# פרשת לך לך

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-lekh-lekha/

ויאמר ה' אל אברם לך לך. ילמדנו רבנו, אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך. רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם רבי שמואל אמרו, אסור לקבל עליו על מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמד במקום אחד ויכון לבו לשמים באימה וביראה ברתת ובזיע ביחוד השם, ויקרא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד), כל אחד ואחד בכונת הלב, ואחר כך, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכשמתחיל ואהבת (דברים ו, ה), רצה מהלך, רצה עומד, רצה יושב, שכך כתיב: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ה). אתה מוצא כל המדקדק על המצות, שכרו מרבה, שכן מצינו באברהם שדקדק על המצות, לפיכך נקרא אהבו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: זרע אברהם אהבי (ישעיה מח, ח). אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אפלו ערובי תבשילין שמרו בביתו של אברהם אבינו, שנאמר: וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורתי (בראשית כו, ה). וכי תורות הרבה, והרי כבר נאמר, תורה אחת יהיה לכם (שמות יב, מט). וכתיב: תורה אחת ומשפט אחד (במדבר טו, טז), אלא ותורתי, אלו דקדוקי מצות שדקדק אברהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה מדקדק במצותי ואתה יושב עם עובדי עבודה זרה, צא מביניהן, לך לך מארצך וגו'

רבי ברכיה פתח, אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו' (שה''ש ח, ח). במה הכתוב מדבר, באברהם כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן. קטנה, שעדין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים. ולמה נקראת אחות? שאחה את העולם לפני הקדוש ברוך הוא, כאדם הזה שקורע ומאחה, לפיכך נקרא אחות. ושדים אין לה, שעדין לא היו לו בנים. מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה (שה''ש ח, ח), ביום שאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש. אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף (שה''ש ח, ט), אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה וימסר עצמו על קדשת השם, נבנה עליה טירת כסף, אלו ישראל, שקראם כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד). ואם דלת היא (שה''ש ח, ט), אם דל הוא מלמסר נפשו על קדשת השם, נצור עליה לוח ארז (תהלים סח, יד), מה צורה שבלוח ארז נוחה להתטשטש, כך אברהם איני משגיח עליו. אמר אברהם, אני חומה (תהלים סח, י), למסר נפשי על קדשת שמך. ולא אני בלבד, אלא ושדי כמגדלות (תהלים סח, י), בני בניו חנניה מישאל ועזריה ודורו של רבי חנניה בן תרדיון וחבריו, שיתנו נפשם על קדשת שמך. לפיכך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום (תהלים סח, י), שיצא שלום מן הכבשן. אתה מוצא תרח אביו עושה צלמים היה ועובד אותן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך לך מארצך וגו'

ויאמר ה' אל אברהם לך לך. זה שאמר הכתוב: שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה, יא). שמעי בת וראי והטי אזנך, זה אברהם. ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה, יא), זו עבודה זרה. ואומר: אמרים לעץ אבי אתה וגו' (ירמיה ב, כז). ויתאו המלך יפיך (תהלים מה, יב), זה מלך מלכי המלכים, והוא חפץ ליפותו בעולם הזה ולעולם הבא. כי הוא אדניך והשתחוי לו (תהלים מה, יב). אמר רבי אבין, משל לצלוחית של פליטון הנתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע ריחה. מה עשו? נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיעו ריחה בעולם. כך היה אברהם דר בתוך עובדי עבודה זרה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך לך מארצך ואני אודיע טבעך בעולם. לך לך, מהו לך לך, ל' שלשים, כ' עשרים, הרי עולה בגימטריא מאה. רמז לו, כשתהיה בן מאה, תוליד בן כשר, הדא הוא דכתיב, ואברהם בן מאת שנה וגו' (בראשית כא, ה). ורבי לוי אומר, נסיון הראשון כנסיון האחרון. נסיון הראשון, בלך לך מארצך. נסיון האחרון, בלך לך אל ארץ המריה (בראשית כב, ב). אמר רבי חנינא, בא וראה חבתו של אברהם לפני בוראו, שבן שלש שנים הכיר בוראו, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם וגו' (בראשית כו, ה), ע' שבעים, ק' מאה, ב' שנים, הרי מאה ושבעים ושנים, וכל ימיו של אברהם מאה ושבעים וחמש, הא למדת, שבן שלש שנים הכיר את בוראו. אל הארץ אשר אראך, לא אמר לו למקום פלוני, זו נסיון בתוך נסיון. יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך. מה עשה? נטל את כליו ואת אשתו וילך אברם כאשר דבר אליו. ואעשך, אין כתיב ואשימך, אלא ואעשך. אמר לו: אותך אני בורא בריה חדשה, כענין שנאמר: ויעש אלהים את הרקיע (בראשית א, ז), ויעש אלהים את שני המארת וגו' (בראשית א, טז). אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, אימתי עשה הקדוש ברוך הוא את אברהם לגוי גדול, משקבלו ישראל את התורה, שכן משה אמר להם: ומי גוי גדול וגו' (דברים ד, ח)

ואברכך, שאני בכבודי מברכך. ואגדלה שמך, ששמך מתגדל בעולם. והיה ברכה מהו, שברכתך קודמת לברכתי. בתחלה אומרים: מגן אברהם ואחר כך מחיה המתים. דבר אחר, והיה ברכה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משעה שבראתי עולמי, הייתי זקוק לברך בריותי. ברכתי לאדם וחוה, דכתיב: ויברך אתם אלהים (בראשית א, כח). לנח ובניו, דכתיב: ויברך אלהים את נח ואת בניו (בראשית ט, א). מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות. כיון שעמד יצחק, בקש אברהם לברכו, צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו ולא ברכו. אמר אברהם, יבא בעל העולם ויברך מי שירצה. משל למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס לעבדו ולשמרו. היה בתוך הפרדס אילן של סם חיים ואילן של סם המות דבקים זה בזה. אמר האריס, מה אעשה? להשקות אילן של חים ולהניח את זה, אי אפשר, שמים שזה שותה זה מינק ממנו, אלא אניח אותם עד שיבא בעל הפרדס ומה שירצה יעשה. כן אברהם אמר, שלא לברך את יצחק אי אפשר, שעשו יוצא ממנו, אלא הריני מניחו לבעל הברכה עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שיחפץ. כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, ברך הקדוש ברוך הוא ליעקב עצמו, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו (בראשית לה, ט). דבר אחר, ואברכה מברכך, אמר לו: עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך ישראל, זהו שבט לוי. אמר לפניו, רבונו של עולם, ומי מברך לאותו שבט? אמר לו: משהן מברכין לישראל אני מברך לאותו שבט, שנאמר: ושמו את שמי על על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו, כז). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם, ולעתיד לבא אני בכבודי אברך אתכם, שנאמר: יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה לא, כב)

ויהי רעב בארץ. מה כתיב למעלה, ויאמר ה' אל אברם. יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שבקש לנסות אותו צדיק להודיע מעשיו הטובים בעולם, מיד בא רעב בעולם, שמצא הרעב בארץ ישראל. אמר לשרה אשתו, הרי רעב בארץ. אמרו רבותינו: לא היה רעב כמותו בעולם. אמר לה: מצרים זו ישיבתה יפה נלך לשם, מפני שיש בה ספוק הרבה לחם ובשר. באותה שעה הלכו שניהם. כיון שהגיעו לפילי של מצרים ועמדו על היאור, ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת. מכאן שנו חכמים, שכל הנשים בפני שרה כקוף בפני אדם. אמר לה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. מכאן אתה למד, שלא היה יודע אותה קדם לכן כדרך הנשים. אמר לה: מצרים שטופים בזנות הן, דכתיב: אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג, יט). אלא נותן אני אותך בתבה ונועל בפניך, שמתירא אני על עצמי, והיה כי יראו אתך המצרים. כיון שעשו כך, בא לעבר, נתקבצו המוכסין אמרו לו: מה אתה טוען בתוך התבה. אמר להן: שעורין. אמרו לו: אינן אלא חטין. אמר להם: טלו מכס של חטין. אמרו לו: הן פלפלין. אמר להן: טלו מכס של פלפלין. אמרו לו: אינן אלא זהובים. כיון שדחקו עליו, פתחו את התבה וראו אותה כחמה זורחת. אמרו לו: אין דרך זו להשתמש בה הדיוט. ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה. כיון שראה אברהם כך, התחיל בוכה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: רבונו של עולם, זו היא בטחוני שבטחתי בך, ועכשו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תבישני מסברי. ואף שרה צווחת ואומרת: רבונו של עולם, אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך, האמנתי לדבריך, ועכשו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך. אמר לה הקדוש ברוך הוא: חייך, אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך, הדא הוא דכתיב, לא יאנה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע (משלי יב, כא). ופרעה וביתו אני אעשה בהן דגמא, דכתיב: וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי. מהו על דבר שרי? באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו, בא פרעה לשלף מנעלה, היה מכהו בידו. בא לגע בבגדיה, היה מכהו, והיה נמלך המלאך בשרה על כל מכה ומכה. מנין? שכך כתיב: על דבר שרי. על דבור שרי לא נאמר, ולא על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא על דבר שרי. ואם אומרת שרי שילקה, היה מכהו. ואם אומרת שימתין לו קמעה, היה עושה. ואף אפרכין והשרים וכל בני ביתו לקו עמו, דכתיב: וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים, מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם, באו עליו. ואת ביתו, לרבות עבדים וכתלים ועמודים וכלים וכל דבר, לקים מה שנאמר: לא יאנה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע. ועל אברהם שנאמר: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב, יג). כך פתח רבי תנחומא בר אבא, למה נמשלו הצדיקים כתמר וכארז? לומר לך, אתה מוצא כל האילנות אין אדם יכול לראות מרחוק. למה? לפי שהן קצרים. אבל התמר והארז על ידי שהן גבוהין יותר מכל האילנות ונראין מרחוק, הכל עומדין תחתיהן ונושאין עיניהן לקומתן, לפיכך נמשלו הצדיקים לתמר ולארז, שהקדוש ברוך הוא מגביהן בעולם. ועוד, למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז? אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים, נקצצין, ונוטעין מנצר שלהן ומיד הן גדלין. והארז והתמר משנקצצין, מי יוכל לעלות במקומן אלא אם כן ביגיעה גדולה לשנים הרבה. כך אם אבד צדיק מן העולם, מי יוכל לעמד במקומו מיד אלא לשנים הרבה, לפיכך צדיק כתמר יפרח

ויהי בימי אמרפל. ילמדנו רבנו, גר שנתגיר ערב פסח, כיצד אוכל פסחו? כך שנו רבותינו, בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב. ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה, כפורש מן הקבר. אמר להם רבי שמעון בן לקיש: חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא מן אותן אכלוסין שעמדו על הר סיני. למה? שכל אותן אכלוסין אלולי שראו הקולות והלפידים וברקים וההרים רועשים וקול שופרות, לא קבלו עליהם מלכות שמים. וזה לא ראה אחד מכלם ובא ומשלים עצמו להקדוש ברוך הוא וקבל עליו על מלכות שמים, יש חביב מזה. מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן אחד, מה חביב הגר לפני הקדוש ברוך הוא, שכל חבתו כתב בו, שנאמר: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים י, יח). אמר לו: יעקב אבינו לא תבע מן הקדוש ברוך הוא אלא ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (בראשית כח, כ). ורבותינו אמרו, חביב הגר שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי הנביא, שנאמר: למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד, ח). אמר הקדוש ברוך הוא, אני מחבב את הגרים, והרשעים הללו באים להזדוג לאברהם אבי הגרים. אוי להם שסופם לפל לפניו, הדא הוא דכתיב, ויהי בימי אמרפל. ומי היה זה? נמרוד. ולמה נקרא שמו אמרפל? על שאמר לאברהם, פול לתוך כבשן האש

ויהי בימי אמרפל. כך פתח רבי תנחומא בר אבא, חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה (תהלים לז, יד-טו). חרב פתחו רשעים, זה קין שפתח בהריגת הבל אחיו קדם שנהרג אדם בעולם. חרבם תבוא בלבם, זה למך שהרגו. דבר אחר, חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש. כיצד? כיון שמת אביו, וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו וגו' (ש''ב י, ב), ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (ש''ב י, ד). מיד שלח חנון לארם נהרים וישכר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מן רבי רבבות אכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בחרב פתחת, חרבך תבא בלבך. עמדו יואב ואבישי והרגו כלם, שנאמר: ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו (ש''ב י, יג). דבר אחר, חרב פתחו רשעים, אלו ארבעה מלכים אמרפל וחבריו, שעדין לא היתה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם פתחתם בחרב להפיל עני ואביון, חרבם תבא בלבם. עמד אברהם והרגם

ויהי בימי אמרפל. ילמדנו רבנו, הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה, מהו שיצא לחרות? כך שנו רבותינו, הכותב כל נכסיו לעבדו, יצא לחרות. ואם שיר קרקע כל שהוא, לא יצא לחרות. רבי שמעון אומר: לעולם הוא בר חורין, עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מחפץ אחד שבהן. מעשה באחד שהלך למדינת הים, והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל. כיון שהגיע זמן מיתתו, כתב כל נכסיו שנתן במתנה לעבדו, וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו. כיון שמת, כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל ואמר לו: מת אביך וכתב לי דיתיקי מכל נכסיו, בלבד שתברר לך חפץ אחד מן הכל. מה עשה הבן? הלך אצל רבו וספר לו המעשה. אמר לו רבו: אביך חכם גדול היה ובקי בדינין, אמר: אם אניח כל נכסי ביד עבדי, הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה, כדי שיזהר בהן, ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל. ועכשו לכשתלך עמו לבית דין ויוציא אותו דיתיקי, אמור לפני בית דין: רבותי, כך צוה אבי שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה, ותקנה את הנכסים ואת העבד. עשה כך. מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים, העבד והנכסים של רבו. ושלמה אמר (קהלת ב, כו), כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת, זה האב. ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנס, זה העבד. לתת לטוב לפני האלהים, זה הבן, לפי שהקדוש ברוך הוא משמר ממונן של רשעים לצדיקים. כך אמר הקדוש ברוך הוא: הריני משים תחרות בין המלכים, כדי שיבא אברהם ויטול ממונן. מנין? ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל. עשו מלחמה את ברע, שהיה רע לשמים ולבריות. ברשע, שנעשה רשע. שנאב, שהיה שונא לאב שבשמים. שמאבר, שאמר אעלה באבר על במתי עב. כל אלה חברו אל עמק השדים, שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק. הוא ים המלח, שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים. וכן הוא אומר: ארץ פרי למלחה (תהלים קז, לד), למה? מרעת יושבי בה (תהלים קז, לד). וישבו ויבאו אל עין משפט, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שכתוב בו, מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו, י), על ידי שעתיד משה לטול משפטו בקדש על ידי המים, לפיכך נקרא מקדם עין משפט. ויכו את כל שדה העמלקי, לכמה דורות נולד עמלק

ויהי בימי אמרפל. זה שאמר הכתוב: בך צרנו ננגח בשמך נבוס קמינו (תהלים מד, ו). אמר רבי יצחק: ב' שנים, כ' עשרים, אלו כ''ב אותיות שבהם נתנה התורה. אמר אברהם: רבונו של עולם, אלולי ששתפת כבודך עמי ועזרתני, מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחילותיהם? אלא אתה נותן ליעף כח, אלה ברכב ואלה בסוסים, ואני בשמך תרום קרני. מנין? שכך כתיב: ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק. רבותינו אמרו, הלילה נחלק מאליו. רבי בנימין אמר: הקדוש ברוך הוא שהיה יודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה, הוא חלקו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר, חייך, אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי הלילה עד הבקר ובמדה זו אני פורע להם, הדא הוא דכתיב, ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה (שמות יב, כט). לכך נאמר: ויהי בימי אמרפל. אמר רבי יהושע דסכנין, סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שארע לו ארע לבניו. כיצד? בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם (נחמיה ט, ז). ובחר בבניו משבעים אמות, שנאמר: כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה (דברים יד, ב). לאברהם נאמר לך לך, ולבניו נאמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפריזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג, יז). לאברהם נאמר: ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכך. ולבניו נאמר: יברכך ה'. לאברהם נאמר: ואעשך לגוי גדול, ולבניו נאמר: ומי גוי גדול (דברים ד, ח). אברהם כתיב בו: אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד). וישראל: ומי כעמך ישראל וגו' (דה''א יז, כא). לאברהם נאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ. ולבניו כיון ששבו למצרים, והרעב כבד בארץ (בראשית מג, א). אברהם על ידי הרעב ירד למצרים, ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים, שנאמר: וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים (בראשית מב, ג). אברהם כשירד נזדוגו לו המצרים, ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד (בראשית יב, יד). אף לבניו, הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ (שמות א, י). אברהם נזדוגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם, שנאמר: למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק (תהלים ב, א). ואומר: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהלים ב, ב). מה אברהם יצא הקדוש ברוך הוא ונלחם בשונאיו, שנאמר: מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתם כעפר חרבו כקש נדף קשתו (ישעיה מא, ב), אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו, שנאמר: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד, ג)

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם. ילמדנו רבנו, העולה על מה היתה באה? כך שנה רבי ישמעאל: העולה היתה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ורבי שמעון בן יוחאי אומר: על הרהור הלב, שנאמר: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים (איוב א, ה). אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, ומה היה אומר? אמר רבי לוי, אמר, כמדמה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה. עזרני הקדוש ברוך הוא באותם המלכים והצילני מן הכבשן. כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך. לפיכך, ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך (בראשית כב, ב). אמר רבי יצחק: היה בלבו הוגה לענה מרה, אמר, שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים? אמר לו הקדוש ברוך הוא: הללו שהרגת, קוצים בערת מלפני ואין לך עון בדבר זה, אלא שכר אתה נוטל עליהם, שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא

אחר הדברים האלה היה דבר ה'. זהו שאמר הכתוב, יצפן לישרים תושיה מגן להלכי תם (משלי ב, ז). מהו יצפן לישרים תושיה? עד שלא נברא העולם צפן הקדוש ברוך הוא התורה, עד שבא אברהם וקימה, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית כו, ה). אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, תשע מאות ושמונים דור קפל הקדוש ברוך הוא בשביל לתן המילה לאברהם, שנאמר: זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור (תהלים קה, ח). והרי לא נתנה אלא לעשרים דור, מאדם עד נח עשרה, מנח עד אברהם עשרה, הרי עשרים ונתנה לאברהם. ורבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר, תשע מאות שבעים וארבעה דור קפל הקדוש ברוך הוא בשביל לתן תורה לדור המדבר על שהיו ישרים, שנאמר: יצפן לישרים תושיה, רבי שמואל בר נחמני אמר אף ערובי תבשילין שמר אברהם שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקלי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עסקת בתורתי, חייך שאני מגן לך. כשם שהמגן אוחז החרב אפלו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם, כך אני מגן לך. ולא לך בלבד, אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה, כך אני נעשה להם כמגן, שנאמר: אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (ש''ב כב, לא). לכך נאמר: מגן להלכי תם

אחר הדברים האלה. זהו שאמר הכתוב, רשע עשה פעלת שקר וזרע צדקה שכר אמת (משלי יא, יח). רשע עשה פעלת שקר, זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה הבריות, שנמשלה עבודה זרה לשקר, שנאמר: נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם (ירמיה י, יד). וזרע צדקה שכר אמת, זה אברהם שזרע צדקה והיה מאכיל עוברים ושבים, שנאמר: ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם (בראשית כא, לג). לאחר שהיה מאכילן ומשקן, היו מברכין אותו. ואמר להם: לי אתן מברכין? ברכו לבעל הבית שנותן לכל הבריות אכל ומשקה ונותן בהם רוח. והיו אומרים לו: היכן הוא? אמר להם: שליט בשמים ובארץ, וממית ומחיה, מוחץ ורופא, צר את העבר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם, מגדל צמחים ואילנות, מוריד שאול ויעל. כיון שהיו שומעין כך, היו שואלין כיצד נברך אותו ומחזיקין לו טובה. היה אומר להם, אמרו: ברוך ה' המברך לעולם ועד, ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר, והיה מלמדם ברכות וצדקות. הוא שאמר הכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה). אמר רבי אלכסנדרי, אלמלא נתכנסו כל הבריות לעשות יתוש אחד, אין יכולין לעשות. ומהו הנפש אשר עשו, שהיה מלמדן יראת שמים ומורה להן את התורה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה זרעת את הצדקה והודעתני בעולם, שכר אתה נוטל, שנאמר: שכרך הרבה מאד

מה כתיב למעלה מן הענין? וישמע אברם כי נשבה אחיו. וכי אחיו היה? אלא ראה ענותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה שכתוב ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראשית יג, ח), אף על פי כן היה קורא אותו אחיו, דכתיב: כי אנשים אחים אנחנו. וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותן. אמר להן: היו יודעין שלמלחמה אנו יוצאין, אל תתנו עיניכם בכסף וזהב, הרי כל זאת שלכם. ואין וירק אלא זהב, כמה דאת אמר: ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח, יד). דבר אחר, וירק, מלמד שהוריקן בדבריו. אמר להן, מי האיש הירא (דברים כ, ח) מן העונות, ורך הלבב (דברים כ, ח). מן מעשים רעים שעשה, ילך וישב לביתו ולא ימס וגו' (דברים כ, ח). כיון שאמר להם כך, הריקן אחד אחד ראשון ראשון, ולא נשתיר עמו אלא אליעזר. מנין אתה למד? א' אחד, ל' שלשים, י' עשרה, ע' שבעים, ז' שבעה, ר' מאתים, הרי שמנה עשר ושלש מאות. מה כתיב אחריו? וירדף, ולא כתיב וירדפו. עד דן, כיון שהגיע אותו צדיק לדן, תשש כחו. ראה שעתידין בני בניו לעבד עבודה זרה בדן, שנאמר: וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן (מלכים א יב, כט). שנו רבותינו, שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם. ואלו הן: עבודה זרה, והנוטע ערב שביעית חיב ומוצאי שביעית חיב. כך עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה. היאך? עד עכשו לא עמד ירבעם שעשה את העגל והעמידו בדן, ויכם. וירדפם עד חובה, חזרנו על כל המקומות ולא מצינו שום מקום ששמו חובה, ללמדך שדן נקרא חובה מראש על העבודה זרה שעתידה לעמד שם. וישב את כל הרכש, וגם את לוט אחיו ורכשו השיב, וגם את הנשים. וגם, לרבות כל כלי תשמישו, אפלו שוה פרוטה. ויצא מלך סדם לקראתו וגו' הוא עמק המלך, מן אותה שעה נקרא עמק המלך. ואי זה מלך, זה אברהם שנצח את כל המלכים וחילותיהם. ועליו נאמר, נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך (תהלים קי, א). כיון שיצא מלך סדום, אמר לו: תן לי הנפש, שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים, שאלו הרגו אותי, היו נוטלין נפשי ואת ממוני, טול לך את ממוני, שהצלתני. באותה שעה נשבע אברהם ואמר לו: הרימתי ידי אל ה'. ואין הרמה אלא לשון שבועה, שנאמר: וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב, ז). אם מחוט ועד שרוך נעל, למה? שהבטיחני הקדוש ברוך הוא שהוא יעשירני, שכך אמר לי, ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. ואתמהה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת אם מחוט, אני מטהר את בניך במזבח שתהא מקפת בחוט של סקרא. כמו ששנינו, המזבח היה מקף בחוט של סקרא. ועוד, בשכר שאמרת אם מחוט, אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת. אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות יבמה וחליצה, וחלצה נעלו. ובזכות שאמרת נעל, אני נותן לבניך מצות אכילת פסח, שכתוב בו, וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם וגו' (שמות יב, יא). ועוד, אני נפרע מעשו, שנאמר: על אדום אשליך נעלי (תהלים ס, י). ועוד, אני משבח בניך בו בלשון, שנאמר: מה יפו פעמיך בנעלים (שה''ש ז, ב). אתה מאסת שכר בשר ודם, שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא

במחזה לאמר אל תירא. זה שאמר הכתוב: אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (תהלים פט, כ). אז דברת בחזון לחסידיך, זה אברהם. שויתי עזר, שעזרו הקדוש ברוך הוא על המלכים. הרימותי בחור מעם, זה אברהם, שנאמר: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת וגו' (נחמיה ט, ז). הוי, אל תירא אברם

אל תירא אברם. זה שאמר הכתוב: אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כח, יד). וכן כתיב: חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח (משלי יד, טז). אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע, ירא, זה אברהם שנאמר לו אל תירא. ממי היה מתירא, משם בן נח שהרג את בנו, ועילם שלשים בנים היו לו, וכתיב: בני שם עילם ואשור (בראשית י, כב) והרגו, והיה מתירא לומר שהרגתי בנו של צדיק, עכשו יקללני ואמות. אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא, לא דייך שלא יקללך אלא יצא לקראתך בדורון ומברכך, שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם וגו', ויברכהו ויאמר וגו', וברוך אל עליון אשר מגן צריך. מהו מגן? מנגנא עשה הקדוש ברוך הוא ומסרן בידך. והיה אברהם נוטל עפר וזורק עליהן ונעשו חצים וקשתות ורמחים, שנאמר: יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, ירדפם יעבר שלום (ישעיה מא, ב-ג). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה אתם מתיראין מן העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע, אתם מתפחדין על הטוב הצפון לכם, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו (הושע ג, ה). ומהו טובו, זה בית המקדש, שנאמר: ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג, כה). הברכה מציון, שנאמר: יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים (תהלים קכח, ה). הטל מברך מציון, שנאמר: כטל חרמון וגו' (תהלים קלג, ג). עזר מציון, שנאמר: ישלח עזרך מקדש מציון יסעדך (תהלים כ, ג). ישועה מציון, שנאמר: מי יתן מציון ישועת ישראל (תהלים יד, ז). אמר הקדוש ברוך הוא: לעולם הבא אני מברך אתכם מציון, שנאמר: יברכך ה' מציון עשה שמים וארץ (תהלים קלד, ג). ואני אברך את ציון, שנאמר: יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה לא, כב). אמן

ויהי אברם בן תשעים וגו'. ילמדנו רבנו, מהו שיהא מתר לרפאת מכתו בשבת? כך שנו רבותינו, כל ספק נפשות דוחה את השבת, ומילה ורפואתה דוחה את השבת. אמר רבי יוסי, ראה כמה חביבה מצות מילה שהיא דוחה את השבת, דכתיב: וביום השמיני ימול (ויקרא יב, ג), אפלו בשבת. ומילה סכנת נפש היא, לפיכך התר לרפאתה בשבת. וכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, התהלך לפני והיה תמים, התחיל תמה. אמר, עד עכשו אני תמים, אם אני מל אהיה חסר. חמש ערלות הן, ארבע באדם ואחד באילן. ערלת האזן כתיב בה הנה ערלה אזנם (ירמיה ו, י). ערלת הלב, דכתיב: ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י, טז). ערלת לשון, דכתיב: ערל שפתים (שמות ו, יב). ערלת בשר, דכתיב: ומלתם את בשר ערלתכם (בראשית יז, יא). אם אמול אחד מאלו, נמצאתי חסר מאברי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור שאתה תמים שלם, אתה חסר מחמשה אברים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא תמול, היה שמך אברם, א' אחד, ב' שנים, ר' מאתים, מ' ארבעים, הרי מאתים וארבעים ושלשה. ומנין אברים שבאדם מאתים וארבעים ושמונה, מול והיה תמים. כשמל, אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם. הוסיף לו ה', חמשה, מנין רמ''ח אברים. לפיכך והיה תמים

התהלך לפני והיה תמים. זה שאמר הכתוב: האל תמים דרכו (תהלים יח, לא). מהו תמים? שחבב את המילה. אמר רבי ישמעאל, גדולה מצות מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה מן הפסוקין המפרשין. והיה יושב אברהם ותמה היאך ימול. כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא ואתנה בריתי ביני ובינך, מה כתיב אחריו? ויפל אברהם על פניו. כיון שנפל על פניו, רמז הקדוש ברוך הוא לאותו מקום ועקצו עקרב, ונמצא מהול. מנין? מן מה שכתוב, וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתך, הרי אתה מהול. וכתיב: בעצם היום הזה נמול אברהם. מל לא נאמר אלא נמול. משל למה הדבר דומה? לאוהב של מלך שהיה רוצה לשדך בתו של מלך, והיה מתביש ולא היה יודע היאך יוכל לספר, אם לספר בלשונו, אם על ידי אחר. הבין המלך מה בלבו. אמר לו: ידעתי מה אתה רוצה, הרי בתי לתוך ביתך. כך אברהם, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא, ואתנה בריתי ביני ובינך, נתביש ונפל על פניו, בנפילתו נמצא שהוא מהול. אמר לו: הנה בריתי אתך. הדא הוא דכתיב, אמרת ה' צרופה (תהלים יח, לא), שצרף את זרעו בברית מילה, לפיכך מגן הוא לישראל שהן חוסין בו. ולמה לא נמול אלא לבן תשעים ותשע שנה, ללמד לגרים שאם בקש אדם להתגיר, לא יהא אומר זקן אני והיאך אני מתגיר, ילמד מאברהם שמל בן תשעים ותשע שנה, לכך לא מל אלא בן תשעים ותשע שנה

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים. זה שאמר הכתוב: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך (תהלים מה, ג-ד). כנגד מי אמרוהו בני קרח המזמור הזה? לא אמרוהו אלא כנגד אברהם. יפיפית, מבניו של אדם הראשון. ומי היו בניו של אדם הראשון? שת קין מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח ובניו. ומנין שנקראו בני נח בני אדם, שנאמר: אשר בנו בני האדם (בראשית יא, ה). הוצק חן בשפתותיך, כשאמרת למלך סדום אם מחוט וגו', על כן ברכך אלהים לעולם. הנה לי גלוי וידוע לפני כל אשר עשית וכל מה שנשתבחת, שירדת על קדשת שמי לתוך הכבשן ונתנסית בעשרה נסיונות ורדפת אחר המלכים ונשתבחת בעולם, מכאן ואילך אם אתה מבקש להודיע גבורתך בעולם, חגור חרבך על ירך גבור, תן את המילה בין ירכיך, והוא הודך והדרך. ואתנה בריתי ביני ובינך, ולא היה יודע מהיכן ימול. רמז לו הקדוש ברוך הוא רמז, אמר לו: וארבה אותך במאד מאד, ממקום שאתה פרה ורבה, אתה צריך למול. בר קפרא אמר, אברהם דרש מקל וחמר, אמר, האילנות מהיכן חיבין בערלה? ממקום שעושין פרות, אף אני ממקום שאני עושה פרות אני צריך למול

ואתנה בריתי ביני ובינך. זה שאמר הכתוב: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה, יד). אי זה הוא סוד שגלה ליראיו, זו המילה, שלא גלה הקדוש ברוך הוא מסטורין של מילה אלא לאברהם. סוד ה' ליראיו, זה אברהם, שנאמר לו: כי ירא אלהים אתה. מהו סוד? ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני מעמיד ממך שבעים שנאמר: בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י, כב) ואני מעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יב, טז). ואני מעמיד ממך משה שיהגה את התורה בשבעים לשון, לפיכך כתיב: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך עד שתבוא ותטול את המילה. עכשו אם אין אתה נוטל את המילה, אני אל שדי, אני אומר לעולם די עד כאן ואני מחזירו לתהו ובהו

ויפל אברם על פניו. עד שלא מל, כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו, היה נופל. משמל, היה מסיח עמו והיה עומד, ואברהם עודנו עמד לפני ה'. ולא עוד אלא היה נגלה עליו והוא יושב, וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'. חביבה המילה, שנשבע ה' לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. ומי ירד לשם? ראה מה כתיב אחריו? את הקני ואת הקנזי וגו', למה? שכלם ערלים. וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדין בה, בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גוים אדרים אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו', שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב, אשר נתנו קברתיה וגו', שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים וגו', שמה נסיכי צפון וגו' (יחזקאל לב, יח-ל). וכן ישעיה אומר, לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה, יד), למי שאין בו ברית מילה. ומנין שהיא נקראת חק? ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם (תהלים קה, י). אבל הכופרים ופושעי ישראל שכפרו בה' והלכו בחקות הגוים והן מולין, ה' מושך להן ערלה ונופלין לגיהנם, שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו (תהלים נה, כא). שאל אגריפס המלך את רבי אליעזר, וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חבב את המילה, למה לא נתנה בעשרת הדברות? אמר לו: קדם עשרת הדברות הזהיר עליה, ועתה אם שמע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי וגו' (שמות יט, ה). וכן הוא אומר, אם לא בריתי יומם ולילה (ירמיה לג, כה) זו ברית מילה. מה כתיב למעלה מן הענין? הלוא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם מהו. כך ראה היאך היו מכעיסין אנשי ירושלים לפני ה' שאף הכהנים המקריבים את הקרבנות היו ערלים, בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם (יחזקאל מד, ז). וכתיב: כה אמר אדני אלקים כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל (יחזקאל מד, ט). ואף מלכי בית דוד בטלו את המילה, שהרי יהויקים משך לו ערלה ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו (דה''ב לו, ח). מה נמצא עליו שמשך לו ערלה. ויש אומר, שכתב כתבת קעקע בבשרו, הרי למדנו שהכהנים והמלכים בטלו את המילה. אמר ה', אני אמרתי לאהרן ולדוד שזרעם קים לפני לעולם, הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח (דה''ב יג, ה). וכן לאהרן נשבעתי ברית מלח עולם היא לפני ה' (במדבר יח, יט), והן מבטלין ברית מילה. אמר לו ה' לנביא, לך אמור להן, כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם, גם בריתי תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מלך על כסאו ואת הלוים הכהנים משרתי (ירמיה לג כ, כא). כיון ששמעו ישראל כך, אמרו הרי שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם (ירמיה לג, כד). אמר לו ה': הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות וגו'. אמר, אימתי מאסתים? בשעה שבטלו פסוק שלאחריו, כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. למה? שאין ערל עומד לפני לעתיד לבוא, עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא (ישעיה נב, א). אמן וכן יהי רצון.