# פרשת חיי שרה

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-chayei-sarah/

ואברהם זקן. ילמדנו רבנו, היה רוכב על חמור והגיע עונת תפלה, כיצד יעשה? כך שנו רבותינו: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, ירד. ואם אינו יכול לירד, שאין דעתו מישבת עליו מפני המעות שהן על גבי חמורו או שהוא מתירא מן הגוים ומן הלסטים, יהא מתפלל כשהוא רוכב. אמר רבי יוחנן: זאת אומרת, המתפלל צריך שתהא דעתו מישבת עליו ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא. אבא שאול אומר, אם כון אדם את דעתו בתפלה, יהא מבטח שתפלתו נשמעת, שנאמר: תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י, יז). ואין לך אדם שכון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו, שאמר לפני הקדוש ברוך הוא: חללה לך מעשת כדבר הזה. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם, התחיל משבחו ואמר לו: יפיפית מבני אדם וגו' (תהלים מה, ג). אמר לו: אי זה היפי שלי, אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן. מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין. אמר אברהם: רבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן, שיתכבד הזקן בנער. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, ממך אני מתחיל. הלך ולן באותו הלילה ועמד בבקר. כיון שעמד, ראה שהלבין שער ראשו וזקנו. אמר לפניו: רבונו של עולם, עשיתני דגמא. אמר לו: עטרת תפארת שיבה (משלי טז, לא), והדר זקנים שיבה (משלי כ, כט). לכך נאמר: ואברהם זקן

ואברהם זקן. אמר רבי יהושע בר נחמני, מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם, מפני היראה ומפני כעס בנים ומפני אשה רעה ומפני המלחמות. מפני היראה, מדוד, דכתיב: ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה' (דה''א כא, ל). מה כתיב אחריו? ודויד זקן (דה''א כג, א). מפני כעס בנים, מעלי, דכתיב: ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל (ש''א ב, כב). מפני המלחמות, מיהושע, שלאחר שעשה מלחמות עם שלשים ואחד מלכים, מה כתיב בו, ויהושע זקן בא בימים (יהושע כג, א). ומפני אשה רעה, דכתיב: ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים (מלכים א יא, ד). אבל אברהם, אשתו מכבדתו וקוראתו אדני, שנאמר: ואדני זקן. ועליה נאמר, אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). לפיכך כתיב בה, וה' ברך את אברהם בכל

ואברהם זקן. זה שאמר הכתוב: ברכי נפשי את ה' (תהלים קד, א). מה ראה דוד לברך הקדוש ברוך הוא בנפש? שהנפש רואה ואינה נראית, והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה. תקלס נפש שרואה ואינה נראית להקדוש ברוך הוא שרואה ואינו נראה. הנפש משמרת את הגוף, והקדוש ברוך הוא משמר את העולם כלו. תקלס נפש המשמרת את הגוף להקדוש ברוך הוא שהוא משמר את עולמו וכו'. מה הוא ה' אלהי גדלת מאד. דרש רבי אלעזר, גדול היית עד שלא בראת עולמך. ומאימתי נתגדלת? משבראת עולמך, שנאמר: ה' אלהי גדלת מאד. מלך בשר ודם צר איקונין שלו על הטבלא, הטבלא גדולה מצורתו. והקדוש ברוך הוא, הוא גדול ואיקונין שלו גדולה מכל העולם כלו. בשמים כתיב: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א ח, כז). ובארץ כתיב: מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). והשמים כלו בזרת של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושמים בזרת תכן (ישעיה מ, יב). והארץ שליש זרתו, שנאמר: וכל בשלש עפר הארץ (ישעיה מ, יב). וכל הימים ונהרות מדד בשעלו, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ, יב). ואומר: כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד). מה תלמוד לומר: צור עולמים. ללמדך, שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום, שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים, אלא שאמר להם די, שנאמר: אני אל שדי (בראשית יז, א). מהו שדי? שאמרתי לעולם די. לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד. מלך בשר ודם בונה בית ואחר כך בונה עליה. והקדוש ברוך הוא משמתח את הכסא ואחר כך בנה עליה. ומשבנה עליה העמיד אותן על מה, על האויר, ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך התקין האצטבא. בא דוד ופרש, המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, לא בנחשת ולא בברזל אלא בקורות ובגזזטראות של מים. ואחר כך בנה את העליונים, לא באבן ולא בגזיז אלא רכסיו של מים על עליותיו, שנאמר: המקרה במים עליותיו. מלך בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה בברזל בכסף ובזהב לשא את כל משאו. והקדוש ברוך הוא, עושה סרגלא שלו עבים, שנאמר: השם עבים רכובו. מלך בשר ודם, אם היה לפניו דרך של שקיעה, מהלך על האבנים שהן קשין. והקדוש ברוך הוא מניח את הענן שהוא נראה ומהלך על הרוח שאינו נראה, שנאמר: המהלך על כנפי רוח. מלך בשר ודם, מסביב לו סרדיוטין גבורין ומלבישן כלי זין ושריונין. והקדוש ברוך הוא, סרדיוטיו אינן נראין, שנאמר: עשה מלאכיו רוחות. והרוח מוציא ברק, שנאמר: משרתיו אש להט. משברא רקיע ברא מלאכים. וברא אש של גיהנם ביום השני, שאין כתיב בו וירא אלהים כי טוב. אבל חללו של גיהנם, שני אלפים שנה קדם, שכך כתיב: כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל, לג). כגון בשר ודם שקונה עבדים ואמר לשמשיו עשו לי אספתון, שאם ימרדו העבדים ישמעו מפי ספקולא. כך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו ברא גיהנם שאם יחטאו בריותיו ירדו לתוכה, ומנין שביום שני נבראת גיהנם, דכתיב: כי ערוך מאתמול תפתה, מן היום שיכול לומר אדם אתמול ולא שלשום. ואימתי יכול אדם לומר אתמול? ביום השני שיום אחד בשבת לפניו. ואחר כך ברא יבשה בשלישי, שנאמר: יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. ועשה אחד ערום ואחד לבוש. בשר ודם יש לו שני עבדים, הפשיט כסות האחד, הלבישו לחברו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. וכסה את התהום, שנאמר: תהום כלבוש כסיתו וגו'. מן גערתך ינוסון וגו'. כגון בשר ודם ראה גתו מלאה ענבים ויש לו כרם לבצר. אמרו לו: להיכן תתן שאר הענבים והגת קטנה. מה עשה? דרך את הענבים שבגת, ואחר כך הביא שאר הענבים והחזיקה אותן ואת כל הענבים שלו. וכך היה העולם כלו מים והארץ שקועה במים. אמר הקדוש ברוך הוא: תראה היבשה. אמרו המים, הרי כל העולם אנו מלאין והוא צר לנו להיכן נלך? מה עשה? בעט באוקינוס והרג שר שלו, שנאמר: בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כו, יב). ואין מחץ אלא לשון הריגה, שנאמר: והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה, כו). כשהרג אותו, היו המים בוכין עד היום הזה, שנאמר: הבאת עד נבכי ים (איוב לח, טז). ולמה הרגו? מפני שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים, מחזיק אלף מתים, וכך נקרא אוקינוס ים המת. ועתיד הקדוש ברוך הוא לרפאתו, שנאמר: ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים (יחזקאל מז, ח). שאר המים כשראו שבעט הקדוש ברוך הוא באוקינוס, לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן, שנאמר: מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון. ובורחין ואינן יודעין באיזה מקום, שנאמר: יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם. כגון עבד בשר ודם שאמר לו רבו, המתן לי בשוק ולא הודיעו באיזה מקום. התחיל העבד אומר, שמא אצל בסילקי או אצל בית המרחץ או בצד תאטרון אמר לי. עלה מצאו, סטרו מסטור. אמר לו: על שער פלטרין של הפרכוס שלחתיך. אף המים כששמעו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא הודיען אם לצפון אם לדרום, היו חוזרין והולכין, שנאמר: יעלו הרים ירדו בקעות, עד שסטרן הקדוש ברוך הוא מסטור. אמר להן, למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך, שנאמר: שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת לשחק בו. גבול שמת בל יעברון, כגון בשר ודם שהכניס בהמתו לדיר ונעל הסגר לפניה שלא תצא ותרעה את התבואה. כך נעל הקדוש ברוך הוא מי הים בחול והשביען שלא יצאו מן החול, שנאמר: גבול שמת בל יעברון. המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון, כגון בשר ודם שיש לו שני עקלין של זיתים, כבש את הקורה זה על זה והשמן ירד מלמטן, כך ההר מכאן וההר מכאן כובשין עליהן, מקטעין ויוצאין מבין ההרים. מצמיח חציר לבהמה, שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו, עשב בקמה, ונקבה בבניו, וחמץ ביינו. ושלשתן לצרך העולם נבראו. לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד. דבר אחר, ה' אלהי גדלת מאד, גדול אתה בנפלאות שעשית עם האדם שנתת לו זקנה ושיבה, שאלולי כן אדם יודע את מי לכבד. ואין מאד אלא זקנה, שנאמר: ועלי זקן מאד (ש''א ב, כב). הוד והדר לבשת. הוד, זה העז שהלבשתיך בים, שנאמר: עזי וזמרת יה (שמות טו, ב). אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי, זמרני וזמרתיו. והדר, ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל האמות. אמר רבי יהודה בר רבי סימון, כיון שאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, על אותה שעה נאמר, כשושנה בין החוחים (שה''ש ב, ב). דבר אחר, הוד והדר לבשת, מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם שנתת לו הדרת זקנה, שנאמר: ואברהם זקן

ואברהם זקן. זה שאמר הכתוב: אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד), זה אברהם שהיה מקונן על שרה. מה כתיב למעלה מן הענין, ותמת שרה וגו'. התחיל אברהם לבכות עליה ולומר, אשת חיל מי ימצא. בטח בה לב בעלה (משלי יב לא), אימתי? בשעה שאמר לה: אמרי נא אחתי את. גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. דרשה צמר ופשתים, בין יצחק לישמעאל, שאמרה, גרש האמה הזאת ואת בנה. היתה כאניות סוחר, ותקח האשה בית פרעה, ועוד, וישלח אבימלך. ותקם בעוד לילה, אימתי? וישכם אברהם בבקר. זממה שדה ותקחהו, זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה, שנאמר: ואחרי כן קבר אברהם את שרה. חגרה בעוז מתניה, אימתי? כשבאו המלאכים, שנאמר: וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו'. טעמה כי טוב סחרה, כשבאו עליהם המלכים, דכתיב: ויחלק עליהם לילה. ידיה שלחה בכישור, שהיתה נותנת מאכל לעוברים ושבים. כפה פרשה לעני, שהיתה נותנת צדקות ומלבשת ערמים. לא תירא לביתה משלג, מגיהנם. למה? כי כל ביתה לבש שנים, שנים, שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אלו בגדי כהנה. מפרי כפיה נטעה כרם, זה ישראל, שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה, ז). נודע בשערים בעלה, כשבקש מבני חת תנו לי אחזת קבר. סדין עשתה, זו המילה, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה, יד). עוז והדר לבושה, אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה. פיה פתחה בחכמה, אימתי? בשעה שאמרה לו: בא נא אל שפחתי (בראשית טז, ב). צופיה הליכות ביתה, שבכל יום היתה מצפה אימתי יחזרו המלאכים שבשרוה שוב אשוב אליך (בראשית יח, י). קמו בניה ויאשרוה, ותאמר מי מלל לאברהם. (בראשית כא, ז). רבות בנות עשו חיל, אלו האמות. ואת עלית על כלנה, שנאמר: הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נא, ב). תנו לה מפרי ידיה, שנאמר: ויהיו חיי שרה. וכיון שמתה, קפצה זקנה על אברהם. מה כתיב אחריו? ואברהם זקן. אמר הקדוש ברוך הוא, דיו לעבד להיות כרבו. וכתיב: עטרת תפארת שיבה (משלי טז, לא) מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה כשהלך בדרך צדקות, דכתיב: ואברהם זקן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, דיו לעבד להיות כרבו. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב. אמר לו לאוהבו, מה אתן לך, כסף וזהב יש לך, עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך, אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, כסף וזהב הרי נתתי לך, שנאמר: ואברם כבד מאד במקנה וגו' (בראשית יג, ב). אלא מה אתן לך, עטרה שבראשי. שכשראה דניאל, אמר ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז, ט). וכתיב: ואברהם זקן בא בימים וגו'. כשמתה שרה, כתב עליו שברכו. למה? שלא יהיו באי עולם אומרים: לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה, אלא הריני מברכו אחר מיתתה. לכך נאמר: וה' ברך את אברהם, למה, כי אחד קראתיו ואברכהו (ישעיה נא, ב). וה' ברך את אברהם בכל, בזכות מה? בזכות שהפריש מעשר מכל, שנאמר: ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד, כ). לכך נאמר: וה' ברך את אברהם

ויסף אברהם ויקח אשה. ילמדנו רבנו, כמה תפלות אדם מתפלל ביום? רבי שמואל בר נחמן אמר, לפי שהיום משתנה שלש פעמים בכל יום, לפיכך צריך האדם להתפלל שלש פעמים בכל יום, בשחרית השמש במזרח, ובצהרים באמצע הרקיע, ובמנחה במערב. רבי יהושע בן לוי אמר, אברהם תקן תפלת הבקר, שנאמר: וישכם אברהם בבקר (בראשית יט, כז). יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד, סג). יעקב תקן תפלת הערב, שנאמר: ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (בראשית כח, יא). רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור, היה מתפלל כדרכו. וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, מפני כריעות והשתחויות. ומה ראו לתקן שלש תפלות? כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו. ולא בתפלה בלבד, אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך. ולא בתורה בלבד, אלא אף בבנים. אם נשא אשה ומתה, ישא אחרת ויעמיד ממנה בנים. תדע לך, שהרי אברהם שמתה אשתו, לא ישב לו אלא לקח אשה, שנאמר: ויסף אברהם ויקח אשה

ויסף אברהם. זה שאמר הכתוב: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח, ז), מדבר במשה. אמר רבי שמואל בר נחמן, שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה והוא בורח, שנאמר: שלח נא ביד תשלח (שמות ד, יג). וכתיב: לא איש דברים אנכי וגו'. ואומר: ויסתר משה פניו. ואחריתך ישגה מאד, דכתיב: ותמנת ה' יביט (במדבר יב, ח). אמר רבי שמעון בר יוחאי, שהיה רואה את הדמות מיד. דבר אחר, והיה ראשיתך מצער, זה אברהם שהיה לו מאה שנה ולא היה לו בן, ואחר כך פיסו הקדוש ברוך הוא. רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמרי, העלהו למעלה מכפת הרקיע, שנאמר: ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה. אין אומרין הבט אלא מלמעלה למטה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מי שתחת המזל מתירא הימנו. אתה שאתה עליו הרם ראש עליו. אף על פי כן למאה שנה הוליד בן. הוי אומר, והיה ראשיתך מצער, זה אברהם. ואחריתך ישגה מאד, שנשא אשה והוליד עוד כמה בנים באחרונה, שנאמר: ויסף אברהם ויסף אברהם. זה שאמר הכתוב: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא, ו). רבי אליעזר אומר, בזרעים הכתוב מדבר. אמר שלמה, אם זרעת ביורה, אל תעמד במלקוש, שנאמר: ולערב אל תנח ידך. למה? כי אינך יודע וגו'. רבי יהושע אומר, אם בא לפניך בבקר זרע מצוה, זרע. ואם יבא לפניך דבר מצוה בערב, אל תנח ידך. למה? כי אינך יודע איזה מהם עומדת לך, אם של בקר או של ערב. ואם שניהם כאחד טובים. רבי עקיבא אומר, בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך. מעשה ברבי עקיבא, שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם. ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו, לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו. דבר אחר, בבקר זרע את זרעך, אמר רבי יוסי, אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה, קח אשה אחרת בזקנותך, כי אינך יודע וגו'. וממי אתה למד? מאברהם, שבנערותו לא הוליד אלא שנים, ובזקנותו הוליד שנים עשר. אמר רבי לוי, הוא שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ונברכו בו כל גויי הארץ, שיצא הים בדור הפלגה והפיץ מבני חם שלשים משפחות, שנאמר: ויפץ ה' אתם (בראשית יא, ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, ממך אני מעמידן, שנאמר: ונברכו בו כל גויי הארץ (בראשית יח, יח). העמיד משפחות, ואלו הן שנים עשר נשיאים שהעמיד מישמעאל, וששה עשר מכאן ושני גוים בבטנך. הוי אומר, ונברכו בו כל גויי הארץ

ויסף אברהם. זה שאמר הכתוב: ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך (תהלים עא, יד). אמר רבי יודן, כתיב: לא ירבה לו סוסים (דברים יז, טז). ושלמה כשמלך, אפלו אחד לא היה לו, אלא על הפרדה רכב והוסיף עוד. אמר רבי חוניא, כתיב: וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא ט, ג). כשמל בנו, אפלו אדם ממשכן עצמו משמח אותו היום. הוי אומר, והוספתי על כל תהלתך. ורבנן אמרי, מדבר באברהם. אמר לפני הקדוש ברוך הוא כך אמרת לי, כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא, יב), הרי הוספת לי מברכתך ואני מוליד כמה בנים. לכך נאמר: ויסף אברהם ויקח אשה

ויסף אברהם. מה כתיב למעלה מן הענין? ויביאה יצחק האהלה. מכאן אתה למד, שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים, שלא ישא עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו, שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה, השיא את יצחק ואחר כך נשא אשה לעצמו. מנין? מן מה שכתוב, ויביאה יצחק, ואחר כך ויסף אברהם. אמר יצחק, אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה. מה עשה? הלך והביא לו אשה. רבי אומר, היא הגר, היא קטורה. ולמה נקרא שמה קטורה? שהיתה קשורה כנוד. ורבותינו אומרים: אשה אחרת לקח. ומה טעם של רבי שאומר, הגר היא קטורה. שכתוב ביצחק, ויצחק בא מבוא באר לחי ראי. אותה שכתוב בה, ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי (בראשית טז, יג). מכאן אתה למד, שהיא הגר, דבר אחר, למה נקרא שמה קטורה? שנאים מעשיה כקטרת. ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן וגו'. הוי אומר, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. אמר הקדוש ברוך הוא, העולם הזה הצדיקים מולידים טובים ורעים, אבל לעולם הבא כלם יהיו צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי (ישעיה ס, כא). ואומר: הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב). וכן יהי רצון אמן.