# פרשת בחקתי

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-vayikra/parshat-bechukotai/

אם בחקתי. זה שאמר הכתוב: אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבר (איוב יד, ה). מהו אם חרוצים ימיו. בשעה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו, חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר: והיו לאתות ולמועדים ולימים ושנים (בראשית א, יד). ולמי נתנה. לישראל, שנאמר: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז, יט). מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבר. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם עשיתם את חקי, אין השטן נוגע בכם, שנאמר: ולא יעבר. אבל אם אינכם עושים חקי, הרי השטן נוגע בכם, שנאמר: מדי עברו יקח אתכם וגו' (ישעיה כח, יט). חקיו עשית ולא יעבר. כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה, מה אמרתי לו, וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד (מ''א ג, יג). אם תקים את התורה ואת החקים, אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר: ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך וגו' (שם פסוק יד). הוי, חקיו עשית ולא יעבר. אדם הראשון אלו שמר את התורה ואת המצות שנתתי לו, לא היה מת. לפיכך כתיב: אם בחקתי תלכו וגו'

אם בחקתי תלכו. זה שאמר הכתוב: ימאסם אלהי כי לא שמעו לו וגו' (הושע ט, יז). אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי, שתהיו נטועים בשלוה, שנאמר: ונטעתים על אדמתם וגו' (עמוס ט, טו). אימתי, אם בחקתי תלכו, ואכלתם לחמכם לשבע. אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' (מ''ב יז, ט). אתם נתתם עלי אשר לא כן, ואף אני נתתי עליכם אשר לא כתוב בתורתי, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב (דברים כח, סא). ומה הם דברים שלא כן נתתם עלי. שכן ישעיה אמר, עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א, ד). אל תאמר עזבו, אלא עזבו אתי, כביכול. למה, אלא אני נקראתי, ה', ה' אל רחום וחנון (שמות לד, ו). ומפני עונותיכם, עשיתם אותי לאכזרי, והפכתם מדת רחמנותי לאכזריות, שנאמר: היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב, ה). וכן הוא אומר, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, ויהפך להם לאויב, הוא נלחם בם (ישעיה סג, י). לפיכך אמר הושע, מי גרם לכם כל כך. על אשר לא שמעתם, ימאסם אלהי כי לא שמעו לו (הושע ט, יז). וכתיב: ובגוים ההם לא תרגיע (דברים כח, סה). דבר אחר, אם בחקתי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. ואם לא תשמעו, ונתתי את שמיכם כברזל. וכן הוא אומר, על כן עליכם כלאו שמים מטל, והארץ כלאה יבולה (חגי א, י), שבשביל עונותיכם אף האמות לוקין. אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו יודעין האמות שבשביל עונות ישראל הם לוקין, היו מעמידין להם שני איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמרו את התורה ושלא יחטאו. ולא דין שאין האמות משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצות. שאם יחטאו, כל העולם לוקה, שנאמר: על כן עליכם כלאו שמים מטל. ואם אינם חוטאין, כל העולם מתברך בשבילם, שנאמר: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (בראשית כו, ד). ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב (שמות כ, יט-כ). שאם תחטאו, איני עונה אתכם, שנאמר: ויהי כאשר קרא ולא שמעו, כן יקראו ולא אשמע (זכריה ז, יג). לכך, לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ, כ)

אם בחקתי תלכו. זה שאמר הכתוב: חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה (משלי א, כ). שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בר אלעזר, שהיה עומד בשוק. אמר לו: שנה לי פרק אחד. אמר לו: לך לבית הלמוד ואני אשנה לך שם. אמר לו: רבנו, לא כך למדתנו, חכמות בחוץ תרנה. אמר ליה יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות. מהו חכמות בחוץ תרנה, בחוצה של תורה. אמר לו: המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ. אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות, לא במקום הידוע. אין מוליכין אותן לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ. כך התורה, בחוץ היא נאמרת, שנאמר: חכמות בחוץ תרנה ברחובות. מהו ברחובות. במקום שמרחיבין והיכן מרחיבין לה. בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. לכך נאמר: ברחובות תתן קולה. בראש המיות תקרא (משלי א, כא), בראש המיות היא קראה. כיצד, מראשה של תורה, כמה אכלוסין היא מאבדת. דור המבול, דור הפלגה, דור סדום. הוי, בראש התורה היא קראה. הוי, בראש המיות תקרא. בראש, מות היא קראה באדם הראשון, שנאמר: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז). הוי, בראש המיות תקרא. בפתחי שערים בעיר (משלי א, כא). בראשונה היו עושין בתי כנסיות בגבהה של עיר, לקים מה שנאמר: בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר (שם). אם אמרת בדברי תורה, לא תאמר כבר אמרתי, אלא חזר ואמר. שכך כתיב: אמריה תאמר. אמר רבי אבא, אומרת הטובה, ואומרת הרעה. אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו, ונתתי גשמיכם בעתם, זו הטובה. ואם לא תשמעו, ונתתי שמיכם כברזל, זו הרעה. דבר אחר, אם בחקתי תלכו. מה כתיב שם, ונתתי משכני בתוככם. אם תקימו מצותי, מניח אני את העליונים וארד ואשכן ביניכם, שנאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט, מה). שעל מנת כן יצאו ממצרים, שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר: וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שם פסוק מו). ואם יעשו רצוני, אין שכינתי זזה מביניהון. למה, אמר רבי אמי, נתאוה הקדוש ברוך הוא, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה. שכך הוא אומר לאדם הראשון, אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אעשה אותך מלך על התחתונים, שנאמר: ויקח ה' אלהים את האדם (בראשית ב, טו). אין לשון ויקח אלא לשון עלוי, כמה שנאמר: ותקח האשה בית פרעה (שם יב, טו). וכן הוא אומר, ותלקח אסתר אל בית המלך (אסתר ב, ח). והוא לא עשה כן, אלא כיון שחטא, סלק שכינתו ממנו. כיון שעמדו ישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר: ועשו לי מקדש. וכך אמר לשלמה, הבית הזה אשר אתה בונה וגו' (מ''א ו, יב), ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (שם פסוק יג). אם שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי, והכרתי את ישראל מעל פני האדמה (שם ט, ו-ז). למה, שהן תנאין ביני לביניכם, שנאמר: אם בחקתי תלכו וגו', ואם לא תשמעו לי. מה כתיב שם, והשימותי את מקדשיכם. מה עשה שלמה. הרבה לו נשים וסוסים. וכתיב: ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם יא, ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני נתתי לך את התורה לעשות את מצותיה, וראית תנאים שהתניתי לך בה. וכתיב: לשלמה, אלהים משפטיך למלך תן (תהלים עב, א). וכתיב: יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי (מ''א יא, יא). ומה אני עושה. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם (ישעיה נה, יא). עמד מנשה ועשה את הצלם והכניסו לבית קדש הקדשים, שנאמר: וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית (דה''ב לג, ז). והקדוש ברוך הוא קרא אל ירמיהו ואמר לו: גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן (איכה ד, ג). התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק, ולא יראה שדיה מכסין שלא יינק. ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית, בא מנשה והכניס שם את הצלם, כדי להוציאנו משם. בתחלה עשה לו פרצוף אחד והעמידו למערב, כביכול, היתה השכינה הולכת לזוית אחרת מקום שלא נראה הפסל. כשראה מנשה כך, עשה לו ארבעה פרצופין, שיראה השכינה ויסתלק, שנאמר: כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח, כ). הוי אומר, שאף לא כתנין חלצו שד. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אני עושה כאן, אלך אשובה אל מקומי (הושע ה, טו). אלכה ואשובה אין כתיב אלא אלך אשובה. שאלו היה כתוב אלכה ואשובה, לא היתה להם לישראל תקוה. אלא אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאני הולך, יעשו תשובה ואני חוזר. לכך כתיב: אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, בצר להם ישחרנני (הושע ה, טו). ומתוך צרה הבאה עליהם, יעשו תשובה ואני חוזר ויבקשו פני, שנאמר: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה (דברים ד, ל), ואחרי כן אני מחזיר להם שכינתי. רבי יהודה אומר, אם אין ישראל עושין תשובה, אין נגאלין, שנאמר: בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל, טו). רבי שמעון אומר, בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ, מיד נגאלין, שנאמר: אני ה' בעתה אחישנה (שם ס, כב). רבי אלעזר אומר, אם אין עושין תשובה מעצמן, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן, ומתוך כך עושין תשובה, שנאמר: כי יבוא כנהר צר, רוח ה' נססה בו (שם נט, יט). באותה שעה, ובא לציון גואל (שם פסוק כ)

וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל איש כי יפליא נדר. זה שאמר הכתוב: כי מי בשחק יערך לה' (תהלים פט, ז). אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא עושה כמעשי, יהא דומה לי. אמר רבי לוי, משל למלך שבנה מדינה והדליק בה שני פנסין, והיו כל אלו אוכלסין קוראין לו אגוסטא. אמר המלך, כל מי שבנה מדינה כזאת והדליק בה שני פנסין כשם שהדלקתי קראו לו אגוסט''א ואיני מקנא בו. כך, הקדוש ברוך הוא עשה את השמים ונתן שם שני פנסין שיהיו מאירין את העולם, חמה ולבנה, שנאמר: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (בראשית א, יז). אמר הקדוש ברוך הוא, מי שיכול לעשות כשני מאורות הללו שיהו מאירין לעולם, יהא שוה לי, שנאמר: כי מי בשחק יערך לה' (תהלים פט, ז). אם יערך שני פנסין אלו, ידמה לי. ואין יערך אלא אורה, שנאמר: על המנורה הטהורה יערך (ויקרא כד, ד). הוי, כי מי בשחק יערך לה'. זה שאמר הכתוב: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ, כו), ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (שם פסוק כה). אל תהי קורא יאמר אלא יאמר לו קדוש, כשם שנאמר: אל קדוש (שם יז, ז). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אמר רבי אבון הלוי, מי כמוך מאיר עיני חשוכים, כענין שנאמר: על המנורה הטהורה יערך. דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אמר רבי אבון הלוי, מי כמוך מלביש ערומים וכו'. דבר אחר, מי כמוך זן את הרעבים. ואין יערך אלא מזון, שנאמר: ביום השבת וגו' (ויקרא כד, ח). וכתיב: והיה לאהרן ולבניו ואכלוהו (שם פסוק ט). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראת את העולם ובקש לבראת את האדם, היו מלאכי השרת אומרים: מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח, ה), מה אתה מבקש מן האדם הזה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ומי מקים מצותי וחקתי ותורותי. אמרו לו: אנו מקימין תורתך. אמר להם: כתיב בה, זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט, יד), ואתם אין ביניכם מתים. כתיב בה, אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב, ב), ואתם אין בכם יולדת. כתיב בה, את זה תאכלו (שם יא, כא), את זה לא תאכלו (שם פסוק ד), ואתם אין ביניכם אכילה. הוי, אין התורה יצאת אצלכם, שנאמר: לא תמצא בארץ החיים (איוב כח, יג). כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שיעשו לו משכן ומזבח העולה, התחילו מקריבין בתוכו. התחיל הקדוש ברוך הוא מצוה כמה מצות על כל דבר ודבר, והן עושין. התחיל הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, כי מי בשחק יערך לה', כשם שישראל עורכין לי, שהייתם אומרים לי, מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח, ה). עורכין לי קרבנות, כמה שנאמר: וערך הכהן אותם (ויקרא א, יב), על מזבח העולה (שם ד, י). עורכים לפני שלחנות, כמה שנאמר: ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' (שם כד, ח). או יש ביניכם ערך נפשות כמה שנאמר: איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'. הוי, כי מי בשחק

דבר אחר, איש כי יפליא נדר בערכך נפשות. זה שאמר הכתוב: פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם (משלי יא, ל). אם יהיה אדם צדיק, ואף על פי שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה, אין בידו כלום. אלא, פרי צדיק עץ חיים, זו תורה, שמתוך שהוא בן תורה, הוא למד היאך לוקח נפשות, שנאמר: ולוקח נפשות חכם. שאם ידר לערך נפשות, הוא למד מן התורה היאך עושה. ואם אין בידו תורה, אין בידו כלום. כן את מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה, אבד את בתו. אימתי, בשעה שנלחם עם בני עמון, ונדר באותה שעה, שנאמר: וידר יפתח נדר וגו', והיה היוצא וגו', והיה לה' והעליתיהו עולה (שופטים יא, ל-לא). באותה שעה היה עליו כעס מן הקדוש ברוך הוא. אמר, אלו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל, היה מקריב אותו לפני. לכך זמן לו בתו. כל כך למה. כדי שילמדו כל הנודרים, הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהג טעות בנדרים. והנה בתו יוצאת לקראתו, ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי וגו', ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב (שם פסוק לד-לה). והלא פנחס היה שם, והוא אומר לא אוכל לשוב. אלא פנחס אמר, אני כהן גדול בן כהן גדול ואיך אלך אצל עם הארץ. יפתח אמר, אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט. מבין תרויהון אבדת ההיא עלובתא מן עלמא. ושניהם נתחיבו בדמיה. פנחס, נסתלקה ממנו רוח הקדש, יפתח, נתפזרו עצמותיו, שכן כתיב: ויקבר בערי גלעד (שם יב, ז). כיון שבקש לקרבה, היתה בוכה לפניו. אמרה לו בתו, אבי, יצאתי לקראתך בשמחה ואתה שוחט אותי. שמא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה שיהו ישראל מקריבין לפני הקדוש ברוך הוא נפשות אדם. אין כתיב בתורה, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה (ויקרא א, ב), מן הבהמה ולא מן בני אדם. אמר לה: בתי, נדרתי, והיה היוצא אשר יצא והעליתיהו עולה. שמא כל הנודר יכל הוא שלא לשלם נדרו. אמרה ליה, והרי יעקב אבינו שנדר ואמר, כל אשר תתן לי עשר וגו' (בראשית כח, כב), ונתן לו הקדוש ברוך הוא שנים עשר בנים, שמא הקריב להקדוש ברוך הוא אחד מהם. ולא עוד אלא חנה, שאמרה, ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות אם ראה תראה וגו' (ש''א א, יא), שמא הקריבה את בנה לפני הקדוש ברוך הוא. כל הדברים האלה אמרה לו: ולא שמע לה. כיון שראתה שלא שמע לה, אמרה לו: הניחני וארד אצל בית דין, שמא ימצאו פתח לנדרך. שנאמר: הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים וגו' (שופטים יא, לז). אמר רבי זכריה, וכי יש אדם יורד על ההרים, והלא בני אדם עולים להרים. מהו וירדתי על ההרים. אלו סנהדרין, כמה שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו, ב). הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח להתיר לו את נדרו, בעון אותן ששחט משבט אפרים. ועליו הוא אומר, גבר רש ועשק דלים מטר סוחף ואין לחם (משלי כח, ג). גבר רש ועשק דלים, זה יפתח, שהיה רש בתורה כגרופו של שקמה, שהיה עשק את הדלים, שנאמר: ויאמרו לו אמר נא שבלת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן (שופטים יב, ו), והיה שוחטן. לפיכך, מטר סוחף ואין לחם, שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא ואין לחם, שהעלים הקדוש ברוך הוא מהם את ההלכה, שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו. עלה ושחטה. ורוח הקדש צוחת, נפשות הייתי רוצה שתקריב לפני אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה יט, ה). אשר לא צויתי לאברהם שישחט את בנו, אלא אמרתי לו, אל תשלח ידך (בראשית כב, יב), להודיע לכל האמות חבתו של אברהם, שלא חשך את יחידו ממני, לעשות רצון בוראו. ולא דברתי ליפתח להקריב את בתו. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, דמים היה חיב, כענין שכתוב בערכין. ורבי שמעון בן לקיש אמר, ולא כלום, שהתנה על דבר שאי אפשר להקריב, ולא היה עליו כלום. ולא עלתה על לבי, זה מישע מלך מואב, שכתוב בו בשעה שנפל ביד מלך ישראל, ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה (מ''ב ג, כז). מי גרם למישע שיקריב את בנו. על שלא היה בן תורה. שאלו קרא בתורה, לא אבד את בנו, שכתוב בתורה, איש כי יפליא נדר, והיה ערכך הזכר, ואם נקבה היא וגו' (ויקרא כז, ב-ד). הוי, ולוקח נפשות חכם (משלי יא, ל)

דבר אחר, איש כי יפליא נדר. אף האמות אומרים: במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ו, ו-ז). אמר להם הקדוש ברוך הוא לאמות העולם, בניכם אתם מבקשין להקריב לפני. איני מבקש לא בניכם ולא קרבנותיכם, אלא לבני נתתי פרשת קרבנות ופרשת ערכין, שקרבנותיהם חביבים לפני. וכן הוא אומר, טוב מעט לצדיק וגו' (תהלים לז, טז). תדע לך, תחלתו של ספר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א, ב). מכם, ולא מהאמות. וסופו של ספר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא. וכן הוא אומר, מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז, יט). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם מביאין לפני ערכים שלכם, מעלה אני עליכם, כאלו נפשותיכם הקרבתם לפני. לכך נאמר: איש כי יפליא נדר. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בזכות הערכין אני מציל אתכם מגיהנם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, היו מעריכין לפני את נפשותיכם, אני מציל אתכם מעריכת גיהנם, שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל, לג). ואערך לפניכם שלחן. הוא שאמר דוד, תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (תהלים כג, ה). אמן וכן יהי רצון.

סליק ספר ויקרא.