# פרשת ויקרא

> מקור: https://rabenu.app/books/tanchuma-vayikra/parshat-vayikra/

ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב: ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו (תהלים קג, כ). ברכו ה' מלאכיו, אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים, שנאמר: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ, טז). וכן הוא אומר, ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים (דה''ב ו, טז). רב הונא בשם רבי אחא אומר, אלו ישראל. שהוא אומר, גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו, שהקדימו עשיה לשמיעה. רבי יצחק נפחא אומר, אלו שומרי שביעית. ולמה נקרא שמם גבורי כח. רואה ששדהו מפקרת ואילנותיו מפקרים והסיגים מפרצים ורואה פרותיו נאכלים, וכובש את יצרו ואינו מדבר. ושנו רבותינו, איזהו גבור, הכובש את יצרו. רבי תנחום בר חנילאי אומר, מי גבורי כח, זה משה, שאין גבור כמותו, שישראל עומדים לפני הר סיני ולא יכלו לשמע את קול הדבור, שנאמר: אם יוספים אנחנו לשמע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו (דברים ה, כב), ומשה לא נזוק. ללמדך, שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. שמלאכי השרת אינן יכולין לשמע קולו שנאמר: וה' נתן קולו לפני חילו (יואל ב, יא) אלא עומדין ונבהלין. והצדיקים יכולין לשמע קולו, שנאמר: וה' נתן קולו לפני חילו. כי רב מאד מחנהו (יואל ב, יא), אלו המלאכים, שנאמר: מחנה אלהים זה (בראשית לב, ב). וכן הוא אומר, אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז, י). ומי קשה מהם. הצדיקים, שנאמר: כי עצום עשה דברו (יואל ב, יא), זה צדיק שעושה רצון יוצרו. ואיזהו, זה משה שאמר לו הקדוש ברוך הוא עשה לי משכן, ועמד ונזדרז ועשה משכן. והיה עומד מבחוץ, שהיה מתירא לבא אל אהל מועד, שנאמר: ולא יכל משה לבא אל אהל מועד (שמות מ, לה). אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס. לפיכך כתיב: ויקרא אל משה. הוי, קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמע קולו. וכן בשמואל כתיב: ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל, דבר כי שומע עבדך (ש''א ג, י). לפיכך אמר דוד, גבורי כח עושי דברו. ואם תאמר, כשהיה מדבר עם משה, בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכל משה לשמע. לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל ומתו בדבור ראשון, שנאמר: אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה, כב). וכן הוא אומר, נפשי יצאה בדברו (שה''ש ה, ו). ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר. שכן הוא אומר, קול ה' בכח (תהלים כט, ד). וכן הוא אומר, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט), הקול שהיה שומע במתן תורה, שנאמר: קול ה' שובר ארזים (תהלים כט, ה), ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי. שמא תאמר, שנשמע הקול לישראל מבחוץ. תלמוד לומר: וישמע את הקול, הוא היה שומע בלבד. וכי מאחר שבקול גבה היה מדבר, למה לא היו שומעים. לפי שגזר הקדוש ברוך הוא על הדבור שיצא והלך אצל משה ועשה לו הקדוש ברוך הוא שביל שבו יוצא הקול עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר: לעשות לרוח משקל (איוב כח, כה), שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא, הכל במשקל. וכן הוא אומר, ודרך לחזיז קולות (איוב כח, כו), שעשה לו הקדוש ברוך הוא דרך לאותו הקול שילך אצל משה בלבד, שנאמר: ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר. לכך נאמר: גבורי כח עושי דברו. ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב: כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב (משלי כה, ז). רבי תנחום אמר, רחק מן מקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שלא יאמרו לך רד. רבי תנחומא אומר, יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (משלי כ, טו). מתלא אומר, דעת חסרת מאי קנית, דעת קנית מאי חסרת. אף משה לא עלה עד שקראו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויקרא אל משה

ויקרא אל משה. ילמדנו רבנו, העובר לפני התבה וטעה ולא הזכיר ברכת המינים, מנין שמחזירין אותו. כך שנו רבותינו, העובר לפני התבה וטעה, בכל ברכות כלן, אין מחזירין אותו. טעה בברכת המינים, מחזירין אותו ואומרה בעל כרחו. ומפני מה מחזירין אותו. חיישינן שמא מין הוא, שאם יהא בו צד מינות, קלל עצמו ועונין הקהל אמן. וכן מי שלא אמר בונה ירושלים, מחזירין אותו, חיישינן שמא כותי הוא. אמר רב אסי, גר שקבל עליו כל התורה כלה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ולא עוד, אלא אפלו דקדוק אחד מן התורה או מדברי סופרים. אמר רבי יהודה בר שלום, אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא בתורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על עבודה זרה. אמר הקדוש ברוך הוא, דיו שהניח עבודה זרה ובא אצלכם, אני מזהירך שתאהבהו, שאני אוהבו, שנאמר: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה וגו' (דברים י, יח)

ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב: גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמך כבוד (משלי כט, כג). כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלך, שנאמר: וישאלו עוד בה' הבא עוד הלם איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (ש''א י, כב). מהו אל הכלים. כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם: איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותמים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי. מיד וישאלו עוד בה'. מיד החביא את עצמו עד ששאלו באורים ותמים. ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. וכן שנו רבותינו, הכלים, אלו אורים ותמים. והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו, שנאמר: הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמהו בכל העם הזה (ש''א י, כד). ואבימלך בן ירבעל רדף אחר השררה, והשררה ברחה ממנו, שנאמר: וילך אבימלך בן ירבעל שכמה אל אחי אמו וגו' (שופטים ט, א), והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם. ולבסוף, וישלח אלהים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך, והרגה אותו אשה. ומשה ברח מן השררה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמות ג, י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שמות ד, יג). אמר רבי לוי, שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה לשלחו. והוא משיבו, שלח נא ביד תשלח, שנאמר: ויאמר משה אל ה' בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול וגו' (שמות ד, י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שסופך לילך. כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדוני (שמות ט, א), אמר אותו רשע, מי ה' (שמות ה, ב). התחיל משה אומר, אני כבר עשיתי שליחותי. הלך וישב לו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, ישבת לך, בא דבר אל פרעה מלך מצרים (שמות ו, יא). וכן על כל דבור ודבור, לך אל פרעה (שמות ז, טו), השכם בבקר והתיצב לפני פרעה (שמות ח, טז), ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השלו, ועשה את המשכן, ואמר, מכאן ואילך מה יש לי לעשות. עמד וישב לו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית. יש לך ללמד לישראל טמאה וטהרה, להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני, שנאמר: ויקרא אל משה, דבר אל בני ישראל, אדם כי יקריב מכם קרבן. משה ברח מן השררה ורדפה אחריו, לקים מה שנאמר: גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד (משלי כט, כג), זה משה, שנאמר בו: ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח, ו). ויקרא אל משה. אמר דוד, אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (תהלים פט, כ). אף על פי שדבר הקדוש ברוך הוא עם אדם הראשון וצוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם. וכן נח, אף על פי שדבר עמו, הוא היה תמים בדורותיו. וכן אברהם וכן יצחק וכן יעקב, יחידים בעולם היו. אבל משה, כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים ובצלאל וחור ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא אלא למשה. הוי, הרימותי בחור מעם, זה משה, שנאמר: לולי משה בחירו (תהלים קו, כג)

ויקרא אל משה. מהיכן קרא לו, מאהל מועד. יהא שמיה מברך לעלם, שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל. וכן אמר שלמה, כי האמנם ישב אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ''א ח, כז). יש פוחר מתאוה לכלי חרס כביכול, כי יוצר הכל הוא. אלא בשביל האהבה, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות (תהלים פד, ג). וכן הוא אומר, ויקרא אל משה מאהל מועד. גדול היה משה, ראה מה כתיב: ויקרא אלהים לאור יום (בראשית א, ה). וכאן: ויקרא אל משה. זו קריאה וזו קריאה. מי גדול, השובה או הנשבה. הוי אומר, הנשבה. ראה מה כתיב: ויקרא אלהים לאור יום. ואין אור אלא תורה, שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור (משלי ג, כג). ומשה שבה כל התורה, שנאמר: עלית למרום שבית שבי (תהלים סח, יט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בעולם הזה עשיתיך ראש על כל ישראל. ולעולם הבא כשיבאו הצדיקים לטל שכרם, אתה בא בראש כלם, שנאמר: ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג, כא)

ונתנו בני אהרן אש על המזבח וערכו עצים. כל העצים כשרים למערכה, חוץ מגפן ומזית. למה, שהם עושין פרות משבחים. הא למדת, שבזכות הבנים, אבותיהם מתכבדין. ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל הקרבנות אלא במנחת עני. אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. אם מנחה על המחבת. וכתוב אחד אומר, ואם מנחת מרחשת. מהו בין מחבת למרחשת. מרחשת, יש לה כסוי. מחבת, אין לה כסוי. מרחשת, עמקה ומעשיה רוחשין. מחבת, צפה ומעשיה קשין. חביתי כהן גדול, לישתן ועשיתן בפנים ודוחין השבת, טחנן והרקידן אינו דוחה את השבת. כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. כל המנחות נלושין בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו. ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר: כל המנחה אשר תקריבו לה' וגו'

וידבר ה' אל משה לאמר, נפש כי תחטא. ילמדנו רבנו, מהו שיכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו. כך שנו רבותינו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגליו, שלא ינהג קלות ראש בו אפלו בחרבנו. אמר הקדוש ברוך הוא, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. בא להקיש שמירת שבת למקדש. ומה ראה להקיש שמירת שבת למקדש. כך שנה רבי חיא הגדול, כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם. ושלמה צוח, מקום המשפט שמה הרשע (קהלת ג, טז), כך שלמה היה צופה היאך הרשעים מעותין המשפט בבית המקדש. וראה שלמה מקום שהיו סנהדרין יושבין ודנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות וטמאות וטהרות, שהיו משקצין. בא וראה מה כתיב: ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס וגו' (ירמיה לט, ג). על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה, יח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה קורא הנכנסות ואינך קורא את היוצאות, מקום הצדק שמה הרשע. אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא (שם ב, כ). הרי דמו של זכריה משלך על האבנים, שנאמר: כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו (יחזקאל כד, ז). דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, זה שער האמצעי שסנהדרי גדולה יושבת שם. שמה הרשע, טבעו בארץ שעריה (איכה ב, ט). אמר הקדוש ברוך הוא, מקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג, טז), מקום אחד היה לצדיקו של עולם בבית המקדש המיחד לשכינה, והרשיעו מנשה ועשה צלם בתוכו. דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע. אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי את הנפש והיא נתונה בידי, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי (איוב יב, י). ואף המשפט נתון בידי, שנאמר: ותאחז במשפט ידי (דברים לב, מא). ולא נתתי את הנפש בצד הדין, אלא כדי שתהא רואה מה מתקן לה ולא תחטא, והיא חטאה. שמה הרשע, שהנפש נתונה בצד הדין, נפש כי תחטא. זה שאמר הכתוב: גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא (משלי יט, ב), מי שחטא אפלו בשוגג, אינו סימן יפה לו. כיצד, היו לפניו שתי חניות, אחד של נכרי ואחד של ישראל. נכנס לאותה של נכרי בלא דעת, לא טוב. נכנס במזיד, נקרא חוטא, שנאמר: ואץ ברגלים חוטא. אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתה, היו לפניך שתי דרכים, אחת ארכה ואחת קצרה. הקצרה מלאה צרורות והארכה אין בה צרור. הניח הארכה והלך בקצרה בשבת, עליו נאמר, ואץ ברגלים חוטא. שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה. לא יצר אדם על עברה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא ואפלו במזיד. ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו. לפיכך אם חטא בשוגג, אין סימן יפה לו, שנאמר: גם בלא דעת נפש לא טוב. ומה חוטא בשוגג אין סימן טוב לו, חוטא במזיד על אחת כמה וכמה. ועליו נאמר, ואץ ברגלים חוטא. וכן הוא אומר, שש הנה שנא ה', עינים רמות, לב חורש מחשבות און, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה (שם ו, טז-יח), זה אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה שהיו חוטאים בירושלים. ולא דים, אלא משגלו לבבל, היו מוסיפין חטא. ומה עשו בירושלים. נביאי שקר היו, ולא הניחו אמנותן בבבל, והיו מסרסרין זה לזה בעברות. היה אחאב בן קוליה נכנס אצל גדולי מלכות בבבל, והיה אמר להם: הקדוש ברוך הוא שלחני לומר דבר לאשתך. והוא אומר לו: הרי היא לפניך, הכנס. היה מתיחד עמה ואומר לה, הקדוש ברוך הוא מבקש להעמיד ממך נביאים, לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה והולידי ממנו נביאים. והיתה שומעת לו, ומשלחת אחר צדקיה והוא בא ומשמש עמה. וצדקיה בן מעשיה אף הוא כך היה עושה, היה מסרסר לאחאב, וזו אמנותן שלהם. בא וראה כמה היו רשעים. הוציאו להם שם בבבל, שהם נביאים גדולים. היתה אשה מעברת רואה אחד מהם, אומרת לו, אם נביא אתה, מה אני מעברת זכר או נקבה. והוא אומר לה, זכר. היה יוצא לשכנותיה ואומר: נקבה תלד פלונית. אם ילדה זכר, אומרת נתקימו דבריו של נביא. ואם ילדה נקבה, שכנותיה אומרות לה, כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה ליצר לך. היו עושין כך, עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר. נכנס צדקיה אמר לה: הקדוש ברוך הוא שלחני אליך לכי ושמשי עם אחאב ותולידי נביאים. אמרה לו: איני יכולה לעשות אלא על דעת בעלי, אלא יבא ונודיענו, שהוא חפץ בדבר זה הלכה אצל בעלה ואמרה לו לנבוכדנצר. שלח בשבילם ובאו שניהם. ואמר להם: כך אמרתם לאשתי. אמרו כן, שהקדוש ברוך הוא רוצה להעמיד ממנה נביאים. אמר להם: והלא שמעתי על אלהיכם שהוא שונא זמה. ועל שפרץ זמרי בזמה, עשרים וארבע אלף נפלו בשבילו. ואתם אומרים כך. שמא חזר בו. אם אתם נביאי שקר או נביאי אמת איני יודע. אלא כבר בדקתי לחנניה משאל ועזריה והסקתי להם את הכבשן שבעה ימים ונפלו לתוכו, ויצאו חיים ושלמים. ולכם איני מסיקו אלא יום אחד ונשליך אתכם לתוכו. אם תנצלו מן הכבשן, אני יודע ודאי שאתם נביאי אמת ונעשה על פיכם כל מה שתאמרו. אמרו לו: חנניה משאל ועזריה שלשה היו ואנו שנים, והנס נעשה על ידי שלשה. אמר להם: יש כאן שלישי כיוצא בכם אמרו, יהושע כהן גדול. והם חשבו בלבם לומר, שעל זכותו הם נצלים. הביאו ליהושע הכהן, השליכוהו עמהם לתוך הכבשן. שניהם נשרפו, ויהושע הכהן הגדול נצול, שנאמר: הלא זה אוד מוצל מאש (זכריה ג, ב). ומן אחאב וצדקיה, לקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר, ישמך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמיה כט, כב). מי גרם לרשעים אלו לישרף. על שרצו ברגליהם אחר התועבות ועברות. לכך נאמר: ואץ ברגלים חוטא (משלי יט, ב). ואף על פי כן, גם בלא דעת נפש לא טוב (שם). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה, הנפש חטאה. אמר הכתוב, מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג, טז). הנפש שנתנה מן הצדק במקום שאין שם לא עון ולא חטא והיא חוטאת להקדוש ברוך הוא, הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה. ומקום הצדק שמה הרשע. משל למה הדבר דומה. לשני בני אדם, אחד קרתני ואחד בן פלטרין שחטאו שניהם על המלך. העלום לבימה, ראה ששניהם חטאו חטא אחד. מה עשה. פנה לקרתני, ולבן פלטרין נתן אפופסין. אמרו לו בני פלטרין שלו, שניהם חטאו חטא אחד, ולקרתני פנית, ולבן פלטרין נתת אפופסין. אמר להם: לקרתני פניתי, שאינו יודע נמוסי המלכות מה הם. אבל בן פלטרין, בכל יום ויום הוא עמי ויודע עסקי המלכות מה הן והחוטא אצלי איזה דין יצא עליו. אף כך, הגוף הוא קרתני, וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה (בראשית ב, ז). והנפש, בן פלטרין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם), ושניהם חטאו. למה, שאי אפשר לגוף להיות בלא נפש. שאם אין נפש, אין גוף. ואם אין גוף, אין נפש חוטא. לפיכך פנה לגוף, ונתן לנפש אפופסין, שנאמר: הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח, ד). לכך הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'. מהו בשגגה. ללמדך, שכל החוטא בשגגה, כאלו עובר על מצות ה'. וכן הוא אומר, וכי תשגו ולא תעשו וגו' (במדבר טו, כב). וכן דוד אמר, שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני, גם מזדים חשך עבדך וגו', ונקיתי מפשע רב (תהלים יט, יג-יד), מחטא גדול אשר עשיתי. ואם תעשה כן, יהיו לרצון אמרי פי (תהלים יט, טו). מכאן אתה למד, שכל החוטא בשגגה, נקרא חוטא. שנו רבותינו, שגגת תלמוד עולה זדון. לפיכך כתיב נפש כי תחטא, לפי שהיא מלמעלה, ולא כתוב אדם. לעתיד לבא, מביא הקדוש ברוך הוא את הנפש ואומר לה, למה עברת על כל המצות. והיא אומרת, הגוף עבר על כל המצות, מיציאתי ממנו שמא חטאתי. חוזר ואומר לגוף, למה חטאת. אומר לו: הנפש היא החוטאת, משיצאתה ממני שמא חטאתי. מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביאם שניהם ודנן כאחת. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים ורמונים בכריות. אמר המלך, אם מושיב אני בן אדם רואה ומהלך לשמרו, הוא אוכל לעצמו את הבכריות. מה עשה. הושיב בו שנים שומרים, אחד סומא ואחד פסח. שמרו הפרדס, והיו יושבים והם מריחים הבכריות. אמר החגר לסומא, בכריות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני, נביא ונאכלם. הרכיב חגר על סומא, הביאן ואכלו שניהם. לימים בא המלך בקש את הבכריות לא מצאן. אמר לחגר, מי אכלן. אמר לו: כלום יש לי רגלים. אמר לסומא, אתה אכלת אותם. אמר לו: כלום יש לי עינים. הרכיב המלך את החגר על הסומא, אמר להם: כענין שגנבתם את הבכריות ואכלתם שניכם, כך אני דן אתכם. ואף הקדוש ברוך הוא כך עושה, מביא את הנשמה וזורקה בגוף, שנאמר: יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו (תהלים נ, ד). יקרא אל השמים מעל, זה הנשמה. ואל הארץ לדין עמו, זה הגוף. וצפה דוד היאך הקדוש ברוך הוא דן את הבריות. התחיל לבקש רחמים על עצמו ואמר, רבון העולמים, כשאתה דן את בריותיך, אל תדינני כיוצא בהם. אל תבוא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג, ב). אלא צדקה עשה עמי, שנאמר: אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז, טו). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע ששולט בכם, הייתם חוטאים. אבל לעולם הבא, אני עוקרו מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו, כו)

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. זה שאמר הכתוב: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים וגו' (קהלת ה, א), אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא. בא וראה, כשנבראו העליונים והתחתונים, בחצי השם נבראו, שנאמר: כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד). ולמה לא נבראו בכל השם כלו. כדי שלא להזכיר בו את השם שלם. אוי לרשעים שמחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא חנם. ראה מה כתיב בקרבנות, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', עלה לה'. אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה. ובני אדם מחרפין ומגדפין שמו חנם. לכך נאמר: אל תבהל על פיך וגו' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. כי מי יאמר שאין הקדוש ברוך הוא בשמים ואין בני אדם על הארץ. אלא אמר שלמה, כל זמן שהחלש שבחלשים מלמעלה, הוא מנצח את הגבור מלמטה. צא ולמד מאבימלך, ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו (שופטים ט, נג). ואם הוא היה גבור שאין בכל הגבורים כמותו והרגתו אשה מלמעלה, על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא. ראה מה כתיב בו, וכל דירי ארעא כלא חשיבין וכמצביה עבד וגו' (דניאל ד, לב), ואומר: כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ (תהלים מז, ג), ובני אדם למטה, על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה, א). ומה עליך לעשות. לתן ידך על פיך ועל אזנים, שלא לדבר ולא לשמע. לכך נאמר: ונפש כי תחטא. והוא עד או ראה או ידע. זה שאמר הכתוב: חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד (משלי כט, כד). מי גרם לאדם שיאמר עליו זה, נפש כי תחטא, אלא מפני מה, שלא בא והגיד לחכם, פלוני גדף שמו של הקדוש ברוך הוא. לפיכך, אם לא יגיד ונשא עונו. לפיכך אמר שלמה, חולק עם גנב שונא נפשו. שכשם שהגנב נתפש ושתפו עמו מתחיב, כך מי ששומע גדופו של הקדוש ברוך הוא ואינו מגיד, מתחיב עמו. ולא יאמר אדם, מה לשון הרע אני אומר. אמר הקדוש ברוך הוא, על כל דבר, יש בו לשון הרע. על קללת השם אין בו לשון הרע למה. שכשם שאדם מקלל את חברו בלעדו ואחר שומע ואכפת לו. אבל אם מקלל אביו בפניו, הלא הוא נותן נפשו ואומר: לאבי קללת. אמר משה, הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דברים לב, ו). והוא עד או ראה. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקשת, להעיד. ואם לאו, אני מעיד, שנאמר: והוא עד. ומנין, שנאמר: ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמיה כט, כג). בא וראה, כל הפרשיות הכתובות בספר הזה, כתוב בהן שגגה, חוץ מפרשה זו שלא נאמר בה שגגה. עליו אמר שלמה, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא (קהלת ה, ה), כי האלהים בשמים וגו' (קהלת ה, א). משל למה הדבר דומה. לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו. נתפשו שניהם ועלו לבימה, ונתן אפופסין לבן הדעת, ופנה לשכור. כך כל מי שהוא חוטא, כתיב עליו שגגה, שנאמר: נפש כי תחטא בשגגה, ואם נפש אחת תחטא בשגגה, ואם כל עדת ישראל ישגו. וכלם, מפני שהם חוטאים בשגגה, מביאין קרבן ומתכפר להם, שנאמר: ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (במדבר טו, כו). אבל המגדף, נוטל אפופסין, שנאמר: ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד, טז). וכתיב: ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, והתברכו בו גוים ובו יתהללו (ירמיה ד, ב). והכתוב אומר, את ה' אלהיך תירא אותו תעבד ובו תדבק (דברים י, כ). ואחר כך, ובשמו תשבע (שם). את ה' אלהיך תירא, שתהיה כאותן שלשה שכתוב בהן ירא אלהים, אברהם, יוסף, איוב. אברהם, שכתוב בו, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב, יב). יוסף, דכתיב: את האלהים אני ירא (שם מב, יח). ואיוב, שכתוב בו, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב ב, ג). אותו תעבד, שתהיה עוסק בתורה ובמצות. ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים ותהנה אותם מנכסיך. אמר להם משה לישראל, לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להשבע בשמו אפלו באמת. אם יש בכם כל המדות האלו, אתם רשאין לישבע. ואם לאו, אינכם רשאין לישבע אפלו באמת. לא תהיה כאותן שכתוב בהן, השבע לשקר וקטר לבעל (ירמיה ז, ט). אלא קים כל המדות האלו ואחר כך אתה שלי, שנאמר: אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד (שם ד, א). ואחר כך כתוב אחריו, ונשבעת חי ה' באמת וגו'. אמרו רבותינו: אפלו על האמת אינו יפה לאדם להשבע. למה, שנו רבותינו, לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים, ולא בשחוק, ולא להטעות את חברו בשבועה לומר שאינו שבועה. מעשה בהר המלך שהיו שם אלפים עירות, וכלם נחרבו על שבועת אמת, והיא של שוא. כיצד, היה אדם אומר לחברו, שבועה שאני הולך למקום פלוני ואכל ואשתה, והולכים ועושין ומקימין שבועתם. וכלם נחרבו. ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. לכך נאמר: נפש כי תחטא ושמעה קול אלה. וכשיבא הקדוש ברוך הוא לדון את הבריות לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן אותם עם מכשפים ומנאפים ובנשבעים לשקר. מנין, שכך כתיב: וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר (מ''א ג, ה). ומחיבן ומורידן לגיהנם. אמר הקדוש ברוך הוא, בפה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים לשמי, אתם מחרפים ומגדפים ונשבעים בשמי לשקר. שכל הבריות לקלס אותי בראתים, שנאמר: כל פעל ה' למענהו (משלי טז, ד). ולא דיכם שאין אתם מקלסין אותי, אלא מחרפים ומגדפים. וכן אמר הכתוב, והרשעים כים נגרש (ישעיה נז, כ). מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאים ועולים, וכיון שכל אחד ואחד מגיע לחול הוא נשבר וחוזר, וחברו רואה אותו אף הוא שנשבר, ומתגאה ועולה ואינו חוזר בו, כך הרשעים רואים אלו את אלו והם מתגאים. לפיכך נמשלו לים, שנאמר: והרשעים כים נגרש. כך כל הדורות שעמדו, דורו של אנוש, דור המבול, דור הפלגה, לא למדו אלו את אלו אלא מתגאים, לפיכך נמשלו לים. והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל (ישעיה נז, כ), לרשעים, אין להם נוח והניה בעולם. ולצדיקים יש להם השקט, שנאמר: ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד (ירמיה ל, י). דבר אחר, והרשעים כים נגרש, מה הים הזה טיטו ורפשו על פיו, כך הרשעים סריותיהם, וסרחונם על פיהם, שנאמר: כים נגרש, ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה נז, כ). ולא מטובתו של אדם שומע חרופין וגדופין, אלא מתוך עונות שיש בידו, שנאמר: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו כו'. ולא עוד, אלא אפלו לעולם הבא, שנאמר: משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב, כב), משגא כתיב. ויאבדם, מורידן לאבדון. והצדיקים רואין אותן, שנאמר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיה סו, כד)

ויקרא אל משה. למה אמר ויקרא. אלא בשביל שאמר למעלה, ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד, כששרתה השכינה באהל מועד, ולא יכל לבוא, לפי ששכן עליו הענן, ולפיכך קראו הקדוש ברוך הוא מאהל מועד. לאמר. מהו לאמר, לאמר לבני ישראל. אדם כי יקריב מכם קרבן. למה אמר אדם ולא אמר איש. ירצה לומר, כי יחטא האדם, כמו אדם הראשון שהתחיל לחטא, יקריב קרבן. למה נאמר מן הבהמה, כשאמר מן הבקר ומן הצאן. אלא ירצה לומר, להבדילן מן הבהמה, שלא ירד נפשו לשאול תחתית כמו הבהמה שיורדת נפשה למטה לארץ, כמה שנאמר: מי יודע נפש האדם העולה היא למעלה ונפש הבהמה היורדת היא למטה (קהלת ג, כא). וכן אין אדם יודע. אלא כמו שאמר הכתוב, מי יודע ישוב ונחם האלהים (יואל ב, יד). וזה פתרונו, מי יודע שהוא חוטא, ישוב אל האלהים ויכפר לו על כל עונותיו. מהו ונחם, אלא וינחם על הרעה שדבר לעשות לו. וכן הוא אומר, מי הוא שיודע ויבין ויש לו דעת ובינה, יבין וידע כי נפש האדם עולה היא למעלה למקום שנגזרה משם, ורוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ. שכן אמר שלמה המלך עליו השלום, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב, ז). ואי זה רוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה. אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדין לפניו במעלה גדולה, והוא החיים שאין עמה מות, והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה, למען ייטב לך (דברים כב, ז), לעולם. ומפי השמועה למדנו, למען ייטב, לעולם שכלו טוב. והארכת ימים (שם), לעולם שכלו ארך. ושכר הצדיקים הוא, שיזכו ויחיו לטובה. אשרי האיש שזכה לטובה ולענג. המקום יזכנו להתענג בה עם הצדיקים. וכבר הודיעונו חכמים הראשונים, שטובות חיי העולם הבא, אין כח באדם לדרשה ולאמרה, ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה, כי אין לה ערך ולא דמיון ודמות. וכן אמר הכתוב, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד, ג). כלומר, הטובה שלא ראה אותה עין זולתך אלהים. וזה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה. אבל לנו שהיום בעולם הזה, יש לבוא. ולפיכך אומר, העולם הבא, לאחר שיוצא אדם מעולם הזה. ומי שאומר שזה העולם אבד ואחר כך יבוא העולם הבא, אין הדבר כן. אלא שהצדיקים כשיוצאים מעולם, מיד עולים ועומדים במעלה זו, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך (תהלים לא, כ). ושל רשעים, שוטטות בכל העולם, ולא ימצאו מנוח לכף רגליהם, ואינה עולה למקום שנגזרה משם עד שנים עשר חדש, עד שיכלה הגוף. מה היא עושה. הולכת וחוזרת על הקבר, וקשה עליה ראית הגוף נרקב ושהוא רמה ותולעה. ולמה הדבר דומה, לאדם שהיה לו בית נאה ונופל. מה הוא עושה. הולך ורואה אותו בכל יום שצומח בו קוצים, וכסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה, ובוכה ומתאבל עליו בשביל שהוא רואה כך. וכן הוא הרוח שוטט בכל העולם וחוזר לקבר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: קשה רמה למת, כמחט בבשר החי. ומנין שהנפש מתאבלת עליו, שנאמר: אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב יד, כב). הוי, הבהמה ויאבד כבהמה. ולפיכך אמר, מן הבהמה. ואמר, מן הבקר ומן הצאן, לפי שיקריבו מן הצאן ומן הבקר, כדי שלא תרד נפשו למטה כבהמה. ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים, שנאמר: אם מן העוף עולה קרבנו, אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם. אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל דמות שברא הקדוש ברוך הוא ביבשה, ברא בים בדגים. רבי טרפון אומר, ממנה היה הדג מששת ימי בראשית לבלע את יונה, שנאמר: וימן ה' דג גדול (יונה ב, א). ביום חמישי ברח יונה מפני אלהיו. ולמה ברח. אלא שפעם ראשונה, שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: הוא השיב את גבול ישראל (מ''ב יד, כה). פעם שניה, שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברב רחמיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו קורין אותו נביא השקר. פעם שלישית, שלחו אל נינוה להחריבה. דן יונה דין בינו לבין עצמו. אמר יונה, אני יודע שהגוים קרובי תשובה הם. עכשו אם אלך בשליחותו, מיד יעשו תשובה, והקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד. ובעת שיעשו תשובה, מיד ירחם, ויקצף הקדוש ברוך הוא על ישראל כמו שעשה בימי סנחריב כשבא רבשקה לחרף אלהים חיים, אמר, אמרת אך דבר שפתים, עצה וגבורה למלחמה, עתה על מי בטחת כי מרדת בי (מ''ב יח, כ). וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו, הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו (מ''ב יח, כב). מה עשה חזקיהו באותה שעה. ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע, פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי (מ''ב יט, טו-טז). וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר, כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי (מ''ב יט, כ). הנני נותן בו רוח וגו' (מ''ב יט, ז), ובא ודבר עמיה ארבע מאה מלכין אחידי סיפין ורומחין וגו'. ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (מ''ב יט, לה-לו). אמר לחכמים, למה אהבתו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל יותר מכל אמות העולם. אמרו לו: אבא זקן היה להם ושמו אברהם ובא לשחט בנו להעלותו עולה. אמר להם: שחטו, אמרו לו: לאו. אמר להן, הוא על שהיה רצונו לשחטו, היה אהבה בינו לבין אלהיו. אמר, אני אשחט את בני ואעלהו לו לעולה. וכן עשה, שנאמר: ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה (שם ג, כז). אמר הקדוש ברוך הוא, מה אמות העולם שלא נתתי להם חקים ומשפטים, הם עושים לשמי, שנאמר: בכל מקום מקטר מגש לשמי וגו' (מלאכי א, יא). מיד, ויהי קצף גדול על ישראל (מ''ב ג, כז). לפיכך אמר יונה, הגוים מיד יעשו תשובה ויהיה רגזו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. שיאמר הקדוש ברוך הוא, הגוים שלא נתתי להם חקים ומשפטים, בעת שאני גוזר עליהם גזרה והם יודעים, מיד הם שבים. וישראל לא כן, שבכל עת אני שולח להם נביאי, והם קשי ערף. ולפיכך, ויהי קצף גדול. ולא עוד שישראל קורין לו נביא שקר, אלא אף אמות העולם קורין לו כן אמר יונה, אני בורח מלפניו למקום שאין שם כבודו. מה אעשה. אם אעלה לשמים, שם כבודו, שנאמר: על השמים כבודו (תהלים קיג, ד). ואם על הארץ, שם כבודו, שנאמר: מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג). הריני בורח לים, שאין נאמר שם כבודו. ירד ליפו ולא מצא שם אניה לירד. והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים, לנסות את יונה. מה עשה הקדוש ברוך הוא. הביא סער גדול בים והחזירם ליפו, וראה יונה ושמח בלבו, ואמר, עכשו אני יודע שדרכי מישרת לפני. והוא לא ידע כי הקדוש ברוך הוא מסבב הדבר להודיעו ששם כבודו. אמר להם: אבוא עמכם. ודרך כל האניות כשאדם יוצא מהן, הוא נותן שכרו. ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרו, שנאמר: ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' (יונה א, ג). פרשו מהלך יום אחד, ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם. ודרך כל האניות, שבאות ושבות בשלום בשתיקות. והאניה שירד בה יונה, היתה בצרה גדולה להשבר, שנאמר: וה' הטיל רוח גדולה אל הים (יונה א, ד). רבי חנינא אמר, משבעים לשונות היו באניה, וכל אחד ואחד אלהיו בידו. אמרו, האלהים שיענה ויציל אותנו מן הצרה הזאת, הוא האלהים. ועמדו וקראו איש בשם אלהיו, ולא הועילו. יונה בצרת נפשו נרדם וישן. ובא אליו רב החובל, אמר ליה: הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם. מאי זה עם אתה. אמר להם: עברי אנכי (יונה א, ט). אמרו לו: והלא שמענו כי אלהי העברים גדול הוא, קרא אל אלהיך (יונה א, ו), אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת באה עליכם, כי מלפניו אני בורח, כי חשבתי כי אין בים כבודו, ועכשו אני רואה כי בים וביבשה כבודו. אמר להם: בשבילי, שאוני והטילוני אל הים וישתק הים מעליכם (יונה א, יב). רבי שמעון אומר, לא קבלו האנשים מן יונה להפילו לים, והפילו גורלות, כמו שנאמר: ויפילו גורלות ויפל הגורל על יונה (יונה א, ז). מה עשו. נטלו את הכלים אשר באניה והשליכו אותם לים להקל מעליהם, ולא הועיל מאומה. בקשו לחזר ליבשה ולא יכלו, שנאמר: ויחתרו האנשים וגו' (יונה א, יג). מה עשו. נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו, אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי (יונה א, יד), שאין אנו יודעין מה טיבו של זה האיש, והוא אומר בפיו, בשבילי הצרה הזאת באה עליכם. הטילו אותו עד ארכבותיו, ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלן, והים סוער עליהם. הטילו אותו עד טבורו, ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלן, והיה סוער עליהם. הטילו אותו כלו, מיד שתק הים מזעפו, שנאמר: וישאו את יונה ויטילוהו וגו' (יונה א, טו). וימן ה' דג גדול לבלע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב, א). ונכנס יונה לתוך פיו, כאדם שהוא נכנס לבית הכנסת גדולה. והיו שתי עיניו של דג כחלונות מפתחות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר, מרגלית אחת תלויה במעיו של דג, והיתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ושבתהומות, שנאמר: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צז, יא). אמר לו הדג ליונה, אי אתה יודע שבא זמני להאכל לתוך פיו של לויתן. אמר לו: הוליכני לשם ואני מציל אותך ואת נפשי. הוליכו אצל לויתן. אמר לו ללויתן, בשבילך באתי לראות מדורך בים. ולא עוד, אלא שאני עתיד לירד לתן חבל בצוארך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים. הראהו חותמו של אברהם אבינו, הביט לברית וראהו לויתן וברח מהלך שני ימים לפני יונה. אמר לו לדג, הריני הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות. והראהו נהר גדול של מימי אוקינוס, שנאמר: תהום יסובבני (יונה ב, ו). והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנאמר: סוף חבוש לראשי (יונה ב, ו). והראהו מקום שמשברי הים וגליו יוצאין, שנאמר: כל משבריך וגליך עלי עברו (יונה ב, ד). והראהו עמודי ארץ במכוניה, שנאמר: הארץ ברחיה בעדי לעולם (יונה ב, ז). והראהו שאול תחתית, שנאמר: ותעל משחת חיי, ה' אלהי (יונה ב, ז). והראהו גיהנם, דכתיב: מבטן שאול שועתי שמעת קולי (יונה ב, ג). והראהו תחת היכל ה', שנאמר: לקצבי הרים ירדתי (יונה ב, ז). מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים עומדת. וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות. וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה. אמר לו ליונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. מיד אמר יונה לדג, עמד במקום עמדך, שאני מבקש להתפלל תפלה. ועמד הדג. והתחיל יונה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, נקראת מוריד ומעלה, הרי ירדתי, העלני. נקראת ממית ומחיה, הרי הגעת נפשי למות, החייני. ולא נענה. עד שיצא מפיו, אשר נדרתי אשלמה וגו' (יונה ב, י). אשר נדרתי לעלות את לויתן ולהעלותו לפניך, אשלם ביום ישועת ישראל, שנאמר: ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי (יונה ב, י). מיד רמז הקדוש ברוך הוא והקיא את יונה ליבשה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב, יא). ויראו המלחים את כל הנסים והאותות והנפלאות הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יונה, ועמדו והשליכו איש אלהיו, שנאמר: משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו (יונה ב, ט). וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: ויראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים (שם א, טז). וכי זבחו זבח. אלא ברית מילה, שהוא כדם זבח. ונדרו כל איש מהם להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלהי יונה, ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר, את הגרים גרי הצדק.