# הקדמה שניה

> מקור: https://rabenu.app/books/sippurey-maasiyot/519/

בהיותנו עוסקים בהדפסת המעשיות בראשונה שמוע שמענו קול שאון באמרם, כי לא נכון להדפיס ספורי מעשיות כאלה ולכפל דבריהם הוא אך למותר, ואם כבר הקדמנו בהקדמה דברי רבנו, זכרונו לברכה, שאמר שרצונו להדפיס ספורי מעשיות ומה יוכלו העולם לומר על זה, כי הלא על כל פנים הם ספורי מעשיות נאים. וכבר נדפסו בעולם כמה וכמה ספורי מעשיות רבו מספר ואין פוצה פה ומצפצף. בפרט כי רב המעשיות של אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מספרים בבאור מהתעוררות מוסר נפלא מאד, כגון המעשה של הבעל תפלה והמעשה של השבעה בעטלירש, וכן ברב המעשיות נמצא מהם בבאור דברי חכמה ומוסר, מלבד הנסתרות בהם, וגם אצל כמה מעשיות כבר נדפסו הערות ומקצת רמזים נפלאים ונוראים שגלה רבנו ז"ל בעצמו כמבאר לעיל. על כל זה אמרתי להעיר עוד איזה הערות להיכן מרמזים המעשיות לפי דעתי הקלושה והרוצה להוסיף יוסיף:

ידוע בכל ספרי הזהר והתקונים ובכל כתבי האר"י זצ"ל, שבת־מלך היא כנוי להשכינה וכנסת־ישראל כביכול. וכבר נתן לנו רשות לדבר בלשונות כאלה מן הראשונים אשר קדמונו אשר מפיהם אנו חיים. וגם דוד המלך עליו השלום, ושלמה בנו, השתמשו בלשונות הללו הרבה מאד כמו שכתוב: "כל כבודה בת־מלך פנימה" וכיוצא בזה הרבה. וכל ספר שיר השירים שהוא קדש קדשים שאין כל העולם כדאי לו מיסד על סוד זה וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה, וספרי הזהר מלאים מזה כמבאר שם: מאן דקטל לחויא יהבין לה ברתא דמלכא דהיא צלותא ובפרט במאמר הסבא דמשפטים שאמר: עולימתא שפירתא דלית לה עינין וכיוצא בזה הרבה. רבו מספר. וכמו שאומרים ב"יהי רצון" שקדם תהלים: ולחבר אשת נעורים עם דודה וכו'. וכן בה"לשם יחוד" קדם הנחת תפלין הנדפס ב"שערי ציון" אומרים שם והחתן וכו' עין שם.

ומי שמעין קצת בכתבי האר"י זצ"ל, יראה שם בבאור שכל יסוד הקבלה הוא כדרך זה ליחד בחינת חתן וכלה דכורא ונקבא ומבאר שם כל השמות והספירות וכל השתלשלות העולמות על דמות וצלם של פרצוף דכורא וכו'. ומבארים שם בפרטיות כל האיברים שלהם. וכל עניני יחוד וזווג ועבור והולדה ויניקה והתגדלות הקטן והקטנה עד שנעשים גדולים וכו' וכו'. והוא דבר מבאר מאד מאד בכל ה"עץ חיים" ו"פרי עץ חיים" וגם באדרא רבא בנשא והאזינו מדבר בדרך רמז מזה, וגם כל ספר שיר השירים מלא מזה שפרט כל האיברים של החתן שהכלה משבחת אותו, וכן פורט האיברים של הכלה מה שהחתן משבח אותה וגם רבותינו, זכרונם לברכה, במדרשים המשילו מתן תורה לחתנה כמו שאמרו: ביום חתנתו זה מתן תורה וכו'. ואמרו על פסוק: לקראת האלקים כחתן היוצא לקראת כלה כי שבת קדש נקרא כלה ומלכתא, כמו שכתוב: לכה דודי לקראת כלה בואי כלה וכו', הרי מבאר לעין, שכל רבותינו, זכרונם לברכה, כנו כלליות והתחברות העולמות בשרשן בשם חבור של חתן וכלה, כי בצלם אלקים עשה את האדם וכל האיברים של זכר ונקבה כלם הם צלם אלקים, כמו שכתוב: "ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם". וכמו שאומרים בברכת נשואין, אשר ברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד וכו'. כי האדם האיש והאשה הם חלק אלקים ממעל ממש ובהם כלול השם הוי"ה ברוך הוא. ואם זוכין שכינה שרויה ביניהם. כי יש בו יוד ובה ה' וכל זה הוא דברים פשוטים ומבארים לעין כל, וכבר השתמשו כל הקדמונים בלשונות כאלה לכנות התקרבות ישראל לאביהם שבשמים בשם חבור חתן וכלה, כי כל עבודתנו בשרשה העליון מרמז לחבור חתן וכלה העליונים שהיא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כאשר כל ספרי הזהר הקדוש וכתבי האר"י, זכרונו לברכה, מלאים מזה כנ"ל. וגם בתשעה באב בקינות שמקוננין על גלות השכינה וכנסת־ישראל, אומרים: אז בהלך ירמיהו וכו' אשה יפת תאר מנולת מצא, וכן בתקון שלשה משמורות שהוא מהזהר מדבר שם גם־כן בלשונות כאלה כאשה המקוננת על בעלה וכו' עין שם.

מכל זה ויותר מזה מבאר לעינים שגלות השכינה וכנסת־ישראל היא בחינת אבדת בת־מלך והתרחקותה מדודה וכו' ועין בספר הבהיר בהשמטות של זהר בראשית מה שכתוב שם על לכה דודי נצא השדה וכו', משל למלך שהיה יושב בחדרי חדרים וכו' ונשאה למלך גם נתנה לו במתנה ולפעמים קורא אותה באהבתו אחותי, כי ממקום אחד היה ולפעמים קורא אותה בתי כי בתו היא ולפעמים קורא אותה אמי וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על פסוק: בעטרה שעטרה לו אמו לא זז מחבבה עד שקראה בתי וכו', וכן בכל ספר משלי מכנה האמונה והתורה הקדושה בשם אשה טובה אשת חיל והאמונות כזביות ואפיקורסות בשם אשה רעה אשה זונה כמבאר בפרוש רש"י ובכל דברי רבותינו, זכרונם לברכה, וכבר נדפס מעשה מהבעל־שם־טוב, זכרונו לברכה, בסוף ספר תולדות יעקב יוסף מהסוחר עם אשתו שהיו בים וכו', שמיסד על הקדמה זו שאשה יראת ה' היא כנסת ישראל.

ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת על־ידי כל הנביאים והצדיקים והחכמים הראשונים, על־פי הדברים האלה בקל יוכל המעין המבין הרוצה להסתכל באלו המעשיות בעין האמת לאמתו להבין ולהשכיל בהם למצא בהם דברים נפלאים ונוראים ואם אמנם אי אפשר לבוא עד תכונתם להבין כל קשור המעשה מראשה לסופה, עם כל זה יבין מעט מזעיר מהם ויערב לנפשו מאד.

והנה מעשה הראשונה מהבת־מלך שנאבדה זה מבאר שזה סוד שכינה בגלות, כי גלות השכינה התחיל קדם בריאת העולם בסוד שבירת כלים בסוד ואלה המלכים אשר מלכו וכו', ותכף שנברא אדם הראשון היה צריך לתקן זאת להעלות כל העולמות על מכונם לגלות מלכותו יתברך תכף בשעת בריאת העולם, כמו שתתגלה מלכותו בקרוב בעת ביאת משיחנו שיבוא במהרה בימינו. אך הוא לא נזהר מלאכל מעץ הדעת וכו' שזהו בחינת מה שכתוב בהמעשה הנ"ל שהשני למלכות לא עמד בנסיון ואכל התפוח ועל־ידי־זה פגם בכל העולמות וחזרה וירדה השכינה והלכה למטה בין הסטרא אחרא כידוע ואחר־כך בא נח ורצה לתקן ולא תקן כי שתה ונשכר בסוד וישת מן היין וישכר וכו' כמובא בספרים שזהו בחינת מה אנוש וכו', ולא עמד בנסיון ושתה מן היין, כמו שכתוב שם, ומאז והלאה כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתקון זה עד שיבא משיחנו במהרה בימינו שאז יהיה גמר התקון. ומעשה זו היא בכל אדם ובכל זמן. כי גם בכל אדם בפרטות עובר עליו כמעט כל מעשה זו כלה. כי כל אחד מישראל צריך לעסק בתקון זה להעלות השכינה מהגלות לאוקמא שכינתא מעפרא. להוציא מלכות דקדשה מבין העכו"ם והסטרא אחרא שנתחזרה ביניהם: אשר סוד כל עבודתנו וכל המצוות ומעשים טובים ועסק התורה שאנו עושים כל ימי חיינו שכלם מיסדים על קטב זה כמבאר בכתבים. ואפלו אנשים פשוטים לגמרי והמון עם שאין יודעים בין ימינם לשמאלם. עם כל זה גם הם אם זוכים לילך בדרך הישר לפי ערכם, דהינו לסור מרע ולעשות טוב כי אפלו איש פשוט לגמרי יודע מה שאסרה תורה ואם עיניו לנכח יביטו לסור מרע ולבחר בטוב אז נעשין כל התקונים בעולמות העליונים ממילא על־ידו וזוכה להקים השכינה מנפילתה, כפי מה שזוכה לקדש ולטהר עצמו.

נמצא שכל אחד מישראל הוא עוסק לחפש ולבקש את הבת־מלך להשיבה אל אביה שתשוב אל אביה כנעוריה בסוד ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל. כי ישראל בכללם הם בחינת שני למלך כי הם מושלים בעולם, מה הוא מחיה מתים רופא חולים אף ישראל כך, כמו שאמרו אל תקרי עמי אלא עמי מה אנא עבד שמיא וארעא במלולי אף אתם כן וכו' וכיוצא בזה הרבה וכל אחד כפי מה שזוכה לעסק בעבודתו שעל־ידי זה עוסק כביכול לחפש ולבקש השכינה וכנסת ישראל להוציאה מהגלות כמו כן כביכול השכינה מתגלה אליו כביכול מתוך תקף גלותה ומתעלמת ומסתתרת עצמה ובאה אליו בסתר ומגלית לו מקומה ומושבה ומה לעשות בשבילה באפן שיזכה למצאה שזה בחינת מה שגלתה הבת־מלך אל השני למלכות באיזה תחבולות יוכל להוציאה והענינים והתחבולות המבארים שם הם מבארים באר היטב על־פי פשוט (כי כך דרך רבנו, זכרונו לברכה, ברב המעשיות שבתוך קשור המעשה מספר דברי מוסר על־פי פשוט כמבאר למעין בהם) כי צריכין לבחר לו מקום ולקבע לו תשובה ותענית ולהתגעגע תמיד ולהשתוקק תמיד אליו יתברך שיזכה להכיר אותו שיתגלה מלכותו בעולם וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו' ומלכותו בכל משלה שזה עקר הקמת השכינה מהגלות כשזוכין להכיר מלכותו באמונה שלמה באמת וכלם ידעו אותו יתברך מקטנם ועד גדולם, והיתה לה' המלוכה וכו'.

וכשהאדם מתחיל לעסק בזה ובוחר לו מקום להתבודדות לעסק בעבודת השם ולכסף ולהשתוקק אליו יתברך ולפעמים זוכה שנמשך איזה זמן אך אחר־כך כשהוא סמוך מאד לבוא למבקשו שיתגלה אליו לפי בחינתו התגלות מלכותו יתברך, אזי ביום אחרון מזמינים לו איזה נסיון לפי בחינתו ואז באותו היום שהכל תלוי בזה היום, אזי מתגבר עליו הבעל דבר וכל חילותיו עליו בהתגברות גדול מאד ונכנס עמו בדברים וממשיכו לעצתו ורואה כי תאוה הוא לעינים ונחמד וכו' ולוקח מפריו ואוכל, חס ושלום, ואינו עומד בנסיון שלו מה שהוא מכרח להתנסות ולהצטרף אז באותו העת והזמן ואזי תכף נופל עליו שנה ושנה הוא הסתלקות המחין שנסתלק ממנו דעתו וחכמתו המאיר בפניו בסוד ויפלו פניו וכתיב למה נפלו פניך, ועין מזה במאמר המתחיל פתח רבי שמעון (בסימן סמ"ך לק"א) שם מדבר מזה שעל־ידי פגם תאות אכילה אובדין את הפנים שהוא השכל ואז נופלין לבחינת שנה עין שם היטב ותבין, כי שם מדבר הרבה מענין ספורי מעשיות אשר על־ידם מעוררין מהשנה, עין שם.

ובאלו העתים שהאדם הוא בבחינת שנה, חס ושלום, עובר עליו מה שעובר שזהו בחינת כל החילות שעברו על השני למלכות בעת שהיה מוטל בשנה ואחר־כך נתעורר ונודע לו שהיה ישן כל־כך וחזר והלך למקום של הבת־מלך, והודיעה לו גדל הרחמנות שעליו ועליה שבשביל יום אחד אבד מה שאבד והקלה עליו האזהרה, שאין צריך להתענות רק לזהר משתית היין כדי שלא יבוא לידי שנה וחזר והתיגע איזה זמן רב בעבודת השם כדי להוציא הבת־מלך, אבל ביום האחרון לא עמד גם־כן בנסיון קל כי ראה מעין של יין והטעה את עצמו והתחיל להמשך אחריו ואמר להמשרת, הלא ראית שזה מעין ומאין בא לכאן יין, ובתוך כך הלך ולקח מעט וטעם מהיין ותכף נפל עליו שנה וישן הרבה מאד, כי כך דרך הבעל דבר והתאוות כשרוצה להסית האדם הכשר שרוצה להתרחק מהתאוות שאזי מטעה אותו מעט מעט שיתפלא ויתמה בדעתו על ענין הדבר שמתאוה אליו ותכף שנכנס בדברים בענין התאוה מתגבר עליו הבעל דבר עד שמכשילו בה, כמו שמפרש בתורה בענין עץ הדעת איך דבר הנחש עם האשה אף כי אמר אלקים וכו' ותרא כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו' דוק ותשכח כי כך הענין בכל התאוות והנסיונות, ומי שהוא בר דעת אמתי וחס על נפשו באמת למלט נפשו מני שחת ורוצה לעמד בנסיון, הוא צריך להתגבר בכל עז להסיח דעתו לגמרי ולבלי לכנס עם התאוות בטוען ונטען כלל ולבלי לדבר ולהרהר ולהתפלא ולתמה עליהם כלל ואל יבהלוהו רעיוניו כלל וכמו שכתוב בספר האלף־בית אל תכנס עם פתוייך בטוען ונטען וכו' עין שם, רק יסיח דעתו מזה לגמרי ויפקח דעתו בדברי תורה או במשא־ומתן או בדברי שיחה וכיוצא עד שינצל ממה שצריך להנצל ואחר־כך חוזר ומתעורר לו מחשבות ורעיונים כאלה וצריך לחזר ולהתגבר עליהם להסיח דעתו מהם וכן כמה וכמה פעמים וצריך להיות עקשן גדול עד שינצח המלחמה:

והנה מחמת שגם בפעם השני לא עמד בנסיון וטעם מהיין חזר ונפל עליו שנה גדולה וישן הרבה, דהינו שבעים שנה וענין שנה כל שבעים שנה מבאר בהתורה פתח רבי שמעון בסימן ס' הנ"ל שיש שנופלים משנה מכל השבעים פנים של תורה שהם בחינת שבעים שנה וכו' עין שם שאי אפשר לעורר ולהקיץ אותם כי אם על־ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות וכו' עין שם היטב והבת־מלך שהיא שרש נשמתו כשעוברת עליו ורואתו נופל בשנה ימים ושנים הרבה זמן רב כל־כך היא בוכה הרבה כי יש רחמנות גדול עליו ועליה ואז הודיעה לו מקומה שעכשו אינה במקום הראשון כי אם במקום אחר דהינו בהר של זהב וכו' והרמז מבאר כי אף־על־פי שעשה מה שעשה ונפל איך שנפל זה זמן רב מאד אף־על־פי־כן השכינה מעוררת אותו בכל פעם ובכל פעם מרמזת עצות חדשות איך שיחפש ויבקש את שרש קדשתו שהיא בחינת הבת־מלך הנ"ל. וזה השני למלכות אף־על־פי שלא עמד בנסיון שני פעמים ונפל לשנה כל־כך ועבר עליו מה שעבר ואחרי יגיעות וטלטולים ויסורים וצרות קשות ומשנות כאלה שעבר עליו בשביל למצא את הבת־מלך ואחר־כך בשביל יום אחד אבד הכל וכן נכשל שני פעמים כנ"ל אף־על־פי־כן לא הניח את עצמו להתיאש לגמרי, חס ושלום, רק הלך לחפש ולבקש ההר של זהב והמבצר הנ"ל ואחרי שהיה לו עוד יגיעות וטלטולים קשים הרבה וחפש הר ומבצר הנ"ל מצא איש גדול עם אילן גדול וכו' וזה האיש דחה אותו שבודאי אינו בנמצא הר ומבצר הנ"ל ורצה להסיתו ולדחותו שישוב אבל השני למלך לא שמע להמניעות והדחיות ואמר שבודאי הוא בנמצא הר ומבצר הנ"ל עד שהכרח האיש הגדול הנ"ל לקרא ולקבץ כל החיות וכו' אבל כלם השיבו שאינו בנמצא ואז אמר לו (האיש הגדול להשני למלך) ראה והבט בעיניך שאינו בנמצא ועל מה אתה מתיגע כל־כך בחנם, אם תשמע לדברי שוב לאחוריך אבל הוא לא שם לבו לזאת ואמר שהוא בודאי בנמצא ואז השיב לו האיש הגדול הנ"ל שילך לאחיו שממנה על העופות והלך והתיגע ובקשו עד שמצאו ואז גם השני דחהו והסיתו לשוב שבודאי אינו בנמצא הר ומבצר הנ"ל והוא לא שמע לדברי הדחיות שלו גם־כן והכרח השני לקרא לקבץ כל העופות אבל כלם השיבו שאינו נמצא בעולם הר ומבצר הנ"ל ואז אמר לו זה השני גם־כן ראה בעיניך שאתה מתיגע בחנם שוב לאחוריך והוא לא הטה אזנו גם לדברי השני ואמר שהוא חזק באמונתו שבודאי הוא בנמצא ואז הודיע לו זה השני שילך לאחיו שממנה על הרוחות וגם זה דחהו הרבה כנ"ל ואחר־כך קרא וקבץ כל הרוחות וכלם השיבו שאינו בנמצא ואז אמר לו זה השלישי עתה ראה גם ראה שלחנם טרחת כי בודאי לא תמצא עוד שוב לאחוריך ואז ראה שכלו כל הקצין ואינו יודע לנטות ימין ושמאל איך לבקשה, אבל בעצמו היה חזק בדעתו שבודאי הוא בנמצא הר ומבצר הנ"ל ששם יושבת הבת־מלך הנ"ל, ואז מגדל צערו ומרירות לבו התחיל לבכות מאד ובאותה השעה חמל עליו השם יתברך ובתוך כך בא עוד רוח אחד והודיע לו שהוא בעצמו נשא הבת־מלך להר ומבצר הנ"ל ואז נתן לו כלי שיקבל ממנו מעות, שלא יהיה לו עכוב מחמת מעות ואזי הלך לשם והשתדל בתחבולות עד שמצאה, אשרי לו.

והמעין בכל זה בעין האמת יבין היטב כמה וכמה צריכין להתחזק בעבודת השם ואיך ועד היכן צריכין להיות עקשן גדול בעבודת השם בלי שעור וערך ומספר. כל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי עליותיו וירידותיו ואפלו אם עבר מה שעבר. ראה והבן והבט בהמעשה הנ"ל כמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח השני למלך הנ"ל ואחר־כך נפל מאד על־ידי שלא עמד בנסיון קל שני פעמים עד שנפל לבחינת שנה כמה וכמה שנים עד שהיה בבחינת שנה של כל השבעים שנה כנ"ל. ואף־על־פי־כן לא התיאש עצמו והיה לו יגיעות האלה אחר־כך ולא שמע לשום מניעות ודחיות שרצו לדחותו שלא לבקש ולחפש עוד וכל מה שהתחזק ולא שמע לקול הדחיות של האנשים הנ"ל תכף נתהפך שהאנשים הנ"ל היו לסיוע כי כל אחד קבץ בשבילו החיות או העופות שהיה ממנה עליהם ואם אחר־כך חזרו ודחו אותו ואמרו לו ראה שאינו בנמצא ואף־על־פי־כן לא שמע לדחיתם ואז סיעו לו והודיעו לו כל אחד מאחיו עד שבא לזה שממנה על הרוחות שעל־ידו בא למבקשו. וגם זה דחה אותו הרבה ביותר אבל על־ידי שהיה חזק בדעתו ולא נתיאש לעולם בשום אפן אזי ברגע קלה נתהפך הדבר ונתהפכו המניעות לסיועות וישועות ובא רוח אחד והודיע לו שהוא בעצמו נשא את הבת־מלך להר ומבצר הנ"ל ואחר־כך זה הרוח בעצמו נשא אותו גם־כן לשם כנ"ל. ראה והבן והבט על כל פרט ופרט מהמעשה ותבין רמזים והתעוררות נפלא כמה צריכין להתחזק לדרש ולחפש ולבקש את עבודת השם תמיד כמו שכתוב: "בקשו פניו תמיד" וגו'. כי אם אמנם עצם המעשה גבהה מדעתנו ואין אנו יודעים כלל מהו הר של זהב ומבצר של מרגליות וכו' ושאר הענינים בכלל ובפרט אף־על־פי־כן כל הרמזים הנ"ל כלם אמתיים ומבארים לעין האמת בתוך המעשה הנ"ל ויותר ויותר מהם יכול כל אחד להוציא מהם רמזים והתעוררות נפלא אם ירצה ישמע חכם ויוסף לקח. וכן בשאר המעשיות. (ענין הר של זהב ומבצר של מרגליות מרמז לעשירות נפלא דקדשה שצריכין בשביל התבוננות וכו' כמבאר בהתורה פתח רבי שמעון סימן ס' חלק א', עין שם היטב והבן מאד כי התורה הזאת היא פרוש על המעשה הזאת כאשר הבנו ממנו זכרונו לברכה).

ונלך מענין לענין ונשים לב מעט להמעשה של החכם והתם שם תראה מברר קצת המכון באותו המעשה שעקר התכלית לילך בתמימות בלי שום חכמות ועין שם היטב בכל דבור ודבור ותמצא רמזים נפלאים להתחזק בדרכי התמימות שזה עקר התכלית הטוב גם בעולם הזה מכל שכן בעולם הבא.

וכן בהמעשה של הבנים שנתחלפו ובהמעשה של הבעל תפלה ומכל שכן וכל שכן בהמעשה של השבעה בעטלירס ששם מבאר אצל כל אחד ואחד מהשבעה מוסר נפלא ונורא שאין כמוהו כי כל אחד התפאר בגדל רחוקו מהעולם הזה בתכלית שזה התפאר שהוא עור לגמרי מהעולם ואין לו שום הסתכלות בזה העולם כלל כי כל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו'. והחרש התפאר שהוא חרש לגמרי מלשמע קולות של זה העולם שכלם חסרונות. כי כל העולם אינו עולה אצלו לשמע קול החסרונות שלהם וכו'. וזה התפאר שאינו מדבר שום דבור שאינו שבחים להשם יתברך ועל־כן הוא כבד־פה לגמרי מדבורי העולם הזה וכן זה התפאר שאינו רוצה להניח שום הבל בעלמא לזה העולם וכן כלם עין שם היטב ואם תביט בעין האמת תעמד מרעיד ומשתומם ותראה עצם המוסר הנפלא והתעוררות נורא להשם יתברך בהמעשה הנ"ל שאין כמוהו.

ועין בדברינו בספר "לקוטי הלכות" בכמה מקומות מה שהאיר השם עיני ואיזה רמזים בכמה מעשיות עין בהלכות תפלין על־פי המעשה של הבעטליר הראשון שהיה עור וכו' עין שם ובהלכות ברכות השחר על־פי המעשה של הבנים שנחלפו ובהלכות תפלה על־פי המעשה של הבעל תפלה וביורה דעה בהלכות תולעים על־פי המעשה של הבעטליר הששי שהיה בלא ידים שספר המעשה של הבת־מלך שברחה להמבצר של מים וכו' ובאבן העזר בהלכות אישות על המעשה הנ"ל על מה שכתוב שם שרפואות הבת־מלך על־ידי עשרה מיני נגינה ועוד בכמה מקומות עין שם ותמצא נחת בעזר השם יתברך ועין בהלכות נדרים על המעשה של יום הרביעי מענין השתי צפרים ובהלכות צדקה על המעשה של יום השלישי מענין הכבד־פה והמעין שלמעלה מהזמן והלב של העולם. השם יתברך יראנו נפלאות בתורתו שנזכה להוסיף ולהשכיל רמזים אמתיים בכל המעשיות ודבורים שזכינו לשמע מאור הזה:

◇ ◇ ◇

זאת מצאנו באמתחת הכתבים והוא ענין התנצלות על שכתב זכרונו לברכה הספורי מעשיות על לשון פשוט כזה וזהו:

עוד ראיתי להעיר לבב המעינים בספר זה של המעשיות לבל יהיה בלבם עליו על אשר נמצאים לפעמים שיצא מתחת לשונו לשונות גסים בספר "ספורי מעשיות" כגון ונעשה ברגז עליה בספור א' ולקח את עצמו אל השתיה בהמעשה של הבנים שנחלפו ועוד באיזה מקומות כי ידין אותו לכף־זכות שזה היה כשגגה היוצא מלפני השליט על־פי הכרח גדול. כי...

עד כאן מצאנו והעתקתי אות באות לשונו זכרונו לברכה. והנה נראה בעליל שרצונו הקדוש היה לכתב טעם על זה אך לפי הנראה שפסק באמצע מחמת איזה אנס ושוב לא זכינו שהשם יתברך יסבב הדבר שיכתב בעצמו. תהלה לאל אשר זכינו ברחמיו יתברך שנכתבו דברים אלה. כי על כל דבור ודבור שרצה לכתב שיתגלה בעולם היה מניעות על זה הרבה ומחמת זה היה זריז מאד מאד בכתיבתו כאשר ראינו בעינינו כי היה רגיל לומר לנו תמיד שאם אינו מזרז את עצמו לשבר המניעות לכתב מיד אינו יודע אם יכתב עוד מכמה טעמים הכמוסים אצלו. ועתה בשביל ששמעתי גלוי דעת ממנו ז"ל שרצונו כשידפיסו עוד הפעם לכתב איזה טעם על זה אמרתי לא אכחד מלכתב טעם אחד מטעמים הרבה אשר היו גנוזים וכמוסים אצלו ז"ל וזהו ששמעתי ממנו ז"ל כי אדונינו מורנו ורבנו, מוהר"ן זכר צדיק וקדוש לברכה ספר המעשיות בלשון אשכנז הנהוג במדינתנו ומורנו הרב רבי נתן זצ"ל ראשון שבתלמידיו היקרים ז"ל העתיקם על לשון הקדש והוריד את עצמו בכוון ללשון פשוט בכדי שלא ישתנה הענין אצל הקורא אותם בלשון הקדש מכפי מה שספרם הוא ז"ל על לשון אשכנז הנהוג בינינו וזה סבה אשר נשמע מלשונו הקדוש לשונות פשוטים כאלה בכמה מקומות זה הטעם הוא כפי מה ששמעתי ממנו ז"ל על־פי פשוט וחוץ שהיה לו טעמים כמוסים אשר לא זכיתי לשמע ממנו ז"ל. וראוי להאמין בזה שהיו לו עוד טעמים כמוסים כי זה ידוע מספריו הקדושים אשר היה בעל לשון גדול וכאן הוריד את עצמו ללשון פשוט לכן ראוי להאמין שהיה לו כוון גדול בזה ואיש אמונות יבוא לו רב ברכות אמן כן יהי רצון: