# תקון לאה

> מקור: https://rabenu.app/books/tikun-hatzot/592/

בכל ספרי שערי ציון ובסדורים נדפס אמירת המזמורים כאשר הם מסדרים כאן וכן הם מסדרים בספרי פרי עץ חיים אך כתב שם בזה הלשון: דע, כי פעם אחד שמעתי ממורי זצלה”ה סדר המזמורים באפן זה כי ‘מזמור לה’ הארץ’ אין לומר אלא לאחר יענך וגו’ עכ”ל. ובאמת שבסדור של איש האלהים האר”י זצוקלל”ה נדפס בתחלה הפסוקים מן שאו שערים ראשיכם ולהלאה. ואחר כך המזמור למנצח משכיל לבני קרח ושפטני. ומזמור למנצח יענך ואחר כך לדוד מזמור. וכן נדפס בסדור של הגאון החסיד מוהר”ש זלמן זצלה”ה משקלאב:

(תקון לאה אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון, אפלו בשבת ויום טוב וראש חדש, רק שאין אומרים וידוי ולא ‘למנצח יענך’ ולא ‘למנצח מזמור לדוד בבוא’ , אבל שארי הסדר אומרים:)

לדוד מזמור, ליהוה הארץ ומלואה, תבל וישבי בה: כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה: מי יעלה בהר יהוה ומי יקום במקום קדשו: נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה: ישא ברכה מאת יהוה וצדקה מאלהי ישעו: זה דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יהוה צבאות הוא מלך הכבוד סלה:

למנצח משכיל לבני קרח: כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלהים: צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים: היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל היום איה אלהיך: אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג: מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחלי לאלהים כי עוד אודנו ישועות פניו: אלהי עלי נפשי תשתוחח על־כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער: תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו: יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי: אומרה לאל סלעי למה שכחתני למה קדר אלך בלחץ אויב: ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך: מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועת פני ואלהי:

שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד מאיש מרמה ועולה תפלטני: כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני למה קדר אתהלך בלחץ אויב: שלח אורך ואמתך, המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך: ואבואה אל מזבח אלהים, אל אל שמחת גילי, ואודך בכנור אלהים אלהי: מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי, הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועת פני ואלהי:

(בימים שאין אומרים תחנון מדלגים מזמור זה:)

למנצח מזמור לדוד: יענך יהוה ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב: ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך: יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה: יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא: נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל ימלא יהוה כל משאלותיך: עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו: אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יהוה אלהינו נזכיר: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד: יהוה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

למנצח בנגינת מזמור שיר: אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה: לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך: יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם: ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מישר ולאמים בארץ תנחם סלה: יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם: ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו: יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ:

הללויה אודה יהוה בכל לבב בסוד ישרים ועדה: גדלים מעשי יהוה דרושים לכל חפציהם: הוד והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד: זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום יהוה : טרף נתן ליראיו יזכר לעולם בריתו: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים: מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו: סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר: פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו: ראשית חכמה יראת יהוה שכל טוב לכל עשיהם תהלתו עמדת לעד:

נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום: והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה:

(בימים שאין אומרים תחנון מדלגים מזמור זה:)

למנצח מזמור לדוד: בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע: חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי: הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד: לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך: הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי: הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני: תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין: תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית: הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה: לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי: אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני: השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני: אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו: הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתך: אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה: זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה: היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים: אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים:

שיר המעלות בשוב יהוה את שיבת ציון היינו כחלמים: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל יהוה לעשות עם אלה: הגדיל יהוה לעשות עמנו היינו שמחים: שובה יהוה את שביתנו כאפיקים בנגב: הזרעים בדמעה ברנה יקצרו: הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה נשא אלמתיו:

(בימים שאין אומרים תקון רחל יתחיל מפסוק "אתה תקום תרחם ציון" וכו')

עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים: תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים:

אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו: בונה ירושלים יהוה נדחי ישראל יכנס:

"מהחרוז "דודי ירד לגנו" ספר ושבחו מאד. כי הוא מדבר מוכוח של כנסת ישראל עם השם יתברך ומעורר הלב מאד:" (שיחות הר"ן, רסח)

שיר וכוח כנסת ישראל עם דודה ועושה שלום ביניהם על סדר אלפ"א בית"א (חברו מורי ורבי החכם השלם המקבל האלהי מוה"ר חיים הכהן זצללה"ה מן ארם צובה:)

דודי ירד לגנו לרעות בגנים, להשתעשע וללקוט שושנים, קול דודי דופק פתחי לי תמתי, שערי ציון אשר אהבתי:

אליך דודי נפשי אשא, איך אשת נעורים היא גרושה, מאז הייתי על לבך חרושה, ועתה המלכת אשת זנונים:

בתי אל תפחדי כי עוד אזכרך, ומארץ רחוקה אקבץ פזורך, עוד אבנך ונבנית ביפיך והדרך, וגם אמנה את אחותי:

גדל כאבי כל עת אזכרה, איכה שפחה תירש גבירה, והיא עתה מתנכרה, בשמחת עולם ונטעי נעמנים:

דעי כי אחישנה עת רצון, ותשאבי מים חיים בששון, אשלח גדי עזים מן הצאן, אל ארץ גזרה ביד איש עתי:

הה הה אדוני כי בזיתני, ומשמים ארץ שעיר השלכתני, ביום קרה מעדה בגד יעטני, ואשר ביתי היה לבוש שנים:

ואלבישך רקמה ושש אחבשך, ומשבצות זהב על לבושך, ועטרת תפארת תהיה בראשך, ועל כל כבוד יפה את רעיתי:

זד טמא היכל קדשי, בני ציון היקרים לנבלי חרשי, ערו ערו יסוד מקדשי, עברו על נפשי מים הזידונים:

חץ יפלח סגור לבבם, תחת הנחשת אביא זהבם, בניך מרחוק יביאו על גבם, עתרי בת פוצי יובילון מנחתי:

טהור אתה לא אל חפץ רשע, עד אן לא תביא (נ"א תהיה) צדיק ונושע, תשוב ותלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה ורב פנינים:

ידידות נפשי מה תתאונני, צדקך גם אהבתך לא נפלאת מני, מיום גלותך נדדתי אני, כצפור נודדת עזבתי את ביתי:

כלום יש הנאה מבשר חמורים, כי תשכח אהבת אשת נעורים, לחצוב לך בורות כלם נשברים, ואין בהם מים אך ראש פתנים:

לכן הצדיק אבד עקב נפילתך, וימיני הושב אחור מרב אהבתך, לא נכנסתי בביתי מיום גלותך, לבל אראה ברעתי:

מלכי קנא לכבוד שכינתך, בעלונו אדונים זרים זולתך, ובמקום מקדשך ונחלתך, שמו האשרים והחמנים:

נקם אלבש ושלהבתיה, ואשרוף בית עכו"ם ובית המצריה, אשכיר חצי מדם חלל ושביה, ותהי זאת נחמתי:

ספיך אבנה ושעריך ארים, ויסדתיך סביב סביב בספירים, ושמתי כדכד שמשותיך מאירים, ובני היצהר על ראש גיא שמנים:

עורי עורי לבשי בגדך ציון, כי בניך אגאל עם עני ואביון, עורי דברי שיר בבנין אפריון, השמיעיני קולך תחת אהבתי:

פני אל תשורי מראש אמנה, ועין תשורך מראשית השנה, וחמש הידות תהיה לך למנה, כן דודי ברוך בין הבנים:

צוף דבש יזוב אמרתך ושיחך, תשכח ימיני אם אשכחך, ולהעלות תמיד על רצון מזבחך, על משכבי בלילות בקשתי:

קולך שמעתי מחמד עיני, אשאל מנשיקות פיהו ישקני, וימין חשקו תחבקני, נגילה בנאות דשא ומעין גנים:

רעי לכה נשכימה לכרמים, שם אתן את דודי לך אהבת עולמים, כאח לי אשקך נגד כל העמים, אנהגך אל בית אמי ואל חדר הורתי:

שפתותיך כלה צוף יזובון, ועיניך יונים לב ייטיבון, שני שדיך רצון ישאבון, שפע חסדי דוד הנאמנים:

תבענה שפתי כי אזמרה לך, ידידות נפשי ולבי אחריך הלך, אהבת נעורים זכרתי לך, לכן בואי שכבי עמי אחותי:

מר ואהלות בגדיך, נרד וכרכם שמניך, צרור המר בין שדיך, פאר וכבוד כל עדתי:

תען לשוני שיר בסוד ישרים, עת ישמח ישראל עם אשת נעורים, והיכל תוסד בראש ההרים, בשערי ציון נעוף כיונים:

חלו גבורי כח אחי ולאמי, יומם ולילה לאל אל תתנו דמי, יבנה ציון ויכנס נדחי עמי, מארבע כנפות אל בית חמדתי:

כבוד יי בתוכה למופת ולאות, האש חומה ארכה סביב להראות, נא חיש גואלנו אדון הנפלאות, הושיעה ימינך בירח האיתנים:

אלהינו ואלהי אבותינו, מלך רחמן רחם עלינו, טוב ומטיב הדרש לנו. שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך. בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו. והראנו בבנינו ושמחנו בתקונו. והשב כהנים לעבודתם ולויים לדוכנם לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם. ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך. יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו. ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם:

(ואחר כך תאמר פרק ראשון ממסכת תמיד:)

א. בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס, בבית הניצוץ, ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם, בית המוקד כפה ובית גדול היה, מקף רובדין של אבן, וזקני בית אב היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם, ופרחי כהנה איש כסתו בארץ, לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהם, ומתכסים בכסות עצמן. ארע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם, ובית הכסא של כבוד. וזה היה כבודו, מצאו נעול בידוע שיש שם אדם; פתוח בידוע שאין שם אדם. ירד וטבל, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים, עד שהיו השערים נפתחים, יוצא והולך לו:

ב. מי שהוא רוצה לתרם את המזבח משכים וטובל עד שלא יבוא הממנה. וכי באיזו שעה הממנה בא, לא כל העתים שוות, פעמים שהוא בא מקריאת הגבר, או סמוך לו מלפניו או מלאחריו. הממנה בא ודופק עליהם והם פותחין לו. אמר להם, מי שטבל יבוא ויפיס. הפיסו, זכה מי שזכה:

ג. נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו הכהנים אחריו, ושתי אבוקות של אור בידם, ונחלקו לשתי כתות, אלו מהלכין באכסדרה דרך המזרח, ואלו מהלכין באכסדרה דרך המערב. היו בודקין והולכין, עד שהם מגיעין למקום עושי חבתין, הגיעו אלו ואלו, אמרו שלום, הכל שלום. העמידו את עושי חבתין לעשות חבתין:

ד. מי שזכה לתרם את המזבח הוא יתרם, והם אומרים לו הוי זהיר שלא תגע בכלי, עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח, במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו, ולא נר בידו, אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו, עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומרים הגיע עת. קדש ידיו ורגליו מן הכיור, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך. חתה מן המאכלות הפנימיות וירד. הגיע לרצפה, הפך פניו לצפון, הלך למזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלושה טפחים, מקום שנותנים מראות העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה:

עד כאן תקון לאה: