# פרשת ויצא

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-vayetze/

ילמדנו רבנו, ההורג את הנפש בשגגה, להיכן היה גולה. כך שנו רבותינו, ההורג נפש בשגגה, גולה לערי מקלט לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען. ויעקב אבינו גלה לחרן, בורח בנפשו, ונתירא שלא יהרג אותו הרשע עשו אחיו. מכיון שראהו הקדוש ברוך הוא בצרה גדולה נגלה עליו בחלום. אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא נמחו כלם ונעשו אבן אחת. מנין, שעד שלא ישן, כתיב: ויקח מאבני המקום, אבנים הרבה. כיון שננער, כתיב: ויקח את האבן, אבן אחת

ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. אמר רבי שמואל בר נחמן, אלו שרי אמות העולם, דאמר רבי שמואל בר נחמן, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים ויורד, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה. באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר, שמא לזה אין לו ירידה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל (ירמיה ל, י). כביכול אפלו אתה רואהו עולה אצלי, משם אני מורידו, שנאמר: אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' (עובדיה א, ד). אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבי שמואל בן יוסינה, מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב, יעקב, למה אין אתה עולה. באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר, כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אם אתה עולה אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה. רבי שמואל בן יוסינה היה דורש, בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו (תהלים עח, לב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אלו עלית והאמנת, לא היתה לך ירידה לעולם. אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ארבע מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובגלגליות. אמר לו יעקב, יכול לעולם. אמר לו: אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים (ירמיה ל, ו), מארץ מגליא, מאספניא ומחברותיה. ושב יעקב מבבל, ושקט ממדי, ושאנן מיון, ואין מחריד מאדום. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם, באמות העולם שהן מכלין את שדותיהן. אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן, ואתך לא אעשה כלה, אלא מיסרך ביסורין בעולם הזה בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבוא. לכך נאמר ויחלם

ויצא יעקב. זה שאמר הכתוב: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא, יא). אמר רבי מאיר, עשה אדם מצוה אחת, מוסרין לו מלאך אחד. עשה שתי מצות, מוסרין לו שני מלאכים. עשה מצות הרבה, מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו'. ולמה, כדי לשמרו מן המזיקין, שנאמר: יפל מצדך אלף וגו'. ומה הוא יפל. משלימין לו, כענין שנאמר: וממנשה נפלו על דוד (דה''א יב, כ). ורבבה מימינך. אמר רבי יצחק, למה מן הימין רבבה ומן השמאל אלף. לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה, מפני ששמו של הקדוש ברוך הוא כתוב בתפלין ונתון בשמאל, שנאמר: וקשרתם לאות על ידך (דברים ו, ח). אמר רבי אבהו בר חנינא, לא כתיב יהא מצדך אלא יפל. שמאל שאינה פשוטה במצות כמו הימין, אינה מפלת אלא אלף מזיקין. אבל ימין שהיא פשוטה במצות, מפלת רבוא מזיקין. לכך כתיב: כי מלאכיו יצוה לך. וילך חרנה, זו אחת מארבע קפיצות שקפצה הארץ. אחת בימי אברהם, ויחלק עליהם לילה (בראשית יד, טו). ואחת לאליעזר, שנאמר: ואבא היום אל העין (בראשית כד, מב). ואחת בימי דוד, שנאמר: בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא (תהלים ס, ב). וזאת, ויצא יעקב מבאר שבע. וכן דוד אומר, הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה (תהלים ס, ד). מלמד שהקפיץ הקדוש ברוך הוא את הארץ ליואב ולאבישי ולצבא המלחמה. וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו', אמר רבי ברכיה, בכל מה שתבע יעקב מן הקדוש ברוך הוא, השיבו. אמר אם יהיה אלהים עמדי, השיבו והנה אנכי עמך. אמר ושמרני, השיבו ושמרתיך בכל אשר תלך. אמר ושבתי בשלום, השיבו והשיבתיך. אמר ונתן לי לחם, ולא השיבו על הפרנסה. אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני מבטיחו על הלחם, מהו מבקש ממני עוד, לפיכך לא הבטיחו על הלחם. ורבנן אמרי, אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך. ואין כי לא אעזבך אלא לחם, כמה דאת אמר: ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז, כה)

וירא ה' כי שנואה לאה. ילמדנו רבנו, מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודה זרה. כך שנו רבותינו, אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודה זרה. אבל אם עבר בשוק על חניות של בשמים, חיב לברך. אבל על ריח של עבודה זרה, אסור. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אל תטעו אחר עבודה זרה, שאין בה ממש, שנאמר: עינים להם ולא יראו וגו', כמוהם יהיו עושיהם (תהלים קטו, ה-ח). אבל הקדוש ברוך הוא, אדם מלחש בתוך לבו בתפלה, מיד הוא שומע. מנין, מחנה, שנאמר: וחנה היא מדברת וגו' (ש''א א, יג). תדע לך, שהרי רחל ולאה, לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו, ורחל ליעקב. והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו מה מעשיו. והיו אומרים לה, איש רע, שופך דמים, מקפח עוברים ושבים, אדמוני כלו כאדרת שער, רשע, כל תועבות ה' עושה. כיון שהיתה שומעת כך, היתה בוכה ואומרת, אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו, רחל תנשא ליעקב הצדיק, ואני לעשו הרשע. והיתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות. לפיכך כתיב: ועיני לאה רכות. וירא ה' כי שנואה לאה, שנואין מעשי עשו בפניה. אבל רחל שהיתה שומעת שהיא תנשא ליעקב, היה לבה שמח ומתגאה. כיון שנשאו שתיהן ליעקב, אמר הקדוש ברוך הוא, אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני, בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק, הריני נותן לה בנים תחלה. לכך נאמר: וירא ה' כי שנואה לאה

וירא ה' כי שנואה לאה. זה שאמר הכתוב: כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב יא, יא). הכתוב מדבר בישמעאל. בשעה שאמרה שרה לאברהם, גרש האמה הזאת וגו' (בראשית כא, י), כל אותו הענין, מה כתיב שם, וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו'. כיון שכלו המים מן החמת והיה ישמעאל מת בצמא, מיד ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. רבי מאיר אומר, זה הרתם הגדל במדבר. רבי יוסי בר חלפתא אומר, מקום שהסיח עמה אחד מן המלאכים. רבי ברכיה אומר, שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה. אמרה לפניו, רבונו של עולם, כביכול אתה דומה לבני אדם, שהן אומרים לתן דבר וחוזרים בהן. לא כך אמרת לי הרבה ארבה את זרעך, הרי הוא מת בצמא. מיד רמז הקדוש ברוך הוא למלאך להראות לה את הבאר. אמר אותו מלאך, רבונו של עולם, לרשע הזה שעתיד לקפח את העוברים ואת השבים, אתה מעלה לו את הבאר. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מהו עכשו, לא צדיק הוא, איני דן את האדם אלא על שעה שעומד בה בדין לפני. לפיכך כתיב: כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. הוי אומר, כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. דבר אחר, כי הוא ידע מתי שוא, מדבר בלאה, כשבקש הקדוש ברוך הוא לתן לה בנים, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, לזו את נותן בנים, שעל ידי זמרי בן בנה יפלו עשרים וארבעה אלף. אמר להם הקדוש ברוך הוא, עכשו זו הצדקת איני מקפחה מן הבנים. הוי אומר: כי הוא ידע מתי שוא. לכך נאמר: וירא ה' כי שנואה לאה

ויזכר אלהים את רחל. ילמדנו רבנו, הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך. כך שנו רבותינו, הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר, ברוך שככה לו בעולמו. אין לך נאה מן רחל, ובשביל נויה בקש יעקב לשא אותה, והיה משלח סבלונות לתנם לרחל, ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת. אמר רבן שמעון בן גמליאל, כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה (משנה אבות א, יז). רחל תפשה בשתיקה, עמדה זרעה בשתיקה, ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה. בנימין בנה, האבן שלו מן האפוד ישפה, יודע במכירת יוסף ושותק. וזהו ישפה, יש לו פה ושותק. שאול בן בנה, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (ש''א י, טז). אסתר, אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ב, כ). לאה תפשה בהודיה, עמדה זרעה בהודיה אחריה. היא אמרה, הפעם אודה את ה'. יהודה בנה אחריה, יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח). דוד, הודו לה' כי טוב (תהלים קיח, א). דניאל, מצלא ומודא (דניאל ו, יא). אמר רבי יהודה, גדולה שתיקה, שבזכות שתיקתה של רחל, זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים. ולמה שתקה. אמר רבי שמעון בר יוחאי, אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי, אינו נוטל אותו, ואבא אין משיאני לו, ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה. אמר לה הקדוש ברוך הוא, את שתקת, חייך, בזכות אותה שתיקה אני זוכרך, שנאמר: ויזכר אלהים את רחל

ויזכר אלהים. זה שאמר הכתוב: עשה משפט לעשוקים (תהלים קמו, ז), אלו ישראל. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, מלמד שהיו במצרים משבעים אמות, ולא היו משתעבדין אלא בישראל. ומי עשה דינן, עשה משפט לעשוקים. דבר אחר, עשה משפט לעשוקים, זה יוסף הצדיק שעשקתו אדונתו ואמרה, בא אלי העבד העברי (בראשית לט, יז). אמרה לו: אם אין את שומע לי אני פוסקת בלאדין שלך. אמר לה: נתן לחם לרעבים יאכילני. אמרה לו: אני מכניסך בכבלים. אמר לה: ה' מתיר אסורים. אמרה לו: עיניך היפות אני מעורתן. אמר לה: ה' פקח עורים. אמרה לו: אני מגלה אותך. אמר לה: ה' שמר את גרים. דבר אחר, עשה משפט לעשוקים, זו רחל שהיתה עשוקה, שהושיבה אביה באפריון והכניס את לאה וכבה את הפנסין והוציא בידו את רחל, יש עשק גדול מזה. ומי עשה דינה, נתן לחם לרעבים. שהיתה רעבה מבנים. ה' מתיר אסורים, שנאמר: ויזכר אלהים את רחל וגו'. ויזכר אלהים את רחל, למה נתעקרו האמהות. רבי הונא בשם רבי חיא בר אבא אמר, כדי שיצאו השנים בלא שעבוד

ויזכר אלהים את רחל. ילמדנו רבנו, אם היתה אשתו מעברת מהו שיתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר. כך שנו רבותינו, היתה אשתו מעברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. רבי הונא בשם רבי יוסי אומר, אף על פי ששנינו היתה אשתו מעברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, אינו כן, אלא אפלו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר, לפי שאין קשה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות. וכן מפרש על ידי ירמיה, וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים, ונשחת הכלי אשר הוא עשה וגו' ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות (ירמיה יח, ג-ד). מה הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה, הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה'. וכן אתה מוצא בלאה, אחר שילדה ששה בנים והיתה רואה בנבואה ששנים עשר שבטים עתידין לעמד מיעקב, וכבר ילדה ששה ונתעברה מן השביעי, ומן שתי שפחות שנים שנים הרי עשרה, עמדה לאה והיתה מתרעמת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה, רבונו של עולם, שנים עשר שבטים עתידין לעמד מיעקב, הרי כבר בידי ששה ומעברת משביעי וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות. מיד שמע הקדוש ברוך הוא תפלתה ונהפך העבר שבמעיה לנקבה, שנאמר: ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. ואחרת אין כתיב כאן אלא ואחר. ולמה קראה לאה דינה. לפי שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לה הקדוש ברוך הוא, את רחמנית, ואף אני מרחם עליה. מיד, ויזכר אלהים את רחל

ויזכר אלהים את רחל. זה שאמר הכתוב: עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם, גאלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (ירמיה ג, לג-לד), הקדוש ברוך הוא עשה משפט לעשוקים. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, היו במצרים משבעים לשון, ולא היו משעבדין אלא בישראל, שנאמר: וימררו את חייהם בעבדה קשה. מהו ובכל עבדה בשדה, אלא לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים ובאין לנוח לערב לבתיהן, בא המצרי ואומר לו: צא לקט לי ירק מן הגנה, בקע לי את העץ הזה, מלא לי חבית זו מן המים. הוי, ובכל עבדה בשדה. מהו את כל עבדתם וגו', שהיו נותנין עבודת האיש על האשה ועבודת האשה על האיש. אומר לאיש, קום לוש ואפה. אומר לאשה, מלאי חבית זו, בקעי העץ הזה, לכי לגנה הביאי ירקות. ומי עשה דינם, עשה משפט לעשוקים. נתן לחם לרעבים (תהלים קמו, ז), שהיו רעבים לגאלה. ה' מתיר אסורים, שהתיר אסוריהן וגואלן, שנאמר: מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח, ז). הוי אומר, עשה משפט לעשוקים, אלו ישראל. ויזכר אלהים, מה כתיב למעלה מן הענין, ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'. למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכלם הודיה אלא ביהודה. משל לכהן שיצא לגרן לטל תרומה ומעשר, ובא בעל הגרן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה, נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה. לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן לטל, עמד בעל הגרן והוסיף לו מדה אחת של חלין. החזיק לו טובה ונתפלל עליו. אמרו לו: למה כשנתן לך בעל הגרן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה, ועכשו על מעט מדה אחת של חלין החזקת לו טובה. אמר להן, הראשונות התרומה והמעשר, שלי הן ושלי לקחתי. אבל אותה המדה שהוסיף לי, משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה. וכך אמרה לאה, שנים עשר שבטים עתידין לעמד מיעקב, והרי אנו ארבע נשים, אנו ראויות לילד שלשה לכל אחת ואחת. שלשה שילדתי כבר, חלקי הן. עכשו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי, בודאי הפעם אודה את ה'. לפיכך קנאה רחל באחותה. אמר הקדוש ברוך הוא, עד מתי תהא הצדקת הזו מצטערת, בדין הוא שתפקד, לא תהא כאחת מן השפחות, מיד ויזכר אלהים את רחל

ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך. ילמדנו רבנו, נר שיש עליו צורת עבודה זרה, מהו שידליק ישראל ממנו את הנר. כך שנו רבותינו, נר שיש עליו צורת עבודה זרה, אסור לישראל להדליק בו, לפי שנאמר: ולא תביא תועבה וגו' (דברים ז, כו), שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודה זרה, שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' (שמות כ, כא). תדע לך, שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט, לא היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו. כיון שפרש ממנו, נגלה עליו. מנין, אמר רבי אלעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה, שנאמר: וה' אמר אל אברם, אימתי, אחרי הפרד לוט מעמו (בראשית יג, יד). וכן יעקב, כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדבור נגלה עליו. אף על פי שהבטיח ואמר לו הנה אנכי עמך, אמר הקדוש ברוך הוא, איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע. אלא מה אני עושה, משעה שהוא פורש ממנו, אני מקים את דברי ואהיה עמו. והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר: לא כך אמר לי, כי לא אעזבך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מבקש אתה שאהיה עמך, צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך

שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו'. מה כתיב למעלה מן הענין, שא נא עיניך וראה כל העתדים. מה כתיב שם, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו', ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן וגו'. ללמדך שלא היה מתעצל אלא מתיגע בכל כחו. ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים. מהו עשרת מנים. עשר פעמים אינו אומר, אלא עשרת מנים. אמר רבי אבא, עשרת מנים, מאה פעמים מן עשר עשר. רבי חיא אמר, מאה פעמים מן מאה מאה. כך היה מתהפך עליו, אם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו וגו', ואם כה יאמר נקדים. כיון שהיה רואה כך, היה מתהפך עליו מן העקדים לנקדים ומן הנקדים לעקדים. אמר לבן, וכי אלהא או לא. כלומר, היה אומר לבן, וכי האלוה עושה או לא. מה היה לבן עושה. משהיו הצאן מעברות, היה אומר לו כך. וכשם שהיה אומר, כך היו יולדות, שהיה הקדוש ברוך הוא מחליף את העקדים לנקדים ואת הנקדים לעקדים, שנאמר: והחלף את משכרתי עשרת מנים. ובדעת הזו היה מתהפך עליו, שלא יהיה בידו כלום. והיה הקדוש ברוך הוא רואה באיזו דעת האחרונה עומדין, והיה אומר למלאך, צור אותם כדעת האחרונה. שכך אמר הכתוב, ולא נתנו אלהים להרע עמדי. כשאמר להן כך, מה אמרו לו: ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד וגו', הלוא נכריות נחשבנו וגו'. ויגנב יעקב את לב לבן, שלא ירגיש בו לבן. ויקם יעקב וישא את בניו וגו', וינהג את כל מקנהו וגו', ויגד ללבן ביום השלישי ויקח את אחיו עמו. מיד נגלה הקדוש ברוך הוא על לבן וצרם באזנו

ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה. זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים כאן. ובמקום אחר, ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ, ג), בשביל שרה. התחיל לבן אומר ליעקב, ועתה הלך הלכת וגו' למה גנבת את אלהי. השיבו, עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. באותה שעה נגזר על רחל מיתה. וימשש לבן את כל האהל ולא מצא. ורחל לקחה את התרפים. למה גנבה אותם. כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו. וכי התרפים מדברים הם. כן, דכתיב: כי התרפים דברו און (זכריה י, ב). ואתה אומר, עינים להם ולא יראו, כל אותו ענין. אלא תרפים, למה נקראו תרפים. לפי שהן מעשה תרף, מעשה טמאה. וכיצד היו עושין. מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבין על ציץ זהב שם רוח טמאה, ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו, ומניחין אותו בקיר, ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו, ומדבר עמם בלחש. זה שאמר הכתוב: כי התרפים דברו און, לפיכך גנבה אותן רחל. ועוד, כדי לעקב עבודה זרה מבית אביה נתכונה, לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם. וכתיב: ותגנב רחל

השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. מכאן אנו למדין, שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמד, שנאמר: לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו'. אם כן לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו. את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו. למד, שלא יאמר אדם, אכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו. לכך נאמר: ומעשה ידיו ברכת (איוב א, י), צריך לאדם לעמל ולעשות בשתי ידיו, והקדוש ברוך הוא שולח את ברכתו. ויחר ליעקב וירב בלבן ויאמר מה פשעי מה חטאתי. אמרו, קפדנותם של אבות ולא פיוסן של בנים. כתיב: ויחר ליעקב וירב בלבן. ראה מה אמר לו בחרות אפו, לא אמר לו אלא מה פשעי מה חטאתי. ואלו דוד בפיוסו שלא אבה לשלח יד בשאול, כתיב: כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה (ש''א כו, י). עד הגל הזה, זה שאמר הכתוב: ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר (במדבר כב, כה). הגל הוא הקיר. לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב, שנאמר: אם לא תעבר את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן, שנאמר: ארמי אבד אבי (דברים כו, ה), ועל שבקש לכלות את ישראל נקרא ארמי, שנאמר: ולכה זעמה ישראל, לכך נפרע הקיר ממנו, לפי שהוא העד על השבועה, כדכתיב, יד העדים תהיה בו בראשנה (דברים יז, ז). וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. חס ושלום שלא נשבע אותו צדיק בשמו של מלך אלא בחיי אביו, כאדם הרוצה לאמת דבריו ואומר: חי אבא אם אעשה זאת. ואף אותה שבועה לא נשבע לולי הפחד, כדכתיב, בן יכבד אב (מלאכי א, ו).