# אדר

> מקור: https://rabenu.app/books/toldot-shmuel/1427/205/

יום א' פרשת 'תצוה' (ג' אדר) בבקר, באו ליפו שבע אניות והורידו שני אוירונים ועפו על יפו, וסמנו להאניות לאיזה מקום לירות, והתחילו מהאניות לירות יותר משעה, והחריבו הרבה בתים של יהודים (אבל עקר המטרה שלהם היתה לירות על בתי חרשת של גרמני הנמצא פה), וגם הרגו גוים אחדים.

יום ג' (ה' אדר) באו גם כן אוירונים ונעשה גם כן רעש בעיר, אבל לא גרמו שום הזק, והלכו להם.

ברוך ה', יום תענית אסתר (י"ג אדר): ברוך שהחינו וקימנו והגיענו לימי הפורים.

המלחמה לא נגמרה עוד, רק פה בארצנו התחיל מצב של מלחמה, האנגלים הולכים הנה דרך מצרים, ובונים משם מסלת הברזל, כעת הם עומדים סמוך לעזה, ובכל יום באים באוירונים לראות את הארץ. יהי רצון שה' יתברך יעשה לנו נסים כמו שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ונזכה לשמח בחג הפורים, אמן.

תענית אסתר, אחרי חצי היום באמצע עבודה בהדפוס: לפי המבאר בספרי רבנו ז"ל מגדלת יום הפורים, שעל ידו זוכין לטהרת הפרה אדומה וקדשת חג הפסח כמבאר בלקוטי תנינא סימן ע"ד, וצריכים לשמח בו מאד ברקודין והמחאת כף (שעל ידי זה נמתקין הדינים גם בכל השנה, עין בלקוטי א' סימן י' המתחיל 'ואלה המשפטים' וכו', שעל ידי המחאת כף ורקודין נמתקים הדינים, עין שם), כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'חיב אדם לבסומי בפוריא' וכו', ואיתא מזה הרבה בספרי (רבנו ז"ל) לקוטי הלכות, שעל ידי זה יכולין לזכות למעלה עליונה מאד, עין בהלכות נפילת אפים הלכה ד' אות ז': על ידי השמחה של פורים יכולין לזכות להשיג השגות גדולות, ולבא לבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' וכו'.

על ידי הארה הגדולה של פורים, יכולין להפך כל הירידות לעליות וכו' (הלכות תחומין הלכה ד).

על ידי השתיה של פורים יכולים לעלות לשכל עליון וגבוה מאד וכו', ולהמתיק כל הדינים שבעולם וכו' (לקוטי עצות החדש, 'פורים' אות כ"ה).

המאכלים של פורים הם בבחינת מן וכו' (שם, אות ל"א); ועין שם עוד ועוד דברים נפלאים ונוראים.

הכלל היוצא מספרי רבנו ז"ל, שיום הפורים הוא גדול במעלה מאד מאד, וצריכין לאכל ולשתות ולשמח בו הרבה. ולפי המצב הרע שכעת, שצריכין לעבד בזעת אף עד שמשיגין חתיכת לחם מערב ב'דורה', ולכאורה איך אפשר לשמח בו כמו שצריכין? אך מה' יתברך לא יפלא כל דבר, ועד מחר הוא יכול לעזור לנו בכל מיני ישועות. לכן אבקש ממך אבינו שבשמים, שאזכה היום בערב ומחר לקים כל המצוות הנוהגות בפורים בכל פרטיהם ודקדוקיהם, ולשמע המגלה בשמחה רבה ועצומה, ולהתבונן היטב בעת קריאת המגלה להנס הגדול שעשה הקדוש ברוך הוא אתנו, ואזכה לקים משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ותזמין לי כסף לקנות מאכל ומשקה, שעל ידי השתיה והשכרות אזכה למעלה ומדרגה עליונה מאד כדבעי לאיש הישראלי, ולהשיג מה שאפשר להשיג בפורים, ועל ידי זה אזכה לקדשת חג הפסח, אמן.

התפללתי מנחה, קדם קריאת המגלה הלכתי לטבל בים. ה' יתברך עזר לי לקים כל המצוות הנוהגות בפורים: לאכל ולשתות, ולשלח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים; ברוך ה' בעד חסדו וטובו, כן יהי רצון שנזכה על ידי זה לטהרת הפרה אדמה, ולקבל את ימי הפסח בקדשה ובטהרה, ובשמחה גדולה, אמן.

קבלנו ידיעה שגיסי זבולון חולה מאד מכמה שבועות (במחלת הטפוס).

יום שישי (ט"ו אדר) בבקר, אני ובני ביתי הולכים רגלי לפתח תקוה, וברוך ה' באנו לפתח תקוה לשלום; הוא היה חולה מסכן, אבל ברוך ה' כעת הוטב מצבו.

שבת קדש (פרשת כי תשא) היינו בפתח תקוה.

יום א' 'ויקהל פקודי' (י"ז אדר) בבקר, לרגלי הגשם החזק שירד לכן בני ביתי נשארו בפתח תקוה, ואני בעצמי הלכתי ליפו בתוך הגשם החזק.

על שבת קדש באו בני ביתי ליפו.

ערב שבת קדש 'ויקהל פקודי' (כ"ב אדר) עבדתי עד אחרי חצי היום, באתי הביתה ואכלתי, אחר כך כתבתי את הספר שאני כתב כעת בכל יום, וקראתיו בשם 'לחם הפנים' – מענין אכילה, היום גמרתי סימן א'.

אחר כך הלכתי להמרחץ, כששבתי מהמרחץ טעמתי מהמאכלים של שבת קדש שה' יתברך הזמין לנו בחסדו הגדול, ולמדתי מעט זהר (כי הזהר של 'ויקהל פקודי' הוא יותר מכל הפרשיות), וגמרתי ארח חיים חלק ב' מלקוטי הלכות, והתחלתי חלק ג' מהלכות שבת. אחר כך אמרתי שיר השירים, והודו, וקטרת, עד שתקעו להדלקת הנרות, אחר כך הלכנו לבית הכנסת.

כששבנו הביתה: אמרתי 'שלום עליכם' וכו', ואכלנו ברוך ה' בשמחה, וזמרנו זמירות (ובכל סעדה אני לומד ברוך ה' מספרי רבנו ז"ל ומשאר ספרים, ובעת שבני ביתי ישנים אני יכול מעט לבלות הזמן בשירות ותשבחות, כגון: 'על ישראל אמונתו' וכו', 'האדרת והאמונה' וכו', 'אתה הוא וכו' בשמים ובארץ' וכו', וכדומה מהפיוטים של יום כפור או מהשיר ידידות, ולפעמים אחרי חצי הלילה כנ"ל, וגם בצהרים בעת שבני ביתי הולכים לטיל להים. וגם אני יכול לקים המחאת כף ורקודין, או להתבודד על פי התורות של רבנו ז"ל וכדומה, כי אני דר כעת בשלשה בתים (ה' יתברך יעזרני לשלם שכר דירה), ומי מוחה בידי לעשות מה שאני חפץ, בפרט בעת שמכבים את הנרות).

אחרי חצי הלילה קמתי, ואמרתי כל סדר הברכות ותקון חצות, והלכתי לטבל.

אחר כך הלכתי לבית הכנסת, ולמדתי כמה דפים מהלקוטי מוהר"ן ולקוטי תפלות (כי החרף הזה הוא השעור שלי לגמר בכל שני חדשים את הלקוטי מוהר"ן והלקוטי תפלות, ועד ראש חדש ניסן אני צריך לגמרם בעזרת ה'). ולמדתי הרבה דפים מזהר הקדוש (הספקתי ברוך ה' ללמד הזהר עד סמוך לסוף פרשת 'פקודי', ונשארו רק חמשה דפים).

התפללתי כותיקין. הלכנו הביתה, וקדשתי על היין וטעמתי איזה מאכל, והמשכתי השעורים שלי: גמרתי מדרש 'פקודי' והתחלתי פרשת 'ויקרא', למדתי ספר המדות, תנ"ך ישעיה, גמרא מסכת נדרים, שלחן ערוך יורה דעה אני לומד כעת, ואמרתי היוצרות של פרשת פרה, כי בהמנין שלנו דותיקין לא אמרו יוצרות.

כשבאה אשתי מבית הכנסת אכלנו סעדת צהרים, ברוך ה' גם כן כנ"ל. בני ביתי הלכו מעט לטיל, ויכלתי לחטף וכו' כנ"ל המחאות כף ורקודין על פי התורות של רבנו הקדוש, ושירות ותשבחות אחרות וכו'. וישנתי שנת הצהרים בערך שתי שעות, אחר כך קמתי, וטעמתי מה שה' יתברך חנן אותנו, וגמרתי השעורים שלי, גם אמרתי ספר ראשון שבתהלים, והלכתי להתפלל תפלת המנחה. ואכלנו סעדה שלישית ברוך ה' כנ"ל (בהסעדה שלישית אני יושב בערך שתי שעות, ועל פי רב אני לבדי בביתי, כי בני ביתי כשגומרים אכילתם הולכים החוצה, ואני יכול לחטף כל מה דאפשר לפי מדרגתי – תורה, תפלה, התבודדות וכדומה; "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", כן לא יעזב חסדו מאתנו לעולם.

סדר היום שלי של החרף תרע"ז בימות החל:

אני קם אחרי חצי הלילה, שתים או שלשה שעות ולפעמים יותר – קדם אור הבקר, ואומר כל הברכות ותקון חצות. אחר כך אני הולך לבית הכנסת, ושמה אני לומד בערך שלשה דפין מספר רבנו ז"ל לקוטי מוהר"ן ואומר התפלות עליהם, ואני לומד לקוטי הלכות, גמרא (הרבה פעמים למדתי עם ידידי ר' יוסף סופר כתבי האר"י ז"ל, וכעת מפני המצב הרע שאין לו במה להתפרנס, התישב בהמושבה פתח תקוה, ועשה שמה בית אכל ומלון). אחר כך אני הולך הביתה להכין את עצמי לתפלה, וגם אני הולך לטבל, והרבה פעמים שהמרחץ סגור אני טובל את עצמי אחרי התפלה.

אני מתפלל כותיקין (והשנה הזאת אני בעצמי מתפלל לפני העמוד), אחרי התפלה אני לומד חק לישראל, משניות, אחר כך אני הולך הביתה. כשיש עוד זמן אני לומד מדרש, או אומר איזה קפיטל תהלים, ואני שותה קפה ואוכל איזה דבר, והולך לעבודה.

בצהרים אני הולך להתפלל מנחה גדולה לבית הכנסת, וכשיש עוד זמן לתפלת המנחה, אני לומד כמה דפים מזהר הקדוש. ואחרי המנחה אני הולך לאכל, ואני לומד פרשה – חמש עם פרוש רש"י, שלחן ערוך, תנ"ך, ספר המדות, והולך בחזרה לעבודה עד לפנות ערב.

כשאני בא הביתה אני כתב עד תפלת ערבית (כעת אני כתב ספר 'לחם הפנים'), ואחרי ארוחת הערב אני כתב גם כן, ולפעמים אני גמר השעורים שלי.

כן יזכני ה' יתברך לבלות כל ימי בתורה ועבודה, שלא יפסק פומי מגרסא לעולמי עד ולנצח נצחים, אמן.

ובכל יום ובכל עת אני מקשר את גופי נר"נ (נפש, רוח, נשמה) שלי לכל הצדיקים והחסידים שבדורנו, ולכל הצדיקים והחסידים השוכנים בעפר וכו', ואני מוסר להם כל מחשבה דבור ומעשה שלי, שיהיה נעשה מהם תקונים וצרופים בעולמות עליונים לטובה, אפלו בבחינת 'לבתר תריסר ירחי שתא - קחזינן דהוי מנסרי מגרמיהו לבנינא הנך מחוזא' וכו' – שיהיה נעשה הכל כסא לקדשה (עין בלקוטי א' סימן ד', שמה מדבר רבנו ז"ל דרך כלל, אבל כל מה שיש בכלל יש בפרט).

כדאיתא כמה פעמים בספרי רבנו ז"ל שיש ענין שנתהפך הכל לטובה, בפרט עבודתי בהדפוס, שלפעמים מכרחים לסדר דברים שלא כל כך טובים וכו', אבל בכחו של רבנו ז"ל אני בטוח שיתהפך הכל לטובה, על ידי הצרופים של הרל"א שערים שא' נתחלף עם כלם וכו', וכן ב' עם כלם וכו' (כדאיתא ב'ספר יצירה'), יהיה נעשה מהכל שבחים לה' יתברך, ויתברר ויתלקט עוד על ידי זה ניצוצות הקדושות, ויתהפך הכל לטובה, אמן ואמן.

פרשת 'ויקרא' הורידו הקיסר רוסיה מכסאו, ואסרו את כל הוזירים הישנים בבית האסורים, וחפצים שמה לעשות כמו בצרפת מדינה חפשיה (רעספובליק); ר' פייוויל סלאבאדקער לן אצלי.

ערב ראש חדש ניסן (יום שישי, כ"ט אדר) ברוך ה' גמרתי הלקוטי מוהר"ן והתפלות, והתחלתים מחדש.