# פרשת וישלח

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-bereshit/parshat-vayishlach/

עם לבן גרתי. אמר, אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה, יש לי שור וחמור ועשר גדול. לכך הודיעו, כדי שיהרהר בלבו ויאמר, יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה, ולבן אב הרמאין הוא, וזה נתעשר אצלו ושב בשלום, ואני איך אוכל לו. ויהי לי שור, אין לי לירא ממך, שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר: בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז). וחמור, זה משיח בן דוד, שנאמר: עני ורכב על חמור (זכריה ט, ט). צאן, אלו זכותן של שבטים שנקראו בניהם צאן, שנאמר: ואתן צאני צאן וגו' (יחזקאל לד, לא). גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר: ואריה כבקר יאכל תבן (ישעיה יא, ז). פרוש, אריה שהוא יהודה, שנאמר: גור אריה יהודה (בראשית מט, ט), כבקר זה יוסף, יאכל תבן, כלומר זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר: ובית עשו לקש (עובדיה א, יח). ומנין שאף כלם ידינוהו, שנאמר: מה אמך לביא (יחזקאל יט, א), מכאן שכלם ידינוהו. ועבד זה משה, שנאמר: משה עבד ה' (דברים לד, ה). ושפחה, זו רות שעתיד דוד לצאת ממנה, וכתוב עליו, אני עבדך בן אמתך (תהלים קטז, טז), בן אותה שהניחה להיות גברת ומלכה, לבא ולחסות תחת כנפי השכינה

וישלח יעקב מלאכים. זה שאמר הכתוב: וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וגו' (יואל ב, יא). הכתוב מדבר במתן תורה. כשבא הקדוש ברוך הוא לתן תורה לישראל, ירדו עמו רכב רבותים, שנאמר: רכב אלהים רבתים אלפי שנאן (תהלים סח, יח). רבי אבדימי אמר, עשרים ושתים אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני. ומה נתן תחלה, קולו, שנאמר: ויהי קלת וברקים וגו' (שמות יט, טז). משנתן את הקולות, נתן את התורה. הוי, וה' נתן קולו לפני חילו. דבר אחר, וה' נתן קולו, אלו הרעמים שקולן הולך לפני חילו של הקדוש ברוך הוא. שכיון שהרעם יוצא, הוא מרעים, והבריות יודעים שהגשמים יורדין. וכשהרעם יוצא, הברק בא אחריו. דבר אחר, ה' נתן קולו, זה ראש השנה שבו תקיעת שופר. לפני חילו, אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביום הכפורים. כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו, זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים. ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שבהן הכתוב מדבר, שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן, רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם וגו', למדו היטב דרשו משפט וגו' (ישעיה א, טז-יז), הרי תשובה. ואחר כך לכו נא ונוכחה, זה יום העשור שהוא יום תוכחה, שבו הקדוש ברוך הוא מלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א, יח). כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה. כי עצום עשה דברו, מי עצום מהם, עושה דברו. אמר רבי הונא בשם רבי חיא, אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד, ז). בא ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. תדע לך, שבשעה שאמר ישעיה כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב (ישעיה ו, ה), אמר לו הקדוש ברוך הוא, ישעיה, בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים. אבל לישראל אתה אומר בתוך עם טמא שפתים, שהם הקדימו עשיה לשמיעה ומיחדין את שמי פעמים בכל יום, ואתה קורא אותן עם טמא שפתים. מה כתיב שם, ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. מהו רצפה, רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני. במלקחים מהו. מלמד שהיו שתי מלקחות. הלך המלאך לטל את הגחלת ונכוה, נטל מלקחת אחת לטל את הגחלת ונכוה, חזר והביא מלקחת שניה ונתן מלקחת אחת לתוך מלקחת אחת ונטל את הגחלת ונתנה על פי ישעיה, שנאמר: ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר (ישעיה ו, ז), על שאמר בתוך עם טמא שפתים. נטל במלקחים גחלת שלא יכול השרף לטל בידו אלא בשתי מלקחות, נתן על פי ישעיה ולא נכוה. הוי אומר, כי רב מאד מחנהו. ומי עצום מהן, עשה דברו, אלו הצדיקים. וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים, שנאמר: ותבער בם אש ה' ותאכל (במדבר יא, א). אמר רבי יצחק, היה עומד משה רבנו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ, שנאמר: ותשקע האש. ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפשו, שנאמר: ויאבק איש עמו. וכשהצרך, נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו אצל עשו, שנאמר: וישלח יעקב מלאכים לפניו

ויצו אתם לאמר. רבי יהודה בר סימון פתח, מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה, כו). כמעין נרפש וכמקור משחת כן צדיק מט לפני רשע. כה תאמרון לאדני לעשו, יעקב קורא לעשו אדוני, למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות. אמר רבי ישמעאל, ראה מה כתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה (שמות ו, יג), למדם לחלוק כבוד למלכות. וכן רבנו הקדוש היה כותב לאנטונינוס, יהודה עבדך שואל בשלומך, לחלוק כבוד למלכות. וכך עשה יעקב, שנאמר: כה תאמרון לאדני לעשו. ויעקב היה ישן והקדוש ברוך הוא והמלאכים משמרין אותו, שנאמר: והנה מלאכי אלהים עלים וגו' (בראשית כח, יב). וכתיב: והנה ה' נצב עליו, והוא היה משלח כה תאמרון לאדני לעשו. הוי אומר, מעין נרפש וגו'. ומהיכן היו המלאכים. ראה מה כתיב למעלה, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. מהו מחנים, שתי מחנות, שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי ארץ ישראל משמרין אותו ומלוין אותו. כיון שהגיעו לחוצה לארץ, נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו. כיון שחזר מן לבן, היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל. כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא, יצאו לקראתו להתלוות לו, שנאמר: ויפגעו בו מלאכי אלהים. התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב, שנאמר: מחנים. מה עשה, שלח מהן בשליחותו. מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גיסות. פגעה בו כת ראשונה שהיו בה ארבע כתות, נפלו עליו, הכוהו ושברוהו. אמר להם: הניחוני, שאני בן בנו של אברהם. הוסיפו להכותו. אמר להם: הניחוני שאני בנו של יצחק שנעקד על גבי המזבח, הוסיפו להכותו. אמר להם: הניחוני, שאני אחיו של יעקב שבא מפדן ארם. התחיל מבקש מהם ולומר להם, יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה ואני מבקש לראותו. כיון שהזכיר להם יעקב, הניחוהו. אמרו לו: אתה הוא אחיו של יעקב אהבנו, הרי אנו מניחין אותך לכבודו ולאהבתו, שאל לנו בשלומו. כשפרשה מהם כת ראשונה, פגעה בו הכת השניה ועשו בו כמו שעשתה הכת הראשונה. וכן השלישית וכן הרביעית. ומנין, שכן עשו אומר ליעקב, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. כשהלכו המלאכים מה עשה יעקב, אמר להם שיאמרו לעשו, ויהי לי שור וחמור. וכי לא היה לו אלא שור וחמור בלבד. מן דורון שלו אתה יודע מה היה אצלו, עזים מאתים ותישים עשרים וגו'. אלא שהצדיקים ממעטין את עצמן, והרשעים מרוממים את עצמן. שכן עשו אומר, יש לי רב. עליהן נאמר, יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב (משלי יג, ז)

וישבו המלאכים אל יעקב לאמר. מיד ויירא יעקב מאד ויצר. למה שני פעמים. ויירא, שלא יהרג. ויצר, שלא יהרג. שהיה יעקב גבור. תדע, שלשר הגדול רפש, שנאמר: וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו (הושע יב, ה). באותה שעה התחיל מבקש רחמים, שנאמר: הצילני נא מיד אחי. ראה גבורתו של יעקב, מה כתיב בו, ויקח יעקב אבן וירמה מצבה. וכמה שעורה. אמר רבי יוחנן, שעורה כשנה של טבריה. התחיל לבן אומר ליעקב, ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך וגו', יש לאל ידי. אמר לו יעקב, אלולי שאמר לך השמר, יש לאל ידך שתהרגני. בא אתה וכל אכלוסיך, אם יש בהן כח, יתגוששו עם אבן הזו וירימוה. והוא הרימה מצבה, כאדם שמעביר פקק צלוחית מן הצלוחית. ואף בני יעקב גבורים כמותו היו, שכן הוא אומר להם, ויאמר יעקב לאחיו לקטו. וכי אחיו היו, חד הוה לה ולוי קברה. אלא בניו היו והיו גבורין כמותו. כיון שפגע בעשו מה כתיב בו, וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, בקש עשו לנשכו ונעשה צוארו של שיש. לכך נקוד וישקהו, שלא היתה נשיקה של אמת. ויבכו, למה בכו. משל למה הדבר דומה, לזאב שבא לחטף את האיל, התחיל האיל לנגחו, נכנסו שני הזאב בקרני האיל, זה בוכה וזה בוכה. הזאב בוכה, שלא יכול לעשות לו כלום. והאיל בוכה, שלא יחזר ויהרגנו. אף כך עשו ויעקב. עשו בוכה, על שנעשה צואר יעקב כשיש. ויעקב בוכה, שמא יחזר עשו וינשכנו. על יעקב הכתוב אומר, צוארך כמגדל השן (שה''ש ז, ה). ועל עשו נאמר, שני רשעים שברת (תהלים ג, ח). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה הפלתי שונאיכם, ולעתיד אתן אדם תחתיך (ישעיה מג, ד)

ותצא דינה בת לאה. ילמדנו רבנו, מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת. כך שנו רבותינו, לא תצא אשה בעיר של זהב ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאה בהן לרשות הרבים, חיבת חטאת. אבל לתוך חצרה, פטורה. רבנן אמרי, אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים, מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה. שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה, שאין נותנין פרצה לפני הכשר, ביותר לפני הגנב. אמר רבי שמואל בר נחמני, ראה מה כתיב באיוב, ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב לא, א). ראה צדקתו של איוב, ומה בתולה שאדם רשאי להסתכל בה שמא ישאנה לעצמו או ישאנה לבנו או לאחיו, לא נסתכל בה. באשת איש על אחת כמה וכמה. לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב, שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש. אמר רבי יהודה בר שלום, תדע לך שכך כתיב: ויברך אתם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה (בראשית א, כח). וכבשה כתיב, האיש כובש האשה, ואין האשה כובשת האיש. האיש כובש את הארץ, ואין האשה כובשת את הארץ, שלא תצא ותגרם תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגילה פרדנית, גרמה תקלה לעצמה. מנין, ממה שקראו בענין ותצא דינה

ותצא דינה בת לאה. זה שאמר הכתוב: כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד). אמר רבי יוסי, כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית, ראויה להנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר: כל כבודה וגו'. אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה, תנשא למי שכתוב בהן ושבצת הכתנת שש. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר, כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר: אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך (תהלים קכח, ג). ואין ירכתי אלא מזבח, שנאמר: ושחט אתו על ירך המזבח (ויקרא א, יא). דבר אחר, אשתך כגפן פריה, אימתי היא כגפן פריה, בזמן שהיא בירכתי ביתך. ואם עשתה כן, בניך כשתלי זיתים, תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה סביב

ותצא דינה בת לאה. ולא בת יעקב היא, תלאה הכתוב באמה. מה לאה יצאנית, אף זו יצאנית. ומנין, דכתיב: ותצא לאה לקראתו (בראשית ל, טז). אמר יחזקאל, הנה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה, בת אמך את וגו' (יחזקאל טז, מד-מה). לראות, לראות. בקשה לראות ונראית, שנאמר: וירא אתה שכם בן חמור. ויאמר שכם אל חמור אביו קח לי את הילדה. הלך לו אצל יעקב, אמר לו: הרבו עלי מאד מהר ומתן, אני יודע שאברהם זקנה נשיא היה, ואני נשיא הארץ. אמר לו: לא נשיא נקרא אלא שור, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח, ז), ורב תבואות בכח שור. ואתה חמור. ואי אפשר לחרוש בשור ובחמור, דכתיב: לא תחרש בשור ובחמור יחדו (דברים כב, י). והנביא צוח לרעתך את מבקשה, שנאמר: החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה ותרמס את החוח (מלכים ב יד, ט). החוח, זה חמור. שלח אל הארז אשר בלבנון, זה יעקב שנמשל כארז, שנאמר: כארז בלבנון ישגה (תהלים צב, יג). תנה את בתך לבני לאשה, שאמר לו: שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו'. ותעבר חית השדה, אלו בני יעקב שנמשלו כחיות, גור אריה יהודה (בראשית מט, ט), דן גור אריה (דברים יג, כב), כלביא שכן, נפתלי אילה, וכן כלם. ותרמס את החוח, שנאמר: ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. כיון ששמעו בני יעקב, ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד וגו', ויאמרו לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו וגו', לכו ומולו עצמכם. הלכו ומלו עצמם, שנאמר: וישמעו אל חמור. ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. הנביא צווח (הושע ו, ט), וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו. וכחכי איש גדודים, זה יעקב שנקרא איש תם, שהיה מחכה בניו הבאין מן הגדוד. חבר כהנים, זה בניו שנקראו ממלכת כהנים. דרך ירצחו שכמה, למה, כי זמה עשו. כשבאו, התחיל יעקב לומר לשמעון ולוי, עכרתם אתי וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא, כי אין בריה מזיקך, שנאמר: ויהי חתת אלהים

ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל. ילמדנו רבנו, בכמה מקומות פנקסו של אדם נפתחת. כך שנו רבותינו, בשלשה מקומות פנקסו של אדם נפתחת. היוצא לדרך יחידי, והיושב בבית המרועע, והנודר ואינו משלם. רבי אחא בר יעקב מיתי לה הטעם מן הדין קרא, וקרהו אסון (בראשית מד, כט). רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אם ראית צדיק יוצא לדרך, הקדם על ידך שלשה ימים או האחר על ידך שלשה ימים כדי לצאת עמו. ואם ראית רשע יוצא לדרך, הקדם על ידך או האחר שלשה ימים, כדי שלא לצאת עמו, מפני שהשטן מזדוג לו, שנאמר: הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו (תהלים קט, ו). אבל צדיק, מלאכי שלום מלוין לו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא, יא). היושב בבית המרועע, השטן מקטרגו ופנקסו נפתחת, מן המשנה. והנודר ואינו משלם מנין, דכתיב: כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו וגו' (דברים כג, כב). וכתיב: מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר (משלי כ, כה). ואחר נדרים לבקר, פנקסו מתבקרת ומלאכים מלמדין עליו חובה ומזכירין עונותיו. אמר רב שמואל בר נחמן, כל הנודר ואינו משלם, גורם לאשתו שתמות, שנאמר: אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (משלי כב, כז). הוא שמשה מזהיר את ישראל, דכתיב: כי תדר נדר וגו'. כי דרש ידרשנו (דברים, כג, כב), שני פעמים למה. אלא ללמדך, דורשו ודורש עונות אחרים עמו. וכן הוא אומר, ואחר נדרים לבקר. ואמר רבי ינאי, הנודר ואינו משלם, פנקסו מתבקרת לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: היכן פלוני בן פלוני שנדר נדר ביום פלוני. בא וראה, כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם, וידר יעקב נדר לאמר וגו' (בראשית כח, כ). השיבו על כל דבר ודבר. הלך ונתעשר ובא וישב לו ולא שלם את נדרו, הביא עליו עשו ובקש להרגו. נטל ממנו כל אותו דורון, עזים מאתים, ולא הרגיש. הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגיש, שנאמר: ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו, זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו, שנאמר: וירא כי לא יכל לו, ונעשה צולע. כיון שלא הרגיש, באת עליו צרת דינה, שנאמר: ותצא דינה. כיון שלא הרגיש, באת עליו צרת רחל, שנאמר: ותמת רחל ותקבר. מסיע לה לרב שמואל בר נחמן דאמר, כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות, שנאמר: אם אין לך לשלם וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא, עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה, הריני מודיעו, שנאמר: ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם (בראשית לה, א). אמר רבי איבו, מהולתך טרשא אקיש עלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא הגיעוך הצרות האלו אלא על שאחרת את נדרך. אם אתה מבקש שלא יגיעך עוד צרה, קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר, אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר (בראשית לא, יג). אמר רבי אבא בר כהנא, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב, בשעת עקתא נדרא, בשעת רוחא שמטי. כשהיית בצרה נדרת, וכשאתה ברוח שכחת. מיד, ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו וגו', ונקומה ונעלה בית אל וגו', מהו כאן. שבשעה שנדר מה הוא אומר, אם יהיה אלהים עמדי, שלא נטעה אחר עבודה זרה. ושמרני, מגלוי עריות. בדרך הזה, משפיכות דמים. ועל שאחר את נדרו, לקה בשלשתן. עבודה זרה מנין, דכתיב: הסירו את אלהי הנכר. גלוי עריות, מדינה. שפיכות דמים, ויהרגו כל זכר. ללמדך שאחור נדר קשה משלשתן, שעל שאחר את נדרו לקה בשלשתן. טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה, ד). רבי מאיר אומר, טוב משניהם שאינו נודר כל עקר, אלא מביא אדם כבשתו לעזרה ושוחטה. רבי יהודה אומר, טוב משניהם שנודר ומשלם, שנאמר: נדרו ושלמו לה' אלהיכם (תהלים עו, יב), שהוא נוטל שכר על הנדר ועל השלום. אמר רב הונא, מעשה באחד שנדר ולא שלם, ויצא לפרוש בים ושקעה ספינתו ומת. ורבי אמי אמר, הנודר ואינו משלם, גורם לעצמו מיתה, שנאמר: כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך (דברים כג, כב), ממנו ולא מן ממונו. דאמר בן סירא, בטרם תדור הכן נדריך בל תהיה כמתעה. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה, ה), רבי אחא פתר קרא בנודר, אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, זה חזן, שלא תאמר לה, אנא לא נדרית כלום. למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה, ה), אלו מעט מצות ומעשים טובים שבידך

ויאמר אלהים אל יעקב. זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע (תהלים ה, ה). מהו לא יגרך רע. אין דבר טמאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר, אמרות ה' אמרות טהרות (תהלים יב, ז). תדע לך, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא, ומן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן אלא ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא. אמר רבי יהושע בן לוי, עקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תבות בתורה, שלא להוציא דבר טמאה מפיו. וכן את מוצא כשבא לפרסות, אף על פי שהוא מזכיר על בהמה טמאה, אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה, שנאמר: את הגמל כי מעלה גרה (ויקרא יא, ד), שהוא סימן טהרה. ואת החזיר כי מפריס פרסה שהוא סימן טהרה. כל כך למה, שלא להוציא דבר טמאה מפיו. הוי, לא יגרך רע. דבר אחר, כי לא אל חפץ וגו', אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחיב בריה, אלא מבקש שיתפללו בריות לפניו ויקבלם. אמר רבי יצחק, עכשו אין לנו לא נביא לא כהן לא קרבן לא מקדש לא מזבח, מי מכפר עלינו. אף על פי שחרב בית המקדש, לא נשתיר בידינו אלא התפלה הזו. לפיכך אדני שמעה אדני סלחה וגו' (דניאל ט, יט). לא כך אמרת, והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א ט, ג). ראה מה כתיב: חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה (מיכה ד, י). ושכנתי כתיב, אף על פי שגליתיך מתוכה, אין שכינתי זזה ממנה. ואין שדה האמור כאן אלא ציון, שנאמר: ציון שדה תחרש (מיכה ג, יב). אמר הקדוש ברוך הוא, תהיו מתפללים לפני כנגד אותה העיר ואני אשמע מן השמים וארפא את ארצכם. לפיכך אמר יעקב לבניו, ונקומה ונעלה בית אל. אמרו לו: מה נעשה שם. אמר להן, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, קום עלה בית אל וגו'

וירא אלהים אל יעקב עוד. ילמדנו רבנו, מי שאינו מניח את העני ללקוט בתוך שדהו מהו עונשו, כך שנו רבותינו מי שאינו מניח את העניים ללקט בתוך שדהו, או מי שמניח אחד ואחד אינו מניח ללקוט, או מי שמסיע אחד מהן בשעת הקציר או בשעת הבציר, הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר, אל תסג גבול עולם (משלי כב, כח), גבול עולים. אמר הקדוש ברוך הוא, אני עשיתי אותך למעלה והעני למטה, יכול אני לעשותך למטה ולעני למעלה, למה, כי דין אני, שנאמר: כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה, ח). שאלה מטרונא את רבי יוסי בן חלפתא, לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה: לששה ימים, דכתיב: כי ששת ימים עשה ה' את השמים (שמות כ, יא). אמרה לו: ומן אותה שעה עד היום הזה מה הוא עושה. אמר לה: עושה סלמות, מעלה לזה מוריד לזה, מעשיר לזה מוריש לזה. תדע, שבשעה שיצא יעקב לארם נהרים, כתיב בו כי במקלי עברתי, ולא עוד אלא ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו. אלו היה לו כר או כסת, היה מניח שם את ראשו. כיון שנכנס בביתו של לבן העשיר, שנאמר: ויפרץ האיש מאד מאד (בראשית ל, מג). מנין, מכח הברכות שברכו אביו, שנאמר: ויתן לך את ברכת אברהם (בראשית כח, ד). ומה היתה ברכת אברהם, וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). כיון שחזר מבית לבן, אמר הקדוש ברוך הוא, צריך אני לברכו. מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא וברכו, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו (בראשית לה, ט). וירא אלהים אל יעקב, זה שאמר הכתוב: כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה, י). בשעה שאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים יג, ה), וחוזר ואומר ללכת בדרכיו (דברים ח, ו), אמרו לו: מי יוכל ללכת בדרכיו, והכתיב, ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו (נחום א, ג), וכתיב: בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נדעו (תהלים עז, כ), וכתיב: אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד (תהלים נ, ג). אמר להם משה לישראל, לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת וגמילות חסדים, דכתיב: כל ארחות ה' חסד ואמת. וגמילות חסדים, שתחלת התורה גמילות חסדים, ואמצעיתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחלתה הלביש ערמים, שנאמר: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (בראשית ג, כא). אמצעיתה בקור חולים, שנאמר: וירא אליו ה' באלני ממרא (בראשית יח, א). וסופה, קבר מת, שנאמר: ויקבר אתו בגי (דברים לד, ו). אף אתם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה אתם חוטאים על ידי יצר הרע ואתם משעבדים תחת האמות, ואף על פי כן אין שכינתי זזה מכם, שנאמר: בכל צרתם לו צר (ישעיה סג, ט). ובשמחתם שמחה לפניו, שנאמר: כי שמחתי בישועתך (ש''א ב, א). וכן הוא אומר, וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעיה סה, יט). ואומר: ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך (ישעיה סב, ה). הוי, כל ארחות ה' חסד ואמת.