# פרשת ויחי

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-vayechi/

ויקרבו ימי ישראל למות. זה שאמר הכתוב: כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דה''א כט, טו). כצל ימינו, הלואי כצלו של כתל או כצל האילן, אלא כצלו של עוף, שנאמר: ימינו כצל עובר. ואין מקוה, אין מי יקוה שלא ימות, אלא הכל יודעים ואומרים בפיהם שהן מתים. אברהם אומר, ואנכי הולך ערירי (בראשית טו, ב). יצחק, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (בראשית כז, ד). יעקב, ושכבתי עם אבתי. אימתי, בשעה שנטה למות. לכך כתיב: ויקרבו ימי ישראל למות

ויקרבו ימי ישראל למות. זה שאמר הכתוב: אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח, ח). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, חצוצרות שעשה משה במדבר, כיון שהגיע למות, גנזן הקדוש ברוך הוא, שלא יהא תוקע אדם אחר בהן והן באין אצלו, לקים מה שנאמר: ואין שלטון ביום המות. דבר אחר, אין שלטון ביום המות, כשעשה זמרי אותו מעשה, מה כתיב שם, ויבא אחר איש ישראל אל הקבה (במדבר כה, ח). והיכן היה משה, והלא פינחס היה מדבר לפני משה. אלא לקים מה שנאמר: אין שלטון ביום המות. ואין מות אלא לשון השפלה, נתנה הישועה לפינחס והשפיל משה את עצמו. ואף דוד כתיב בו, והמלך דוד זקן (מלכים א א, א). כיון שנטה למות, ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב, א). ואף יעקב כשנטה למות, התחיל משפיל עצמו לפני יוסף, שנאמר: ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך. אימתי, כשקרב למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי ישראל למות. אמר רבי שמעון בן לקיש, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך אתה נטמן ואין אתה מת. ויקרבו. מהו ויקרבו, אמר לה הקדוש ברוך הוא היום קובל עליך לומר כי הוא יקום, כאדם שהוא אומר, פלוני קרב על חברו. הוי, ויקרבו. ויקרבו, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מי שנאמר בו קריבה למות, לא הגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו קריבה, שנאמר: ויקרבו ימי דוד למות, לא הגיע לימי אבותיו בעז ועובד וישי. ועובד, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: יותר מארבע מאות שנה חיה. ודוד לא חיה אלא שבעים, לא הגיע לימי אבותיו, לפיכך כתיב בו ויקרבו. עמרם חיה מאה שלשים ושבע שנים, ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים. לפיכך כתיב בו, הן קרבו ימיך למות (דברים לא, יד). יעקב כתיב בו קריבה, שלא הגיע לימי אבותיו. אברהם חיה מאה שבעים וחמש. יצחק, מאה ושמונים. יעקב, מאה ארבעים ושבע. לפיכך כתיב בו קריבה, ויקרבו ימי ישראל

ויקרא לבנו ליוסף. למה לא קרא לראובן ולא ליהודה. ראובן בכור ויהודה מלך והניחן וקרא ליוסף. ללמדך, שהכל מכבדין למי שהשעה עומדת לו. ועוד, שהיתה ספק בידו לעמד בצואתו. ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים, בשבילך ירדתי למצרים, בשבילך אמרתי אמותה הפעם. ועכשו אפלו אדם מת בספינה, הנפש הולכת אצל אבותיו. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם, שהיו מחבבין את הקבורה. בקברי אשר כריתי (בראשית נ, ה). ועשית עמדי חסד ואמת. וכי יש חסד של שקר, שהוא אומר חסד ואמת. משל הדיוט אומר, מת ברה דרחמך, טען. מת רחמך, פרק. אמר לו: אם תעשה עמדי חסד אחר מיתתי, הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים, שסופה ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחתי. לפיכך אל נא תקברני במצרים. דבר אחר, למה לא רצה יעקב להקבר במצרים, שלא יעשוהו מצרים עבודה זרה. שכשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים (שמות יב, יב). וכן אתה מוצא בדניאל, כיון שפתר חלומו של נבוכדנצר, מה כתיב: באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכא לה (דניאל ב, מו). אבל דניאל לא קבל. למה, שכשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה, כך נפרעין ממנה. וכן את מוצא בחירם, כיון שעשה עצמו אלוה, מה כתיב בו, יען גבה לבך ותאמר אל אני וגו' (יחזקאל כח, ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, הנה חכם אתה מדניאל וגו', שנבוכדנצר בקש לקרב לו ולא קבל, ואתה עושה עצמך אלוה. מה כתיב שם, על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך. דבר אחר, אמר יעקב שלא יפדו בי המצרים, שהן משולין לחמורים, שנאמר: אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג, כ). ואני משול בשה, שנאמר: שה פזורה ישראל (ירמיה נ, יז). וכתיב: ופטר חמור תפדה בשה (שמות לד, כ), שלא יפדו בי המצרים. הוי, אל נא תקברני במצרים. ולמה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל. אמר רבי אלעזר, דברים בגו. אמר רבי חנניה, דברים בגו. אמר רבי יהושע בן לוי, דברים בגו. מהו דברים בגו. כתיב: אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז, ט). אמרו רבותינו זכרונם לברכה שני דברים, אחד בשם רבי חלבו, למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל. שמתי ארץ ישראל חיין תחלה לימות המשיח ואוכלין שנות המשיח. ורבי חנניה אמר, מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם, שתי מיתות יש בידו, שכך כתיב: ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר (ירמיה כ, ו). הוי, יש בידו שתי מיתות. לפיכך אמר יעקב, אל נא תקברני במצרים. אמר לו רבי סימון, אם כן הפסידו הצדיקים הקבורין בחוצה לארץ. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה, עושה להם מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאין עד שמגיעין לארץ ישראל. כיון שמגיעים לארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין, שנאמר: והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל (יחזקאל לז, יב). ואחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם. אמר רבי שמעון בן לקיש, מקרא מלא הוא, שכיון שמגיעין לארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא נותן בהם נשמה, שנאמר: נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה (ישעיה מב, ה). מעשה ברבי ורבי אלעזר שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא. ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ להקבר בארץ ישראל. אמר לו רבי לרבי אלעזר, מה הועיל זה שיצאה נשמתו בחוצה לארץ ובא להקבר בארץ ישראל. אני קורא עליו, ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב, ז). בחייכם לא עליתם, ותבאו ותטמאו את הארץ במיתתכם. אמר לו רבי אלעזר, כיון שנקבר בארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא מכפר לו, שנאמר: וכפר אדמתו עמו (דברים לב, מג). רבי יוחנן כשהיה מסתלק מן העולם, אמר לאותן שהיו צריכין להטפל בקבורתו, קברו אותי בכלים צבועים, לא לבנים ולא שחורים. שאם עמדתי בין הצדיקים, לא אבוש. ואם עמדתי בין הרשעים, לא אכלם. רבי יאשיה כשהיה נפטר מן העולם, אמר למי שהוא עומד עליו, קראו לי לתלמידי. אמר להם: קברו אותי בכלים לבנים. למה, שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי. מעשה ברבנו הקדוש כשהיה מסתלק מן העולם, צוה שלשה דברים. אמר להם: אל תזוז אלמנתי מתוך ביתי, ואל תספידוני בעירות שבארץ ישראל, ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי, אלא מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי. בחייו היה דר בצפורי שבע עשרה שנה. וקרא על עצמו, ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, וחיה יהודה בצפורי שבע עשרה שנה. רבנו הקדוש חשש בשניו שלש עשרה שנה. וכל אותן שלש עשרה שנה, לא מתה חיה בארץ ישראל, ולא הפילה אשה עברה בארץ ישראל. בסוף שלש עשרה שנה, כעס רבי על רבי חיא הגדול. נכנס אליהו זכרונו לברכה אצל רבנו בדמותו של רבי חיא ונתן ידו על שנו, ומיד נתרפא. למחר נכנס רבי חיא אצלו. אמר לו: רבי, אותה שנך מה היא עושה. אמר לו: משעה שנתת ידך עליה אתמול, נתרפאת. באותה שעה אמר רבי חיא, אי לכם חיות שבארץ ישראל, אי לכם עברות שבארץ ישראל. כיון שאמר לו רבי חיא לא הייתי אני שנתתי ידי על שנך, ידע רבי שאליהו זכור לטוב היה. מאותה שעה התחיל לנהג ברבי חיא כבוד. ושכבתי עם אבתי, אמר לו יעקב ליוסף, אם אתה עושה לי כמו שאמרתי לך, יפה. ואם לאו, נפשי יוצאת ממני מיד. אמר לו: כך אני עושה לך. אמר לו: השבעה לי. וישבע לו. וישתחו ישראל לשכינה שעומדת עליו. כיון שנסתלק, מה כתיב שם, ויעשו בניו לו כן כאשר צום. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה אין המות מניח לאדם שישמח. אבל לעולם הבא, ובלע המות לנצח (ישעיה כה, ח). וכיון שיבלע המות, וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישעיה סה, יט)

ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. ילמדנו רבנו, מהו לברך על הנר ועל הבשמים של מתים. כך שנו רבותינו, אין מברכין לא על האור ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא. שכתוב, לא המתים יהללו יה (תהלים קטו, יז). אמר רבי מאיר, מתי עובדי עבודה זרה, מתין. אבל מתיהן של ישראל אינן מתים, מפני שבזכותן החיים עומדין. שכן אתה מוצא, כשעשו ישראל אותו מעשה, אלולי שהזכיר משה רבנו זכות האבות, כבר היו אבודין ישראל מן העולם, שנאמר: זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לב, יג). לפיכך קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזר מיתה על הצדיקים, שנאמר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קטז, טו). מה הקדוש ברוך הוא עושה, מראה להם מתן שכרן, כדי שיתבעו מיתה בפיהן. רבי אבהו כשנטה למות, הראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכרו. ותמה ואמר, כל אלה לאבהו. קרא על עצמו, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' (ישעיה מט, ד). מיד נתאוה למיתה. ואף אברהם תבע מיתה בפיו, שנאמר: ואנכי הולך ערירי (בראשית טו, ב). לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואתה תבוא אל אבתיך בשלום (בראשית טו, טו). יצחק תבע מיתה בפיו, שנאמר: ואברכך לפני ה' לפני מותי (בראשית כז, ז). לכך כתיב: ויגוע יצחק וימת (בראשית לה, כט). יעקב תבע מיתה, שנאמר: אמותה הפעם (בראשית מו, ל). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת אמותה הפעם, תשב שבע עשרה שנה. וחלה ונאסף

ויהי אחרי הדברים. זה שאמר הכתוב: כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו (תהלים לז, כב). אמר רבי מאיר, כל המברך את ישראל כאלו מברך את השכינה, שנאמר: כי מברכיו. כי מברכיהן לא נאמר, אלא כי מברכיו. אמר רבי שמעון בן יוחאי, כל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה, שנאמר: ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה, כג). וכי צריך הוא לסיוע. אלא ללמדך, שכל העוזר לישראל, כאלו עוזר את השכינה. אמר רבי ישמעאל, אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן. שכן הוא אומר יצחק לעשו, ואברכך לפני ה' לפני מותי. לפיכך כשחלה יעקב, נטל יוסף שני בניו והכניסן אל אביו שיברכם

ויהי אחרי הדברים. מה כתיב למעלה מן הענין, ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף, למי שהשעה עומדת לו. והנביא צווח, לך עמי בא בחדריך וגו' (ישעיה כו, כ). אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי לכם שתהיו מטמינים עצמכם ותתנו מקום לשעה. נבות לא נתן מקום לשעה, לכך כתיב בה, כי סקל נבות וימת (מלכים א רא, טו). מרדכי עמד כנגד השעה, והיה לו להחניף לרשע. ולפי שעמד כנגד המן הרשע קמעא, כבר היו ישראל כלים מן העולם. דוד ברח וימלט מפני שאול, וכן ברח מפני אבשלום בנו. וכן משה, שנאמר: ויברח משה מפני פרעה (שמות ב, טו). וכן יעקב ברח מפני עשו, שנאמר: ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב, יג). ואף אבות העולם נתנו מקום לשעה והחניפו למי שהשעה בידו. אברהם נטפל בשרה, למען ייטב לי בעבורך. יצחק החניף לעשו, שנאמר: ויאהב יצחק את עשו. ואף כאן יעקב קרא לבנו ליוסף, ושכבתי עם אבתי. אמר לו: באיזה מקום. אמר לו: בקברי אשר כריתי. וכי חופר קברות היה יעקב. אלא ללמדך, כשמת יצחק, אמר יעקב, אפשר שיקבר עשו הרשע בקבורת צדיקים. מה עשה. הביא כל כספו וזהבו ועשה מהן כרי. אמר לעשו, מה אתה מבקש הכרי הזה או הקבר הזה. נטל עשו את הכרי, ויעקב נטל אותה מערה. ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אפרים אמר לו: שהיה עוסק בתורה עמו. ולמה ויתחזק ישראל וישב. אמר, אף על פי שהוא בני, מלך הוא ואחלק לו כבוד. ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי וגו', ויאמר הנני מפרך והרביתך. התחיל עושה את בני יוסף שבטים, שנאמר: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. אמר רבי יהודה בר שלום, וכי לא היה מכירן, והלא בכל יום ויום יושבין ועוסקין בתורה לפניו, ועכשו הוא אומר מי אלה. לאחר ששמשו אותו שבע עשרה שנה שעמד במצרים, לא הכירן. אלא שראה לירבעם בן נבט ולאחאב בן עמרי שעומדין מאפרים עובדי עבודה זרה, ונסתלקה רוח הקדש ממנו. כשראה יוסף כך, מיד נשתטח בקרקע ובקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר, רבון העולם, אם הן ראוין לברכה, אל תחזירני היום בבשת פנים. מיד הכניס הקדוש ברוך הוא רוח הקדש ביעקב וחזר וברכן. ומנין, שכך כתיב: ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו (הושע יא, ג), תרגלתי רוח הקדש ליעקב בשביל אפרים. אמר רבי שמואל בר נחמן, שני פעמים נסתלקה רוח הקדש מיעקב באותה שעה. אחד כשבקש לברך אפרים ומנשה, ואחד כשבא לגלות הקץ. וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, התחיל מברכן, וידגו לרב, בשרן שעתידים בני אפרים להיות נצודים כדגים, שנאמר: ויאמר לו אמר נא שבלת ויאמר סבלת (שופטים יב, ו). וירא יוסף כי ישית אביו וגו' ויתמך יד אביו להסיר אתה. אמר לו: ידי את מבקש להסיר שרפשה לשר המלאכים. אמר רבי יוחנן, כשני עמודים שבתוך דמוסין שבטבריא, כך היו זרועותיו של יעקב. ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה וגו'. וימאן אביו ויאמר ידעתי, שראה לגדעון עומד ממנשה. ואולם אחיו הקטן יגדל, זה יהושע שעמד מאפרים. ויברכם ביום ההוא לאמר בך וגו', עשה אפרים ראשון למנשה. ואימתי נתקימה ברכתו, בחנכת הנשיאים, שהקריב אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני, לקים מה שנאמר: מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה עד, כו)

ויקרא יעקב אל בניו. ילמדנו רבנו, העובר לפני התבה, מהו שיענה אחר הכהנים אמן. כך שנו רבותינו, העובר לפני התבה, לא יענה אחר הכהנים אמן. ראה כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא העובר לפני התבה, שאינו עונה אחר הכהנים אמן. אמר רבי חנין, עשרה נכנסין לבית הכנסת ואחד מהן עובר לפני התבה ופורס על שמע, עליו נאמר, כשושנה בין החוחים (שה''ש ב, ב). אמר הקדוש ברוך הוא, לשעבר הייתי צריך לברך את בריותי, שנאמר: ויברך אלהים את נח (בראשית ט, א), וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א), ויברך אלהים את יצחק בנו, וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו. מכאן ואילך, יהו הכהנים והצדיקים מברכין אתכם. מנין זכו הכהנים לברכות שיהו מברכין את ישראל. אמר רבי אלעזר בן עזריה: מיצחק, שכתוב בו נלכה עד כה (בראשית כב, ה), ואין כה אלא ברכת כהנים, שנאמר: כה תברכו (במדבר ו, כג). ורבנן אמרי: ממתן תורה, שנאמר: כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (שמות יט, ג)

ויקרא יעקב אל בניו, זה שאמר הכתוב: מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (איוב יב, כא). הכתוב מדבר ביצחק ויעקב, ששניהם בקשו לגלות מסטורין של הקדוש ברוך הוא. יצחק כתיב בו, ויקרא את עשו בנו הגדל. בקש לגלות לו את הקץ, והעלים הקדוש ברוך הוא ממנו. יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו וגו'. למה הדבר דומה, לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו. בא העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין, ולומר להם היכן דיתיקי שלהן והאוני שלהן. ידע המלך הדבר, עמד לו למעלה הימנו. ראהו אותו המלך והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם. התחיל מדבר העבד לבניו, בבקשה מכם אתם עבדיו של מלך, הוו מכבדין אותו כמו שהייתי אני מכבדו כל ימי. כך ויקרא יעקב אל בניו לגלות להן את הקץ, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו: לבניך אתה קורא ולי לאו. שכן ישעיה אומר, ולא אתי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל (ישעיה מג, כב). כיון שראה אותו יעקב, התחיל אומר לבניו, בבקשה מכם הוו מכבדים להקדוש ברוך הוא, כשם שכבדוהו אני ואבותי, שנאמר: האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו. אמרו לו: יודעין אנו מה בלבך. ענו כלם, שמע ישראל וגו' (דברים ו, ד). כיון ששמע מהם כך, מיד וישתחו ישראל על ראש המטה. התחיל אומר בלחש, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקדוש ברוך הוא, כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר (משלי כה, ב). אין המדה הזו שלך, הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר (משלי יא, יג). ויקרא יעקב אל בניו. זה שאמר הכתוב: אקרא לאלהים עליון וגו' (תהלים נז, ג). אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים גזרו בית דין של מטה. ואלו הן, אחד בימי עזרא בשעה שעלו מבבל, בקש הקדוש ברוך הוא להתיר להם את המעשרות. מה עשו. עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין, שנאמר: ואת ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים (נחמיה י, לח). מה עשו. כתבו בספר וחתמו אותו ונתנו אותו בהיכל. למחר נכנסו ומצאו אותו חתום. ומנין, שכך כתיב: ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום (נחמיה י, א). מכאן שהסכים הקדוש ברוך הוא עמהם. ואחד בימי מרדכי ואסתר. מה כתיב שם, קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם (אסתר ט, יז). ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמהם. דכתיב: וקבל היהודים, קבל רבן של יהודים. ואחד בימי יהושע. בשעה שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע, והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה (יהושע ו, יז). ואין את מוצא שנצטוו על כך, אלא יהושע מעצמו אמר. ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמהן, שכך כתיב: חטא ישראל וגם עברו וגו' (יהושע ז, יא). הוי, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו. הוי, אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי. דבר אחר, אקרא לאלהים עליון, מדבר ביעקב. בשעה שנכנסו בניו, ברכן, התחיל מחלק להן פרוקפאות. ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו. את מוצא כל ברכה וברכה שברך יעקב את השבט, כך ברכן משה, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו על כל ברכה וברכה. אימתי, בשעה שהיה מסתלק מן העולם. הוי, ויקרא יעקב אל בניו. האספו ואגידה לכם. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ורבי יהודה בר שלום, מהו האספו, הטהרו. כענין שנאמר: תסגר שבעת ימים ואחר תאסף (במדבר יב, יד). דבר אחר, האספו, מנה מהם זקנים, שנאמר: אספה לי וגו' (במדבר יא, טז). למה אמר האספו הקבצו, הודיעם שהן גולין שתי פעמים. משמנה מהן זקנים, התחיל מוכיחן, ראובן בכרי אתה. ומאותה שעה, זכו ישראל להיות קורין שמע. כיצד, כשהיה יעקב מסתלק מן העולם, הרהר בלבו ואמר, אברהם אבי הוליד יצחק וישמעאל, יצחק אבי הוליד אותי ועשו, שמא אני יש במטתי פסלת. כיון ששמעו כך, אמרו כלן בפה אחד, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד). הדא הוא דכתיב, ושמעו אל ישראל אביכם

ראובן בכרי אתה. אתה בכורי, טפה ראשונה שלי. שעשיתי שמונים שנה ואפלו קרי לא ראיתי. בכרי אתה, דומה לי. יתר שאת ויתר עז, שלשה כתרים היו בידך, כהנה מלכות ובכורה. שאת, זו כהנה, שנאמר: וישא אהרן את ידיו (ויקרא ט, כב). עז, זו מלכות, שנאמר: ויתן עז למלכו (ש''א ב, י). יתר, בכורה שהיא שני חלקים. שנאמר: לתת לו פי שנים (דברים כא, יז). ואבדת אותם. מי גרם לך, פחז כמים. לפיכך אל תותר. מהו פחז, נוטריקון. רבי אליעזר אומר, פחזת, חטאת, זנית. רבי יהושע אומר, פחזת, חסכת על מצוארך, זעת מן החטא. רבי יהודה מסרס את התבה, זעת, חרדת, פרח חטאך. דבר אחר, פחז, פסעת על דת, חללת בכורתך, זר נעשית. כמים, מהו כמים. אדם אם יש בידו קיתון של מים ונשפך, אין משיר בו כלום. אבל יש בו שמן או דבש, משיר בו. לכך נאמר: כמים אל תותר. כי עלית משכבי אביך, עלית משכבי אביך. אימתי, בשעל דודאים, המעט קחתך את אישי וגו' לכן ישכב עמך (בראשית ל, טו), אז חללת יצועי. עלה, תהיה מרחק עד שיבא משה שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט, ג), ויקרבך ויאמר לך יחי ראובן ואל ימת (דברים לג, ו). יצא ראובן ואזניו מקטפות. התחיל קורא לשמעון וללוי אחים. אחי דינה ולא אחי יוסף, שהם מכרוהו. אמר רבי שמלאי, בראובן כתיב: למען הציל אתו מידם (בראשית לו, כב). הרי אתה למד, שלא היה במכירת יוסף. ואף יהודה אמר להם: מה בצע כי נהרוג. וארבעה אלו היו גדולים. נמצאת למד, ששמעון ולוי מכרוהו. שבשעה שירדו למצרים, נתן יוסף עיניו בשמעון, שנאמר: ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו (בראשית מב, כד). לכך קרא לשניהם פה אחד, שמעון ולוי אחים. כלי חמס. אמר להן, כלים שבידכם, חמוסין, גזולין הן מעשו, שנאמר לו: ועל חרבך תחיה (בראשית כז, מ), כלים של חמס. ואין חמס אלא עשו, שנאמר: מחמס אחיך יעקב תכסך בושה (עובדיה א, י). מכרתיהם, לשון יוני הוא שקוראין לחרבות, מכרין. ויש אומרים: מכרתיהם, מגורותיהם, כמה דאת אמר: מכרתיך ומלדתיך (יחזקאל טז, ג)

בסדם אל תבא נפשי. כשיעמד זמרי ויזנה עם כזבי, אל יזכר נפשי בהם. וכן הוא אומר, ושם איש ישראל המכה זמרי בן סלוא (במדבר כה, יד). כנה שמו ושם אביו, ובכל ישראל לא היו שמות אלו. בקהלם אל תחד כבדי, כשיקהל קרח את כל העדה לחלק על משה, אל תחד כבדי, אל תתיחד כבודי עמהן, אלא ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (במדבר טז, א), ולא אמר בן יעקב. והיכן יזכר שמי, על הדוכן, דכתיב: ואלה העמדים ובניהם הימן, בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דה''א ו, יח-כג). כי באפם הרגו איש. וכי איש אחד הרגו. והלא כתיב, ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר (בראשית לד, כו). אלא שנחשבו לפני הקדוש ברוך הוא ולפניהם כאיש אחד. וכן הוא אומר, והכית את מדין כאיש אחד (שופטים ו, טז). כיוצא בו, סוס ורכבו רמה בים (שמות טו, א). ארור אפם, לא קלל אלא לאפם. הוא שאמר בלעם, מה אקב לא קבה אל (במדבר כג, ח), ובעת הכעס לא קלל אלא אפם, והיאך אני אוכל לקללם. אחלקם ביעקב, עשרים וארבעה אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי, ואלמנותיהם עשרים וארבעה אלף, וחלקם שני אלפים לכל שבט ושבט, שנאמר: אחלקם ביעקב. וכל מי שמסבב על הפתחים, הוא משבט שמעון. אמר הקדוש ברוך הוא, אף לוי יהא מסבב. מה עשה. האכילו פרוסתו בנקיות. ונתקימה נבואת יעקב, שנתן לו אחד מעשרה, והוא מסבב על הגרנות ואומר תנו חלקי. לפיכך אמר, אחלקם ביעקב. הרי שמעון ולוי יצאו פניהם מכרכמות. התחיל קורא, יהודה אתה יודוך אחיך. אמר לו: אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות עליהם מלך. ידך בערף איביך, זה דוד שעמד ממנו, ואיבי תתה לי ערף (ש''ב כב, מא). ישתחוו לך בני אביך. ויצחק אמר ליעקב, בני אמך, שלא היתה לו אשה אחרת אלא רבקה. יעקב שהיו לו נשים הרבה, אמר ליהודה, בני אביך. גור אריה יהודה מטרף בני עלית, מטרף בני עלית, שאמרת מה בצע כי נהרג (בראשית לו, כו). מטרף בני עלית, מטרף תמר הצלת נפשות ארבע מן המיתה, תמר ושני בניה ועצמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה הצלת ארבע נפשות מן השרפה ומן המיתה, שכך פסקת הוציאוה ותשרף, אני אציל מבניך ארבעה, דניאל חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן ומגב האריות. קרא ליהודה ארבעה שמות, גור, אריה, כרע שכב כארי, וכלביא. לא יסור שבט, זה כסא מלכות, שנאמר: כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך (תהלים מה, ז). ומחקק מבין רגליו, כשיבא אותו מלך שהמלכות שלו, שכתוב בו, ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח, ג). עד כי יבא שילה, שהמלכות שלו. ולו יקהת עמים, יקהה שני עמים, שנאמר: ישימו יד על פה ואזניהם תחרשנה (מיכה ז, טז). דבר אחר, ולו יקהת, יקהת מי שעתיד מתקהלין עליו, שנאמר: שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו (ישעיה יא, י). אסרי לגפן עירה, גפן אלו ישראל, שנאמר: גפן ממצרים תסיע (תהלים פ, ח), יאסר לעירה עיר הקדש. ולשרקה אלו ישראל, שנאמר: ואנכי נטעתיך שורק (ירמיה ב, כא). בני אתנו, יבנו שער האיתון (יחזקאל מ, ט). דבר אחר, בני אתנו, על עיר בן אתנות. כבס ביין לבשו, מרב יין. ובדם ענבים סותה, אין סותה אלא טעות, שנאמר: כי יסיתך אחיך (דברים יג, ז), אם יטעו בהלכה, תהא מתכבסת בתחומו. אין יין אלא תורה, שנאמר: כי טובים דדיך מיין (שה''ש א, ב), הביאני אל בית היין (שה''ש ב, ד). חכלילי עינים מיין, מכאן אתה למד שהתורה הרבה אצלו, חיך לי לי מיינה של תורה. ולבן שנים, בזכות התורה, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א, יח)

זבולן לחוף ימים. קדם זבולן ליששכר. ולמה, שזבולן עוסק בפרקמטיה, ויששכר עוסק בתורה. עשו שתפות ביניהם שיהא פרקמטיה של זבולן ליששכר, שכן משה ברכן, שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג, יח), שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא משום דיששכר באהליך עוסק בתורה. למה, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג, יח). לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שאלמלא זבולן, לא עסק יששכר בתורה. ומתוך שנתיחד יששכר בתורה ולא עסק בפרקמטיא ולא היה לו עמל בדבר אחר, לפיכך כתוב בו, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה''א יב, לג). יששכר חמר גרם, יששכר נותן עצמו על התורה כחמור למשוי, וזבולן מביא באניות הסחורה. רבץ בין המשפתים, אלו התלמידים שלו שמרביצין תורה בארץ ישראל לפני חכמים, שנאמר: אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וגו' (תהלים סח, יד). וירא מנחה, זו תורה, שנאמר: יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי (ירמיה מה, ג). כי טוב, זו תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד, ב). ויט שכמו לסבל, עלה של תורה. ויהי למס עבד. מס, זו הלכה. כשהיו טועין, היו שואלין ומבקשין מידן, שנאמר: ושרי ביששכר עם דברה ויששכר כן ברק, בעמק (שופטים ה, טו), בעמקה של הלכה, שלח ברגליו

דן ידין עמו כאחד, כיהודה מיחד שבשבטים. דבר אחר, כאחד שבטי ישראל, כיחידו של עולם, שאינו צריך לאחרים במלחמה, שנאמר: פורה דרכתי לבדי וגו' (ישעיה סג, ג). כך שמשון מדן, אינו צריך לאחרים, שנאמר: בלחי החמור הכיתי אלף איש (שופטים טו, טז). יהי דן נחש עלי דרך, כל החיות מהלכות זוגות. ונחש, יחידי. כנחש נקמן, כך שמשון, ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים. כיון שראהו יעקב, אמר, לישועתך קויתי ה'. גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב, זה שהוא בא בעקב. הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג, כג), שהוא משבט גד. לכך נאמר: יגד עקב

מאשר שמנה לחמו, שבנותיו נאות, שנאמר: באשרי כי אשרוני בנות (בראשית, יג). וכן הוא אומר, ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו (דברים לג, כד), על ידי בנותיו. והוא יתן מעדני מלך, שבנותיו ראויות למלכות. וכן הוא אומר, המלבשכם שני עם עדנים (ש''ב א, כד). נפתלי אילה שלחה, זו בקעת גינוסר המבכרת פרותיה וממהרת כאילה. הנתן אמרי שפר, לפי שארצו מברכת, שנאמר: נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' (דברים לג, כג), שמכבדין מפרותיהם למלכים ומשפירין דבריהם. ואם יש בלבם עליהם, מתרצין. בן פרת יוסף, שעל ידי פרות נתגדל

בנימין זאב יטרף. זה שאמר הכתוב: כי לא יעשה אדני אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג, ז). בראשונה היה הסוד ליראיו, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה, ד). חזר ונתנו לישרים, שנאמר: ואת ישרים סודו (משלי ג, לב). חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. כל מה שהיו הצדיקים עושין, ברוח הקדש עושין. יעקב שברך יהודה המשילו כאריה, שנאמר: גור אריה יהודה. ומזוגו כנגד מלכות בבל, שנאמר בה: קדמיתא כאריה (דניאל ז, ד), ודניאל חנניה מישאל ועזריה מזדוגין לה. וליוסף מזדוג כנגד מלכות אדום. אמר רבי שמואל בר נחמן, מסרת אגדה היא, שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל, שנאמר: אם לוא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט, כ). משה זוג שבט לוי כנגד מלכות יון המקדוני. בני חשמונאי שהן מלוי, לוי שבט שלישי, וזו מלכות שלישית. לוי שלש אותיות, יון שלש אותיות. זה מקריב פרים, וזו כותבת בקרן השור, אין להם חלק באלהי ישראל. אלו מרבין, ואלו מעוטין. משה ראה אותן וברכן, שנאמר: ברך ה' חילו (דברים לג, יא). מקיש לבנימין כנגד מלכות מדי, שמרדכי פורע ממנה, שהוא משבט בנימין. וכתיב במלכות מדי, וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב (דניאל ז, ה). שהקישה כנגד שבט בנימין שנמשל בזאב, שנאמר: בנימין זאב יטרף. מה זאב חוטף, כן שבטו של בנימין חוטף. שכן הוא אומר, וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם (שופטים כא, כא). הרי כשם שהזאב חוטף, כך בנימין. וכן בשופטים באהוד, ויעש לו אהוד חרב ולך שני פיות (שופטים ג, טז), שהיא אוכלת בשני עולמים, שהיה עוסק בתורה, שכתוב בה, וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט, ו), שזוכה בעולם הזה ולעולם הבא. נכנס אצל עגלון, אמר לו: דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חלקת לי כבוד ועמדת מעל הכסא, חייך, אני מעמיד מבתך בן שישב על כסאי. ואיזו, זו רות המואביה. כיון שעמד שלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה''א כט, כג). מה כתיב באהוד, ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו. בבקר יאכל עד, ויתקעה בבטנו. ולערב יחלק שלל, מדבר בארצו. בנימין זאב יטרף, מדבר בארצו שהיא מבכרת פרותיה. לפיכך בבקר יאכל עד. ולערב יחלק שלל, זו בית אל המלקשת פרותיה. בנימין זאב יטרף, מדבר בשאול. בבקר יאכל עד, שנאמר: ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון וגו' (ש''א יד, מז). ולערב יחלק שלל, וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו (ש''א לא, ו). הוי, ולערב יחלק שלל. דבר אחר, בנימין זאב יטרף, מדבר באסתר המלכה. בבקר יאכל עד, ויבא המלך והמן לשתות (אסתר ז, א). ולערב יחלק שלל, ויתלו את המן. מה כתיב אחריו, ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן. דבר אחר, בנימין זאב יטרף, מדבר בקרבנות. בבקר יאכל עד, את הכבש האחד תעשה בבקר (שמות כט, לט). ולערב יחלק שלל, ואת הכבש השני וגו'. ומדבר במזבח שהיה אמה אחת מן המזבח בתוך חלקו של בנימין, ואף על פי כן לא היתה האש זזה מתוך חלקו, לקים מה שנאמר: חפף עליו כל היום (דברים לג, יב)

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אבל להלן כתיב: שנים עשר נשיאם יוליד (בראשית יז, כ). ואלו שבטים על סדרו של עולם, שתים עשרה שעות ביום ושתים עשרה שעות בלילה. וכן המזלות והחדשים, ושתים עשרה אבני האפוד. לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אמר רבי יוחנן, וכי שנים עשר שבטים הן. והלא כבר נאמר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון, והן ארבעה עשר. אלא כשלוי נמנה עמהן, אינן נמנין עמו. וכשאין לוי נמנה עמהן, אפרים ומנשה נמנין שבט אחד. מנין, שכן כתיב: לבני יוסף לאפרים אלישמע, למנשה גמליאל (במדבר א, י). הוי, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, לא פחות ולא יותר. ואף רבקה ראתה אותן שנים עשר, דכתיב: ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך (בראשית כה, כג), הרי שנים. ושני לאמים, הרי ארבעה. ולאם מלאם יאמץ, הרי ששה. ורב יעבד צעיר, הרי שמונה. והנה תומים, הרי עשרה. ויצא הראשון, ואחרי כן יצא אחיו, הרי שנים עשר. ואית דמיתי לה מהכא, למה זה, בגימטריא שנים עשר. כיון שנתרוצצו הבנים במעיה, אמרה, כך אני מצטערת בשנים עשר, שאמר לי הקדוש ברוך הוא, שנים עשר עתידין לעמד ממני, ותאמר אם כן למה זה אנכי

וזאת אשר דבר להם אביהם וגו'. ברך אותו אין כתיב כאן, אלא ברך אתם. למה, לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלות איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, הרי כללן כלם באחרונה, איש אשר כברכתו ברך אתם. לפי שחלק להם את הארץ, ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים, ולבנימין ארץ שהיא עושה חטים, אף על פי כן כללן אלו באלו, שיהו אוכלין אלו משל אלו. הוי וזאת אשר דבר להם אביהם. אליהם אין כתיב כאן, אלא להם. וזאת, עתיד נביא לברך אתכם כיוצא בו. במקום שפסקתי אני, הוא יתחיל לברך אתכם. וכן עשה משה, שנאמר: וזאת הברכה אשר ברך משה (דברים לג, א). אמר להם: אומר אני לכם, אימתי מגיעות לכם הברכות האלו, משעה שתקבלו את התורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה וגו' (דברים ד, מד). ואף במה שחתם להם יעקב, פתח משה. אמר משה, מזקנים אתבונן (תהלים קיט, ק). יצחק כשברך יעקב, אמר לו: ואל שדי יברך אתך (בראשית כח, ג). במה חתם בסוף ברכתו, בקריאה, שנאמר: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו (בראשית כח, א). ויעקב במה שפסק אביו, משם התחיל, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו, וחתן וזאת אשר דבר. ומשה כשברך את השבטים, פתח ממקום שפסק יעקב, שנאמר: וזאת הברכה, וחתם באשריך ישראל. ואף דוד כשהתחיל בשירה, פתח במקום שפסק משה, באשרי האיש (תהלים א, א). הוי, מזקנים אתבונן

דבר אחר, וזאת אשר דבר ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף. אמר להם: אם זכיתם, נטפלתם בעצמי. ואם לאו, משאני מסתלק מן העולם, אצל אבותי אני הולך. וכיון שנסתלק, מיד ויעשו בניו לו כן כאשר צום. מה עשו. חנטו אותם והעלו אותו. מה כתיב שם, ויבאו עד גרן האטד. וכי יש גרן לאטד. אלא אלו הכנעניים שנטלו כתריהן והקיפו ארונו של יעקב, התירו אזורי מתניהם וחלקו לו כבוד. רבי שמואל בר נחמן אמר, קשרי כתפיהם התירו. רבי אומר, באצבע הראו את הארון ואמרו, אבל כבד זה למצרים. לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא גרן בגרן האטד. ויעש לאביו אבל שבעת ימים, מכאן שאבל שבעת ימים. אמרו רבותינו זכרונם לברכה מהכא, ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים (ויקרא ח, לג). ולמה אבל שבעת ימים. כנגד שבעת ימי המשתה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה נצטערתם על הצדיק באבלו שבעת ימים. לעתיד לבא, והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה לא, יב). ואנחם ציון וחרבותיה, שנאמר: כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (ישעיה נא, ג). ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. ומה ראו עתה שפחדו. אלא בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו, כמו שחיב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס, ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה. וכיון שראו כך, אמרו, עכשו מת אבינו, לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו. ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה וגו', כה תאמרו ליוסף אנא וגו'. חפשנו ולא מצאנו שצוה יעקב דבר זה. אלא בוא וראה כמה גדול כח השלום, שכתב הקדוש ברוך הוא בתורתו על כח השלום אלו הדברים.