# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/thlym/700/53/

עקר השמחה שהוא החיות הוא על ידי נקדת האמת שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאד קדשת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו: (לקו"ה על פס' ז)

א למנצח על־מחלת, משכיל לדוד:

ב אמר נבל בלבו אין אלהים, השחיתו והתעיבו עול, אין עשה־טוב:

ג אלהים משמים השקיף על־בני־אדם, לראות היש משכיל דרש את־אלהים:

ד כלו סג יחדו נאלחו, אין עשה־טוב, אין גם־אחד:

ה הלא ידעו פעלי און, אכלי עמי אכלו לחם, אלהים לא קראו:

ו שם | פחדו־פחד, לא־היה פחד, כי־אלהים פזר עצמות חנך, הבישתה כי־אלהים מאסם:

ז מי יתן מציון ישעות ישראל, בשוב אלהים שבות עמו, יגל יעקב ישמח ישראל: