# עח

> מקור: https://rabenu.app/books/thlym/990/78/

להתחזק בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה, ועל ידי זה תבוא הגאלה במהרה: (לקו"ה על פס' סה)

א משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי, הטו אזנכם לאמרי־פי:

ב אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני־קדם:

ג אשר שמענו ונדעם, ואבותינו ספרו־לנו:

ד לא נכחד | מבניהם, לדור אחרון, מספרים תהלות יהוה, ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה:

ה ויקם עדות | ביעקב, ותורה שם בישראל, אשר צוה את־אבותינו להודיעם לבניהם:

ו למען ידעו | דור אחרון בנים יולדו, יקמו ויספרו לבניהם:

ז וישימו באלהים כסלם, ולא ישכחו מעללי־אל, ומצותיו ינצרו:

ח ולא יהיו | כאבותם דור סורר ומרה, דור לא־הכין לבו, ולא־נאמנה את־אל רוחו:

ט בני־אפרים נושקי רומי־קשת, הפכו ביום קרב:

י לא שמרו ברית אלהים, ובתורתו מאנו ללכת:

יא וישכחו עלילותיו, ונפלאותיו אשר הראם:

יב נגד אבותם עשה פלא, בארץ מצרים שדה־צען:

יג בקע ים ויעבירם, ויצב־מים כמו־נד:

יד וינחם בענן יומם, וכל־הלילה באור אש:

טו יבקע צרים במדבר, וישק כתהמות רבה:

טז ויוצא נוזלים מסלע, וירד כנהרות מים:

יז ויוסיפו עוד לחטא־לו, למרות עליון בציה:

יח וינסו־אל בלבבם, לשאל־אכל לנפשם:

יט וידברו באלהים, אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר:

כ הן הכה־צור | ויזובו מים ונחלים ישטפו, הגם־לחם יוכל תת, אם־יכין שאר לעמו:

כא לכן | שמע יהוה ויתעבר, ואש נשקה ביעקב, וגם־אף עלה בישראל:

כב כי לא האמינו באלהים, ולא בטחו בישועתו:

כג ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח:

כד וימטר עליהם מן לאכל, ודגן־שמים נתן למו:

כה לחם אבירים אכל איש, צידה שלח להם לשבע:

כו יסע קדים בשמים, וינהג בעזו תימן:

כז וימטר עליהם כעפר שאר, וכחול ימים עוף כנף:

כח ויפל בקרב מחנהו, סביב למשכנתיו:

כט ויאכלו וישבעו מאד, ותאותם יבא להם:

ל לא־זרו מתאותם, עוד אכלם בפיהם:

לא ואף אלהים | עלה בהם, ויהרג במשמניהם, ובחורי ישראל הכריע:

לב בכל־זאת חטאו־עוד, ולא־האמינו בנפלאותיו:

לג ויכל־בהבל ימיהם, ושנותם בבהלה:

לד אם־הרגם ודרשוהו, ושבו ושחרו־אל:

לה ויזכרו כי־אלהים צורם, ואל עליון גאלם:

לו ויפתוהו בפיהם, ובלשונם יכזבו־לו:

לז ולבם לא־נכון עמו, ולא נאמנו בבריתו:

לח והוא רחום | יכפר עון, ולא־ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא־יעיר כל־חמתו:

לט ויזכר כי־בשר המה, רוח הולך ולא ישוב:

מ כמה ימרוהו במדבר, יעציבוהו בישימון:

מא וישובו וינסו אל, וקדוש ישראל התוו:

מב לא־זכרו את־ידו, יום אשר־פדם מני־צר:

מג אשר־שם במצרים אתותיו, ומופתיו בשדה־צען:

מד ויהפך לדם יאריהם, ונזליהם בל־ישתיון:

מה ישלח בהם ערב ויאכלם, וצפרדע ותשחיתם:

מו ויתן לחסיל יבולם, ויגיעם לארבה:

מז יהרג בברד גפנם, ושקמותם בחנמל:

מח ויסגר לברד בעירם, ומקניהם לרשפים:

מט ישלח־בם | חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים:

נ יפלס נתיב לאפו, לא־חשך ממות נפשם, וחיתם לדבר הסגיר:

נא ויך כל־בכור במצרים, ראשית אונים באהלי־חם:

נב ויסע כצאן עמו, וינהגם כעדר במדבר:

נג וינחם לבטח ולא פחדו, ואת־אויביהם כסה הים:

נד ויביאם אל־גבול קדשו, הר־זה קנתה ימינו:

נה ויגרש מפניהם | גוים, ויפילם בחבל נחלה, וישכן באהליהם שבטי ישראל:

נו וינסו וימרו את־אלהים עליון, ועדותיו לא שמרו:

נז ויסגו ויבגדו כאבותם, נהפכו כקשת רמיה:

נח ויכעיסוהו בבמותם, ובפסיליהם יקניאוהו:

נט שמע אלהים ויתעבר, וימאס מאד בישראל:

ס ויטש משכן שלו, אהל שכן באדם:

סא ויתן לשבי עזו, ותפארתו ביד־צר:

סב ויסגר לחרב עמו, ובנחלתו התעבר:

סג בחוריו אכלה־אש, ובתולתיו לא הוללו:

סד כהניו בחרב נפלו, ואלמנתיו לא תבכינה:

סה ויקץ כישן | אדני, כגבור מתרונן מיין:

סו ויך־צריו אחור, חרפת עולם נתן למו:

סז וימאס באהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר:

סח ויבחר את־שבט יהודה, את־הר ציון אשר אהב:

סט ויבן כמו־רמים מקדשו, כארץ יסדה לעולם:

ע ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאת צאן:

עא מאחר עלות הביאו, לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו:

עב וירעם כתם לבבו, ובתבונות כפיו ינחם: