־המלך ובן־השפחה שאמר רבנו, זכרונו לברכה אז, שבימים הקדמונים כשהיו החברים מדברים ומשיחים קבלה, היו משיחין בלשון כזה, כי עד רבי שמעון בר יוחאי לא היו מדברים קבלה באתגליא וכו', ועל־פי הרב אחר כמה מעשיות היה מגלה קצת מעט פחות מטפה מן הים איזה רמזים להיכן הדברים מגיעים, כמבאר לקמן במקומם הדברים והרמזים שספר אחר כל מעשה ומעשה.

והנה עד הנה היו הדברים האלה גנוזים אצלנו. אך להיות רבים אומרים לנפשנו, מי יראנו טוב, כי רבים אשר אתנו מאנשי שלומנו, אשר נכספה וגם כלתה נפשם לשמע תמיד דברי אלקים חיים שיצאו מפי רבנו הקדוש זכרונו לברכה, וביחוד אלו המעשיות שספר, אשר לא זכו עדין שיגיעו אליהם, כי אם בהעתקות בכתב על־ידי סופרים שונים, אשר נתרבו הטעיות בהם מאד וקלקלו המכון, על־כן תשוקתם הגדולה אלצונו, וכספם החזק דחקונו, עד אשר הכרחנו למלאת רצונם, להביאם לבית הדפוס.

וגם כי היה לנו גלוי דעת מפי רבנו הגדול, זכרונו לברכה, אשר פעם אחד גלה דעתו שרוצה להדפיס ספר מעשיות, ואמר בזה הלשון לפני כמה אנשים: בדעתי להדפיס ספר מעשיות, ויהיה למעלה כתוב בלשון הקדש ולמטה בלשון לעז. ואמר: הלא מה יוכלו העולם לדבר על זה, הלא על כל פנים הם מעשיות נאים לספר וכו', כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש בפרוש. וזה אשר העירונו להביאם לבית הדפוס. ואם אמנם ידענו ולא נעלם מעינינו כי רבים קמו עליו, עם כל זה האמת עד לעצמו, ואנחנו מחיבים לעשות רצונו, והשם הטוב יעשה, השומע ישמע והחדל יחדל.

וגם כי תהלה לאל עד כה עזרונו רחמיו יתברך כי נתפשטו חבוריו הקדושים בקרב עם קדוש, בקהל ועדה וישראל, ויהיו דבריו להם לששון ולשמחה ותהי בפיהם כדבש למתוק, כלם ישבעו ויתענגו מטובו, כמו חלב ודשן תשבע נפשם, ושפתי רננות יהלל פיהם. ורבים אשר אתנו, מאשר אתם את החולקים על האמת, הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז אשר בדו מלבם אשר לא עלתה על דעתו, ולא עלינו להאריך ולספר בדבר הזה, כי הוא כבשי דרחמנא. וכמה עלמין אתהפכו בגיניהו על־ידי רבוי המחלקת שנתרבו בימינו בין החכמים והצדיקים, ומי יבוא אחר המלך את אשר כבר עשהו.

אך זאת לדעת כי כל כונתנו בהדפסת אלו ספורי מעשיות, הוא רק בשביל אנשי שלומנו החוסים בצל קדשו, התאבים ומצפים ומשתוקקים לשמע דברים קדושים. ואם אמנם הדברים הנדפסים בספר, כאלו נאמרו בקהל רב, לעמת זה ראינו כי כבר התחילו הדברים להתפשט בכתב על־ידי העתקות רבות, ואין הבדל בין דברים הנכתבים לדברים הנדפסים.

וגם לא מראש בסתר דברם, כי כל מי שיש לו עינים יראה וכל מי שיש לו לב יבין, כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם ריק הוא מכם. כי דברים הללו עומדים ברום גבהי מרומים. ושמענו מפיו הקדוש בפרוש שאמר שכל דבור ודבור של אלו המעשיות יש בו כונה עצומה, ומי שמשנה דבור אחד מאלו המעשיות מכפי מה שאמרו הוא בעצמו, הוא מחסר הרבה מהמעשה. ואמר שאלו המעשיות הם חדושים נפלאים ונוראים מאד מאד, ויש בהם דרכים ונסתרות ועמקות מפלג מאד, וראויים לדרשם ברבים. לעמד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות, כי הם חדושים גבוהים ונוראים מאד מאד.

גם מי שלבו שלם ובקי היטב בספרי קדש ובפרט בספרי הזהר הקדוש וכתבי האר"י זכרונו לברכה. יוכל להבין ולדעת קצת מעט רמזים באיזה מעשיות, אם ישים לבו ודעתו עליהם היטב.

גם יש בהם התעוררות מוסר נפלא ועצום מאד ברב המקומות, יבינם המשכיל בעצמו. כי רבם ככלם מעוררים וממשיכים את הלב מאד להשם יתברך, לשוב להשם יתברך באמת לאמתו, לעסק רק בתורה ועבודה תמיד ולהפך פניו מהבלי העולם לגמרי, כאשר יראה הרואה בעיני שכלו, אם יסתכל בהם באמת, אולם תכלית כונות אלו המעשיות רחוק מאד מדעת אנוש ועמק עמק מי ימצאנו, ואין להאריך בשבח תפארת גדלת המעשיות האלו, כי גבהו מדעתנו, וכל המוסיף לדבר בשבח גדלתם ועמקותם הוא גורע. רק אמרנו להעיר קצת לבב אנשי שלומנו למען לא ישכחו נפלאותם אשר הראם מרחוק כמאן דמחוי במחוג, עד היכן הדברים מגיעים, על־ידי מעט הרמזים אשר גלה לעינינו, אחר ספור כל מעשה ומעשה. כי האף אמנם נרשמו קצת הרמזים שנשמעו מפיו הקדוש, אך זה ברור לכל משכיל כי אין דומה השומע מפי החכם בעצמו להרואה הדברים בספר, וביותר בדרכי רמזים כאלה, אשר אינם מובנים כי אם על־ידי תנועת האיברים בנענוע הראש וקריצת העין ונטית היד וכיוצא באלה, אשר על־ידם דיקא יבין המבין קצת מעט וישתומם על המראה, ועיניו למרחוק יביטו גדלת השם וגדלת תורתנו הקדושה, אשר נתלבשה בכמה לבושים שונים, כמבאר בכל ספרי קדש. עד כה הגיעו דברים המעוטים המחזיקים הרבה. לבנו יהגה אימה, איה סופר איה שוקל מאין יבוא עזרנו. מי ינוד לנו אש אכלה מי יעמד בעדינו. נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים בידו נפקיד רוחנו. אליך ה' נשא נפשנו. עד הנה רחמיך עזרונו. עזרנו כי עליך נשעננו. ויהי נעם ה' אלקינו עלינו, עד יבוא מורה צדק לעדתנו, ויבנה בית קדשנו ותפארתנו, חזה ציון קרית מועדנו, מלך ביפיו תחזינה עינינו במהרה בימינו אמן. הלא כה דברי הכותב והמסדר והמעתיק, לאכל לשבעה ולמכסה עתיק,

נאם הקטן נתן בן אדוני אבי מורנו הרב רבי נפתלי הערץ יצ"ו מנעמיראב רבתי:

חתן הרב הגאון החסיד המפרסם בכל קצוי ארץ, כבוד קדשת מורנו הרב רבי דוד צבי זכר צדיק לחיי העולם הבא, שהיה אב בית־דין בקהלת־קדש קרעמיניץ והגליל ובקהלת־קדש שאריגראד ובקהלת־קדש מאהליב והגלילות.

קדם שספר מעשה ראשונה שבספר זה, ענה ואמר: בספורי המעשיות שהעולם מספרים, יש בהם נסתרות הרבה ודברים גבוהים מאד, אך שנתקלקלו המעשיות כי חסר מהם הרבה. וגם נתבלבלו ואינם מספרים אותם כסדר. כי מה ששיך בתחלה מספרים בסוף וכן להפך וכיוצא בזה. אבל באמת יש בהמעשיות שמספרים העולם, דברים נעלמים גבוהים מאד. והבעל־שם־טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, היה יכול על־ידי ספור מעשה, ליחד יחודים, כשהיה רואה שנתקלקלו צנורות עליונים ולא היה באפשר לתקן אותם על־ידי תפלה, היה מתקנם ומיחדם על־ידי ספור מעשה ועוד דבר רבנו זכרונו לברכה, בענין זה ואחר־כך התחיל לספר מעשה שבדף הסמוך ואמר: בדרך ספרתי מעשה וכו'.

ודע שהמעשיות שספר רבנו, רבם ככלם הם מעשיות חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם. רק הוא בעצמו ספרם מלבו ודעתו הקדושה כפי ההשגה העליונה שהשיג ברוח קדשו. שהיה מלביש אותה ההשגה באותה המעשה. והמעשה בעצמה היא מראה נוראה והשגה עליונה מאד שהשיג וראה במקום שראה. וגם לפעמים היה מספר מעשה מהמעשיות שמספרין העולם, אבל הוסיף בהם הרבה, והחליף ותקן הסדר. עד שנשתנה ספור המעשה לגמרי ממה שהעולם מספרין וכנ"ל. אבל לא נכתבו בזה הספר מאלו המעשיות כי אם אחת או שתים, ושאר כל המעשיות הם חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם.

באותו הזמן שהתחיל רבנו זכרונו לברכה לעסק בספורי מעשיות, אמר בפרוש בזה הלשון: הנני אתחיל לספר מעשיות, (איך וועל שוין אן הייבן מעשיות דער צילין), וכונות דבריו היה, כמו שאומר: מאחר שאינו מועיל לכם לשוב אל השם יתברך על־ידי התורות והשיחות הקדושות וכיוצא בזה, מה שעסק ביגיעות גדולות כל ימיו להשיבנו אל השם יתברך באמת לאמתו, ומאחר שאינו מועיל כל אלה, על־כן הוא מתחיל לעסק בספורי מעשיות. ואז באותו הזמן אמר התורה המתחלת: פתח רבי שמעון ואמר: עת לעשות לה' הפרו תורתך וכו' דא אוריתא דעתיקא וכו' הנדפסת בספר הראשון בדף קנ"ז (בסימן סמ"ך לק"א). ושם מבאר בסוף המאמר קצת מענין ספורי מעשיות, שעל־ידי ספורי מעשיות של הצדיק האמת מעוררין מהשנה את בני אדם שנפלו בשנה וישנים את ימיהם וכו' עין שם, ויש מעשיות שהם בקרב שנים, ויש ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת עתיק וכו', עין שם היטב ותבין ותשכיל קצת מן מוצא דבר עד היכן הדברים של אלו המעשיות מגיעים, ומה היתה כונתו הקדושה בזה, ובאמת יש באלו המעשיות התעוררות גדול מאד מאד להשם יתברך ברב המקומות אפלו על־פי פשוט מלבד הנסתרות, כי כלם הם סודות נוראות, ויש להם כח גדול לעורר הכל להשם יתברך: