# סיון

> מקור: https://rabenu.app/books/toldot-shmuel/1426/126-2/

שבת קדש 'נשא' (ב' סיון) אכלתי אצל ידידי ר' יוסף נ"י, בצהרים למדנו כתבי האריז"ל.

יום א' פרשת 'בהעלותך', אני שולח לאבי נ"י שמנה בשליקים.

היום יום א' פרשת 'בהעלותך', ג' סיון שנת תרע"ו, פה עיר הקדש יפו תבנה ותכונן: אני מתחיל להעתיק מספרי רבנו ז"ל מעניני 'אמונה', ואני קורא את הספר בשם 'דרך אמונה'. יהי רצון שאזכה לגמרו ולהדפיסו להפיץ מעינותיו חוצה.

על חג השבועות (ו' סיון) הלכתי לפתח תקוה, מוצאי שבועות שבתי ליפו, בני ביתי נשארו עוד בפתח תקוה.

על שבת קדש 'שלח' (ט"ז סיון) הלכתי לפתח תקוה. יום א' (י"ז סיון) שבתי ליפו.

אני לומד עם ידידי ר' יוסף נ"י כתבי האריז"ל, וכעת אני כתב את הספר 'דרך אמונה'.

יום ב' (י"ח סיון) נחלה (חלתה) השכנה שלי אשת משה יצחק הנהרג, יום ג' בא הרופא ועשה 'קאראנטון' (הסגר) על החצר שלנו, ומי שנשאר בהחצר לא נתנו לו לצאת החוצה. ואני אז לא הייתי בחצר, וכעת אינני יכול לכנס הביתה. לנתי אצל ידידי ר' יוסף סופר נ"י, ולמדנו שם, ודברתי אתו הרבה מרבנו ז"ל. יום ה' (כ"א סיון) מתה האשה הנ"ל.

ליל שישי (כ"ב סיון) לנתי אצל ר' יוסף, קמנו אחרי חצי הלילה ואמרנו תקון חצות ולמדנו, אחר כך הלכתי לטבל בים והתפללתי ואחרי התפלה הלכתי לפתח תקוה. ברוך ה' מההליכה אני שבע רצון מאד, כי על פי רב אני הולך יחידי, ואני יכול להתבודד ולפרש שיחתי לפני אבינו שבשמים ולומר שירות ותשבחות.

יום א' 'חקת' (כ"ד סיון) שבתי ליפו. ברוך ה' הזל מעט הלחם.

יום ב' (כ"ה סיון) לפנות ערב הסירו מחצרי את ה'קאראנטין' (ההסגר), ואני כבר יכול לכנס לביתי. וכעת בא אלי ידידי ר' יוסף סופר נ"י, והביא לי מכתב שאבי נ"י חולה; ה' יתברך ישלח לו רפואה שלמה בגשמיות ורוחניות.

יום ג' (כ"ו סיון) שלחתי לאבי נ"י עשרה בשליקים.

יום ד' כתבתי "קול קורא" לתושבי יפו, מדוע אין מחממין את המקוה בכל יום.

וזה נסח של הקול קורא:

קול קורא

(לאחינו בני ישראל שבעיר הקדש יפו תבנה ותכונן)

לכבוד הרבנים והבד"ץ, העסקנים והפרנסים העמדים בראש הקהל, ולשאר המון העם, הן של אשכנזים והספרדים התימנים והגורזים והמערבים וכו':

הידעתם רבותי היקרים שבעירנו הקדושה יפו אין מקוה?!

(עיר גדולה מרבי אוכלוסין כיפו, הנמצאין בה כל מיני בתי מחסה לכל המפלגות של הצבור הישראלי, ועקר העקרים – עקר טהרת ישראל, אשר בלעדה אי אפשר להיות אף יום אחד, אין בעירנו).

לא נכחד שיש מקוה ב'נוה שלום', ולפי הנראה שאין כח ביד הצבור להחזיק אותה בכדי שיוכלו לחמם אותה בכל יום, וכאלו איננה דמיא.

היש עלבון גדול מזה? שמו שמים על זאת!

מדוע אתם שותקים? מדוע אתם מחרישים? מדוע אינכם מרעישים עולמות על דבר נורא כזאת? ואליכם אישים אקרא ואדבר אתכם קשות ויעבר עלי מה, כי עצר במלין מי יוכל בעת כזאת, ואדברה נגד מלכים (מאן מלכי רבנן) ולא אבוש, כי במקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד להרב. מדוע אינכם מתאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לדרוש ולהוכיח את העם בדבר הנ"ל פעם ושתים ושלש וכו', ובזה תסירו מעליכם על כל פנים החוב מה שכתוב ביחזקאל: "ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני וכו'. ואתה כי הזהרת וכו', ואתה נפשך הצלת" (שם, לג).

_________

נאומים ודרשות והספדים אנחנו שומעים פה לא מעט, וגם הרבה פלפולים, ומענין המקוה שהוא עקר העקרים – מאן דכר שמה, ובשתיקתכם אתם מחזיקים ידי עוברי עברה, שאומרים שדי להם מה שנשותיהם רוחצות באמבטיות (כאשר שמעתי מפיהם), רחמנא לצלן מהאי דעתא, ואסור לחזר דבריהם אפלו בדרך שחוק, שבוטים כמדקרות חרב. לא תהא כזאת בישראל בכל משך ימי גלותם, ובניהם המה בני הנדות. ואין כאן מקום להאריך בדבר שמפרסם לכל.

___________

היתכן שהוסר החרפה והבושה מאחינו?

(אשר במדה זאת נצטינו בניו של אברהם אבינו עליו השלום, רחמנים בישנים וכו')

ואיך לא נבוש בפני כל העולם כלו. ולעשות דבר שבפרהסיא כזאת - להראות לכלם שפה בארץ ישראל לא נחוץ מקוה כלל חס ושלום.

וכי נסכם אצל כלם חס ושלום להקים דור של בני הנדה?

לכן הנני מעתיק פה דברים אחדים מתורתינו הקדושה, ואולי יגיע דברינו לאזן קשבת, לאזן שומעת, ויציל נפשו מני שחת, ועל ידי זה נזכה לבנין ירושלים, וצמיחת קרן דוד במהרה בימינו, אמן:

__________________________________________________

כתוב בתורתינו הקדושה: "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב" (אחרי יח, יט). "ואיש אשר ישכב את אשה דוה וכו', ונכרתו שניהם מקרב עמם" (קדושים כ, יח).

_____________

אין האשה עולה מטמאתה ברחיצה במרחץ, ואפלו עלו עליה כל מימות שבעולם - עדין היא בטמאתה וחיבין עליה כרת, עד שתטבל כל גופה בבת אחת במי מקוה או מעין שיש בהם ארבעים סאה (שו"ע יורה דעה).

__________

מספר הקנה

הבא על הנדה פוגם בכנסת ישראל, שבזמן שהיא נדה היא בחוץ ומרחקת, ועתה בא אליה – אז נכנסים כל הטמאות בהיכל, והאיש אין בביתו, ועל כן יתגלגל במצרע – בדד ישב מנדה, לשון נדה, מחוץ למחנה מושבו. והבא על אחת מכל העריות - בכרת, ונדה בכלל כל העריות.

זהר שמות

תלתא אנון דדחין שכינתא מעלמא, וגרמין דדיורה דקדשא בריך הוא לא הוי בעלמא, ובני נשא צוחין ולא אשתמע קליהון, ואלין אנון: מאן דשכיב בנדה, בגין דלית מסאבו תקיף בעלמא בר מסאבו דנדה, מסאבו דנדה קשיא מכל מסאבו דעלמא. אסתאב איהו, וכל דמתקרבין בהדה יסתאבון עמה. בכל אתר דאזלין אתדחיא שכינתא מן קמייהו, ולא עוד, אלא דגרים מרעין בישין על גרמה ועל ההוא זרעא דיוליד; דכיון דיקרב בר נש לגבי נדה, ההוא מסאבו דליג עלוי וישתאר בכל שיפין דילה. זרעא דיוליד בההוא שעתא משכין עלוי רוח מסאבו, וכל יומוי יהא במסאבו, דהא בנינא ויסודא דילה איהו במסאבו – רב ותקיף מכל מסאבו דעלמא. דמיד דקריב בר נש לגבי נדה, ההוא מסאבו דליג עלוי, דכתיב: "ותהי נדתה עליו" וכו' וכו'. זכאין אנון ישראל, דאף על גב דהוו בגלותא במצרים אסתמרו מנדה וכו', עין שם.

ספר זכירה

אמרו חז"ל: "הבא על אשתו נדה, או בימי לבונה – הילד ממזר; והן הן עזי פנים" וכו'.

(ולהעתיק עוד מאמרים כאלו – אין הזמן מספיק להעתיקם)

_____________

עין בספרי מוהר"ן מענין פגם הברית ותקונו באריכות גדול, כי על ידי פגם הברית ח"ו מאריכין חרבן בית המקדש, ומעכבין הגאלה, ומורידין את השכינה בגלות ח"ו, וממשיכין נשמות ערטילאין במדור הקלפות וכו', ושאר הפגמים העצומים ונוראים הנעשים על ידי זה - כי כל התורה תלויה בתקון הברית שהוא יסוד הכל, ובעוון זה פוגמים בכל הכ"ב אתון דאוריתא שהטפה כלולה מהם וכו' וכו', והוא עקר הנסיון והצרוף והמתקלא של כל אדם בעולם הזה, ובשביל זה בא האדם לעולם הזה, כדי שיתנסה ויצטרף בנסיון זה, ועל ידי זה יזכה למה שיזכה – אם יעמד בנסיון ובצרוף הזה, ויתנהג בקדשה ובטהרה גדולה על פי התורה הקדושה, ושלא לפגם שום פגם בפרט בעוון נדה שהוא מעוונות היותר גדולים וכו', עין שם.

________________________________________

ועתה באתי לפניכם אחי ורעי מורי ורבותי, אנכי העני והאביון אסקפה הנדרסת, להציע דברי אמת לפניכם, כי הציקתני רוחי ועצר במלין לא אוכל, אמרתי אשיחה וירוח לי, בפרט בדבר שנוגע ברום רומו של עולם. ומי שיש בו איזה רגש יהודי צריך לצעק ברחובות מרה על זאת, ואין שום אחד מישראל יכול לפטר את עצמו בתרוצים של מה בכך. החוב הזה מוטל על כל ישראל מגדול ועד קטן לתקן הדבר שכל טהרת ישראל תלוי בזה, למכר הכר מתחת הראש ולתקן הדבר, להתאסף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ולעכב התפלה והקריאה, עד שכלם יתעוררו לתקן הדבר.

ואבקש מרבותי היקרים, אם יצא מתחת יד קלמוסי איזה דבור נגד כבודם הגדול, ידינני לכף זכות, כי מרב שיחי וצערי דברתי בלב נשבר ונדכה – שבאנו למדרגה שפלה כזאת לעורר בדבר הנוגע ליסוד היסודות ועקר העקרים. אבל העבר אין, ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכשם שיכולים לקלקל כך יכולים לתקן; ובזכות תקון זה יבא משיח צדקנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.

"אחד מתושבי יפו"