# פרשת תולדות

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-toldot/

ילמדנו רבנו, על מה היו השלמים באים? כך שנה רבי חיא בר אבא בשם רבי יהודה, כל המביא שלמים, מביא שלום לעולם. אמר רבי אליעזר, בשעה שהיו זבחים בעולם, היה שלום. משחרב בית הזבחים, אין לך יום שאין בו קללה ופרעניות. אמר רבי שמעון בר יוחאי, לעולם השלמים לשום שלום הן באין. ואמר רבי שמעון בר יוחאי, גדול הוא השלום, שדברה התורה דברי בדאי בשביל שלום. ואי זה, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם (בראשית נ, יז). ואין אנו מוצאים שצוה כלום מכל הדברים האלה, אלא לפי שהיה יודע חסידותו של יוסף ולא היה חושדו ומחזיק אותו כשופכי דמים. בא וראה כח השלום, שבשעה שנטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק, היו אמות העולם אומרים: הלבן מאה שנה יולד, אלא היא מעברת מאבימלך או מפרעה, והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים. מה עשה הקדוש ברוך הוא, אמר למלאך הממנה על יצירת הולד, עשה כל איקונין שלו כדמות אביו, כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם. מנין? ממה שקראו בענין אלה תולדת יצחק בן אברהם. ממשמע שהוא אומר, יצחק בן אברהם, איני יודע שאברהם הוליד את יצחק. ומה תלמוד לומר? אברהם הוליד את יצחק. שכל הרואה אברהם, היה אומר בודאי שאברהם הוליד את יצחק. ממה שהיה קלסתר פניהן דומין זה לזה. לכך נאמר: אברהם הוליד את יצחק

ואלה תולדת יצחק. זה שאמר הכתוב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כג, כד). כנגד מי אמרו שלמה? לא אמרו אלא כנגד יצחק, שבשעה שנולד יצחק, היו הכל שמחים, שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. ומפני מה היו שמחים? שאלמלא לא נברא יצחק, לא היה העולם מתקים, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג, כה). ואין בריתי אלא יצחק, שנאמר: ואת בריתי אקים את יצחק (בראשית יז, כא)

ואלה תולדת יצחק. למה חזר ואמר, אברהם הוליד את יצחק? אלא שהיו מרננין אחריהם ואומרים: אפשר זקן בן מאה שנה וזקנה בת תשעים שנה מולידין? אין זה בנה, אלא שהביאה אותו מן השוק. וכן אתה מוצא בשעה שגמל אברהם את יצחק, עשה משתה וזמן כל גדולי המלכות, אף שרה קראה כל נשותיהן לסעודה. מה עשו אותן הנשים? עכשו יודע הדבר אם הוא בנה ואם לאו. כל אחת ואחת הביאה בנה עמה ולא הביאה מינקתה. מיד היו הבנים בוכין, וכל אחת אומרת, שכחתי ולא הבאתי מינקתי. באותה שעה היה שופע ויורד חלב מדדיה של שרה ונטלה כל בניהן והיניקה אותן, שנאמר: היניקה בנים שרה (בראשית כא, ז). וכן כלן אומרות, באמת היניקה בנים שרה. ולכך נאמר: אברהם הוליד את יצחק

ואלה תולדת יצחק. אברהם הוליד את יצחק. זה שאמר הכתוב: עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז, ו). הצדיקים מתעטרין בבני בניהם ובניהם מתעטרין באבותם. כיצד? אברהם נתעטר בזכות יעקב. כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן, ירד הקדוש ברוך הוא להצילו. אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, לזה אתה מציל? כמה רשעים עתידין לעמד ממנו, אמר להן הקדוש ברוך הוא: בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמד ממנו, אני מצילו. מנין? אמר רבי ברכיה, שכך כתיב: לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט, כב), פדאו מן הכבשן. הרי נתעטרו אבות בשביל בנים. ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות? בשעה שיצא יעקב מאצל לבן, רדף לבן אחריו, ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא בדרך ואמר לו: השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע (בראשית לא, כד). כיון שבאו להתוכח זה עם זה, מה יעקב אומר ללבן, לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי. הוי, זכות אברהם הצילתו ליעקב. אבל יצחק נתעטר באברהם, ואברהם נתעטר ביצחק

ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. זה שאמר הכתוב: כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי (ישעיה נד, יז). אתה מוצא, ישראל אומרים לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, ראה היאך האמות משתעבדין בנו, אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר: שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם (איכה ג, סג). אמר להן הקדוש ברוך הוא: מה הן מועילין? גוזרין עליכם גזרות ואני מבטלן ושוברן, שנאמר: אני מנגינתם. כמה דאת אמר: וברוך אל עליון אשר מגן צריך וגו' (בראשית יד, כ). ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה וגו' (שמות א, כב). ורוח הקדש צווחת, מי זה אמר ותהי אדני לא צוה (איכה ג, לז). פרעה צוה, ה' לא צוה, אלא וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ. המן בקש להשמיד את כל היהודים, וה' לא בקש, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו' (אסתר ט, א). בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל, וה' לא בקש, שנאמר: ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם וגו' (דברים כג, ו). לפיכך כתיב: מי זה אמר ותהי, ה' לא צוה. הוי, כל כלי יוצר עליך לא יצלח. אדריאנוס אמר לרבי יהושע, גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים. אמר לו: גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה. הוי, כל כלי יוצר עליך לא יצלח

אברהם הוליד את יצחק. אמר רבי יצחק, אין לך דור שאין בו ליצנין. בשעה שגזז נבל את צאנו, שלח דוד את נעריו אצלו לומר, תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד (ש''א כה, ח). השיבם נבל, מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו, ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה (ש''א כה, י-יא). מיד חזרו אצל דוד וספרו לו דברי נבל. עמד דוד וזין עצמו וכל גבוריו לילך אל נבל להשחיתו. ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדנינו ויעט בהם (ש''א כה, יד). כששמעה כך, התקינה הדורון והלכה אל דוד, שנאמר: ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על החמרים, ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה (ש''א כה, יח-יט) כל אותו הענין. וכתיב: ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת (ש''א כה, לח). מיד, וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה (ש''א כה, לט). ולאחר שהביאה פרש דוד ממנה שלשה חדשים, כדי לידע אם היתה מעברת מן נבל ואם לאו. לאחר שלשה חדשים בא עליה ונתעברה הימנו. והיו ליצני הדור מליצים ואומרים: מן נבל היא מעברת. מה עשה הקדוש ברוך הוא? צוה המלאך הממנה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו: לך וצור אותו בדמות דוד אביו, כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו. מנין? שכן כתיב: ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלית, ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי (ש''ב ג, ב-ג). מה תלמוד לומר: כלאב? שהיה כלו אב, שכל הרואהו אומר, דוד אביו של זה. וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן, עד שבקש אברהם ואמר, רבונו של עולם, הפרש בין אב לבן. והפריש ביניהם הזקנה. לכך נאמר: ואברהם זקן. ולכך כתיב: אברהם הוליד את יצחק

ויהי כי זקן יצחק. ילמדנו רבנו, סומא מהו שיעבר לפני התבה להוציא את הצבור? כך שנו רבותינו: סומא פורס על שמע ומתרגם אבל אינו עובר לפני התבה ואינו קורא בתורה ואינו נושא את כפיו. רבי יהודה אומר: כל מי שלא ראה מאורות מימיו, לא יפרס על שמע, מפני שנראה כמעיד עדות שקר, שהוא אומר, ברוך יוצר המאורות, והוא לא ראה מאורות מימיו. אתה מוצא כל מי שנתיסם בעיניו כאלו הוא מת. כיצד? אמר רבי שמעון בר יוחאי, אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהן אלא לאחר מיתתן, שנאמר: לקדשים אשר בארץ המה וגו' (תהלים טז, ג). אימתי הן קדושים? כשהן קבורים בארץ. שכל זמן שהן חיין, אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליהן, כל כך למה שאין הקדוש ברוך הוא מאמין בהן, שלא יטעה אותן היצר הרע. וכיון שמתים, הקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליהן. והרי מצינו שיחד הקדוש ברוך הוא שמו על יצחק הצדיק בחייו, שכן הוא אומר ליעקב, אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (בראשית כח, יג). רבי ברכיה ורבנן. רבנן אמרי, רואה את אפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח. ורבי ברכיה אמר, הואיל ונתיסם בעיניו, כאלו הוא מת, לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו. לכך כתיב: ויהי כי זקן יצחק

ויהי כי זקן יצחק. זה שאמר הכתוב: אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל (משלי יז, ח). השחד, למה הדבר דומה? לאבן בכל מקום שנופלת שוברת. מדבר ביצחק, שנאמר: ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. היה צד את יצחק הצדיק בפיו. אתה מוצא כל עברות שהקדוש ברוך הוא שונא, כלן היו בעשו. שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי, לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו' (משלי ו, טז-יח). כשהיה בא עשו מן החוץ, היה אומר לאביו, אבא, המלח מהו שתהא חיבת במעשר. והיה תמה יצחק ואומר: ראה בני זה כמה מדקדק במצות. והיה אומר לו אביו: בני, היכן היית היום הזה? והוא אומר לו: בבית התלמוד. לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך אסורו, לא כך התרו. ומתוך דברים אלו, היה צדו בפיו, על כן אהבו. ורוח הקדש צווחת, כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו (משלי כו, כה). ולמה כהו עיניו של יצחק? מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע. ועוד, על שהיה מביא ציד ומאכילו, וכתיב: כי השחד יעור פקחים (שמות כג, ח). ותכהין עיניו. מה כתיב למעלה, ותהיין מרת רוח ליצחק, ואחר כך ותכהין עיניו. מפני הכעס שהיה מכעיסו, לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק. עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק, והיה רואה יצחק ומצר. אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער לפיכך ותכהין עיניו. ואם כן למה לא כהו עיני רבקה? אמר רבי אבהו, משל למה הדבר דומה? למי שהיה טעון כלי עצם וכלי חרס, הקיש כלי עצם לכלי עצם לא נשבר. הקיש כלי עצם לכלי חרס, נשבר כלי חרס. אף רבקה, לפי שהקישו לה נשי עשו שנבראו מן העצם כמותה, לא הזיקוה. אבל יצחק שהיה מן העפר, הזיקוהו, שנאמר: וייצר ה' אלהים את האדם עפר (בראשית ב, ז). הזקין מהרה וכהו עיניו. ותכהין עיניו. למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, שיצחק יברך לעשו. אמר הקדוש ברוך הוא, יכהו עיניו ויבא יעקב ויטל את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך. ודוד צוח, רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו אין ערך אליך (תהלים מ, ו), כל נפלאתיך ומחשבתיך אלינו, בשבילנו. ויקרא את עשו בנו הגדול. ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן. לפי שראה שהעולם הזה בידו, קרא לו בנו הגדול. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת. אבל לעתיד לבא אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר: ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו (עובדיה א, כא). אותה שעה והיתה לה' המלוכה

ויהי כי זקן יצחק. זה שאמר הכתוב: תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ (תהלים מה, יז). אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, עתיד כל אחד ואחד מישראל שיהיו לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר: תחת אבתיך יהיו בניך. מדבר ביצחק אבינו ובאברהם אבינו. אברהם נתברך, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). יצחק נתברך, דכתיב: ויברכהו ה' (בראשית כו, יב). אברהם הוליד צדיק ורשע, יצחק וישמעאל. יצחק הוליד צדיק ורשע, יעקב ועשו. אברהם אשתו עקרה, ויצחק אשתו עקרה. ולמה נתעקרו האמהות? אמר רבי לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן, שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתם. אמר הקדוש ברוך הוא: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני. אתה מוצא כל מה שהגיע לאברהם הגיע ליצחק. אברהם כתיב בו זקנה, שנאמר: ואברהם זקן (בראשית כד, א). וביצחק כתיב בו, ויהי כי זקן יצחק

ויחרד יצחק חרדה. ילמדנו רבנו: מי שטעם טעם שמן כיצד צריך לברך? כך שנו רבותינו: הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ. אמר רבי יוסי בר זביד, ומתניתא אמרה חוץ מן היין, מברך בורא פרי הגפן. ומה ראה היין שתהא ברכתו משנה מכל המשקין? שהיה מתנסך על גבי המזבח. ולא עוד, אלא שהוא גרם ליעקב לטול את הברכות. בשעה ששלח יצחק את עשו לצוד ציד שיאכילנו, נאמר הדבר לרבקה ברוח הקדש, שנאמר: ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי וגו', לך נא אל הצאן וגו'. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר, אמרה לו: טובים לך טובים לבניך שהן מתכפרין עליהן ביום הכפורים. הכניס לאביו יין ובשר, האכילהו והשקהו, התחיל מברכו, שנאמר: ויתן לך האלהים מטל השמים וגו', יעבדוך עמים וגו'. ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו, התחיל אומר, יקם אבי ויאכל. אמר לו: מי אתה? אמר, אני בנך בכרך עשו. באותה שעה ויחרד יצחק חרדה

ויחרד יצחק חרדה גדלה. מה כתיב למעלה מן הענין? ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק. זה יצא וזה נכנס. היאך היה הדבר הזה? אלא מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשכה, אבל מי שהוא נתון בחשכה רואה למי שנתון באורה. עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב, שהיה לפנים מן הבית. אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת. כיון שנכנס עשו יצא יעקב, שנאמר: ויהי אך יצא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו. כך שער את השעות שלא יבא עשו ויטול את הברכות. אלא כיון שיצא עשו לצוד, שלח הקדוש ברוך הוא עליו שטן ולא הניחו לצוד, עד שיבא יעקב ויטול את הברכות. ועל עשו נאמר, הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו (תהלים קט, ו). כיצד? היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו, והשטן מתירן ומבריחן, והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן. וכך עשה שתים או שלש פעמים. וכן הוא אומר, לא יחרך רמיה צידו (משלי יב, כז). והיה מגלגל בשעות עד שבא יעקב ונטל את הברכות. וכן הוא אומר, אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו. וכיון שנכנס הרשע, התחיל קורא לאביו בזדון, יקם אבי ויאכל מציד בנו. והכתוב אומר עליו בבא רשע בא גם בוז (משלי יח, ג). יקם אבי, היה גוזר עליו. אבל יעקב לא אמר כן, אלא בא בלשון בקשה, קום נא שבה ואכלה. שלשתן לשון בקשה, לשון שפלות וענותנות. ואותו רשע אמר, יקם אבי ויאכל. אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב, אתה אמרת קום נא, הרי בן בנך משה יאמר לי קומה ה' ויפוצו (במדבר י, לה). אתה אמרת שבה בן בנך יאמר: שובה ה' רבבות וגו' (במדבר י, לו). אבל עשו שאמר יקם אבי, בו בלשון אני מעורר עליו מדת הדין, שנאמר: יקום אלהים יפוצו אויביו (תהלים סח, ב). יקם אבי, באותה שעה הכיר את קולו והתחיל חרד. אמר לו: מי אתה. לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן ריח ניחוח, ונתישבה דעתו של אותו צדיק, שנאמר: ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. התחיל לברכו. אבל כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם, לפיכך ויחרד יצחק חרדה גדלה. והיה תמה יצחק בלבו ואומר: אני רואה גיהנם ועשו מסיק אותו. הוא הצד ציד. למה שתי פעמים? אלא אמר יצחק לעשו: אתה הלכת לצוד ואתה נוצדת. אמר לו עשו: מה לך אתה תמה. אמר לו: ואכל מכל, מכל מה שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית היה באותן תבשילין. בטרם תבא ואברכהו, בקש לטול את הברכות ולומר גם ארור יהיה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה עושה? לעצמך אתה מקלל? שאתה אמרת לו: ארריך ארור ומברכיך ברוך. חזר וקים את הברכות ואמר גם ברוך יהיה

ויחרד יצחק חרדה. זה שאמר הכתוב: אזן שמעת ועין ראה ה' עשה גם שניהם (משלי כ, יב). וכי לא עשה הקדוש ברוך הוא אלא עין ואזן בלבד, והלא כל האברים הוא גלפן באדם. אלא מהו אזן שמעת וגו'. את מוצא שלשה דברים ברא הקדוש ברוך הוא ברשותו של אדם, ושלשה אינן ברשותו. הללו שהן ברשותו, הידים והפה והרגלים. כיצד? הידים, רצה לעסק בהם מלאכת שמים, סכה, לולב, שופר וציצית, לכתב תפלין ומזוזות עושה. רצה לגנב, לשפך דם נקי, לקפח את העוברים והשבים, לעבר בהן עברות הרבה, עושה. הפה, בקש לעסק בתורה, לספר לשון טוב, להלל, לשבח, להתפלל, לומר שירות, אומר. בקש לספר לשון הרע, לחרף, לגדף, להשבע על שקר, אומר. הרגלים, בקש לילך לדבר מצוה, לבקר חולים, לנחם אבלים, לקבר מתים ולגמילות חסדים, הולך. בקש לילך לדבר עברה, לנאף ולרצח ולגנב הולך. הללו שאינן ברשותו, העינים והאזנים והחטם. העינים כיצד? היה עובר בשוק, ראה עברה או דבר שהוא מאוס בעיניו או אדם שאין לו בו חפץ לראות או שלטון שלא היה רצונו לראותו, מה יעשה? רואה הוא שלא בטובתו. האזנים, שומעות חרופין וגדופין או דבר שאין לו בו חפץ, מה יעשה? שומע שלא בטובתו. החטם, עבר בדרך והריח תבשילין טמאין או ריח של קטרת עבודה זרה או מבואות מטנפות, לא היה רצונו לראותו, מה יעשה? הריח בהם שלא בטובתו. וכשהקדוש ברוך הוא חפץ, אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו. מנין? ממשה ובלעם ויונה וירמיה וירבעם. משה מנין? דאמר רבי שמואל בר נחמן, שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה, שנאמר: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג, י). והוא משיבו, לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז. תמול, מתמול, שלשם, משלשם, גם, מאז הרי שבעה ימים. והוא אומר לו: שלח נא ביד תשלח. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה סבור שרגליך ברשותך. עמד והלך שלא בטובתו. יונה אמר לו הקדוש ברוך הוא (יונה א, ב) קום לך אל נינוה העיר הגדולה כל אותו הענין, ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' וירד יפו, לסוף הראהו בים כל אותן הצרות, ובלעו הדג ויקרא אל ה' ממעי הדגה, ולבסוף נמרט שער ראשו וזקנו מן אותו חם שהיה לו במעי הדגה, ואחר כך הלך שלא בטובתו, ירמיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ואמר אהה אדני אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א, ו). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר, בעל כרחך תלך ובעל כרחך תדבר. וכשהקדוש ברוך הוא חפץ, אף הידים אינן ברשותו של אדם. אימתי? כשבא עדו הנביא אצל ירבעם, דכתיב: והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וירבעם עמד על המזבח להקטיר, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך (מלכים א יג, א-ב). ולמה מזבח מזבח שתי פעמים? מזבח שבבית אל ומזבח שבדן, שבהן היו אלו שני עגלים. ועצמות אדם, עצמות ירבעם אין כתיב כאן אלא אדם, מכאן שחלק כבוד למלכות. מיד אמר ירבעם, שוטה הוא זה. אמר לו: זה האות הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו. והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן. ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו. כשהיה עומד ומקטיר לעבודה זרה לא יבשה ידו, וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה. מכאן אתה למד, שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו. אמר לו: מה אתה סבור שידך ברשותך. מיד ויען המלך ויאמר אל איש האלהים חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי, ויחל איש האלהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשנה. ואף הרגלים אינן ברשותו, פסוק מלא, מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו (משלי כ, כד). ואדם הולך ואינו יודע להיכן הולך, אם לטוב אם לרע, אם למות אם לחיים. וכן אמר אלישע לגדודי ארם, לא זה הדרך ולא זה העיר (מלכים ב ו, יט). ואף הפה אינו ברשותו של אדם. מנא לן, מבלעם ומיצחק. בלעם, שנאמר: ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך וגו' (דברים כג, ו). יצחק, בשעה שנכנס עשו, התחיל מזדעזע ולומר גם ארור יהיה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה מבקש, ואתה סבור שפיך ברשותך. חזר ואמר, גם ברוך יהיה. לכך נאמר: אזן שמעת ועין ראה

ויחרד יצחק חרדה גדלה. זה שאמר הכתוב: חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב (משלי כט, כ). חרדה שהחריד יעקב ליצחק, ראוי היה שיקללנו. ומי גרם לו שברכו, בוטח בה' ישגב. אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, שתי חרדות חרד יצחק, אחת על גבי המזבח, ואחת כשנכנס עשו, ואין אתה יודע איזה מהן גדולה. אלא ממה שאת קורא כאן גדלה עד מאד, אתה יודע שזו גדולה. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, על ידי יצר הרע אין אתם הולכין בדרכי. אבל לעתיד לבא, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו, כו)

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא, א). זה שאמר הכתוב: מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר (זכריה ד, ז), זה משיח בן דוד. ולמה נקרא שמו הר הגדול. שהוא גדול מן האבות, שנאמר: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישעיה נב, יג). ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב. ירום מאברהם, שנאמר: הרמתי ידי אל ה' (בראשית חד, כב). ונשא ממשה, שנאמר: כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר יא, יב). וגבה ממלאכי השרת, שנאמר: וגבתם מלאת עינים (יחזקאל א, יח). לכך נאמר: מי אתה הר הגדול. וממי הוא יוצא, מזרבבל. ולמה נקרא שמו זרבבל, מפני שנולד בבבל. ומי הוא מדוד, שנאמר: ובן שלמה רחבעם, אביה בנו וגו', עד ודליה וענני שבעה (דה''א ג, י-כד). ומהו ענני, זה משיח. כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה (זכריה ד, י). שנאמר: חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא (דניאל ז, יג). וענני שבעה, מהו שבעה. מה שכתוב במלך המשיח, כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה. לכך נאמר: מי אתה הר הגדול, זה שכתוב בו, ושפט בצדק דלים וגו' (ישעיה יא, ד). והוציא את האבן הראשה וגו' (זכריה ד, ז), מה כתיב אחריו, באדין דקו כחדה וגו', וכתיב: ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא (דניאל ב, לה). לכך נאמר: מי אתה הר הגדול. והיכן הוא בא, דרך ההרים, שנאמר: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' (ישעיה נב, ז). באותה שעה יהיו ישראל מסתכלין ואומרים: אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ (תהלים קכא, א). אמן כן יהי רצון.