# פרשת וירא

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-vayera/

ילמדנו רבנו כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום? כך שנו רבותינו: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. ולמה שמונה עשרה. אמר רבי שמואל בר נחמן, כנגד שמונה עשרה פעמים שהאבות כתובין בתורה. הראשון שבהם, ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב (בראשית נ, כד), והאחרון, ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב (דברים לד, ד). ואם יאמר לך אדם הרי הן תשע עשרה, שכך כתיב: אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה וגו' (בראשית כח, יד), אמור לו, אין זה מן המנין, שאין יעקב נמנה עמהן. ורבי יוחנן אמר, כנגד שמונה עשר צוויים שבמשכן שהן בסוף ספר ואלה שמות והן כאשר צוה ה' את משה, שמונה עשרה פעמים. ורבי סימון אמר, כנגד שמונה עשרה חליות שבשדרה, שבשעה שאדם מתפלל וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה, שנאמר: כל עצמתי תאמרנה, ה' מי כמוך (תהלים לה, י). ורבי שמעון אמר, כנגד שמונה עשר מזמורים שמראש ספר תהלים עד יענך ה' ביום צרה, לומר תענה בתפלתך, לכך נאמר יענך ה' ביום צרה, ולכך נאמר בסוף שמונה עשר מזמורים יענך ה'. רבי יהושע בן לוי אמר, כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים (תהלים לה, כט). ולמה מתפללין עשרים וארבע בתעניות? כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בתעניתו. ולמה מתפללין בראש השנה תשע ברכות? אמר רבא בר חנינא, כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה מן ותתפלל חנה ואילך (ש''א א, ב). אתה מוצא שמונה עשרה מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקדוש ברוך הוא, אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות. ושתים עשרה ברכות, כלן לצרכו של אדם. ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מצר, והשבת נתנה לישראל לקדשה לענג ולמנוחה ולא לצער, לכך מתפלל שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות והמנוחה באמצע. ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט, קסד), אלו שבע ברכות שמתפללין בשבת. ואיזה? זה יום אחד המיחד והמנוחה שאין כיוצא בו, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ, ח), לקדשו בכל דבר, אפלו ממצוא חפצך ודבר דבר. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו זהירין בתפלה, שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות, שנאמר: למה לי רב זבחיכם וגו', כי תבאו לראות פני, לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת וגו', חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו', ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' (ישעיה א, יא-טו), מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות. ואפלו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה, י), הקדמתי חסד לאמת וצדק למשפט, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך וגו' (תהלים פט, טו). אמר רבי שמלאי: תדע שכל דרכיו חסד, שהרי בתחלת התורה קשט את הכלה, דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב, כב), שכן בכרכי הים קורין לכלה בונה. ובסופה, קבר את המת, ויקבר אתו בגי (דברים לד, ו). ובאמצעיתה, בקר את החולה. כיון שמל אברהם, בא הוא ופמליא שלו ובקרו, ממה שקראו בענין וירא אליו ה'

רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח, ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני (תהלים יח, לו). כיון שנגלה עליו, היה הקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב, שנאמר: והוא ישב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תתמה, שאף לבניך אני עושה כן כשיהיו יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואני נצב עליהם, שנאמר: אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב, א). בנהג שבעולם, כשהתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכין תחלה ואומרים שליחות הרב לביתו של חולה לומר שהרב מבקש לבקרו. והקדוש ברוך הוא אינו כן, כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה, אמר למלאכים לילך לבקרו. עד שהמלאכים הולכין, קדמן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וירא אליו ה', ואחר כך וישא עיניו וירא. יש עניו גדול מזה? אמרו רבותינו בשם רבי אלעזר בן פדת, בשבעה מקומות השוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם הבריות הנמוכים, שנאמר: כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדונים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד (דברים י, יז). מה כתיב אחריו? עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר וגו'. ואומר: כי רם ה' ושפל יראה וגבה וגו' (תהלים קלח, ו). ואומר: כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' (תהלים קלח, ו). ואומר: כה אמר ה' השמים כסאי וגו' (תהלים סו, א). וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (תהלים סו, ב). ואומר: ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י, טז). מה כתיב אחריו? תאות ענוים שמעת ה'. ואומר: שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו (תהלים סח, ה). מה כתיב אחריו? אבי יתומים ודין אלמנות. ואומר: עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השמר אמת לעולם, עשה משפט לעשוקים וגו' (תהלים קמו, ו-ז). ואומר: יתום ואלמנה יעודד (תהלים קמו, ט). כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו, שנאמר: וירא אליו ה'. רבי יצחק נפחא פתח, מזבח אדמה וגו' (שמות כ, כד). ואומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ, כד). אמר הקדוש ברוך הוא, ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים אני נגלה עליו לברכו, אברהם שזבח את עצמו לפני על אחת כמה וכמה, לכך נאמר וירא אליו ה'. אמר רבי אחא, בא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם, שביום שמל את עצמו, מל ישמעאל ואת כל אנשי ביתו והיה הדם מנטף. וכמה היו ילידי ביתו, שמנה עשר ושלש מאות. מקנת כספו על אחת כמה וכמה, שנאמר: ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו', וכתיב בעצם היום הזה נמול וגו', וכל אנשי ביתו וגו', עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו. ואמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה. אמרו לו: רבונו של עולם, מה אנוש ותדעהו בן אדם ותחשבהו. אתה הולך למקום הטנפת למקום של דם ושל שקץ וסריות. אמר להם: חייכם, ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה. וכן שלמה אומר: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור (שה''ש ד, ו). זה אברהם שנקרא מור, שנאמר: מר ואהלות קציעות כל בגדתיך (תהלים מה, ט)

באלני ממרא. ולמה באלני ממרא? יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר של כל בריה. שלשה אוהבים היו לאברהם: ענר אשכול וממרא. וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול, הלך לקחת מהם עצה. הלך אצל ענר, אמר: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא. אמר לו: ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברח מפניהם? הניחו והלך אצל אשכל, אמר לו: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא. אמר לו אשכול: אתה זקן, אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה ולא תוכל לסבל ותמות. הניחו והלך אצל ממרא, אמר לו: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא: מה תיעצני? אמר לו ממרא: בדבר הזה אתה מבקש עצה, הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה לך כל הנסים, והצילך מן המלכים, ואלולי כחו וגבורתו היו הורגין אותך, והציל רמ''ח אברים שבך, ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה, עשה כמצותו. אמר הקדוש ברוך הוא יתברך, אתה שנתת עצה שימול, איני נגלה אליו אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב: וירא אליו ה' באלני ממרא. והוא ישב פתח האהל כחם היום, מהו כחם היום? הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום, כדי שלא יהו עוברים ושבים באים וילך אברהם ויצטער להכניסם לכלכלם. דבר אחר, עד שיפוח היום, זה יום הדין, שנאמר: כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף (מלאכי ג, יט). ונסו הצללים, שאין בו צל לרשעים, שנאמר: אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און (איוב לד, כב). אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש שהיו מקריבין בו מור. ואל גבעת הלבונה, זו ירושלים שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם. התחיל דם המילה לטפטף. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשכר חייך, שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים ואפרע משונאיהם, שנאמר: ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז, ו), שני דמים, שנאמר: ואמר לך בדמיך חיי, זה דם פסח. ואמר לך בדמיך חיי, זה דם המילה. וירא וירץ לקראתם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה. ואלו הן שלש ריצות של אברהם, וירא וירץ לקראתם, ואל הבקר רץ אברהם, וימהר לעשות אתו. מה פרע לבניו, בסיני, שנאמר: ויאמר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג, ב). אתה אמרת להן יקח, אני נותן לבניך מצות פסח, שנאמר: ויקחו להם איש שה (שמות יב, ג). אתה אמרת להן נא, אני נותן לבניך מצות פסח, אל תאכלו ממנו נא (שמות יב, ט). אתה אמרת מעט, אני אגרש את שונאיהן מעט מעט, שנאמר: מעט מעט אגרשנו מפניך (שמות כג, ל). אתה אמרת מים, אני נותן להם באר מים במדבר, שנאמר: עלי באר (במדבר כא, יז). אתה אמרת ורחצו רגליכם, אני ארחצם מכל טמאה, שנאמר: אם רחץ אדני את צאת בנות ציון (ישעיה ד, ד). אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן להם מצות סכה, דכתיב: צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו' (נחמיה ח, טו). אתה אמרת ואקחה פת לחם, אני ממטיר לכם לחם (שמות טז, ד). אתה לקחת חמאה וחלב, אני נותן להם חמאת בקר וחלב צאן (דברים לב, יד). מכאן שנו חכמים, שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה, שאמר להן אברהם ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, ובאחרונה עשה להן שלשה שורים ותשע סאין, שנאמר: וימהר אברהם האהלה וגו', מהרי שלש סאים כמשמען, קמח שלש הרי שש, סלת שלש הרי תשע. ומנין שהיו שלשה שורים? דכתיב ויקח בן בקר רך וטוב. בן אחד, בקר שנים, רך שלשה, ויש אומרים: וטוב ארבעה. אף הקדוש ברוך הוא אמר לישראל מעט ועשה הרבה, שנאמר: ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו, יג-יד), לא אמר לו אלא בדל''ת ונו''ן. לסוף נפרע מהן בע''ב אותיות, שנאמר: או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי וגו' (דברים ד, לד). אמר רבי יודן, מלבוא לקחת לו גוי עד מוראים גדולים, ע''ב אותיות הוא. ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפלו מעט אינן עושין? שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם, השדה נתתי לך וגו' (בראשית כג, כג), ולסוף אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא? מה דלא הויא שויא, דאמר רבי חנניה כל שקלים האמורין בתורה סלעים, ושבנביאים ליטרין, ושבכתובים קנטרין, בר משקלי עפרון דאנון קנטרין, דכתיב: בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר

וה' אמר המכסה. ילמדנו רבנו, המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בספר תורה ומתרגם? כך שנו רבותינו: המתרגם אסור לו להסתכל בספר תורה ולתרגם, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. והקורא אסור לתן עינו חוץ לתורה, שלא נתנה התורה אלא בכתב, שנאמר: וכתבתי על הלחת את הדברים (שמות לד, א). ואסור למתרגם ברבים לתן עיניו בתורה. אמר רבי יהודה בן פזי: מקרא מלא, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה (שמות לד, א), הרי תרגום שנתן על פה. אמר רבי יהודה בר סימון, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. על ידי מה? על ידי כתב לך ועל ידי על פה. אם קימת מה שבכתב בכתב ומה שבעל פה, על פה, כרתי אתך ברית. ואם שנית מה שבכתב על פה ומה שבעל פה בכתב, לא כרתי אתך ברית. אמר רבי יהודה בר שלום: בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב, וצפה הקדוש ברוך הוא שאמות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין אותה יונית, והן אומרין אנו הן של ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אכתוב לו רבי תורתי (הושע ה, יב), ואם כן, כמו זר נחשבו (הושע ה, יב). וכל כך למה? מפני שהמשנה היא מסטורין של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה, יד). וכן אתה מוצא אפלו בשעה שהכעיסו הסדומים לפני הקדוש ברוך הוא ובקש הקדוש ברוך הוא להפכן, לא נמלך אלא באברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה. וכתיב: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג, ד), שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך ואינו חביב לפני פלטרין שלו, וכשהוא חביב לפני בני פלטרין שלו אינו חביב לפני המלך. והצדיקים הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא והן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות. מנין? שכן אתה מוצא כשהיה המלאך בא אצל דניאל היה קורא אותו איש חמודות שלש פעמים. ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד (דניאל י, יא). וכתיב: ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה (דניאל ט, כג). ולמה איש חמודות? אשרי אותו האיש שכך שמע שבשרו המלאך ואמר לו איש חמודות, שאתה נחמד לפני הקדוש ברוך הוא ונשתבח בעליונים ואתה חמוד על דורך. ואף בצלאל נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא ונשתבח בעליונים ובתחתונים, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל (שמות לה, ל). ראה בעליונים, ראו בתחתונים. הוי אומר, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג, ד). דבר אחר, ומצא חן, זה אברהם שהיה חביב על הבריות, שנאמר: שמענו אדני (בראשית כג, ו). ומנין שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא ועל המלאך? שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם. אמר רבי לוי? למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם? שהיה מהרהר על דור המבול לומר, שאי אפשר שלא היה בהם עשרים צדיקים או עשרה שיתלה להן הקדוש ברוך הוא בזכותן. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: מגלה אני לו, שלא יהא אומר שמא אף בסדום היו צדיקים. תדע לך שכן, לא הספיק לומר לו וה' אמר המכסה אני מאברהם, כיון שאמר לו כל אותו ענין, מה השיבו, ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. אמר רבי לוי, הוא הדבר שאמר אברהם, הוא הדבר שאמר איוב, אלא איוב בלעה פגה, אבל אברהם בלעה בשלה. איוב אמר, אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט, כב). אבל אברהם אמר, האף תספה צדיק עם רשע. חזר ואמר, חלילה לך מעשות כדבר הזה. דבר אחר, למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם? אמר רבי יהודה בר לוי: משל למלך שהיה לו פרדס, עמד ונתנו לאוהבו במתנה. לאחר ימים הצרך המלך לקוץ מתוכו חמש קורות. אמר המלך: אף על פי שהוא משלי ונתתי אותו במתנה לאוהבי, אינו דין שאקצץ ממנו כלום עד שאמלך באוהבי. אף כך הקדוש ברוך הוא, כיון שעלה אברהם לארץ ישראל, אמר לו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה (בראשית יג, יד-טו). לפיכך כשבקש להחריב חמשת הכרכים האלו, אמר: איני מחריבן חוץ מדעתו של אברהם. ואם תאמר, שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב אחריו, ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע (בראשית י, יט). לפיכך כשבא להחריבן נמלך באברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה

וה' אמר המכסה. ילמדנו רבנו, מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, או את של שבת בערב שבת, מה הוא שיהא חיב? כך שנו רבותינו, מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת, חיב, למה? שחלל את השבת. וכתיב וביום השמיני ימול (ויקרא יב, ג), נמצא, זה עובר על התורה שחלל את השבת. גדולה מילה שדוחה את השבת. גדולה מילה שאין התינוק נכנס למנין הדורות אלא למי שהוא מל, שנאמר: זרע יעבדנו יספר לאדני לדור (תהלים כב, לא). אמר רבי יצחק, נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה, מה עבודה האמורה בקרבנות דמים, אף עבודה האמורה במילה דמים. למה זרע יעבדנו? כיון שאדם מטיף טפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקרבנות. לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל כשם שנגלה בקרבנות, שנאמר: ושור ואיל לשלמים לזבח וגו' כי היום ה' נראה אליכם (ויקרא ט, ד). אמר לו: כשהיית ערל ובאת לדבר עמי, היית נופל, שנאמר: ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים (בראשית טז, ג). וכשמל, היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, והקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב, שנאמר: וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב. ובשביל אותו זכות, כשבא הקדוש ברוך הוא להפך חמשת כרכי סדום גלה לאברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה וגו'. דבר אחר, וה' אמר המכסה, זה שאמר הכתוב: אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם (איוב לג, טז), מדבר באבימלך ובפרעה שגלה הקדוש ברוך הוא את אזנם, שנאמר: ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן ויבא אלהים אל פרעה. מהו ובמסרם יחתם? כשם שלקה אבימלך בעתירה, שנאמר: כי עצר עצר ה' בעד כל רחם, כך לקה פרעה. נאמר כאן על דבר שרה ונאמר בפרעה על דבר שרי. מהו דבר האמור באבימלך עצירה, אף דבר האמור בפרעה עצירה. הוי אומר: ובמסרם יחתם. דבר אחר, אז יגלה אזן אנשים, זה דניאל שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ. ובמסרם יחתם, שאמר לו: ואתה דניאל סתם הדברים וחתם (דניאל יב, ד). דבר אחר, אז יגלה אזן אנשים, זה יעקב אבינו שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ. וכשבקש לגלות לבניו ואמר להם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט, א), חתם בפניו שלא יגלה. הוי אומר, ובמסרם יחתם. דבר אחר, אז יגלה, זה שמואל, שנאמר: וה' גלה את אזן שמואל יום אחד לפני בוא שאול לאמר, כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על עמי ישראל (ש''א ט, טו-טז). וכשהלך שמואל למשח לדוד, כיון שראה אליאב, אמר אך נגד ה' משיחו, ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו (ש''א טז, ו-ז). כיון שבא דוד, אמר לו: קום משחהו (ש''א טז, יב). אמר לו הקדוש ברוך הוא: משיחי עומד ואתה יושב, קום משחהו. דבר אחר, אז יגלה אזן אנשים, זה אברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם. ובמסרם יחתם, אלו הסדומיים. כיון שלא מצא בהן צדיק, חתם גזר דינם. דבר אחר, וה' אמר המכסה אני, זה שאמר הכתוב: כי לא יעשה אדני אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג, ז). מתחלה היה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליראיו שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה, יד) חזר ונתנו לישרים, שנאמר: בסוד ישרים ועדה (תהלים קיא, א). חזר ונתנו לנביאים שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. חטאו ישראל בימי עכן, עמד הקדוש ברוך הוא וגלה ליהושע, שנאמר: חטא ישראל (יהושע ז, יא). חטאו בני עלי, גלה הקדוש ברוך הוא לשמואל, שנאמר: ויקרא ה' אל שמואל (ש''א ג, ד). חטאו הסדומיים, גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שנאמר: המכסה אני

וה' אמר. זה שאמר הכתוב: יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו (איוב כ, כג). פרענות שבאת על הסדומיים היתה למלאת כרסן. לפי שמלאו כרסן מן העברות ומן החמס ומן הגזל, לפיכך אף הפרענות שבאת עליהן מלא כרסן, שנאמר: ישלח בו חרון אפו. אמר רבי מאיר, במטר שבסדום הכתוב מדבר, דכתיב וימטר עלימו בלחומו, וכתיב וה' המטיר על סדם ועל עמרה. מהו בלחומו? על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד. רעים, זה לזה. וחטאים, בגלוי עריות. לה', בחרופין וגדופין ובעבודה זרה. מאד, בשפיכות דמים. אמר רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי יהודה בר רבי סימון, בשעה שבא אמרפל וחבריו להלחם עם הסדומיים, על ידי ששבו את לוט, שמע אברהם ויצא עליהם למלחמה והרג את המלכים, ברחו, שנאמר: ויחלק עליהם לילה, וכתיב: ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם. התחיל אברהם מהרהר לומר, המלכים באין להלחם על הסדומיים והמלכים נופלין ואלו ברחו, שנאמר: והנשארים הרה נסו, אלו לא היו כשרין לא היו בורחין. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו, יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים, כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ, כד-כו). כל החשך הזה היכן היה טמון? לצפונה של סדום שהיתה בימינה של ירושלים, שנאמר: ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה (יחזקאל טז, מו). מהו ירע שריד באהלו (איוב כ, כו). שאפלו שריד שנשתיר משם, רעת הרעה ירע שריד באהלו. ואי זה, זה אשתו של לוט, שנאמר: ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח

ויבאו שני המלאכים סדמה. מה כתיב למעלה מן הענין? ויגש אברהם ויאמר האף תספה. אמר רבי פינחס הכהן בר חמא, אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחיב כל בריה, שנאמר: כי לא אחפץ במות המת (יחזקאל יח, לב). וכן הוא אומר, כי לא אל חפץ רשע אתה (תהלים ה, ה). ואומר: חי אני נאם אדני אלקים אם אחפץ במות הרשע (יחזקאל לג, יא). ובמה חפץ? להצדיק בריותיו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מב, כא). תדע לך, שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהן, מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוזר ומבקש להן סנגור שילמד עליהן זכות ונותן שביל לפני הסנגור. וכן אתה מוצא בימי ירמיה שאמר, שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה, א). וכן כשחטאו הסדומיים גלה לאברהם ללמד עליהן זכות, שנאמר: וה' אמר המכסה אני, מיד התחיל אברהם ללמד עליהן סנגוריא, שנאמר: ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. ואין ויגש אלא תפלה, שנאמר: ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וגו' (מלכים א יח, לו). האף תספה צדיק עם רשע, מהו? אמר לו: דבר קשה. בשר ודם האף סופה אותו, שמא אף אתה כן תספה צדיק עם רשע, כשם שאתה דן את הרשע כך אתה דן את הצדיק, תם ורשע אתה מכלה, חללה לך מעשת. חללה כתיב, כמה דאת אמר: אשה זנה וחללה (ויקרא כא, ז). לא חול הוא לך, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אתמהה. אין דרך זו שלך. מעשת הדבר הזה אין אומר כאן, אלא כדבר, לא זה ולא כמוהו. השפט כל הארץ לא יעשה משפט, אולי יש חמשים וגו', ויאמר ה' אם אמצא בסדם, פתח והלך מחמשים ועד עשרה, שעשרה יש כח בהן לכלות את הפרענות. כיון שלא מצא, וילך ה' כאשר כלה וגו'. מה כתיב אחריו? ויבאו שני המלאכים סדמה. ראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא. אמר רבי ברכיה: בנהג שבעולם, שני בני אדם עומדין ומסיחין, בקשו להתפרש זה מזה, הקטן נוטל רשות מן הגדול. והקדוש ברוך הוא כשדבר עם אברהם ובקש להתפרש ממנו, כביכול הוא נטל רשות מן אברהם, שנאמר: וילך ה'. אימתי? כאשר כלה לדבר, ואחר כך ואברהם שב למקמו. מיד, ויבאו שני המלאכים סדמה בערב. והשלישי היכן הלך? לא כך כתיב: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. אלא בא ללמדך, ששלשתן בשלש שליחויות נשתלחו. האחד בא לבשר את שרה ואמר לה: שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. עשה שליחותו ונסתלק. השני הלך להפך את סדום, שנאמר: ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וגו'. נשאנו פניך הפכנו אינו אומר כאן. ואחד להציל את לוט מתוך ההפכה, וכל אחד ואחד עשה שליחותו ונסתלק

ויבאו שני המלאכים. ילמדנו רבנו, כמה מיתות נמסרו לבית דין. כך שנו רבותינו, ארבע מיתות נמסרו לבית דין, סקילה שרפה הרג וחנק. ואי זו היא החמורה? רבנן אמרי: סקילה חמורה שכן נתנה למגדף ולעובדי עבודה זרה. רבי שמעון בר יוחאי אומר, שרפה חמורה שכן נתנה לבת כהן שזנתה. ראה כמה קשה הזנות שהיא בשרפה. אמר רבי יהושע בר לוי בשם בר קפרא, על הכל הקדוש ברוך הוא מותר חוץ מן הזנות. אמר רבי יהודה בר נחמיה, אף בסדום, לפי שנפרצו מעשיהם בזנות המטיר עליהן אש וגפרית מן השמים ושרפן, שנאמר: וה' המטיר על סדם וגו'. כיון שנתחיבו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, צאו ושחתוה. עמדו ועשו שליחות בוראן, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדמה. זה שאמר הכתוב: ישלח בם חרון אפו עברה וגו' (תהלים עח, מט). מהו חרון אפו? אמר רבי שמעון בר יוחאי, אף, יש בו חמש מכות, שנאמר: אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר (יחזקאל יד, כא). והיכן החמשית. זו עצירת גשמים. מנין? אמר רבי שמעון בר יוחאי שכן כתיב: וחרה אף ה' בכם ועצר (דברים יא, יז). עברה, שנתמלא עליהם עברה כאשה עברה. וזעם, שאררן, כמה דאת אמר: מה אזעם לא זעם ה' (במדבר כג, ח). אפלו בחמתו של הקדוש ברוך הוא יש רחמים לפניו, שנזכר ללוט והצילו בזכות אברהם, שנאמר: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט. התם תניא, מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפלין עם התפלין, ללמדך, אשריהן הצדיקים ואשרי דבקיהם. וכן הוא אומר, ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה (בראשית ח, א), כלן בזכות נח. וכן ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט. וי להן לרשעים, וי להן לדבקיהן, שנאמר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (בראשית ז, כג). וכן אמחה את האדם אשר בראתי וגו'. משלחת מלאכי רעים, שבאו בשליחותו של הקדוש ברוך הוא לשחת את סדום

ויבאו שני המלאכים סדמה. זה שאמר הכתוב: והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיה סג, י). אמר רבי ירמיה בר אלעזר, חמשים ושתים שנה הקדוש ברוך הוא מעיד באנשי סדום ומזעזע עליהן את ההרים כדי שיעשו תשובה. אמר רבי שמעון בר יוחאי, מקרא מפרש הוא, המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו (איוב ט, ה). כיון שלא עשו תשובה, הפכם. במה פרע מהם? מן השמים. אמר רבי שמעון בן לקיש: המליר הזה אם בקש מהם אדם להוציא ממנו חמין מוציא, צונן מוציא. וכשבקש הקדוש ברוך הוא הוציא מן לישראל מן השמים, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז, ד). וכשבקש, וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' מן השמים

ויבאו שני המלאכים סדמה. ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם. מתלא אמר, קרב לגבי דיהנא ואדהן. ולפי שנתחבר לוט לאברהם, למד הכנסת אורחין. ויאמרו לא, מכאן אמרו חכמים, שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. שבאברהם כתיב: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ויאמרו כן תעשה. אבל בלוט כתיב: ויפצר בם מאד ויסרו אליו. ומצות אפה ויאכלו, והלא אין אכילה למלאכי השרת. אלא ללמדך דרך ארץ, שלא ישנה אדם ממנהג המדינה. אתה למד ממשה, שהרי משה שעלה למרום כתיב בו, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד, כח). אלמלי היה שם אכילה ושתיה, היה אוכל ושותה, המלאכים שבאו לבקר את אברהם ושבאו לשחת את סדום ולהציל את לוט, כתיב בהן ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו

טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים. מכאן אתה למד, שבשעה שנתפרש מן אברהם וכתיב בו ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן זה סדום, ראה לוט שהיו אנשי סדום שטופין בזמה, בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן. מנין? שכן הוא אומר להם לאנשי סדום, הנה נא לי שתי בנות וגו'. בנהג שבעולם אדם מוסר עצמו להרג על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, לעצמך את משמרן. ולבסוף תינוקות של בית רבן משחקין וקורין, ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. אמר רב נחמן, מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עברה סוף מאכילין אותו מבשרו, מלוט. ויאמרו גש הלאה עתה נרע לך מהם, מה שאנו רוצין לעשות באותן אנשים נרע לך, לשון מטנף. ויפצרו באיש, מיד וישלחו האנשים את ידם וגו', ואת האנשים אשר פתח הבית וגו'

וה' פקד את שרה. זה שאמר הכתוב: לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג, יט). אמר רבי שמואל בר נחמן, סופו של פסוק שובר את ראשו. מי שהוא אומר לא איש אל ויכזב, חוזר ואומר ההוא אמר ולא יעשה. ומהו לא איש אל ויכזב, כשהוא אומר לעשות טובה. כיצד? מלך בשר ודם אוצר לתן מתנה לבנו, כיון שהכעיסו חוזר במתנתו. והקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, ואף על פי שחוטאין אינו חוזר בו, שנאמר: ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו. למה? בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו (תהלים קה, מד-מה). ואף על פי שלא שמרו חקיו ולא נצרו תורותיו, נתן להם וכן אתה מוצא אחר שעשו ישראל את העגל ובקש עליהן משה רחמים, מה הקדוש ברוך הוא אמר לו: וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית ממצרים (שמות לג, א). אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, איני כבשר ודם שאומר לתן מתנה וחוזר בו. הוי, לא איש אל ויכזב (במדבר כג, יט). מהו ההוא אמר ולא יעשה. אם אמר בשעת כעסו להביא רעה, חוזר בו. שכן אמר למשה, הרף ממני ואשמידם ואמחה וגו' (דברים ט, יד), ולא עשה, אלא וינחם ה' על הרעה (שמות לב, יד). וכן עתה הניחה לי ויחר אפי בהם (שמות לב, י), ולא עשה, אלא ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר יד, כ). אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני כבשר ודם שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה. אמר רב הונא הכהן בשם רבי אחא, בא וראה, בשעה שאמר ירמיה הביאו את צואריכם מלך בבל ועבדו אתו ועמו, והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר והיה מתנבא טובות כמה שנאמר (ירמיהו ח, יא): וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום (ירמיה ח, יא), אומר להם, הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה (ירמיה כז, טז). אמר לו ירמיה, אני מתנבא רעות מפי הקדוש ברוך הוא ואתה מתנבא טובות של שקר, מעצמך אתה אומר. יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' (ירמיה כח, ו). וכן הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה, עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על צוארך (ירמיה כז, ב), כמו שנבוכדנצר עתיד לתן בצואריהן של בני, וכן עשה, וחנניה נוטלן מעל צוארו ושוברן, שנאמר: ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו (ירמיה כח, י). אמר לו: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, ככה אשבר את על נבוכדנצר מלך בבל (ירמיה כח, יא). אמר לו ירמיה: כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך, הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת (ירמיה כח, ט). ואני מתנבא רעות, אם לא יבואו דברי אין אני שקרן, שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות רעה וחוזר בה. ואתה מתנבא טובות, ואם לא יבואו דבריך אתה נביא שקר, שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, ואף על פי שסרחנין הן אינו חוזר בו. וכן אתה מוצא בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו, חי אני אם אדרש לכם נאם אדני אלקים (יחזקאל כ, ג). וחזר בו, שנאמר: עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם (יחזקאל לו, לז). הוי, לא איש אל ויכזב, לטובה. (במדבר כג, יט) ההוא אמר ולא יעשה, ברעה. תדע לך שכשבאו המלאכים אצל שרה מה כתיב שם, שוב אשוב אליך וגו'. זבדי בן לוי אמר, סרט לו סריטה על הכתל ואמר לו: לכשתגיע החמה לכאן תהיה נפקדת. וכיון שהגיע החמה, נפקדה שרה, שנאמר: וה' פקד את שרה. רבותינו אמרו: שנתיאשה מן הבנים, שכן היא תומהת ואומרת, אחרי בלתי היתה לי עדנה. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מודיעה שתבנה. תדע לך כשבאו המלאכים, אמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת. אמר רב יהודה בר שלום, היאך שהיא עסוקה לשה בעסה, ראתה דרך נשים. כיון שהביא לפניהם שיאכלו, אין אתה מוצא שהביא להם פת, אלא ויקח חמאה וחלב ובן הבקר. אמר הקדוש ברוך הוא, כבר אמרתי לאברהם, כה יהיה זרעך. מה הוא כה יהיה. אמר רבי תנחום בשם רבי אחא, אין העולם חסר שלשים צדיקים, שכן יהיה בגימטריא שלשים, לכך נאמר: וה' פקד את שרה

וה' פקד את שרה. ילמדנו רבנו, אי זו היא אונאה? כך שנו רבותינו, אסור לאדם שיונה את חברו, ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו. ואם היה בעל תשובה, אל יונה אותו ולא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ואם היה בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שהרי החזיר נשוך בין שניהם. אמר הקדוש ברוך הוא, דיך להיות שוה לי כביכול. אני כשבראתי את עולמי, לא בקשתי להונות לבריה ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון. בא וראה, כל מי שיונה לחברו, הוא נענש תחלה. ושרה שהונת את עצמה ונטלה שכרה, שאמרה לאברהם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי. אמר לה הקדוש ברוך הוא, את הונת את עצמך, חייך, בלשון שאמרת בו אני פוקדך. את אמרת, עצרני, מה כתיב למעלה? כי עצר עצר ה' בעד כל רחם וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע ונתמלאתי רחמים עליו, הריני פוקד לאברהם עמו, שנאמר: וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו. מה כתיב אחריו, וה' פקד את שרה

וה' פקד את שרה. זה שאמר הכתוב: וידעו כל עצי השדה כי אני ה' וגו' (יחזקאל יז, כד). השפלתי עץ גבה זה אשור, שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה (יחזקאל לא, ג). הגבהתי עץ שפל, אלו ישראל, וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם (מלאכי ב, ט). הובשתי עץ לח, זו אשתו של אבימלך. והפרחתי עץ יבש, זו שרה, שנאמר: ותהר ותלד שרה. אני ה' דברתי ועשיתי, שנאמר: ויעש ה' לשרה כאשר דבר. אמר רבי לוי, כשתקופת תמוז נכנסת, מיבשת העשבים ומפרחת האילנות. כך יבשו העשבים, כי עצר עצר ה'. והפריחו האילנות, וה' פקד את שרה

וה' פקד את שרה. זה שאמר הכתוב: מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד, כו). מקים דבר עבדו, זה אברהם, שנאמר: בעבור אברהם עבדי (בראשית כו, כד), שהתפלל על אבימלך, שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים (בראשית כ, יז). ועצת מלאכיו ישלים, שבשרו אותו המלאכים, שנאמר: שוב אשוב אליך כעת חיה. האמר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה (בראשית כ, יז). ומה ענין זה לכאן? אלא כשם שנתיאשו ממנה האמות שלא נבנית והיא תבנה, שנאמר: האמר לירושלים תושב. וכתיב: כי בנה ה' ציון (תהלים קב, יז). אם תמהים אתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נא, ב). כשם שעשיתי לאברהם ולשרה, כך אעשה לירושלים

וה' פקד את שרה. זה שאמר הכתוב: וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות וגו' (יחזקאל לו, לו). וידעו הגוים, אלו הנשים שהיו מבישות את שרה וקוראות אותה עקרה. כי אני ה' בניתי הנהרסות, שהיתה נהרסת, שנאמר: ואברהם ושרה זקנים באים בימים (בראשית יח, טו). מטעתי הנשמה (בראשית יח, טו), שהיתה אומרת, אחרי בלתי היתה לי עדנה. אני ה' דברתי ועשיתי (בראשית יח, טו), שנאמר: וה' פקד את שרה כאשר אמר. בראש השנה נפקדה שרה ונולד יצחק לשבעה חדשים בליל פסח, שנאמר: שוב אשוב אליך כעת חיה. וארבע עקרות נפקדו בראש השנה, ואלו הן: שרה ורבקה ורחל ולאה

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. ומה דברים היו שם? שהיה ישמעאל אומר ליצחק, אני גדול ממך, שאני מלתי בן שלש עשרה שנה וסבלתי את הצער, ואתה מלת בן שמונה ימים ולא ידעת בצער. אפלו אביך היה שוחטך לא היית יודע. אלו היית בן שלש עשרה שנה, לא היית מקבל הצער. אמר לו יצחק, אין זה דבר. אלו היה אומר הקדוש ברוך הוא לאבי שחוט את יצחק בנך, לא הייתי מעכבו. מיד קפץ עליו הדבר, שנאמר: ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראת את העולם, אמרו לו מלאכי השרת, מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח, ה). אמר להן הקדוש ברוך הוא יתברך, אתם אומרים מה אנוש כי תזכרנו מפני אשר ראיתם בדורו של אנוש, אלא הריני מראה לכם כבודו של אברהם כי תזכרנו, שנאמר: ויזכר אלהים את אברהם (בראשית יט, כט). אתם אומרים: ובן אדם כי תפקדנו, שנאמר: וה' פקד את שרה. אמר להם: עתידים אתם לראות את האב ששוחט את הבן והבן נשחט על קדשת שמי

ויהי אחר הדברים האלה. זה שאמר הכתוב: כאשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח, ד-ה). מהו? כל מה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות, שלטון הוא ואין מי שימחה בידו. אלא מי יאמר לו מה תעשה, שומר מצוה, אלו הצדיקים שמשמרים מצותיו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקים גזרתן. וכן הוא אומר, ותגזר אמר ויקם לך וגו' (איוב כב, כח). תדע לך, שכשעשו אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותן. עמד משה כביכול תפש להקדוש ברוך הוא כאדם שתופש בחברו, שכן הוא אומר, ועתה הניחה לי. ויש לך ללמד מפסוק אחר, הרף ממני ואשמידם (דברים ט, יד). הוי, מי יאמר לו מה תעשה

והאלהים נסה. זה שאמר הכתוב: ה' צדיק יבחן (תהלים יא, ה). אמר רבי יונה, הפשתן הזה כל זמן שאתה כותש עליו, משתבח. אימתי? כשהוא יפה. אבל כשהוא רע, אתה כותש עליו והוא מתפקע. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא לצדיקים. אמר רבי יהודה בר שלום, היוצר הזה אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע, שלא ישבר. ובמה הוא מקיש? על הבריא. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים אלא לצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן. אמר רבי אלעזר, לבעל הבית שיש לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא מטיל את העל? לא על אותה שכחה יפה, הוי אומר: ה' צדיק יבחן. לכך נאמר: והאלהים נסה את אברהם

והאלהים נסה את אברהם. בא וראה מה בין ראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסין על ידי הקדוש ברוך הוא, שנאמר: והאלהים נסה את אברהם. וכן אתה מוצא בדור המדבר, למען ענתך לנסתך לדעת וגו' (דברים ח, ב). אבל אחרונים נתנסו על ידי אמות העולם, שנאמר: ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג, א). וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו כשגלו גזר עליהן הקדוש ברוך הוא שיאכלו לחמם טמא, שנאמר: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם (יחזקאל ד, יד). עמד נבוכדנצר וגזר עליהן שיהו אוכלין מפת בגו, שנאמר: וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו (דניאל א, ה). דניאל לא קבל עליו, אמר אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אנו נעשה את שלנו והוא יעשה את שלו. התחיל לומר לשר הסריסים, נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה, ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך (דניאל א, יב-יג). אמר להן, ואתם בני המלכים יכולין אתם להתנסות ימים עשרה בלא לחם ויין. אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו צדיק שנתנסה בעשרה נסיונות, שמא זכותו תעמד לנו, לא כבר מצא אותנו המלך עשר ידות על כל החרטמים והאשפים. מיד, ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים, וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה, ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האכלים את פת בג המלך (דניאל א, יד-טו)

ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. מהו לשון הנני, לשון ענוה, לשון חסידות, שכך ענותנותן של חסידים בכל מקום. ויאמר קח נא, אין נא אלא לשון בקשה. משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד נוצח בכל המלחמות. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה. אמר המלך לאותו גבור, בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו, שלא יאמרו שרי החילים שלי, אותן מלחמות ראשונות לא היה בהן ממש. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, נסיתיך בתשעה נסיונות ועמדת בהן, עכשו עמוד לי בנסיון זה, כדי שלא יאמרו, ראשונים לא היה בהם ממש. ויאמר קח נא את בנך. אמר לו: אי זה בן? אמר לו: את יחידך. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: אשר אהבת. אמר לו: שניהם אני אוהב, אמר לו: את אשר אהבת הרבה, אמר לו: וכי יש גבול במעים? אמר לו: את יצחק. ולך לך אל ארץ המריה. מהו לך לך? נסיון אחרון כנסיון הראשון, נסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך, ונסיון אחרון בלך לך אל ארץ המריה. מיד, וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו. כמה עבדים וכמה שפחות היו לו לאותו צדיק, והוא בעצמו ויחבש את חמורו, ללמדך זריזותו. ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני, כדי שלא יהו אמות העולם אומרים: הממו והלך ושחט את בנו. וירא את המקום מרחוק. אמר אברהם, מה אעשה, אם אגלה לשרה, נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן, כל שכן בדבר גדול כזה. ואם לא אגלה לה ואגנבנו ממנה בעת שלא תראה אותו, תהרג את עצמה. מה עשה? אמר לשרה, תקני לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח. אמרה לו: מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו. אמר לה: זקנים כמותנו נולד להם בן בזקנותם, כדי לאכל ולשתות ולשמח. הלכה ותקנה המאכל. כשהיו בתוך המאכל, אמר לה: את יודעת כשאני בן שלש שנים הכרתי את בוראי, והנער הזה גדול ולא נחנך, ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים, אקחנו ואחנכנו שם. אמרה לו: לך לשלום. מיד, וישכם אברהם בבקר. ולמה בבקר? אמר, שמא שרה תחזר בדבורה ולא תניחני, אקום בהשכמה קדם שתקום היא. למה בהשכמה? שזריזין מקדימין למצות, שנאמר: וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב, ג), מלמד שכל היום כשר למילה אלא זריזים מקדימים למצות. ויקח את שני נעריו אתו. אמר עד שאקריבנו, ישמרו הם את הכלים. קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן. אמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו: להתפלל. אמר לו: ומי שהולך להתפלל? למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו? אמר לו: שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל. אמר לו: זקן, לא שם הייתי כשאמר לך הקדוש ברוך הוא קח נא את בנך, וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה. לא שמעת המשל, מה שהיה בידו אבדו ומבקש מאחרים. ואם תאמר יהיה לך בן אחר, תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתתחיב עליה בדין. אמר לו: לא משטין היה אלא הקדוש ברוך הוא יתברך היה, לא אשמע ממך. הלך מעליו ונדמה לבחור ועמד על ימינו של יצחק. אמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו: ללמד תורה. אמר לו: בחייך או במיתתך. אמר לו: וכי יש אדם שילמד אחר מיתה? אמר לו: עלוב בר עלובה, כמה תעניות נתענית אמך עד שלא נולדת, והזקן הזה השתטה והוא הולך לשחטך. אמר: אף על פי כן לא אעבר על דעת יוצרי ועל צווי אבי. חזר ואמר לאביו: אבי, ראה מה אומר לי זה. אמר לו: אל תשגיח עליו, שאינו בא אלא ליעף לנו. מיד ויאמר יצחק וגו'. ביום השלישי. וכי מאחר שהדרך קרובה, למה נתעכב שלשת ימים. כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול. מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו. אמר לנעריו בואו אחרי, ירדו אחריו. כיון שהגיעו עד חצי הנהר, הגיעו המים עד צוארו. באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, בחרתני והורתני ונגלית לי ואמרת לי, אני יחיד ואתה יחיד, על ידך יודע שמי בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה ולא עכבתי. והריני עוסק בצוויך, ועכשו באו מים עד נפש. אם אני או יצחק בני טובע, מי יקים מאמרך. על מי יתיחד שמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, שעל ידך יתיחד שמי בעולם. מיד גער הקדוש ברוך הוא את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה. מה עשה השטן? אמר לאברהם: ואלי דבר יגנב וגו' (איוב ד, יב), כך שמעתי מאחורי הפרגוד, השה לעולה ואין יצחק לעולה. אמר לו: כך ענשו של בדאי, שאפלו אומר אמת אין שומעין לו. מיד, וירא את המקום מרחוק. והיאך נראה מרחוק? מלמד שבתחלה היה מקום עמק. כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לשרות שכינתו עליו ולעשותו מקדש, אמר, אין דרך מלך לשכן בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ומיפה ונראה לכל. מיד רמז הקדוש ברוך הוא יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה. לפיכך נקרא הר המוריה, שמיראתו של הקדוש ברוך הוא יתברך נעשה הר

וירא את המקום מרחוק. אמר לו ליצחק, רואה אתה מה שאני רואה. אמר לו: אני רואה הר נאה משבח וענן קשור עליו. אמר לנעריו, רואין אתם כלום. אמרו לו: אין אנו רואין אלא מדברות. אמר להם: שבו לכם פה עם החמור, הואיל והחמור אינו רואה ואינכם רואין כמותו, עם הדומה לחמור, שבו לכם פה עם החמור, שאתם כמותו. ואני והנער נלכה עד כה. מהו עד כה? נראה מה יהיה בסוף כה שאמר לי הקדוש ברוך הוא, כה יהיה זרעך. ונשתחוה ונשובה אליכם, בשרו פיו שיחזרו שניהם בשלום. ויקח בידו את האש ואת המאכלת. למה מאכלת? שהיא מתירה את האכלין לתוך פיו של אדם. מיד, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה. באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק, שלא ראה בידו כלום להתקרב והרגיש בדבר במה שעתיד להיות. בקש לומר איה השה לעלה. אמר לו: הואיל ואמרת, הקדוש ברוך הוא בחר בך. אמר, אם בחר בי, הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד. ואף על פי כן וילכו שניהם יחדו בודאי, זה לשחט וזה להשחט, ויצחק בן שלשים ושבע שנה היה בשעת עקדתו. ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויעקד את יצחק בנו. כשבא לשחט, אמר לו: אבא, אסרני ידי ורגלי, מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום. מיד, וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט. אמר לו: אבא, לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג, שמא תפיל את עצמה ותמות. מיד בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח, ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו. ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו. וכיון ששלח ידו לקחתה, יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים, אל תשלח ידך אל הנער. ואלולי כן, כבר היה נשחט. באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונדמה לה כדמות יצחק. כיון שראתה אותו אמרה לו: בני, מה עשה לך אביך? אמר לה: נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנו מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני. ואלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא אל תשלח ידך אל הנער, כבר הייתי נשחט. לא הספיק לגמר את הדבר עד שיצאה נשמתה, הדא הוא דכתיב, ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. מהיכן בא? מהר המוריה. עם כשהוא שוחט, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם. למה שתי פעמים? שהיה ממהר והולך לשחטו. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו: מי אתה? אמר לו: מלאך. אמר לו: כשאמר לי קח נא את בנך, הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לי. ועכשו אם הוא מבקש, הוא יאמר לי. מיד, ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית, שלא רצה לקבל מן הראשון. באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, אדם מנסה לחברו, שאינו יודע מה בלבו. אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות, אתה צריך לעשות בי כן. אמר לו: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל, ויאמר בי נשבעתי נאם ה'. אמר לו: אתה נשבעת. ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאמר כל מה שאני צריך. אמר לו: אמור. לא כך אמרת לי, וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם כה יהיה זרעך. אמר לו: הן. אמר לו: ממי? אמר לו: מיצחק. אמר לו: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשו אתה אומר לי העלהו שם לעלה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה, תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת את שלך ואמר אני את שלי. עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בראש השנה. אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכר להן עקדת יצחק, יהיו תוקעין לפני בשופר של זה. אמר לו: ומה הוא השופר? אמר לו: חזור לאחוריך. מיד, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות. נאחז בסבך בקרניו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם. והוא שדוד משבח, מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי (ש''ב כב, ג). ואשבר על מלכיות מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון, שנאמר: כי נחם ה' וגו'. אמן.