# תיקון רחל

> מקור: https://rabenu.app/books/tikun-hatzot/804/

ישים אפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפלין ויאמר:

לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר:

ויחלוץ מנעליו ואח"כ יטול ידיו וישב לארץ אצל מזוזת הפתח ויאמר:

אלהינו ואלהי אבותינו. תבוא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו. שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל אנחנו ואבותינו חטאנו:

אשמנו. בגדנו. גזלנו. דברנו דפי. העוינו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו רע. כזבנו. לצנו. מרדנו. נאצנו. סררנו. עוינו. פשענו. צררנו. קשינו ערף. רשענו. שחתנו. תעבנו. תעינו. תעתענו:

סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו. ואתה צדיק על כל הבא עלינו. כי אמת עשית. ואנחנו הרשענו:

מה נאמר לפניך יושב מרום. ומה נספר לפניך שוכן שחקים. הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע: אתה יודע רזי עולם. ותעלומות סתרי כל חי. אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב. אין (כל) דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך: ובכן יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתסלח לנו על כל חטאתינו. ותמחול לנו על כל עונותינו. ותכפר לנו על כל פשעינו:

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון: על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון: איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי: זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלים האמרים ערו ערו עד היסוד בה: בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו: אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע:

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים: נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ: שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר: היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו: עד מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך: שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו: כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו: אל תזכר לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד: עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך: למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך: תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך יהוה: ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודר נספר תהלתך:

זכר יהוה מה היה לנו הביטה וראה את חרפתנו: נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים: יתומים היינו ואין אב אמתינו כאלמנות: מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו: על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו: מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם: אבתינו חטאו ואינם ואנחנו עונתיהם סבלנו: עבדים משלו בנו פרק אין מידם: בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר: עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב: נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה: שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו: בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו: זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם: שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו: נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו: על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו: על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו: אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים: השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם: כי אם מאס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאד: השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם:

הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך, המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך: למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך: למצער ירשו עם קדשך צרינו בוססו מקדשך: ועתה יהוה אבינו אתה, אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו: אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון, הן הבט נא עמך כלנו: ערי קדשך היו מדבר, ציון מדבר היתה, ירושלים שממה: בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש, וכל מחמדינו היה לחרבה: העל אלה תתאפק יהוה, תחשה ותעננו עד מאד: המאס מאסת את יהודה, אם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, קוה לשלום ואין טוב, ולעת מרפא והנה בעתה: ידענו יהוה רשענו, עון אבותינו, כי חטאנו לך: אל תנאץ למען שמך, אל תנבל כסא כבודך, זכר, אל תפר בריתך אתנו: כה אמר יהוה, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו: יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ויקרא אדני אלהים (כתיב: יהוה) צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק: על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, היו בני שוממים כי גבר אויב: הן אראלם צעקו חצה, מלאכי שלום מר יבכיון:

ותאמר אלו חמשה קינות:

קינה ראשונה, חיברה מוהר”ר משה אלשיך ז”ל מעיר הקודש צפת

הקבצו ושמעו בני יעקב כלכם. קרעו לבבכם ואל בגדיכם. כי בפשעיכם שלחה אמכם ותנו כבוד ליהוה אלהיכם:

מי האיש החפץ חיים וחך אכל יטעם לו. אוהב ימים לראות טוב ולבקר בהיכלו. והאלהים יראה לו לשכן באהלו מבלי לו. אשר לא עמל בו ולא גדלו:

אנה הלך דודך תרקיע עמו לשחקים. אנכי חטאתי והוא אסור באזקים. ועל זאת ספדו והילילו באו ולינו בשקים. ברחובות ובשוקים:

שכינה מה אומרת קלני מראשי. הגדלה והגבורה והתפארת עברו ראשי. והנצח וההוד אין דורש לנפשי. ותזנח משלום נפשי:

על זאת אספדה ואילילה. אסלדה בחילה. קולי כחולה. מעי מעי אוחילה. למענכם שלחתי בבלה. ואני בתוך הגולה:

עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם. הגליתי אתכם ליסרה אתכם. ויתעבר יהוה בי למענכם וישלחני אלהים לפניכם:

בבית ישראל ראיתי שערוריה. אין איש שם על לב שלמה אהיה כעוטיה. כקיר נטוי וכגדר הדחויה. המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה :

ידענו אדני רשענו, ועון אבותינו. הננו אתאנו לך, יהוה אלהינו. שוב למען עבדיך, וסלחת לעוננו. תשוב תרחמנו, ותכבש עונותינו:

ויאמר יהוה אהבתי אתכם. כל ישעי וכל חפצי אשוב לרחמכם. שובו אלי ואשובה אליכם. אנכי אנכי הוא מנחמכם:

אמרו לבת ציון כה אמר אדוניך. תחת היותך עזובה יבעלוך בניך. וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. והיית עטרת תפארת ביד יהוה , וצניף מלוכה בכף אלהיך:

קינה שניה, חיברה מוהר”ר חיים הכהן מארם צובה ז”ל

קול ברמה נשמע ביללה. קול נהי מציון המהללה: (קול ברמה וכו')

חשבתי ימים הייתי גברת. ביד יהוה עטרת תפארת. ועתה אני שחרחרת. טבעתי בבור ביון מצולה: (קול ברמה וכו')

יחידה רעיה אזי הייתי. וכבוד עליון אני נקראתי. ועתה לתחתיות ירדתי. ודודי ורעי לרום עלה: (קול ברמה וכו')

יחד יודעי בתולותי ורעיותי. בכו נא עמי כי רבות אנחותי. אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי. כי דודי מני נסע ונגלה: (קול ברמה וכו')

ממרום השלכתי ברב מגנה. שלח אש בעצמותי וירדנה. ויצאתי בגולה בדד כאלמנה. הגלה יהודה הגלת שלומים כלה: (קול ברמה וכו')

הייתי ככלה בתוך אפריון. וענן יומם על מכון הר ציון. השלכתי לחוץ כעני ואביון. בגדי לקח צר ואני אמללה: (קול ברמה וכו')

כהני וזקני טבחו אויבי (נ"א טבח אויבי). מחזיקים בבריתי זרע אוהבי (נ"א אוהבי), בני היקרים ובחורי הלכו בשבי. ועוללי בגולה: (קול ברמה וכו')

הן כל אלה אין דורש לנפשי. אמלאה החרבה ואל עמים ארים ראשי. ואויבי אמר לא תקראי עוד אישי. כי נפלתי לפני בני עולה: (קול ברמה וכו')

נא אב הרחמן תשוב לציון. עין בעין נראה בבנין אפריון. והבית הזה יהיה עליון. ואז גאולים יפצחו צהלה: (והבית הזה)

קינה שלישית הובאה מירושלים תובב”א

עד מתי יהוה ביום זה לעמתך. במר תילל עדתך. על בית תפלתך אשר שרפו צריך והרגו בני בריתך - אלהים באו גוים בנחלתך:

עד מתי יהוה תשכח שאון קמיך. ושוממות היכלך ונפוצות לאמך. הלחוצים עליך ההרוגים על שמך. עד מתי עשנת בתפלת עמך. אשר יהגו לפניך על חרבן ביתך - אלהים באו גוים בנחלתך:

עד מתי יהוה אשכבה בין שפתים. ובין תנור וכירים יכהו לי עינים. לוהטים לי ישאפו ערב ובקר וצהרים. עד מתי אשתומם על חרבן פעמים. עד מתי לא תרחם את ירושלים. עד מתי יהגו בצר שארית צאן מרעיתך - אלהים באו גוים בנחלתך:

עד מתי יהוה רשעים יעלזו. אשר אכל את יעקב ובכל עת יבוזו. אני אדרש את שלומם והם ימרטו ויגזו. בחרפה הכו לחיי ובשפתי שוא נלוזו. עד מתי אדני רשעים יעלזו. עד אן יצעק בשבי (פלוני בן פלונית) אמתך - אלהים באו גוים בנחלתך:

"איכה נחרב האולם" וכו' "עד אן יצעק בשבי" וכו' "עד אן וכו' בן אמתך" וכו'. ורמז עלי כמה אני צריך לצעק זאת לפניו יתברך, ותפס לדגמא איך הם מעוררים הלב ואמר אותם בנגון חצות בקול נעים עמק מאד." (שיחות הר"ן, רסח)

קינה רביעית, ור”ת שם אדנ”י

בהיכלך שמיר ושית. הנה זאת תורת הבית:

איכה נחרב האולם. ונהרס יסוד העולם. וחלו כוכבים והלם. ויצא הכהן מן הבית: (בהיכלך)

דירת קדש אשר בנית. להנחיל לעם זו קנית. אוי כי האויבים צוית. יבאו ופנו את הבית: (בהיכלך)

נחשכו כל מאוריה. סגרו כל שעריה. עד כי אמרו כל רואיה. כנגע נראה לי בבית: (בהיכלך)

יהוה שוב מחרון אפך וחמתך. וזכר דבר נבואתך. לבשר נא לעדתך, גדול יהיה כבוד הבית: (לבשר)

יש מוסיפים פה קינה זאת מספר "מורה באצבע" להרב חיד"א:

אוי לי על גלות השכינה, אוי לי על חרבן בית המקדש, אוי לי על שרפת התורה, אוי לי על הריגת הצדיקים, אוי לי על חלול שמו הגדול ותורתו הקדושה, אוי לי על כי גבר אויב, אוי לי על תינוקות של בית רבן שבטלו, אוי לי על צער כל העולמות, אוי לי על צער האבות הקדושים והאמהות הקדושות, אוי לי על צער הנביאים והחסידים והצדיקים אשר בגן עדן, אוי לי על צערו של משיח, עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קצנו וחטאתינו מנעו הטוב ממנו, אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם זה כמה ארך ימים ושנים רבים ורעים, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו.

קינה חמישית

על היכלי אבכה יומם ולילה. ולתפארת ציון עיר המהללה:

בכי תמיד על חרבן פעמים. ארץ צבי וירושלים. ועל עמה אשר הלכו בגולה: (ולתפארת)

בית תפארתי שם אויב לשמה. הושיבני בידי נביות ושמה. על זאת אבכה תמיד בקול יללה: (ולתפארת)

ספדי תורה כי חללה תפארתך. נפלה (נ"א נפל) נזרך מיום שחרב ביתך. על זאת אשא קינה על אהליבה ואהלה: (ולתפארת)

חזקי (נ"א חזקו) עמי מהר אבנה דבירכם. נקם אלביש (נ"א אלבש) ואשיב את שבותכם. תוך היכלי אשכן כבתחלה. כי מציון תצא תורה ותהלה: כדכתיב, כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים:

עורה נא ימינך רמה. ולזעומה קרא נחמה. ויאמר לעם דלה ועגומה. עניה סערה רחמה:

עורה נא חשוף זרועך. ויגלה קץ ישעך. ויאמר לשה נאלמה. עניה סערה רחמה:

עורה נא ימינך האל. ופדה ברחמיך ישראל. ויאמר לעם דל השואל. ובא לציון גואל:

עורה נא ימינך עליון. ובנה ברחמיך את ציון. ויאמר לעם דל ואביון. כי נחם יהוה ציון:

כדכתיב: כי נחם יהוה ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יהוה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:

אחר כך תתעורר לקום ותאמר פסוקים אלו:

התנערי מעפר, קומי שבי ירושלים, התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון: על חומתיך ירושלים הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את אדני אל דמי לכם: ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ: נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו: כי מאספיו יאכלהו והללו את יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי:

הטה אלהי אזנך ושמע פקח עיניך וראה שממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים: אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך: אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו: בונה ירושלים יהוה, נדחי ישראל יכנס:

עד כאן תקון רחל: