# פרשת קדושים

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-vayikra/parshat-kedoshim/

דבר אל בני ישראל קדשים תהיו. זה שאמר הכתוב: ויגבה ה' צבאות במשפט וגו' (ישעיה ה, טז). אימתי נעשה הקדוש ברוך הוא גבוה בעולמו. כשיעשה משפט באמות, שנאמר: נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (שם ג, יג). וכן הוא אומר, חזה הוית עד די כרסון רמיו (דניאל ז, ט). מהו כרסון, וכי כסאות הרבה הן. והא כתיב: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו, א). וכתיב: מלך יושב על כסא דין (משלי כ, ח). ומהו כרסון. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. חד אמר, כרסון, זה הכסא ואפופרין שלו. וחד אמר, אלו כסאות אמות העולם שעתיד להפכן, שנאמר: והפכתי כסא ממלכות (חגי ב, כב). תדע, שכן הוא אמר, כרסון רמיו, כענין שנאמר: סוס ורכבו רמה בים (שמות טו, א). ורבנן אמרי מהו כרסון. לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יושב, והמלאכים נותנין כסאות לגדולי ישראל והן יושבין. והקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים כאב בית דין ודנין לאמות העולם, שנאמר: ה' במשפט יבא עם זקני עמו (ישעיה ג, יד). על זקני עמו אינו אומר כאן, אלא עם זקני עמו ושריו. מלמד, שהקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאמות העולם. ומי הן. אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר: כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד (תהלים קכב, ה). אמר רבי פנחס בשם רבי חלקיה הדרומה, אם אתה אומר, כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, מהו ועתיק יומין יתב (דניאל ז, ט). אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן עמהם את האמות. לכך כתיב: עד די כרסון רמיו. ומהו ושער ראשה כעמר נקא (שם). שהקדוש ברוך הוא מנקה את עצמו מעובדי עבודה זרה, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו, בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחיבם לעולם הבא, כדי שלא יהא להן פתחון פה ולא ימצא להן זכות, שנאמר: ומה יענה מלאכי גוי, כי ה' יסד ציון, ובה יחסו עניי עמו (ישעיה יד, לב). ומיד עושה בהן את הדין. באותה שעה הקדוש ברוך הוא נעשה גבוה בעולמו, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט (שם ה, טז). מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה. שהוא מתקדש בעולמו, בצדקה, שהוא מלמד על ישראל סניגוריא, שנאמר: אני מדבר בצדקה רב להושיע (ישעיה סג, א). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לעתיד אני מתקדש בכם, שנאמר: כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי (שם כט, כג). וכן הוא אומר, ישראל אשר בך אתפאר (שם מט, ג). ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם, שנאמר: והתקדשתם והייתם קדשים (ויקרא יא, מד)

קדשים תהיו כי קדוש אני. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי עולמי, היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים: ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. כיון שנברא אדם הראשון, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו. אמר להם: לא גנב הוא זה, שנאמר: ותאכל מן העץ (בראשית ג, יז). בא נח, אמרו לו: זה הוא. אמר להם: זה שכור הוא, שנאמר: וישת מן היין וגו' (שם ט, כא). עמד אברהם, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, זה גר הוא שיצא ממנו ישמעאל. עמד יצחק, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, אוהב הוא לשונאי, שנאמר: ויאהב יצחק את עשו (שם כה, כח). כיון שבא יעקב, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, הן. וכן הוא אומר, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך (שם לה, י), ונקראו כל ישראל על שמו. באותה שעה קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו, שנאמר: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר: כי קדוש אני. לכך נאמר: קדשים תהיו. משל למה הדבר דומה, למלך שקדש אשה. אמר לה: הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה. כשם שהוא כבודי, כך הוא כבודך. למה, שאת אשתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך וקדש את העם, שנאמר: וקדשתם היום ומחר (שמות יט, י). קדשם הקדוש ברוך הוא ואמר להם לישראל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו). למה, כי קדוש אני ה'. אף אתם תהיו קדושים כשם שקדשתי אתכם לשמי, שנאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, זכיתם, אתם נקראים עדת קדשים. לא זכיתם, אתם נקראים עדה רעה, שנאמר: עד מתי לעדה הרעה (במדבר יד, כז)

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו. מה ראה לומר הפרשה הזאת בכנוס. למה לא אמר, דבר אל בני ישראל, כשאר הפרשיות, אלא אל כל עדת בני ישראל. לפי שכל הדברות כלולים בה. כיצד, בדברות כתיב: אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב). וכאן כתיב: אני ה' אלהיכם. בדברות כתיב: לא יהיה לך. וכאן: אל תפנו אל האלילים. בדברות כתיב: לא תשא. וכתיב כאן: לא תשבעו בשמי לשקר. בדברות כתיב: שמור את יום השבת (דברים ה, יב). וכאן: את שבתתי תשמרו. בדברות כתיב: כבד את אביך ואת אמך. וכאן: איש אמו ואביו תיראו. בדברות כתיב: לא תרצח. וכאן כתיב: לא תעמד על דם רעך. בדברות כתיב: לא תנאף. וכאן: מות יומת הנואף והנואפת. בדברות כתיב: לא תגנב. וכאן: לא תגנבו. בדברות כתיב: לא תענה. וכאן כתיב: לא תלך רכיל. בדברות כתיב: לא תחמד. וכאן: לא תעשק את רעך ולא תגזל, הרי כל עשרת הדברות כלולים בתורה. לכך כתיב: אל כל עדת

קדשים תהיו. ראה מה כתיב: כי אלהים קדשים הוא (יהושע כד, יט), מהו כאן, הפסוק הזה פתח למינים הוא, שנראה להם כשני רשיות שאלו המינים את רבי שמלאי, מהו כי אלהים קדשים הוא. אין אתם אומרים שרשות אחד הוא, הרי שתי רשיות הן מן הפסוק הזה. אמר להן, שוטים שבעולם, אלו אמר, קדושים הם, אתם אומרים. עכשו, הוא כתיב. ומה שאמר אלהים קדשים, אמר רבי ברכיה, מהו קדשים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדשות, שכל מעשיו בקדשה. דבורו בקדשה, שנאמר: אלהים דבר בקדשו (תהלים ס, ח). דרכו בקדשה, שנאמר: אלהים בקדש דרכך (תהלים עז, יד). הלוכו בקדשה, שנאמר: הליכות אלי מלכי בקדש (שם סח, כה). חשיפת זרועו בקדשה, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו (ישעיה נב, י). מראהו בקדשה, שנאמר: כן בקדש חזיתיך (תהלים סג, ג). קלוסו בקדשה, שנאמר: מי כמוך נאדר בקדש (שמות טו, יא). הרי, כי אלהים קדשים הוא, כי קדוש בכל מיני קדשות

קדשים תהיו. למה, לפי שהדבקתי אתכם למתני, שנאמר: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' (ירמיה יג, יא). לפיכך, קדשים תהיו כי קדוש אני ה'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אני אינני כבשר ודם. מלך בשר ודם, אין רשות להדיוט להקרות בשמו. תדע לך, בשעה שאדם מבקש לקטרג את חברו, קורא לו אגוסטה פלוני ואין לו חיים. אבל ישראל נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא. כל שם חביב שהיה להקדוש ברוך הוא, בהם קרא את ישראל. קרא שמו אלהים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פב, ו). נקרא חכם, שנאמר: חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט, ד). קרא לישראל חכם, שנאמר: רק עם חכם ונבון (דברים ד, ו). נקרא דוד, שנאמר: דודי צח ואדם (שה''ש ה, י). וקרא לישראל דודים, שנאמר: אכלו רעים וגו' (שם פסוק א). נקרא בחור, שנאמר: בחור כארזים (שם פסוק טו). וקרא לישראל בחורים, שנאמר: בך בחר ה' אלהיך (דברים ז, ו). נקרא חסיד, שנאמר: כי חסיד אני נאם ה' (ירמיה ג, יב). וקרא לישראל חסידים, שנאמר: אספו לי חסידי (תהלים נ, ה). נקרא קדוש, שנאמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו, ג), וכן כי קדוש ה' צבאות (תהלים צט, ט). וקרא לישראל קדשים, שנאמר: קדשים תהיו. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, קדשים נקראתם. לעתיד, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד, ג)

קדשים תהיו. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אמר רבי ראובן, מאי דכתיב: ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחזקאל ג, יב). מהו אחרי. אמר יחזקאל, משקלסתיו אני וחברי, שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו (שם). תדע לך, שבשעה שעלה משה למרום, שמע קול מלאכי השרת מקלסין כן. ירד ולמד את ישראל שיהיו אומרים כן בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר רבי שמואל בר רבי נחמני, ראה מה כתיב שם, בעמדם תרפינה כנפיהן (יחזקאל א, כה), מי ששומע בעמדם, סבור שיש ישיבה למעלה. אלא הכל בעמידה, שנאמר: שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו, ב). וכן הוא אומר, קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז, טז). וכן, ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו (מ''א כב, יט). ומהו בעמדם תרפינה כנפיהם. משישראל מקלסין, מלאכי השרת מרפין כנפיהם, עומדים מלומר שירה, שבכנפיהם אומרים שירה. וכן הוא אומר, ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח, ז). אמר רבי מני, לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תבות כמנין איברים שבאדם, ומהן ברוך שם. אמר הקדוש ברוך הוא, אם שמרת את שלי לקרות קריאת שמע כתקנה, אני אשמר את שלך. לכך דוד מקלס, שמרני כאישון בת עין (תהלים יז, ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, שמר מצותי וחיה (משלי ד, ד). אמר רבי שמעון בר חלפתא, משל למה הדבר דומה. לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה, ואדם אחר שהוא ביהודה ויש לו כרם בגליל. אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, וזה שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו. עמדו זה עם זה. אמר זה לזה, עד שאתה בא למקומי, שמר את שלי בתחומך ואני אשמר את שלך בתחומי. כך אמר דוד, שמרני כאישון בת עין (תהלים יז, ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, שמר מצותי וחיה (משלי ד, ד). וכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שמרו מצות קריאת שמע ערבית ושחרית ואני משמר אתכם, שנאמר: ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך (תהלים קכא, ח)

כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. זה שאמר הכתוב: ועתה לא כימים הראשנים אני, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם (זכריה ח, יא-יב). מהו ועתה לא כימים הראשנים אני. כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכין במדבר, הוריד להם הקדוש ברוך הוא את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים ומכניס אצלו והיה נוטע בו תאנים ורמונים ועושין פרות בן יומן, כשם שהיה מתחלת בריתו של עולם, עץ פרי עושה פרי למינו (בראשית א, יא). חטא אדם, זורעין חטים וצומח קוץ ודרדר. משנסתלק הבאר מה כתיב שם, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון (במדבר כ, ה). כל כך למה. ומים אין לשתות (שם). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמר להם לישראל, כשתכנסו לארץ, אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח, ז-ט). כיון שבאו לארץ התחילו חוטאין, שנאמר: ותבאו ותטמאו את ארצי (ירמיה ב, ז). ולא היתה עושה פרות כראוי. היו זורעין חטים הרבה וקוצרים מעט, לפי שבטלו הבכורים. אבל לעתיד, אין הקדוש ברוך הוא עושה כן, שנאמר: ועתה לא כימים הראשנים אני (זכריה ח, יא). ונאמר, כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו' (שם פסוק יב)

כי תבאו אל הארץ ונטעתם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם, אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים, למחר אני מת. אמר שלמה, את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם (קהלת ג, יא), העלם כתיב, חסר וא''ו. מהו כן. אלולי שהקדוש ברוך הוא העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר, למחר אני מת, למה אני עומד ומתיגע לאחרים. לפיכך העלים הקדוש ברוך הוא מלבות של בני אדם את יום המיתה, שיהא אדם בונה. זכה, יהיה לו. לא זכה, לאחרים. מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגיסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים. אמר לו אדריאנוס, אתה זקן ועומד וטורח ומתיגע לאחרים. אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אכל מפרות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני. עשה שלש שנים במלחמה וחזר. לאחר שלש שנים מצא לאותו זקן באותו מקום. מה עשה אותו זקן, נטל סלסלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס. אמר לפניו, אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי, אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתיגע לאחרים, הרי כבר זכני המקום לאכל מפרות נטיעותי, ואלה שבתוך הסלסלה מהן מנתך. מיד אמר אדריאנוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים, ועשו כך. נטל הזקן הסלסלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו. סח להם את המעשה. היתה שכנתו עומדת שם, שמעה מה אמר הזקן. אמרה לבעלה, כל בני אדם הולכין והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמן להם טובה, ואתה יושב בבית חשוך באפל. הרי שכן שלנו כבד את המלך בסלסלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים. ועתה עמד וטול סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים מן תפוחים ותאנים ושאר פרות יפות שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכבדו בהן, שמא ימלא לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן. הלך ושמע לאשתו, ונטל סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים תאנים ותפוחים וטען על כתפו וקרב לפני המלך קופנדר. ועמד ואמר, אדוני המלך, שמעתי שאתה אוהב את הפרות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים. אמר המלך לסרדיוטין שלו, טלו אותו ממנו וטפחו אותן על פניו. עמדו והפשיטוהו ערם והתחילו טופחין אותו על פניו עד שנפחו פניו, סמו את עיניו ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו בפחי נפש כשהוא עשוי דוגמא, בוכה. והיתה אשתו סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים. וראתה אותו עשוי דוגמא ועיניו נפוחות וגופו משבר ומכה. אמרה לו: מה לך. אמר לה: ששמעתי לך והלכתי לכבד את המלך באותו הסל, וטפחו אותו על פני. אלולי ששמעתי לך והטלתי אותו הסל אתרוגין, כבר היו מרגימין אותי את כל גופי בהן. כל כך למה. ללמדך, שהנשים הרעות מפילות את בעליהן ברעה. לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אלא כשם שמצא, עוד יוסיף ויטע, אפלו יהיה זקן. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, למדו ממני, כביכול אני צריך, שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב, ח)

קדשים תהיו. זה שאמר הכתוב: ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (תהלים כ, ג). ישלח עזרך מקדש, מקדשת מעשים שבך. ומציון יסעדך (שם), מציון מעשים שבך. אמר רבי ברכיה בר סמון, מעשה היה בקריתנו, ברוח אחד שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדוג לו ובקש להוציאו משם. היה שם חסיד אחד ושמו יוסי איש צייתור, נגלה לו אותו הרוח, אמר ליה: רבי, הרי כמה שנים שאני נתון כאן, ובצהרים ובלילה וביום לא הזקתי בריה, והרוח הזה בא עלי עכשו ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא להזיק את הבריות. אמר לו: ומה נעשה. אמר לו: טלו מקליכם ומגלכם וצאו עליו בשעת הצהרים ואמרו, שלנו נצח שלנו נוצח, והוא בורח. עשו כן והבריחוהו משם. אמרו, לא זזו משם עד שראו כחרדת דם צף על פני המעין. כששמעו חכמים בדבר, אמרו, ומה אם דבר שלא נברא לשום סיוע, צריך סיוע וסעד. בני אדם על אחת כמה וכמה. לפיכך אמר דוד, ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך (תהלים כ, ג)

כי תבאו אל הארץ. זה שאמר הכתוב: עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב, ה). וכי כל בני אדם היכן נוטעין כל מה שמבקשין. כל מה שיטע אדם, בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע. אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר: עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. מהו עץ כל פרי, אכל. אמר רבי ינאי, אפלו פלפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען. אלא שלמה חכם היה והיה יודע עקר משתיתו של עולם. למה, מציון מכלל יפי אלהים הופיע (תהלים נ, ב), מציון נשתכלל כל העולם כלו, כדתנינן, למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה השתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פרות. שכן הוא אומר, נטעתי בהם עץ כל פרי. דבר אחר, נטעתי בהם עץ כל פרי. כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר: יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח, יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא, שנאמר: מזמור לאסף, אל אלהים ה', דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש עד מבאו (תהלים נ, א). מנין, מציון מכלל יפי אלהים הופיע (שם פסוק ב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם. ושלמה שהיה חכם, עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פרות. לפיכך הוא אומר, עשיתי לי גנות ופרדסים

דבר אחר, כי תבאו אל הארץ. זה שאמר הכתוב: ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו הללויה (תהלים קה, מד-מה). ויתן להם ארצות גוים. כל מה שנטל הקדוש ברוך הוא מאמות העולם, נתן לישראל, ארצות, כסף וזהב, שדות וכרמים וערים. ולא נתן להם כל אלו, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר: בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו, הללויה. והם לא עשו כן, אלא ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם (יחזקאל לו, יז), טמאו אותה בחרמו של עכן. שכך כתיב: ותבאו ותטמאו את ארצי (ירמיה ב, ז), בחרם עכן. ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב, ז) בצלם מיכה. ומה עשה להם הקדוש ברוך הוא. הגלה אותן מתוכה, שנאמר: ויתשם ה' מעל אדמתם (דברים כט, כז). מהו ויתשם, תש חילם. היו זורעין ויגעין ואמות העולם באין ונוטלין, שנאמר: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, ויחנו עליהם וישחיתו (שופטים ו, ג-ד). וכשיעשו תשובה, לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל (ישעיה סה, כב). למה, שהן נוטעין ואין נותשים, שנאמר: ולא ינתשו עוד מעל אדמתם (עמוס ט, טו)

דבר אחר, כי תבאו אל הארץ. זה שאמר הכתוב: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג, יט). משל למה הדבר דומה. למלך שהיו לו פילגשים והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן מן מטרונה אחת והוא מחבבו יותר מדאי. נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היו כל קלארין שלו עולה. שלח הבן ואמר לאביו, לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד בלבד. אמר ליה אביו, חייך, כל קלארין שלי מן הפרדס הזה הוא עולה, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך, לפיכך נתתי אותו לך. כך הקדוש ברוך הוא, ברא אמות העולם, כמו שנאמר: ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר (שה''ש ו, ח), אלו האמות. אחת היא יונתי תמתי (שם פסוק ט), זו כנסת ישראל. וחלק הקדוש ברוך הוא לאמות העולם שדות וכרמים, שנאמר: בהנחל עליון גוים (דברים לב, ח). ונתן להם לישראל ארץ ישראל שהיא קלארין של הקדוש ברוך הוא, קרבנות ממנה, לחם הפנים ממנה, הבכורים ממנה, כל הטובות שבעולם ממנה. כל כך למה. שהפריש בין בנה של מטרונה מבני הפילגשים, שנאמר: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים (ירמיה ג, יט). אהבה גדולה היתה בין הקדוש ברוך הוא לישראל, והיאך הכניסו השנאה. אמר הקדוש ברוך הוא, איך אשיתך בבנים. ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר: ואיבה אשית (בראשית ג, טו). דבר אחר, איך אשיתך. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא, והיאך עשיתם אותי לקטרג עליכם. ואין הלשון הזה אלא לשון קטגור, שנאמר: אם כפר יושת עליו (שמות כא, ל)

וכי תבאו אל הארץ. שלמה אמר, זממה שדה ותקחהו וגו' (משלי לא, טז). בוא וראה כל מה שהרהר אברהם אבינו בלבו, נתן לו הקדוש ברוך הוא. הרהר על ארץ ישראל, נתן לו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (בראשית טו, ז). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך, שנאמר: ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (שם פסוק ח). אמר לו: ידע תדע (שם פסוק יג). אוי לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו. שאברהם על שאמר במה אדע, השיבו, ידע תדע וגו', ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (שם). מי שמדבר בפני כל אדם, מתחיב בנפשו. מי שמדבר בפני הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שמתחיב בנפשו ובבניו ובבני בניו עד סוף כל הדורות עד שיחיו המתים. אלו לא דין אלא בשעת הדין בשעה שנפשו של אדם נשמטה ממנו. וזהו ששלמה צוח, כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו, ז). כל מצוה וצדקה שאדם עושה, דיו לשעה שנפשו של אדם יצאה הימנו. לכך כתיב: כל עמל אדם לפיהו. כיון ששמע אברהם מן הקדוש ברוך הוא ידע תדע, הרהר בלבו. אמר, אפשר כל אמה שמשתעבדת בבני, שהיא יצאה בשלום ואינה מתחיבת. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי וגו' (בראשית טו, יד). לכך נאמר: זממה שדה ותקחהו

ונטעתם וערלתם. הכתוב מדבר בתינוק. שלש שנים יהיה לכם ערלים, שאינו יכל לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה. הלולים לה'. מהו הלולים, שבשעה שהוא מהולל להקדוש ברוך הוא. ובשנה החמישית תאכלו את פריו, משעה שהוא מתחיב לקרות בתורה. מכאן ואילך, להוסיף לכם תבואתו. מכאן שנו רבותינו, בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה. לפי שבעולם הזה אדם מישראל מוליד בן, מוליכו לבית המדרש יגע עמו ומלמדו תורה. גרמו עונות, הוא מת ואינו שמח ממנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם, אתם חוטאים ובניכם מתים. אבל לעתיד לבא, אני מסיר יצר הרע מכם ומבניכם ואתם מולידים ושמחים, שנאמר: לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה (ישעיה סה, כג)

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת. וכן הוא אומר, ומקלל אביו ואמו מות יומת (שמות כא, יז). וכן אמר שלמה, מקלל אביו ואמו, ידעך נרו וגו' (משלי כ, כ). רבותינו אמרו, חם על שראה ערות אביו, אף על פי שלא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות. המקלל את אביו, על אחת כמה וכמה. והכתוב אומר, כי לא תהיה אחרית לרע, נר רשעים ידעך (משלי כד, כ). בוא וראה, מצות כבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, בין צדיק בין רשע. מנלן, מעשו הרשע, על שכבד את אביו, נתן לו הקדוש ברוך הוא את כל הכבוד הזה. רבי אלעזר אומר, שלש דמעות הזיל עשו הרשע, אחד מעינו של ימין, ואחד מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה. אימתי, בשעה שברך יצחק את יעקב, שנאמר: וישא עשו קולו ויבך (בראשית כז, לח). בוא וראה כמה שלוה נתן לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ, ו). שלש אין כתיב אלא שליש, שלא היו שלש שלמות. ומה אם רשע זה על שכבד את אביו, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא. המכבד את אבותיו ועושה מצות אחרות, על אחת כמה וכמה. אמר הקדוש ברוך הוא, מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מא, ג). מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים. וכן באיוב אומר, ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך (שם יא, ה). וכתיב: ויגד לך תעלומות חכמה וגו' (שם פסוק ו). וכתיב: החקר אלוה תמצא (שם פסוק ז). משל איוב למה דומה. למי שנתון בקולר, ואומר: אני יודע מה יש בתוך פלטרין של מלך. אמרו לו: התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר שאתה יודע מה שבתוך פלטרין של מלך. אף כך איוב, היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה. שכן הוא אומר, חנני חנני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי (שם יט, כא). והוא אומר, הגעתי לסוף מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אדעה מלים יענני, ואבינה מה יאמר לי (שם כג, ה). אמרו לו חבריו, החקר אלוה תמצא (שם יא, ז), הן יהרס ולא יבנה, יסגר על איש ולא יפתח (שם יב, יד). משהפך את סדום והרסה, מי בנאה עוד. משסגר הארץ בפני קרח ועדתו, מי פתח עוד. אין כל בריה יכולה לעמד על מעשיו, שנאמר: ראה את מעשה האלהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז, יג). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי יצר הרע, בני אדם לוקין. אבל לעתיד אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו, ומשפטי תשמרו ועשיתם (יחזקאל לו, כו-כז).