# פרשת תזריע

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-vayikra/parshat-tazria/

אשה כי תזריע וילדה זכר. זה שאמר הכתוב: מי יתנני כירחי קדם וגו' (איוב כט, ב). הפסוק הזה איוב אמר. אימתי, בשעה שבאו עליו היסורין. אמר, מי יתנני כירחי קדם ולואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי. כימי אלוה ישמרני (איוב כט, ב), מלמד שהולד משתמר במעי אמו. בהלו נרו עלי ראשי, לאורו אלך חשך (איוב כט, ג). מכאן את למד, שהאורה לתינוק כשהוא במעי אמו. כאשר הייתי בימי חרפי, בסוד אלוה עלי אהלי (איוב כט, ד). כשם שהגשם מוחה בקרקע ומלכלך אותה, כך התינוק מלכלך במעי אמו. דבר אחר בסוד אלוה עלי אהלי מדבר בתינוק וכשם שהתינוק מלכלך כך אדם מלכלך מעונות והצרות באות עליו. באותה שעה הוא אומר, מי יתנני כירחי קדם, ולואי היו לי אותן הירחים והימים שהייתי במעי אמי. מה אומר באחרונה, כאשר הייתי בימי חרפי, אמר רבי אבהו, התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם, והם מחבבין אותו. וכן מנהג כל אשה שתלד, מחבבין אותו הולד. וכל שכן אם הוא זכר. הוי אומר, אשה כי תזריע וילדה זכר. אשה כי תזריע. זה שאמר הכתוב: אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה). במי הכתוב מדבר, באדם הראשון. אמר רבי יוחנן, כתיב בו באדם הראשון שתי יצירות שני יודין, שנאמר: וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב, ז), יצירה אחת בעולם הזה ויצירה אחת לעולם הבא. אבל הבהמה והחיה והעוף יצירה אחת כתיב בהן ביו''ד אחת, דכתיב: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (בראשית ב, יט). לפיכך הוא אומר, אחור וקדם צרתני. רבי שמעון בן לקיש אומר, אחור למעשה בראשית. מה טעם. דכתיב: ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א, ב), זו נפשו של אדם הראשון. לפיכך הוא אומר, אחור וקדם צרתני. רבי אלעזר בן פדת אומר, אחור למעשה יום הששי, וקדם למעשה יום הששי. כיצד, ששה דברים ברא הקדוש ברוך הוא ביום הששי, ואלו הן, נפש חיה ובהמה וחיתו ארץ, ואדם וחוה. ונפשו של אדם נבראת תחלה, שנאמר: נפש חיה (בראשית ב, יט). ואין נפש חיה אלא נפשו של אדם, שנאמר: ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב, ז). הוי, קדם למעשה יום הששי. ואחור למעשה יום הששי, שהיה עוסק בו כל יום הששי. הוי, אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום הששי וקדם למעשה יום הששי. רבי שמואל בר נחמני אמר, מהו אחור וקדם צרתני. אלו דו פרצופין, זכר ונקבה, שנאמר: זכר ונקבה בראם וגו' ויקרא את שמם וגו' (שם ה, ב), הוי אומר, אחור וקדם צרתני. אמר אדם, אחר שברא הקדוש ברוך הוא כל הבהמות והעופות והשקצים והרמשים, ואחר כן ברא אותי. כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו, הקדוש ברוך הוא מצוה אותו ואומר לו: מזה תאכל ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. ומי שהוא מקבל עליו במעי אמו כל המצות שבתורה ואחר כן נולד, לכך כתיב: אשה כי תזריע

דבר אחר וילדה זכר. זה שאמר הכתוב: אין קדוש כה' כי אין בלתך וגו'. מהו כי אין בלתך (ש''א ב, ב). מלך בשר ודם, בונה פלטרין, הם מבלין אותו. אבל הקדוש ברוך הוא, מבלה את עולמו. כביכול, כי אין בלתך. ואין צור כאלהינו (שם), אין ציר כאלהינו. כיצד, מלך בשר ודם, צר צורה על הכתל, שמא יכל לצור על המים. והקדוש ברוך הוא, צר את העבר במעי אמו בתוך המים. הוי אומר, ואין ציר כאלהינו. דבר אחר, מלך בשר ודם, צר צורה על הכתל, אינו יכל לצור בה רוח ונשמה. והקדוש ברוך הוא, צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העבר במעי אמו, ונותן בתוכו רוח ונשמה. הוי אומר, ואין ציר כאלהינו. דבר אחר, אין צור כאלהינו. אדם צר צורה, הוא מדבר וצורתו אינה מדברת, והאדם עומד ומשבח צורתו. אבל הקדוש ברוך הוא צר את האדם, והאדם עומד ומדבר ומשבח להקדוש ברוך הוא. בשר ודם מבקש לצור צורה, כמה סמנין הוא נותן עד שלא צר אותה הצורה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר את האדם בתוך טפה אחת. בוא וראה, הטוס הזה, שלש מאות ששים וששה מיני צבעונים יש בו. ומהיכן הוא נוצר, מתוך טפה של לבן נוצר. ולא תאמר בעוף, אלא אפלו אדם, נוצר מתוך טפה של לבן, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר. הוי אומר, אין צור כאלהינו. בשר ודם, צר צורה, אבל צורתו אינה עושה צורה. הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר צורה וצורתו עושה צורה. שהוא צר את האשה, והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה

דבר אחר, אשה כי תזריע. אם קדמה האשה, יולדת זכר. קדם האיש, יולדת נקבה. אמר רבי אבין הלוי, רמז לך הכתוב ואם נקבה תלד, אם קדם האיש מוליד נקבה. קדמה האשה יולדת זכר, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר רבי חיא בר אבא, לפיכך נתלה הזכר באשה. ונקבה באיש. מנין, שכך כתיב: הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך, את עוץ בכורו וגו', ובתואל ילד את רבקה (בראשית כב, כ-כג). וכן הוא אומר, פילגש כלב מעכה ילד שבר ואת תרחנה, ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנא ואבי גבעא, ובת כלב עכסה (דה''א ב, מח-מט). הוי, נתלו הנקבות באנשים והזכרים בנשים. לכך כתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר רבי איבו, מעשה נסים עשה הקדוש ברוך הוא לתינוק הזה. אדם שהוא נתון בחמין יום אחד, אין נפשו מפרכסת אבל התינוק הזה, נתון במעי אמו תשעה חדשים והקדוש ברוך הוא משמרו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: מעשה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עם האדם הזה. אדם שהוא נתון באמבטי יום אחד, נפשו מצרה עליו. והתינוק הזה נתון במעי אמו תשעה חדשים ואין נפשו קניטה עליו. למה, שהקדוש ברוך הוא עושה עמו מעשה נסים. ועל זה אמר איוב, אשא דעי למרחוק (איוב לו, ג). היה איוב רואה את בני האדם, ואשה יולדת זכר, והספינה שטה בתוך הים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו, אמר, אשא דעי למרחוק וגו', לפיכך נאמר, אשה כי תזריע. אמר רבי יהודה בר סמון, שתי ירכותיה של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהא בה כח כשהיא יולדת. ומנין, שכן כתיב: וראיתן על האבנים (שמות א, טז). אמר רבי מאיר, מעשה נס הקדוש ברוך הוא עושה עם התינוק הזה. כיצד, עד שלא ילדה, היתה מושכת דמים. וכשהיא יולדת, דמים מסתלקות לשדים ונעשה חלב והתינוק יונק מהן. אמר רבי אבא בר כהנא, מעשה נסים הקדוש ברוך הוא עושה עם התינוק. כיצד, האפונדיה. שהיא מלאה ופיה למטה, מה שיש בתוכה מתפזרין. אבל האשה הזאת, אפונדיה שלה למטה, והקדוש ברוך הוא משמר את הולד. דבר אחר, הבהמה מתהלכת והולד רבוץ בתוך מעיה, והאשה הולכת זקופה והולד במעיה והקדוש ברוך הוא משמר אותו. לכך נאמר: אשה כי תזריע

ובמלאת ימי טהרה וגו'. למה היא מביאה קרבן. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: מאה פעיות האשה פועה, שנאמר: הן אתם מאין ופעלכם מאפע (ישעיה מא, כד). מהו מאפע. מאה פועות היא פועה כשהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשע למיתה, ואחת לחיים. וכיון שהצרות מקיפות אותה, היא נודרת שלא תזקק עוד לאישה. לפיכך מביאה קרבן, שנאמר: תביא כבש בן שנתו

וביום השמיני ימול. אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה. בא וראה, כמה ישראל מחבבין את המצות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמר את המצות ולשמח בהם. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם משמרים את המצות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר: ויספו ענוים בה' שמחה וגו' (שם כט, יט). חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם, שנאמר: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר (בראשית טו, יח). ומי ירד לשם. ראה מה כתיב אחריו, את הקיני ואת הקנזי וגו'. וכן יחזקאל רואה, שנאמר: בן אדם נהה על המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו', שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברתיו וגו', שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים וגו', שמה נסיכי צפון וגו' (יחזקאל לב, יח-ל). וכן ישעיה אומר, לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה, יד), למי שאין בו חק. ומנין שהיא נקראת חק, שנאמר: ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם (תהלים קה, י), משום שהקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל. ומה השם והחותם ששם בהם. הוא שדי. השי''ן שם באף, והדל''ת ביד, והיו''ד במילה. ולפיכך כשהוא הולך אל בית עולמו, יש מלאך ממנה בגן עדן שלוקח אותו ומביאו בגן עדן. והכופרים והפושעים, הקדוש ברוך הוא מצוה למלאך ומושך ערלתו, שנאמר: שלח ידיו בשלמיו, חלל בריתו (שם נה, כא). מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם. אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס, הרי השמים והארץ יכל אדם לעשות כיוצא בהם אמר לו רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמר דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין. אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השבלים אמר לו טורנוסרופוס, אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו. אמר לו רבי עקיבא, ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד, אמרת ה' צרופה (תהלים יח, לא)

אדם כי יהיה. זה שאמר הכתוב: מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות (איוב לח, כה). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו. לפי שאיוב קורא תגר ואמר, אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם (איוב ט, יז), על חנם הקדוש ברוך הוא הביא את כל היסורין האלו עלי. אמר לו אליהוא, חס ושלום, חללה לאל מרשע ושדי מעול (איוב לד, י), אלא כי פעל אדם ישלם לו וגו' (איוב לד, יא), בכל מדה שהוא מודד, הוא מביא עליו. רבי אבין אביו בשם רבי אבא בר כהנא אומר, אין הקדוש ברוך הוא מודד בבת אחת, שנאמר: כי פעל אדם ישלם לו, (ס''א: בכפישה, אלא הכל במשפט, שנאמר: כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב, אפלו השער שעליך, מעין עשיתי לו ומדה נתתי לו, מי פלג לשטף תעלה וגו' (איוב לח, כה). מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה ידו, בקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו אמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין, יבש השער. אמרה לו אשתו, ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה. לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ. דבר אחר, מי פלג לשטף תעלה. כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, בחכמה ברא אותו. כיצד, אם בורא אותו רבו מים ומעוטו דם, נעשה אסטניס. אם בורא אותו רבו דם ומעוטו מים, נעשה מצרע. חציו דם וחציו מים, נעשה אדם שלם

דבר אחר, אדם כי יהיה בעור בשרו. למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתב בכל הפרשיות כלם אלא אדם כי יהיה. זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' (תהלים ה, ה). לפי שהפסוק, אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מו, י), מי ששומע הפסוק הזה, אומר, שמא עוות הדין יש למעלה. אמר רבי תנחומא, מהו וכל חפצי אעשה. שאין חפץ לחיב שום בריה, שנאמר: כי לא אחפץ במות המת (יחזקאל יח, לב). הוי, כי לא אל חפץ רשע אתה. מהו לא יגרך רע. אמר רבי יוחנן, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם אתה מבקש לזכות את בריותיך, מי ממחה בידך, שנאמר: באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח, ד). מי גדול ממך. בנהג שבעולם, שלטון שהוא יושב בדין ומבקש לזכות או לחיב, הוא מתירא ממי שהוא גדול ממנו שלא ירננו עליו אונקליטין לקומוס, קומוס מתירא מן הפרכוס, והפרכוס מתירא מן המלך. כלום הוא מתירא מאחר. ואתה רבונו של עולם אם אתה מבקש לזכות את בריותיך, ממי אתה מתירא. לא יגרך רע. אין יגרך אלא לשון יראה, שנאמר: כי יגרתי מפני האף והחמה (דברים ט, יט)

דבר אחר, אדם כי יהיה. זה שאמר הכתוב: אים ונורא וגו' (חבקוק א, ז). הפסוק מדבר באדם הראשון ובפרעה ובאדם ובסנחריב ובנבוכדנצר. באדם הראשון כיצד. אמר רבי אבא בר כהנא, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, בראו כדמותו, שנאמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א, כז). וכשבראו, בראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: כי שאל נא לימים ראשונים וגו' (דברים ד, לב). והיה שולט בכל העולם כלו, שנאמר: ורדו בדגת הים ובעוף השמים (בראשית א, כח). וכן הוא אומר, ומוראכם וחתכם יהיה וגו' (שם ט, ב). לכן נאמר, אים. ונורא, זה אדם הראשון. ממנו משפטו ושאתו יצא (חבקוק א, ז), זו חוה שיצאה ממנו, שהיא גרמה לו למות, שנאמר: ותתן גם לאישה וגו' (בראשית ג, ו). ומנין שיצאה ממנו, שכן כתיב: עצם מעצמי ובשר מבשרי (שם ב, כג). הוי אומר, אים ונורא הוא, זה אדם הראשון. ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה שיצאה ממנו. דבר אחר, אים ונורא, זה פרעה שהיה קוזאקרטור, שנאמר: מושל עמים ויפתחהו (תהלים קה, כ). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה, שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו, שנאמר: ויגדל הילד ותביאהו וגו' (שמות ב, י). ועמד והביא עליו עשר מכות, שנאמר: ועתה לכה ואשלחך וגו' (שם ג, י). אמר רבי יהודה בר אמי, המטה, משוי ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ''ך עד''ש באח ''ב. ומשה היה מביט במטה ורואה איזה מכה ראויה לבוא על פרעה, ומביאה עליו. הוי אומר, אים ונורא זה פרעה. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה. ואף המשיח שעתיד ליפרע מגוג ומגוג וחילותיו, שם עמהם גדל במדינה, שנאמר: שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה (ישעיה כז, י). דבר אחר, אים ונורא הוא, זה אדם, שנאמר: דחילה ואמתני ותקיפא וגו' (דניאל ז, ז). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה, שהיה גר אדומי והיה מתנבא עליה, שנאמר: חזון עובדיה, כה אמר ה' אלהים לאדם שמועה שמענו (עובדיה א, א). הוי, אים ונורא, זה אדם. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה. דבר אחר, אים ונורא, זה סנחריב מלך אשור, שכתוב בו, ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ''ב יט, כד). וכן הוא אומר, מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (שם יח, לה). וכן הוא אומר, והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל (ישעיה ח, ח). אחד מששים אוכלסין היה מספק את ישראל, שנאמר: והיה מטות כנפיו, המטה הזו של תרנגול אחד מן ששים בכנפיו. כיון שבא להכנס לירושלים, אמר לאוכלסיו, שכבו הלילה ובבקר אנו משליכים לתוכה את הטבעות שלנו ונסקל אותם בהם. הוי אומר, אים ונורא הוא. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, שכשעלה לירושלים להחריב אותה ולא עלתה בידו, שנאמר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ''ב יט, לה), וכתיב: וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו וגו' (דה''ב לב, כא). הוי אומר, אים ונורא הוא, זה סנחריב. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו שהרגוהו. דבר אחר, אים ונורא הוא, זה נבוכדנצר, דכתיב בה, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (ישעיה יד, יג). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרדך בנו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כשנטרד נבוכדנצר, כמו שכתוב בו, מן אנשא לך טרדין וגו' (דניאל ד, כב). כל אותן הימים היה אויל מרדך בנו משמש תחתיו. כשחזר, חבשו בבית האסורים. וכל מי שנחבש בבית האסורים על ידו, אינו יוצא עד יום מותו, שנאמר: אסיריו לא פתח ביתה (ישעיה יד, יז). כשמת נבוכדנצר, בקשו להמליך לאויל מרדך, ונכנסו עליו להמליכו ולא קבל מהם. אמר להם: בראשונה שמעתי לכם ולפיכך נחבשתי, ועכשו איני שומע לכם, שמא הוא חי ויעמד ויהרגני. עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאו, וראה אותו שהוא מת, והמליכוהו. לקים מה שנאמר: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' (ישעיה יד, יט). הוי אומר, אים ונורא הוא, זה נבוכדנצר. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרדך. דבר אחר, אים ונורא הוא, זה בני אדם, שהוא שולט בכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, דכתיב בה, תמשילהו במעשה ידך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח, ז). ממנו משפטו ושאתו יצא. שבשעה שאדם חוטא, הרי מביא עליו הקדוש ברוך הוא יסורין בגופו. למה, שאין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשסרח עליו עבדו, מביא את הכבלים וכובלו, מביא את המגלבין ומכהו. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מגופו של אדם רודה אותו. ומנין, ממה שכתוב בענין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויקרא יג, ב). וכתוב אחד אומר, וכל חפצי אעשה (ישעיה מו, י). וכתוב אחד אומר, חי אני נאם ה' (שם מט, יח). זהו האמור בענין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. וכתיב: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגרך רע

אדם כי יהיה בעור בשרו. זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגרך רע. ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחיב בריה, שנאמר: חי אני נאם ה' אלהים אם אחפץ במות הרשע וגו' (יחזקאל לג, יא). ובמה חפץ. להצדיק בריותיו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל וגו' (ישעיה מב, כא), למען לצדק בריותיו ולא לחיב. וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן וצוהו ואמר לו: מזה אכל ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז). עבר על צווי הקדוש ברוך הוא, הביא עליו אפופסין. בא השבת ופטרו. התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה (שם ג, ט), אן את. ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר: ה', ה' אל רחום וחנון (שמות לד, ו). הקדים לו מדת הרחמים למדת הדין, שיעשה תשובה. הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע אתה, שאינו חפץ לחיב בריה. התחיל מסיח עמו, שנאמר: מי הגיד לך כי עירום אתה (בראשית ג, יא). ויאמר האדם, האשה וגו' (בראשית ג, יב). הניח אדם והתחיל מסיח עם האשה, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית וגו' (בראשית ג, יג). אבל כשבא אצל הנחש, לא הסיח עמו כמו שהסיח עם האשה, אלא מיד נתן לו אפופסין, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו' (בראשית ג, יד). ואיבה אשית בינך וגו' (בראשית ג, טו). חזר אצל האשה ואמר לה: הרבה ארבה וגו' (בראשית ג, טז). וכשחזר אצל אדם, לא חיבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה. ומנין, אמר רבי חכינאי בשם רבי לוי, שאמר לו: בזעת אפך תאכל לחם וגו' (בראשית ג, יט). אין שובך אלא תשובה, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך, כי כשלת בעונך (הושע יד, ב). כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר: ויגרש את האדם (בראשית ג, כד). הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע אתה. מהו יגרך רע. אמר רבי תנחום בר חנילאי בשם רבי ברכיה בשם רבי יוחנן, אין עומדין לפני הקדוש ברוך הוא אלא מלאכי שלום, אבל מלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר: ה' ארך אפים (במדבר יד, יח). וכי אין אנו יודעים שהוא ארך אפים. אלא מהו ארך אפים, שמלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר: באים מארץ מרחק מקצה השמים, ה' וכלי זעמו (ישעיה יג, ה). הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגרך רע. דבר אחר, לא יגרך רע. אמר רבי יוחנן, אין אתה נגרר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אותך, ואינה גרה אצלך. הוי, לא יגרך רע. ואין יגרך אלא דירה, שנאמר: וכי יגור אתך גר (שמות יב, מח). דבר אחר, לא יגרך רע. אמר רבי אליעזר בן פדת בשם רבי יוחנן, אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה, אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר: ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה (בראשית א, ה), הרי הזכיר שמו על האור. אבל כשבא לחשך, אינו אומר, קרא אלהים לחשך לילה, אלא קרא לילה. וכן אתה מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה, הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ויברך אותם אלהים (בראשית א, כח). וכשקללן, לא הזכיר שמו עליהם, אלא אל האשה אמר (שם ג, טז), ולאדם אמר (בראשית א, יז). ואם תאמר, הרי על הנחש הזכיר שמו בשעה שקללו, דכתיב ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה (בראשית א, יד). כך שנו רבותינו, על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה. על המסית, זה הנחש שהסית את האשה ואמר לה: כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (בראשית א, ה), תהיו כמותו. מה הוא בורא עולמות, אף אתם תבראו עולמות כמוהו, שכל אמן שונא אמן כמותו. ולפי שהסית אותה וספר לשון הרע, לפיכך הזכיר שמו עליו. ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר: כה אמר ה' אלהי ישראל, ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת (ירמיה יא, ג). ועל העושה בטחונו בבשר ודם, שנאמר: כה אמר ה', ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' (שם יז, ה). אימתי הוא ארור, בשעה שמן ה' יסור לבו וישלך בטחונו על בשר ודם. וכן אתה מוצא בנח כשברך את בניו, ויאמר ברוך ה' אלהי שם (בראשית ט, כו). אבל כשקלל את כנען (בראשית ט, כה) לא הזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא עליו אלא ויאמר ארור כנען, וכן את מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להלחם בישראל, נתיעץ בעבדיו ועשה לישראל בורות. כלומר, שאם יבאו ישראל להלחם עמנו, יפלו לתוך הבורות, שנאמר: ומלך ארם היה נלחם בישראל וגו', וישלח איש האלהים אל מלך ישראל השמר וגו' (מ''ב ו, ח-ט). אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, שנאמר: כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג, ז). כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו לתוכן, הרגיש מלך ארם ואמר לעבדיו, הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל. אמרו לו עבדיו, אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך, ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו. ויגידו לו לאמר הנה בדתן, וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד וגו' (מ''ב ו, יב-יד). מיד עמד נער אלישע בלילה וראה שהקיפו את העיר סוסים ורכב וחיל. מיד ויצעק ויאמר, אהה אדוני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (מ''ב ו, טו טז). מיד נתפלל אלישע והזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וגו' (מ''ב ו, יז). מיד עמד אלישע וקלל את הארמים, ואמר, הך נא את הגוי הזה בסנורים וגו' (מ''ב ו, יח), ולא הזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא. וכשחזר ונתפלל עליהם שיפקחו עיניהם, אמר, ה' פקח את עיני אלה ויראו (מ''ב ו, כ). הוי אומר, שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הטובה ולא על הרעה. וכן את מוצא, כשראה הנביא אותן מרכבות שנמשלו לארבע מלכיות, שנאמר: ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וגו' (זכריה ו, א). וכשאמר על הגאלה, ויראני ה' ארבעה חרשים (זכריה ב, ג). וכן אתה מוצא כשבאו אותן חמשה מלאכי חבלה להחריב את ירושלים, שנאמר: והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וגו' (יחזקאל ט, ב), נשתלח גבריאל עמהם, ככתוב, ויאמר אל האיש לבש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזקאל י, ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרק על העיר, כדכתיב, ויאמר אל האיש לבוש הבדים בא אל בינות לגלגל (יחזקאל י, ב). בא גבריאל ועמד אצל האופן. אמר לו הכרוב, מה אתה מבקש. אמר לו: כך וכך צוני הקדוש ברוך הוא. אמר לו: טול. אמר לו: תן אתה בידי. מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים וגו', וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא (יחזקאל י, ז). ואמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי, אלמלא לא נצטננו הגחלים מיד של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתיר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולא רצה הקדוש ברוך הוא לעשות הרעה על ידי עצמו, אלא על ידי מלאך. אבל לעתיד לבא, הוא עושה הטובה על ידי עצמו, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו, כה). הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגרך רע (תהלים ה, ד). מהו לא יגרך רע. שאין שמו של הקדוש ברוך הוא חל על הרעה, אבל על הטובה חל, חוץ משני דברים שחל הקדוש ברוך הוא שמו עליהן אף על פי שהן לרעה, ואלו הן, שנאמר: וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דניאל ט, יד). משום שצדיק ה' אלהינו, וישקד ה' ויבא את הרעה ומהו. אלא שצדקה עשה עמנו, שהקדים גלות יכניה לגלות צדקיה. ואיזו צדקה. שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר ועם כל גבורי החיל, וירדו לבבל ועשו תרבץ לתורה. שאלמלא היה כן, היתה התורה משתכחת בגלות צדקיה, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה הנביא ויצאו עם התורה. החרש והמסגר אלף (מ''ב כד, טז). מהו חרש, כיון שפותחין בדברי תורה, נעשו הכל כחרשים. מסגר, כיון שהיו סוגרין, לא היה בכל ישראל מי שהיה יכל לפתח. הוי אומר, כי צדיק ה' אלהינו, וצדקה עשה באותה גולה, ששקד עליה. ועוד טובה גדולה עשה עם ישראל. כיצד, שבעשרה בטבת היו ראויין ישראל לגלות מירושלים. שכן הוא אומר, בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה וגו' (יחזקאל כד, ב). מה עשה הקדוש ברוך הוא. אמר, אם יוצאין עכשו בצנה, הם מתים. מה עשה. המתין להם והגלה אותם בקיץ הוא שהנביא אומר, אסף אסיפם נאם ה' (ירמיה ח, יג), ואין אסף אסיפם אלא גלות, שנאמר: אסף אאסף יעקב כלך (מיכה ב, יב). והמתין להם עד הקיץ, ואחר כן הגלה אותם. וזה שנאמר: וישקד ה' על הרעה (דניאל ט, יד). הוי אומר, אף זה טובה. והשניה, ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר וגו' (יחזקאל ט, ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, לך ורשם על מצחן של צדיקים ת''ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה וימותו מיד. ועל מצחן של רשעים ת''ו של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. נכנסה קטיגוריא לפני הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו, רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה הקדוש ברוך הוא, הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לו: היה בידם למחות ולא מחו. אמר לה, גלוי וידוע לפני, שאם מחו בהם לא היו מקבלים מהם. אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם גלוי וידוע לפניך, לפניהם מי גלוי. ולפיכך היה להם למחות בידם ולהתבזות על קדושת שמך, ולקבל על עצמן ולסבל הכאות מישראל, כמו שהיו הנביאים סובלים מישראל, שהרי ירמיה סובל כמה צרות מישראל. וישעיה כמו כן, דכתיב: גוי נתתי למכים ולחיי למרטים (ישעיה נ, ו), ושאר הנביאים. מיד חזר הקדוש ברוך הוא ואמר למלאכי חבלה, זקן בחור וגו' (יחזקאל ט, ו). אף זו לטובה, שהפיג הקדוש ברוך הוא חמתו בירושלים, שנאמר: כלה ה' את חמתו וגו' (איכה ד, יא). שאלולי כן, כל ישראל נתחיבו בו כליה. הוי אומר, לא יגרך רע, שאין הקדוש ברוך הוא מחל שמו על הרעה. ואפלו ישראל רשעים, חלק כבוד להם ולא הזכירן לרעה. כיצד, כשבא על הקרבנות מהו, אמר למשה, דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א, ב), מישראל ולא מעובדי עבודה זרה. אבל כשבא להזהיר על הנגעים מהו אומר, אדם כי יהיה, אינו אומר אלא אדם. הוי, לא יגרך רע

אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא יג, ב). קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשט ידו באדם הזה. ומה הוא עושה. מתרה בו תחלה ואחר כן מלקה אותו, שנאמר: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (ויקרא יד, לד). בתחלה מלקה ביתו. חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגדיו, שנאמר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת (ויקרא יג, מז). חזר בו, מוטב. ואם לאו, באים בגופו, שנאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו

אדם כי יהיה בעור בשרו. על ידי מה נגעים באים, על ידי הזנות. וכן את מוצא בירושלים, על ידי שהיו שטופין בזנות, לכך לקו בצרעת. מה כתיב שם, ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו' (ישעיה ג, טז). מה עשה להם הקדוש ברוך הוא. הלקה אותם בצרעת, שנאמר: ושפח ה' קדקד בנות ציון (ישעיה ג, יז). ואין ושפח אלא צרעת, שנאמר: ולשאת ולספחת ולבהרת. לכך נאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו'. הכתוב מדבר במלכיות. שאת, זו בבל, שנאמר: ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו' (ישעיה יד, ד). ספחת, זו מלכות מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרג ולאבד. בהרת, זו מלכות יון, שהיתה מבהרת על ישראל ואומרת, כל מי שיש לו שור, יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלהי ישראל. ואם לאו, גוזרין עליו הריגה. והיה בעור בשרו לנגע צרעת, זו מלכות אדם, שהקדוש ברוך הוא מלקה אותו בצרעת ואת השר שלו. שכן כתיב: מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו (ירמיה מו, טו). ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא יושב בדין על מלכות אדם ואומר לו: למה היית משתעבדת בבני. והוא אומר, לא אתה הוא שמסרתם בידינו והקדוש ברוך הוא אומר לו: ובשביל שמסרתי אותם בידך, לא שמת עליהם רחמים, על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מז, ו). על זקן הכבדת עלך מאד, זה רבי עקיבא, ששעבדה בו מלכות אדם מה שאין סוף. דבר אחר, על זקן הכבדת עלך מאד, שהיתה מכבדת עלה על זקן כבחור. אמר לה הקדוש ברוך הוא, בבל, חייך, שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחיבך, שנאמר: רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא (ישעיה מז, א), על שהיית יושבת על הכסא, שבי לארץ אין כסא. כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענגה (ישעיה מז, א). ומה אני עושה לך. אני פורע מן השר שלך תחלה ומלקה אותו בצרעת, ואחר כן אני פורע ממך. ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפלו בגוג שהיה מתגאה בעולם ועולה, כך אני מלקה אותו בצרעת. מנין שכך כתיב: וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכריה יד, יב). ועל ידי מה. על ידי שמתגרין בישראל, שנאמר: וזאת תהיה המגפה, על ידי מה שבאו על ישראל. ואל תתמה, שהרי בעולם הזה פרע הקדוש ברוך הוא משונאיהם של ישראל הרבה, והכה אותם בצרעת. ומי היה. זה נעמן, שנאמר: ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וגו' והאיש גבור חיל מצרע (מ''ב ה, א). בשביל מה נצטרע, בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה. בעולם הזה הלקה לעובדי עבודה זרה בצרעת. ואף לעתיד לבא כך ילקה אותן בצרעת, שנאמר: וזאת תהיה המגפה אשר יגף ה' וגו' (זכריה יד, יב). אומר להם הקדוש ברוך הוא, לפי שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטמאה גדולה אבי הטמאות. ומנין שהיו קוראין לישראל טמאים. שנאמר: סורו טמא קראו למו וגו' (איכה ד, טו). ואתם, תהיו מצרעים וטמאים. אבל ישראל, אני מטהרן ומקדשן וגואלן מביניכם, שנאמר: וקראו להם עם הקדש גאולי ה', ולך יקרא דרושה, עיר לא נעזבה (ישעיה סב, יב). וכן אמר שלמה המלך, כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה''ש ד, ז).