# טבת

> מקור: https://rabenu.app/books/toldot-shmuel/1425/411/

יום א' (ג' טבת) כתבתי מכתב לאבי נ"י ירושלימה.

יום א' 'ויגש' בא ידיעה מקושטא (איסטנבול), שלא להכריח את היהודים נתינים הזרים לעזב את הארץ.

יום ג' 'ויגש' (ה' טבת): ברוך ה' אני נוסע היום ליפו, ובני ביתי נשארו בפתח תקוה.

משבוע העבר הדפוס סגורה, כי אין עבודה; יהי רצון שיהיה הכל לטובה, וה' יתברך ישלח לי את פרנסתי בסבה קלה – שלא אצטרך עוד לעבד בהדפוס.

יום ה' (ז' טבת): שלחתי לאבי נ"י חמשה פרנק, אני נוסע אם ירצה ה' היום לפתח תקוה.

הייתי בפתח תקוה עד יום ב' 'ויחי' (י"א טבת), היום אני נוסע ליפו. אני עובד מעט וגם אני קובע עתים לתורה.

בכל פעם בא ידיעות חדשות: לגרש את הנתינים הזרים לחוץ לארץ או לפנים הארץ, ועוד ועוד; ה' יתברך ירחם.

בא פקדה לגרש כל הנתינים הזרים מהארץ, השבוע נסעו כמה מאות אנשים למצרים.

היום יום ה' (י"ד טבת) הכריזו לגרש עד שלשה ימים כל הנתינים הזרים מן הארץ, גם מירושלים באים אנשים לנסע. בלילה נסעתי לפתח תקוה, וברוך ה' מצאתי את בני ביתי בחיים ושלום.

נתנו לי דירה בפתח תקוה לדור בה.

יום א' (י"ז טבת) השכם באתי ליפו, היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ הולך ומתרבה, באים בכל יום כמה מאות אנשים מירושלים שלא חפצים להתעתמן, ומגרשים אותם משם, ונוסעים באניות לחוץ לארץ.

יום ג' (י"ט טבת) אני מדפיס היום 'קול קורא' שכתבתי במוצאי שבת בפתח תקוה, נגד היציאה מארץ ישראל.

(וזה נסח הקול קורא)

אחינו בני ישראל!

זה קרוב לאלפים שנה שגלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתינו הקדושה. ומגולה אל גולה הלכנו, ומכלי אל כלי הורקנו. ומאז תכפו צרות עלינו, ותלאות עברו ראשנו, וגזרות מגזרות שונות גזרו עלינו אשר רעדה תאחז כל שומע שמוע, ותזל כל עין דמוע. ובחוץ לארץ אנחנו גרים כאורח נטה ללון המתגולל בחוצות, בשוקים וברחובות. כי אין זה אדמתינו וחלקינו כלל; ועל כן נקראת 'חוץ לארץ', 'חוץ' דוקא, כי בחוץ אנחנו עומדים; איך תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. ושמה אנחנו רחוקים מכל טוב: מארצנו, מקדשתינו, מנחלתינו, ממקום חיינו וארך ימינו. "למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה" כתיב.

והנה הודיענו אלקינו על ידי נביאיו, שיגאל את קהל בני ישראל מן העני והשעבוד אשר אנחנו נמצאים בו, ויקבץ נפצותינו ממזרח וממערב וכו', ויביאנו אל ארצנו הקדושה. באומרו: "הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלים"וגו' (זכריה ח). "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת וגו'". "שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום והעד עדים, בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב" וגו' (ירמיה לב). "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא" וגו'. "ונעבדתם ונזרעתם" וגו'. "ונשבו הערים והחרבות תבנינה" וגו'. "והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטבתי מראשתיכם" וגו'. "ולא תוסף עוד לשכלם" וגו'. "וקראתי אל הדגן והרביתי אתו, ולא אתן עליכם רעב" וגו'. "והארץ הנשמה תעבד, אשר היתה שממה לעיני כל עובר. ואמרו, הארץ הנשמה היתה כגן עדן, והערים החרבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו" וגו' (יחזקאל לו); וברוך ה' שזכינו לראות בעינינו שהולכים ונתקימים דברי נביאנו הנ"ל.

חכמינו ז"ל אמרו: "מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל" (סנהדרין). ועוד הפליגו במעלת וקדשת ארצנו בכמה מיני לשונות בש"ס בבלי וירושלמי, ספרא וספרי ותוספתא וכו' וכו', עד שאמרו: "כל ההולך ד' אמות בארץ ישראל מבטח לו שהוא בן עולם הבא". "שקולה מצות ישיבת ארץ ישראל כנגד כל מצות שבתורה" (תוספתא דעבודה זרה פרק ה).

אשריהם יושבי ארץ ישראל, שאין בהם לא חטא ולא עון – לא בחיים ולא במתים (מדרש תהלים). בפרט "מי שיש (לו) בה חלק ונחלה כאלו יש לו חלק ונחלה בעולם הבא" (הראב"ע בפרשת וישלח). וכל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ "אפלו יש לו זכות אבות, אינה עומדת לו" (בבא בתרא צא), ו"כאלו עובד עבודה זרה" (כתבות). כי כמו מי שבא לארץ ישראל הוא מניח אבן להבנין של הקדשה, כמו כן, מי שיוצא לחוץ לארץ הוא כמו שמהרס אבן מהבנין.

גם אמרו בפסיקתא: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לצדיקים, קובל אני עליכם צדיקים: שלמצותי אתם מצפים, ולמלכותי אינכם מצפים". והתגלות מלכותו היא תחית האמה הישראלית, כי אין מלך בלא עם; ומקום התחיה הוא רק בארץ ישראל, ועל שם זה נקראת ארצנו הקדושה "ארצות החיים", כדכתיב: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהלים קטז). ועוד הרבה מאמרים כאלו ישנם, אשר אין הזמן מספיק להעתיקם.

ועתה, אל אחינו בני ישראל אקרא, וברחובות אתן קולי: מאן בעי חיי מאן בעי חיי, ישתתף בבנין הישוב שלנו, וישאר בארץ החיים לאכל מפריה ולשבע מטובה, כמאמרם ז"ל: "בזמן שאדם זוכה, זוכה לו ולדורו ולדורות העולם". וגם דרשו על פי הפסוק שבמשלי: "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", שזה נאמר על ארץ ישראל, שיותר טוב פת חרבה בארץ ישראל, מכל התענוגים של חוץ לארץ.

אחים יקרים!

שימו זאת על לבכם! אחינו בני ישראל בצרה גדולה, אשר כמוה לא נהיתה, שופכים את דמנו כמים בכל מדינה ומדינה, בכל עיר ועיר מהמלחמה הכללית אשר כעת בעולם. ואחרי הכל מתיחסים אלינו באכזריות נוראה. ופה בארצנו הקדושה הממשלה הרוממה מתיחסת אלינו כמו לאחים ממש, רק דורשת מאתנו להתעתמן, ולקבל עלינו האזרחיות הגמורה פה בארצנו; וכך הוא האמת והישר והצדק. אין לנו שום עיר ומדינה ומקום בעולם. כמו הבגד העשוי לאדם מיחד על פי מדתו - כן ארץ ישראל היא מיחדת לישראל (ספר שער החצר); ועלבון גדול לאיש הישראלי לומר 'אני רוסי' או ממדינה אחרת.

אל נא אחי תרעו!

אל תרעו לכם להתגורר בעולם: זקנים וזקנות, צעירים וצעירות, במצב נורא כזה השורר כעת בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ואין שם בטחון להנצל מהחרב והרעב.

אל תרעו לכל הישוב שלנו, אשר כל בית נבנה, וכל עץ נטע, מכמה דם ודמעות ששפכנו קרוב לאלפים שנה, ומכמה תפלות ישראל; כי בכל תפלה ותפלה אנחנו מזכירים כמה פעמים ארץ ישראל וירושלים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וגו', אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קלז), ולא לחנם הפליגו חכמינו ז"ל במעלת הנהנה מסעדת חתן ומשמחו, שזכותו כל כך גדולה, כאלו בנה אחת מחרבות ירושלים (ברכות ו').

אל תברחו מלפני ה' אלקינו, כדכתיב אצל יונה הנביא: "ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה', וירד יפו וימצא אניה" וגו', ופרש רש"י: 'לפי שאין השכינה שורה בחוץ לארץ' וכו', עין שם. וכן דוד המלך עליו השלום שיצא לחוץ לארץ, אמר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לאמר לך עבד אלהים אחרים" (שמואל א, יט); כי בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וכאלו עובד עבודה זרה (כתבות קי).

אל תתנונו לשמצה ולקלס בפני כל העולם כלו, שאנחנו שבים להארץ ששמה אנחנו נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה. אוי מה היה לנו!

אל תנעלו דלת בפני אחינו בני ישראל הבורחים מהפרעות והרדיפות ושבים לארץ אבותינו, ומה יאמרו כעת שכנינו?... כאשר שמענו כעת כמה פעמים מפיהם... וכל אחד ישים על לבו איזה קלקול הוא יכול לגרם...

אחים יקרים!

לבי נהפך בקרבי, מעי חמרמרו! נקבל עלינו האזרחיות הגמורה פה בארצנו הקדושה, עם כל החובות - שלא לגרש אותנו חס ושלום מארצנו! אין שום פחד אין שום סכנה צופיה לזה, "ובהר ציון תהיה פליטה" אמר הכתוב, ולא בארץ מצרים, כמו שאמר ירמיה הנביא בדבר ה' לאחינו בני ישראל שנשארו אחרי חרבן בית מקדשינו: "אם שוב תשבו בארץ הזאת, ובניתי אתכם ולא אהרס ונטעתי אתכם ולא אתוש, כי נחמתי אל הרעה אשר עשיתי לכם וגו'. ואם אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת, לבלתי שמע בקול ה' אלקיכם, לאמר: לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא נראה מלחמה, וקול שופר לא נשמע, וללחם לא נרעב, ושם נשב. ועתה לכן שמעו וגו', אם אתם שום תשימו פניכם לבא מצרים" וגו'. עין שם דבריו הנוראים שקלל אותם, ששמה תשיג להם החרב והרעב רחמנא לצלן; ובסוף נתקים כל דבריו, אשר לא שמעו בקול ה' (ירמיה מב).

אחים יקרים!

בחוץ לארץ, עבודת הצבא היא סכנה גדולה, ומתיחסים אלינו באכזריות נוראה, ובעת מלחמה שולחים את היהודי בשורה ראשונה, וכמה פעמים הורג אח את אחיו בחנם, לא בעד עמו ולא בעד ארצו... וגם כששב מעבודת הצבא, גם אז רודפים אותו מכל צד ואין לו שום זכיות, וגם אי אפשר לפדות את עצמו. ופה בארצנו הקדושה, גם אם יקבלו אותנו לעבד בצבא, יש לנו רשות לפדות את עצמנו; והקשי הגדול הוא פה – שישלחו אותנו לתקן את הדרכים של ארצנו...

ועתה נבחר בחיים, להשאר בארץ החיים, להשתתף בהישוב העברי שלנו.

וכל השומע לדברינו אלו, ישכון בטח בדד ושאנן, ויהיה הודו כזית רענן, ויזכה לראות בביאת משיח צדקנו אשר שמו ינון.

"אחד החרדים"

המשרד של ארץ ישראל צוה להדפיס מ'הקול קורא' הנ"ל אלפים, בשביל ירושלים והמושבות.

על שבת קדש (שמות, כ"ג טבת) הלכתי לפתח תקוה. כל השבוע אני ביפו, בערך שלושה שבועות שר' ליב פורת שהיה מקדם גיסי - הוא בביתי אתי ביחד, הוא מבשל בשבילנו, כשאני בא מהעבודה אני מוצא הכל מוכן.

ברוך ה' אני קובע עתים לתורה, אלו השעורים:

א. חצות. ב. לקוטי מוהר"ן. ג. לקוטי תפלות. ד. זהר. ה. מדרש. ו. משניות. ז. ספר המדות. ח. שלחן ערוך. ט. גמרא. י. חמש עם פרוש רש"י. יא. תנ"ך. יב. לקוטי הלכות. יג. כתבי האריז"ל.

יום ה' 'וארא' (כ"ח טבת): אני נוסע עתה לפתח תקוה; יהי רצון שיהיה הכל לטובה.

היום באה אניה אמריקנית, ולקחה הרבה יהודים שמגרשים אותם מהארץ; יהי רצון שיבא משיח צדקנו, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצנו.