# פרשת בראשית

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-bereshit/

בראשית ברא אלהים, זה שאמר הכתוב: ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט). וכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתיעץ בתורה וברא את העולם, שנאמר: לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד). והתורה במה היתה כתובה? על גבי אש לבנה באש שחורה, שנאמר: קוצותיו תלתלים שחורות כעורב (שה''ש ה, יא). מהו קוצותיו תלתלים? על כל קוץ וקוץ. תלי תלים של הלכות. כיצד? כתוב בה, ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב, לב), אם אתה עושה חי''ת ה''א, אתה מחריב את העולם. כל הנשמה תהלל יה (תהלים קנ, ו), אם אתה עושה ה''א חי''ת, אתה מחריב את העולם. וכן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד), אם אתה עושה דל''ת רי''ש, אתה מחריב את העולם, שנאמר: כי לא תשתחוה לאל אחר (שמות לד, יד). כחשו בה' (ירמיה ה, יב), אם אתה עושה בי''ת כ''ף, תחריב את העולם. אין קדוש כה' (ש''א ב, ב), אם אתה עושה כ''ף בי''ת, תחריב את העולם. ואם אות אחת כך, כל שכן התבה כלה, לכך נאמר: קוצותיו תלתלים. לפיכך דוד מקלס ואומר: רחבה מצותך מאד (תהלים קיט, צו). ואומר: ארכה מארץ מדה וגו' (איוב יא, ט). והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית, שנאמר: ואהיה אצלו אמון (משלי ח, ל). אל תקרי אמון, אלא אומן. ובה נטה שמים ויסד ארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה לג, כה). ובה חתם ים אוקינוס שלא יצא וישטף את העולם, שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו וגו' (ירמיה ה, כב). ובה כבש את התהום שלא יציף את העולם, שנאמר: בחקו חוג על פני תהום (משלי ח, כז). ובה ברא חמה ולבנה, שנאמר: כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה לא, לד). הא למדת, שהעולם לא נתיסד אלא על התורה, והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח). ואומר: כי אם בתורת ה' חפצו וגו', והיה כעץ שתול על פלגי מים, וגו' (תהלים א, ב-ג). שבשביל שומרי התורה העולם עומד, שכן אמרה חנה, כי לה' מצקי ארץ (ש''א ב, ח). ומי הם מצקי ארץ? אלו שומרי התורה שבזכותם השתתה התורה, שנאמר: וישת עליהם תבל (ש''א ב, ח). ותניא, אמר רבי שמעון בן לקיש, למה נאמר במעשה בראשית יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום הששי, ה''א יתרה למה? שהרי בכלן לא נאמר אלא יום אחד, יום שני, וכן לכלם. מלמד, שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה שיש בה חמשה ספרים, מוטב, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתהו ובהו. וכן בני קרח אמרו, נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים עה, ד). זו התורה שפתח הקדוש ברוך הוא וזכה משה רבנו וקבלה, לפי שהתורה סליתה ענוה וכתרה יראה. סליתה ענוה, שנאמר: עקב ענוה יראת ה' (משלי כב, ד). וכתרה יראה, שנאמר: ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא, י). ושניהם במשה רבנו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד (במדבר יב, ג). יראה, דכתיב: כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג, ו). ואמרו רבותינו: בשכר שלשה, זכה לשלשה. בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא, זכה וייראו מגשת אליו (שמות לד, ל). בשכר מהביט, זכה ותמונת ה' יביט (במדבר יב, ח). ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר: אשר אנכי מצוך היום לעשותם (דברים ז, יא), ולא לעולם הבא. היום לעשותם ולא היום לטל שכרם. וכן אמר שלמה, עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי לא, כה). בוא ולמד מפרעה, על שאמר ליוסף אני פרעה, נגדל מאד, שנאמר: ויסר פרעה וגו' (בראשית מא, מב). הקדוש ברוך הוא, על כל מצוה, אני ה', על אחת כמה וכמה. מזה נלמד שאין קצבה על מתן שכרה. צפה דוד ואמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא, כ). בכל מעשה בראשית לא כתיב פעלה, ובמתן שכרה כתיב פעלה, דכתיב: פעלת לחוסים בך (תהלים לא, כ). אתה מוצא, שהקדוש ברוך הוא מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן. מעשה ברבי אבהו, כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקדוש ברוך הוא שלש עשרה נהרי אפרסמון. התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו, אשריכם עוסקי התורה. אמרו לו רבנו, מה ראית? אמר להם שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא בשכר תורתי. התחיל לומר, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעלתי את אלהי (ישעיה מט, ד). וכן ישעיה אמר, אשריכם זרעי על כל מים (ישעיה לב, כ). אלו עוסקי תורה שנמשלה למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א). משלחי רגל השור, זה משיח בן יוסף שנמשל לשור. וחמור, זה משיח בן דוד, שנאמר: עני ורכב על חמור (זכריה ט, ט). כשיבואו, על אותה שעה הוא אומר, ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' (ישעיה סד, ג). ואומר: אשרי תמימי דרך ההלכים בתורת ה' (תהלים קיט, א). כלומר, אשרי מכבדי בעלי תורה. ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר (משלי ג, יח). וכך משה אמר, כי אם שמר תשמרון (דברים יא, כב). אם שמרת בני תורה, תשמרון. וכן הוא אומר, כי מכבדי אכבד ובזי יקלו (ש''א ב, ל), זה המכבד בני תורה. ותניא, את ה' אלהיך תירא (דברים י, כ). את, לרבות בני תורה, לפי שאין מדה אחרת כיוצא בה, שנאמר: יקרה היא מפנינים (משלי ג, טו), יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים. והתורה צווחת, אשרי אדם שמע לי וגו' (משלי ח, לד). כל השומע אל התורה, אינו נזק, שנאמר: ושמע לי ישכן בטח ושאנן וגו' (משלי א, לג). ואומר: בהתהלכך תנחה אתך וגו' (משלי ו, כב)

שאלתא, דמחיבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא. דכד בריה הקדוש ברוך הוא לעלמה, בריה בשתא יומין ונח ביומא דשבתא, ברכה וקדשה, כמאן דבנא ביתא וגמר לעבדתה ועביד יומא טבא. כך אמרי אנשי, כלול בתי, דכתיב: ויכל אלהים ביום השביעי. ואומר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו'. ואסור לישב בתענית, ומחיבינן לענוגי בה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה, שנאמר: אם תשיב משבת רגלך וגו' (ישעיה נח, יג). ואמרו, וקראת לשבת ענג, שלא תהא אכילתך בשבת כבחל, אלא ענגהו, שבשכרו כתיב: אז תתענג על ה' (ישעיה נח, יד). ולקדוש ה' מכבד (ישעיה נח, יג), שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש, אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר. וכבדתו (ישעיה נח, יג), בבגדים נאים ובכסות נקיה, שלא תעשהו כחל, כהא דרבי יוחנן קרי למאנה מכבדותה. ואמר רב הונא, מי שיש לו להחליף, יחליף. ואם לאו, ישלשל בגדיו. מעשות דרכיך (ישעיה נח, יג), שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחל. ודבר דבר (ישעיה נח, יג), כי האי דאמה דרבי שמעון בר יוחאי הויא משתעיא מלי סגי בשבת. אמר לה: יומא שבתא היא, והיא שתקה. אמר רבי חנינא, מדחק התירו שאלת שלום בשבת. ברם, צריך למילף, מאן דבעי למיזל לדבר מצוה או לתפלה או לבי מדרשא, מי שרי לפסע פסיעה גסה בשבת? מצוה עדיף או דלמא כבוד שבת עדיף? תא שמע, דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפלו בשבת. ואמר רבי זירא, מריש כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת, אמינא קא מחללי רבנן שבתא. כיון דשמעית להא דאמר רבי תנחום, אנא נמי רהיטנא, ומסיקנא בשמעתא, אגרא דפרקא, רהטא. אי נמי אמרי ממצוא חפצך, חפצך אסורין. חפצי שמים אסורין או לא? תא שמע, דאמר רבי אלעזר, פוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן, הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקח על עסקי הרבים. ואמר רבי יוחנן, מפקחין פקוח נפש בשבת. ואמר רבי שמואל בר רב נחמן אמר רבי יוחנן, הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא, רבי מנשה משדכין על התינוקות לארס, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אמנות בשבת. ודבר דבר: דבור אסור, הרהור מתר. וכן אמרי, אסור לענויי ענוי הרשות. אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא, שפיר דמי, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, יפה תענית לחלום כאש לנערת. ואמר רב יוסף, ובו ביום. ואמר רב חסדא, ואפלו בשבת. אי נמי ברם צריך למילף, האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי, כיון דקא עייל לשבת כשהוא מענה אסור, או דלמא כיון דאשלומי תענית, שבת הוא דקא עביד ובשבת גופא לא מעני שפיר דמי? תא שמע, דאמר רבא, כי הוינן בי רב נחמן, אבעיא לן, הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי, מי אסור לכנס בשבת כשהוא מענה או לא? לא הוה בידן. כי אתאן בבי רב יהודה בעינן מנה ולא הוה בידה. אמר רבא, נחזי אנן תשעה באב שחל להיות בערב שבת, מביאין לו ביצה מגלגלת בלא מלח ואוכלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה, דברי רבי יהודה שאמר בשם רבי עקיבא. אמר רבי יהודה, מעשה היה והיינו יושבין לפני רבי עקיבא בתשעה באב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגלגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו. רבי יוסי אומר, מתענה ומשלים, ואמר עולא, הלכה מתענה ומשלים

ותשובת שאלה זו ממתיבתא. שאלו, הא דתנן מגלה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, לא פחות ולא יותר, ואמר רבי יהודה אימתי, בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן, אין קורין אותה אלא בזמנה, והלכה כתנא קמא או הלכה כרבי יהודה? השיבו, בין לרבי יהודה בין לתנא קמא, מגלה אינה נקראת אלא בזמנה, והכי קאמר תנא קמא, כרכין המקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין אותה בחמשה עשר, כפרים ועירות גדולות קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. והא דתנן מגלה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר וכו', ליושב בתענית שכבר פרש בסוף המשנה, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. ומאי יום הכניסה? יום הקהלה, דאמר מר, שלשה עשר, יום קהלה לכל היא, דכתיב: ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו', נקהלו היהודים בעריהם וגו' (אסתר ט, א-ב). נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר. אבל ארבעה עשר, יום טוב הוא, דכתיב: ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה (אסתר ט, יז). ובשושן הבירה לא נחו אלא בחמשה עשר, לפיכך שושן וכל המקפין קורין בחמשה עשר ועושין יום טוב. זה ששנינו מגלה נקראת וכו', ליושב בתענית, שאסור לישב בתענית בשבת, שאם חל ארבעה עשר להיות באחד בשבת, אסור להתענות בשבת. ובערב שבת נמי אסור, מפני טרח שבת, אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר. ואם חל ארבעה עשר בשבת, אסור להתענות בערב שבת, מפני טרח שבת, שעקר תענית, סליחות ורחמים הוא, ואתי לאמנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאוריתא, ותענית דרבנן, ואתי כבוד שבת דאוריתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא שלשה עשר. ואם חל ארבעה עשר בערב שבת, מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר. וכן פרש במשנה, כיצד? חל להיות בשני, כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומקפין חומה למחר. חל להיות בשבת או באחד בשבת, כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו'. אבל תשעה באב שחל להיות בשבת, מאחרין לאחר שבת, מפני שהוא פרענות, לכך מאחרין ולא מקדימין. ומהני שמעתתא ילפינן, דלא יתבינן בתענית בערב שבת בענוי הרשות, לא צבור ולא יחיד כלל. וכן הלכתא

בראשית ברא אלהים. ילמדנו רבנו, הבונה בית חדש כיצד צריך לברך? כך שנו רבותינו זכרונם לברכה, הבונה בית חדש מברך שהחיינו, כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו. וכן אתה מוצא שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם ההניתם עצמכם, תהיו שונין לשנה הבאה, שנאמר: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות יג, י), תהיו שונין מימים ימימה. הוי אומר, שכשם שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא, כך ה' מברכו. אמר רבי חנינא, יש לנו ללמד ממקום אחר, אלה תעשו לה' במועדיכם (במדבר כט, לט). אלה עשיתם לא נאמר, אלא תעשו. תעשו כן לשנה הבאה. לפיכך הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים, צריך לברך. שכשברא הקדוש ברוך הוא עולמו מה כתיב שם, ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב, ג). וכן כשברא את החיות ואת העופות, ויברך אתם אלהים (בראשית א, כה). וכן באדם, ויברך אתם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה, ב). וכן בשרצים. וכן לענין מזון. אמר רבי חנינא בן גמליאל, בנהג שבעולם, חטין מלמטה ומים מלמעלן. והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא חטין מלמעלה, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז, ד). ומים מלמטה, שנאמר: עלי באר ענו לה (במדבר כא, יז). אמר רבי ברכיה, בנהג שבעולם, ספוג בידו, עצרו, ירדו המים, פתח עמדו המים. והקדוש ברוך הוא אינו כן. עצר, עמדו המים, שנאמר: הן יעצר במים וייבשו (איוב יב, טו). פתח, ירדו מים שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח, יב). אמר רבי יצחק, בשר ודם בונה פלטין, בונה התחתון ואחר כך בונה העליון. והקדוש ברוך הוא בתחלה ברא עליונים ואחר כך ברא התחתונים, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואחר כך ואת הארץ

בראשית ברא אלהים, זה שאמר הכתוב: ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס (משלי י, ה). למה פתח בבריתו של עולם בבי''ת ולא באל''ף, והלא אל''ף ראש לכל האותיות? אלא לפי שהאל''ף לשון ארור ובי''ת לשון ברוך, אמר הקדוש ברוך הוא, אברא את העולם בלשון ברוך. ומה, כשנברא בלשון ברוך, בני אדם מכעיסין ליוצרם. בלשון ארור על אחת כמה וכמה. ועוד למה נברא בבי''ת? ללמד לבריות שהן שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. מי שעסק בטובה בעולם הזה, טובה יאכל בזה ובבא. והצדוקין כופרין ואומרים: כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (איוב ז, ט). אמר הקדוש ברוך הוא, ופי רשעים יכסה חמס (משלי י, ו). שאל אדריאנוס לעקילס, על מה העולם עומד? אמר לו: על הרוח. רצונך לידע, הבא גמל. והביא גמל ונתן משאו עליו. אמר לו עמוד, ועמד. שב, וישב. נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צוארו. אמר לו למשך. משך זה מכאן וזה מכאן, חנקו את הגמל. אמר לו: אמר לגמל שיעמד. אמר לו אדריאנוס, אתה חנקתו והוא יעמד? אמר לו: ומה, הרגתי אותו או שמא חסר אחד מאיבריו? אמר לו: הוצאת את רוחו. אמר לו: ומה, אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אין רוחו סובל את העולם כלו? שתק אדריאנוס. ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא: מן הארץ לשמים, אדם בונה טרקלין, כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו. גבהן של שמים כחצי ארכו, וכחצי רחבו גבהו של רקיע, שנאמר: הלא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (משלי כב, יב). החמה הזו שעה אחת נכנסת לישוב, ואין בריה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו, ואינה נראית בשמים אלא מלא הזרת, שהשמים גבוהים. וכשהחמה עולה, היא רחבה. וכן כשהיא שוקעת. אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת, מפני גבהו של שמים. ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב. כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו. עבר הכוכב, בא חברו ונותן הכל תחתיו. וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך, כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם. ואינו נראה אלא כנר, שנאמר: הלא אלוה גבה שמים (איוב כב, יב). ועביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים. מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ, כמסמרים הקבועים בדלת, אם נשמט מן הדלת תדע עבי הדלת, כך הכוכב קבוע בשמים ויורד ועושה מלחמה בארץ, ללמדך עביו של רקיע כמן הארץ לשמים. ואם בריותיו כך הוא הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר, גדול ה' ומהלל מאד (תהלים קמה, ג), גדול מבריותיו. מלך בשר ודם יושב על כסא גבוה, ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו. והקדוש ברוך הוא, השמים כסאו והארץ הדום רגליו (ישעיה סו, טו). מלך בשר ודם יושב על ספסל, אחרים יושבין מימינו ומשמאלו. והקדוש ברוך הוא כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה, והעולם כמוס תחת רגליו, שנאמר: הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג, כד). מלך בשר ודם יושבין מימינו ומשמאלו, שכבודם כיוצא בו, והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו והכל עומדין לפניו, שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו' (מלכים א כב, יט). וכן הוא אומר, ורבו רבון קדמוהי יקומון (דניאל ז, י). וכן שרפים עמדים וגו' (ישעיה ו, ב). וכן קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז, טז). מלך בשר ודם, גבוה קומה ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה. והקדוש ברוך הוא גדול ה' ומהלל מאד (תהלים קמה, ג). מלך בשר ודם, חכם ויש במשרתיו גבור וחכם כיוצא בו. והקדוש ברוך הוא מאין כמוך ה' וגו' (ירמיה י, ו). ואומר: כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י, ז). גדולים מלאכיו, אבל לא כיוצא בו. בוא וראה, מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו, שנאמר: וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח, ג). משמע אחר הכתוב, שאין מן הרקיע לארץ אלא מלא פסת ידו של מלאך, שנאמר: באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא דנה רשים (דניאל ה, כד), להודיעך שאין קצבה לשמשיו. ואם לשמשיו כך, הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. לכך נאמר: גדול ה' ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר (תהלים קמה, ג). ואומר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו' (ישעיה מח, יג). מן ישיבתו של הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה הוא. השמים האלו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את הכסא. מן שעלו אתה יודע מי הוא, שנאמר: מי מדד בשעלו מים, ומן אצבעו אתה מבין מי הוא, שנאמר: וכל בשליש עפר הארץ (ישעיה מח, יג). אוי לבשר ודם החוטא, לפני מי הוא חוטא. ואשרי מי שהוא זוכה, לפני מי זוכה. וי לו למי שעתיד לתן דין וחשבון, ואשרי למי שעתיד לתן שכרו, שנאמר: הנה ה' באש יבוא וגו' (ישעיה סו, טו)

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, כל תולדת שבתורה חסרי וא''ו חוץ מזה, ואחרון, אלה תולדות פרץ (רות ד, יח), ששניהם מלאין. אמר רבי יודא הלוי בר שלום, וא''ו זו כנגד ששה דברים שחסר הקדוש ברוך הוא מאדם הראשון לאחר שחטא. ואלו הן: זיו פניו, וקומתו, וחייו, ופרות הארץ, ונטרד מגן עדן, וחמה ולבנה. זיו פניו מנין, דכתיב: משנה פניו ותשלחהו (איוב יד, כ). קומתו מנין, דכתיב: אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קלט, ה). חייו מנין? דאלו זכה היה חי וקים לעולם. פרות הארץ, דכתיב: ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג, יז). ונטרד מגן עדן, שנאמר: ויגרש את האדם (בראשית ג, כד). וחמה ולבנה מנין, דכתיב: חשך השמש בצאתו וגו' (ישעיה יג, י). ולעתיד הקדוש ברוך הוא מחזירם. זיו פניו מנין, דכתיב: כל ראיהם יכירום וגו' (ישעיה סא, ט). קומתו מנין, דכתיב: ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג). שיהא כל אחד ואחד מישראל גבה קומה מאה אמות. רבי שמעון בן יוחאי אומר, מאתים אמה. קומה, מאה. קוממיות, מאתים. וחייו מנין, דכתיב: כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה, כב). ופרות הארץ מנין, דכתיב: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר (יחזקאל מז, יב). מהו? שכל חדש וחדש יבכר בכורים חדשים, לא כבכורי חדש זה בכורי חדש אחר, אלא מחדש. גן עדן מנין, שנאמר: ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן (הושע יד, ח). חמה ולבנה מנין, דכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים שבעת הימים (ישעיה ל, כו). וכתיב: ואהביו כצאת השמש בגברתו (שופטים ה, לא). ומתרגמינן, ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאנהרא כזהור יקרה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמפק שמשא בגבורתה. ואימתי? ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעיה ל, כו), מחץ מכתו של עולם ירפא

ויאמר ה' אלהים הן האדם. זה שאמר הכתוב: לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת ז, כט). לא בראו הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק וישר, את האדם בצלמו, אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו. ואם תאמר, למה ברא יצר הרע שכתוב בו, כי יצר לב האדם רע מנעריו (בראשית ח, כא). אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב? אמר הקדוש ברוך הוא, אתה עושה אותו רע. למה? תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמונה ותשע אינם חוטאים, אלא מבן עשר ואילך, ואז הוא מגדל יצר הרע. ואם תאמר, אין אדם יכול לשמר את עצמו? אמר הקדוש ברוך הוא אתה עשית אותו רע. למה? תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת. וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתקין אותו. אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים שבע פעמים עד שהוא נעשה מתוק, וכן חרדל וצלף ודברים הרבה. ומה, מרים שבראתי אותן אתה ממתקן לצרכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה. וכן אתה מוצא בחירם מלך צור, שבראתי אותו תם וישר, שנאמר: תמים אתה בדרכיך מיום הבראך (יחזקאל כח, טו). לסוף נמצא עולתה בו ונטרד. ובדור הפלגה כתיב בהן, ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית יא, א). ואחר כך בקשו לעלות לרקיע, שנאמר: הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא, ד). מה כתיב שם, וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם (בראשית יא, ה). הדין ערקא מן הדין משכא. משל למלך, שעשה צלם זהב בדמותו והעמידו בפתח פלטרין שלו, שכן עליו עוף ונולו, אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר, עמד יצר הרע ומנולו. וכן הוא אומר, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון (תהלים פב, ו-ז). בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני אלקים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי וגו' (יחזקאל כח, ב). זה שאמר הכתוב: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו' (קהלת ה, א). וכן הוא אומר, אהב פשע אהב מצה וגו' (משלי יז, יט). לא היה צריך לומר, אלא משפיל פתחו מבקש שבר, שכל המשפיל פתחו, בני אדם נכשלין בו ונשברין. אלא מגביה פתחו מבקש שבר (משלי יז, יט) מהו? המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהגן, הקדוש ברוך הוא משברו. ולכך נאמר: אל תבהל על פיך וגו'. בוא וראה, חלש שבחלשין מלמעלה, נוצח גבור מלמטה, שכן כתיב: ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו (שופטים ט, נג) כל שכן כי האלהים בשמים. אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כלו, הלך לו לרומי. אמר לבני פלטרין שלו, מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה, שהרי כבשתי את כל העולם. אמרו לו: עדין לא שלטת בעירו ובביתו. הלך והספיקו בידו והחריב בית המקדש והגלה את ישראל וחזר לרומי. אמר להם: כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגליתי עמו, עשו אותי אלוה. אמר רבי ברכיה, שלשה פילוסופין היו לו: הראשון אמר לו: אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו, אלא חוצה להן, צא מפלטרין שלו ותעשה אלוה. השמים והארץ הוא בראן, צא לך מהן ותעשה אלוה. והשני אמר, אין אתה יכול, שכבר אמר לנביאיו, כדנה תאמרון להון, אלהיא די שמיא וארקא וגו' (ירמיה י, יא). והשלישי אמר לו: בבקשה ממך, עמוד לי בשעה זו. אמר לו: מהו? אמר לו: ספינה אחת יש לי חוץ משלשה מילין והיא מטרפת בים וכל אוריא שלי בתוכה. אמר לו אנדריאנוס, משלח אני לגיונותי וספינותי לשם ויצילוה. אמר לו: מרי, למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם, רוח קמעא שגר לשם ואתה מצילה. אמר לו: ומנין יש לי רוח לשגר, אמר לו: לרוח אין אתה יכול לשגר והיאך תעשה אלוה. וכתיב בו, כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה (ישעיה מב, ה). נכנס לבית כשהוא זעוף. אמרה לו אשתו, הללו הטעו אותך, שתוכל לעשות אלוה. אתה מלך גדול וגבור והכל בידך, אני אומרת לך דבר אחד, תן לו פקדונו ותעשה אלוה. אמר לה: מהו פקדונו? אמרה לו: הנפש. אמר לה אם תצא נפשי מה אעשה. אמרה לו: הנפש שבך אי אתה שולט בו, וכתיב: אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת ח, ח), והיאך תעשה אלוה. ואתה אדם ולא אל. אמר הקדוש ברוך הוא אני מחיה המתים ואליהו החיה מתים ולא אמר אל אני. אני מוריד הגשם ואליהו הוריד גשמים. אני עוצר גשמים ואליהו כן, שנאמר: חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א יז, א). אני הורדתי אש וגפרית על סדום, ואליהו הוריד כן, שנאמר: אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים (מלכים ב א, יב), ולא אמר אל אני. ואתה אומר, אל אני, מושב אלהים ישבתי. ואם תאמר, מפני שחיית הרבה. הוא חיה ויחיה עד תחית המתים. כתיב ביה, כרסיה שביבין די נור (דניאל ז, ט). וכתיב באליהו, הנה רכב אש וסוסי אש (מלכים ב ב, יא). כתיב בה, ה' בסופה ובשערה דרכו (נחום א, ג). ובאליהו כתיב: ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב ב, יא). ולסוף, וישאל את נפשו למות (מלכים א יט, ד). ואתה אומר אל אני. יונה ירד לים, דכתיב: ותשליכני מצולה בלבב ימים (יונה ב, ד). ולבסוף שאל את נפשו למות, וחזר ואמר, ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי (יונה ה, ח). ואתה אומר, אל אני, מושב אלהים ישבתי בלב ימים. בוא וראה, כל מי שבקש לעשות עצמו אלוה, בונה לו פלטרין בתוך המים. פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים, והיו המים מתגברין ותולין הפלטרין והגביהו אותו ונשאוהו למעלה, שנאמר: דבר ואמרת כה אמר אדני אלקים הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול וגו' (יחזקאל כט, ג). אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, נתגאית במים, במים אתה מת, דכתיב: ונער פרעה וחילו וגו' (תהלים קלו, טו). סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין למעלה בין שני הרים גבוהים, והיו מעינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה, שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון וגו', מים גדלוהו תהום רממתהו (יחזקאל לא, ג-ד). וכן הוא אומר, וייף בגדלו בארך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים (יחזקאל לא, ז). וכן הוא אומר, אני קרתי ושתיתי מים (ישעיה לז, כה). ומה היה סופו? כה אמר אדני אלקים ביום רדתו שאלה וגו' (יחזקאל לא, טו). חירם בנה לו פלטרין במגנין בין אדריאס לאוקינוס, שנאמר: ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים (יחזקאל כו, יז). התחיל לומר, אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים (יחזקאל כח, ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, כה אמר אדני אלקים בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים (יחזקאל כו, יט), כדי שתלך אצל חבריך, שנאמר: והורדתיך את יורדי בו אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות (יחזקאל כו, כ). ארץ תחתיות, זו גיהנם. וכן הוא אומר, את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת וגו' (יחזקאל כח, יד). אבל ישראל, כי תעבור במים אתך אני וגו' (ישעיה מג, ב)

ויאמר ה' אלהים. ילמדנו רבנו, המספר לשון הרע מה ענשו? כך שנו רבותינו, המספר לשון הרע, חמור מן העושה מעשה, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר: וינסו אתי זה עשר פעמים (במדבר יד, כב). אמר רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי, אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בעקר, שנאמר: אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו (תהלים יב, ה). רבנן אמרי, קשה לשון הרע, שהביא מיתה על אדם הראשון, שעמד נחש ואמר לאדם וחוה, כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם (בראשית ג, ה), שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אמן שונא את בני אמנותו, והייתם כאלהים (בראשית ג, ה). שמעו לו, וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות. מנין, מן מה שקראו בענין הן האדם, ואין הן אלא מיתה, שנאמר: הן קרבו ימיך למות (דברים לא, יד)

ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו'. יש מקץ שנה ויש מקץ שנתים, ויש ימים, ויש ארבעים שנה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, בני ארבעים שנה היו קין והבל. ויבא קין מפרי האדמה, מהו? מן מותר מאכלו. ורבנן אמרי, זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר: לא תלבש שעטנז וגו' (דברים כב, יא). ואמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת הזכאי לפיכך נאסר. ויאמר קין אל הבל אחיו, מה אמר לו? נחלק העולם ואני בכור ואטל פי שנים. אמר לו הבל, אפשר. אמר לו קין, אם כן אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך. אמר לו הבל, לא תטל. ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה. ולהלן כתיב: ציון שדה תחרש (ירמיה כו, יח). ויש אומרים: שאמר קין להבל, נחלק העולם. אמר לו: הן. נטל הבל צאנו, וקין אדמה לעבד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום. כשנטל הבל את צאנו, התחיל לרעות את הצאן, וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה, ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו. וכשראה קין כך, התחיל צוח הבל אחי אל תעשה בי רעה. ורחם עליו והניחו, ועמד והרגו, שנאמר: ויקם קין, מכלל שנפל. כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי, שאין מבקשין אותו אלא ממני, שאין אחד בעולם אלא אני והוא. מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: מפני אבותיך אתה יכול לברח, מפני אין אתה יכול לברח, שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו (ירמיה כג, כד). אמר לו: אי הבל אחיך. אמר לו: וי לו שרחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו. והיאך הרגו? עשה לו פציעות פציעות, חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו, שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו. כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא, אי הבל אחיך? אמר לו: לא ידעתי, השומר אחי אנכי? אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי? משל למה הדבר דומה, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש. לבקר תפשו השוער. אמר לו: למה גנבת את הכלים? אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אמנותי. אבל אתה אמנותך בשער לשמר, למה הנחת אמנותך ועכשו אתה אומר לי כך? ואף קין כך אמר, אני הרגתי אותו, בראת בי יצר הרע, אתה שומר את הכל, ולי הנחת אותו להרגו, אף אתה שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו, לא הייתי מתקנא בו. מיד השיבו, מה עשית קול דמי אחיך צועקים. מכאן אתה למד, שעשה בו פציעות פציעות, וחבורות חבורות. צועקים אלי, צועקים עלי. משל לשנים שעשו מריבה, הרג אחד מהן את חברו. היה בהן שלישי ולא הפריש בינהם, על מי הכל משיחין, לא על השלישי? לכך כתיב צועקים אלי, צועקים עלי. אמר לו קין, רבונו של עולם, לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי, וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת י הן גרשת אתי וגו', ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין וגו'. יש אומרים: שבת נעל בפניו, כמו שנאמר: ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם (שמות לא, יז). כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון, כך למד על קין. ויש אומרים: קרן קבע במצחו. בשעה שהרג קין את הבל היה משלך ולא היה יודע קין מה לעשות. זמן לו הקדוש ברוך הוא שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חברו וחפר בידיו וקברו, וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל. לפיכך זכו העופות לכסות את דמן

ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין. אמר לו: ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלתן מן העולם, כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות. אלו הן, חנוך עירד ומחויאל ומתושאל. וכיצד נהרג, קין נעשה מלאך המות מאה ושלשים שנה והוא נע ונד בקללה. למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו, כשהיה רואה תינוק חיה, היה אומר לו. אמר לו: כמין חיה אני רואה. מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו. אמר לו ללמך, אבי, הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. אמר לו למך, וי לי, זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג, שנאמר: כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. נשארו שלשתן במקום אחד, קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא. לערב יצאו נשיו אחריו, מצאו זקנם הרוג, ותובל קין בנם הרוג, ולמך. באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ארבע משפחות, חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל, ונעשה למך מלאך המות, לקים מה שנאמר: כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה (בראשית ד, כד). כיון שבאו לבית, אמר להם למך לנשיו, עלו למטה. אמרו לו: הרגת את קין זקננו ותובל קין בננו, לא נעלה. אמר להן, כבר נטל חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה. אמרו לו: לא נשמע לך, מה אנו מולידות למארה? אמר להן, נלך לבית דין. הלכו להם אצל אדם הראשון. אמרו לו עדה וצלה, אדוננו, למך זה בעלנו הרג את זקננו. אמר להן, אי זקננו לפי תמו הרגו. אמר להן אדם, נשי למך האזנה אמרתי, למך אומר, וכי איש הרגתי לפצעי, בתמיהה. אמר להן, לכו השמעו לבעליכן. אמרו לו: אסיא, אסי חגרתך, אתה פרשת ממטתך מאה ושלשים שנה ואתה מלמד אותנו. מה כתיב אחריו, ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו. ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן, שממנו נברא העולם. ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו (בראשית ה, כט). מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשנו וגו', וכי נביא היה. אמר רבי שמעון בן יהוצדק, למודין היו, שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם, ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, אמר אדם, רבונו של עולם, עד מתי. אמר לו: עד שיולד אדם מהול. כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר, ודאי זה ינחמנו וגו'. ומהו ממעשנו ומעצבון ידינו. קדם שנולד נח, לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח, חזר העולם לישובו, קצרו מה שזרעו, זורעין חטין וקוצרין חטין. שעורים וקוצרין שעורים. ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדמות וכל כלי מלאכה

וירא ה' כי רבה רעת האדם. שנו רבותינו, בעון זמה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים. ורבי עזריה אומר, הכל הקדוש ברוך הוא מותר חוץ מן הזמה. ראה, עד שלא נצטוו עליה מה כתיב: ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. מה כתיב אחריו, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. וכן בסדומיים, טרם ישכבו (בראשית יט, ד), וכל אותו הענין. ויאמרו האנשים אל לוט וגו' כי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה (בראשית יט, יג). למה ה' ה' שתי פעמים? אמר הקדוש ברוך הוא, אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון, ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העברה, כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי. רבי שמעון אומר, יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק בזמה, נאמר לו: ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מא, מ). צואר שלא הרכין לעברה, וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מא, מב). היד שלא נגעה בעברה, ויסר פרעה את טבעתו וגו' (בראשית מא, מב). הגוף שלא נדבק לעברה, וילבש אתו בגדי שש (בראשית מא, מב). רגל שלא עלה עליה, וירכב אתו במרכבת המשנה (בראשית מא, מג). המחשבה שלא חשב, נקרא נבון וחכם. לב שלא הרהר, ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח. אבל הסדומיים המטיר עליהן אש וגפרית, שנאמר: וה' המטיר על סדום וגו', ויהפך את הערים האל וגו' (בראשית יט, כד-כה). לכך נאמר כאן, אמחה את האדם וגו'. הנפלים היו בארץ בימים ההם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם, מלמד, שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפים. עליהם הוא שאמר, המה היו במרדי אור (איוב כד, יג). המה הגברים, שהיו קשין ומורדין ומכשפין. ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא, יד-טו). אמר רבי יוחנן, למה היו מורדין, שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון לארבעים שנה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, וכך אתם עושים? עוד כל ימי הארץ זרע וקציר. ורבי שמואל בר אבא אמר, למה היו מורדין, שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין, אמר הקדוש ברוך הוא, וכך אתן מורדין? מכאן ואילך, עד כל ימי הארץ זרע וקציר, שתהיו מולידין וקוברין. וקר וחם, שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת. וקיץ וחרף, שתהיו מתקיצין ופניכם מתחרפין, והיסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם, אין אתם שובתין יומם ולילה, ותהיו נדונין באש ובשלג

מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא, שנאמר לו בחלום, באדר אתה מת וניסן אינך רואה, ומה שזרעת לא תקצר. והיה מצר על החלום הרבה, וספר חלומו לפני רבי עקיבא. אמר לו: באדר אתה מת, בהדורה של תורה אתה מת. וניסן אין אתה רואה, שוב אין בא לידי נסיון. ומה שזרעת אין אתה קוצר, בניך אין אתה קובר. ותו רבי יונתן בן עכסאי ורבי יהודה בן גרים, הוו תנו פרשת נדרים קמי רבי שמעון בר יוחאי, אפטרו מנה בארתא. בצפרא אתו וקא מפטרי מנה. אמר להו, מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול, אמרו לו: למדתנו רבנו, תלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר, צריכים להפטר ממנו, דכתיב: ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו' (מלכים א ח, סו). אמר לה רבי שמעון בר יוחאי לברה, הללו בני אדם של צורה, זיל לגביהו כי היכי דלברכוך. אזל אשכחנהו דקא רמו קראי אהדדי, כתיב: פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו (משלי ד, כו). וכתיב: ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע (משלי ה, ו). לא קשיא, כאן במצות שאפשר לעשותם על ידי אחרים, כאן במצות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים. הדור יתבי וקא מבעיא להו, כתיב: יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג, טו), הא חפצי שמים ישוו בה. וכתיב וכל חפצים (משלי ח, יא), אפלו חפצי שמים, לא קשיא, כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, וכאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים. אמרו לה, מאי בעית הכא, אמר להו, אמר לי אבא זיל לגביהו כי היכי דלברכוך. אמרו לה, יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל, לחרוב ביתך וליתיב אשפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי. כי אתא לגבי אבוה, אמר לה, לא מבעיא דברוכי לא מברכינן, אלא צעורי קא מצערי לן. אמר לה אבוה, מאי אמרו לך? אמר לה, הכי והכי אמרו לי. אמר לה, הני ברכתא מעליתא נינהו. תזרע ולא תחצד, תוליד בנין ולא ימותון. תעיל ולא תפיק, תעיל כלתא ולא ימותון בנה. תפיק ולא תעיל, תפיק בנתך ולא ימותון גבריהו. לחרוב ביתך, ביתא דהאי עלמא. וליתיב אשפיזך, ביתא דהאי עלמא, דכתיב: קרבם בתימו לעולם משכנתם לדר ודר (תהלים מט, יב). אל תקרי קרבם אלא קברם. לבלבל פתורך, בבני ובבנתא. ולא תחזי שתא חדתי, לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי. רבי שמעון בן חלפתא אפטר מנה דרבי, אמר לה לברה, זיל לגבה כי היכי דלברכך. אזל, אמרו לה, יהא רעוא דלא תבוש ולא תתביש. כי אתא לגבי אבוה, אמר לה, מלתא בעלמא הוא דאמר לי. אמר לה, ברכך ברכתא דברכנהו קדשא בריך הוא לישראל ושנה בה, דכתיב: ואכלתם אכול ושבוע וגו', וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' (יואל ב, כו-כז), כן יהי רצון ונאמר אמן.