# שנת תרל"ח – תרנ"ט

> מקור: https://rabenu.app/books/toldot-shmuel/2047/

משנת תרל"ח שנולדתי עד שנת תרנ"ט

זה זמן רב שנתתי אל לבי לרשם בלי נדר כל מה שנעשה עמי בכל עת בתכלית הקצור, יהי רצון שיהיה הכל לטובה.

בשנת תרל"ח נולדתי בכפר זשעזשעליב הסמוך לעיר ברדיטשוב, הייתי (בן) יחיד לאבותי ונתגדלתי בכפר הנ"ל.

(אמי יאריס חיה בת ר' שמואל העשיל, נפטרת (נפטרה) בשנת תרנ"ד ז' ימים לחדש איר, יום א' בשעה ששה לעת ערב).

בשנת תרנ"ח זכיתי מעט להתקרב לרבנו הקדוש, כי תכף אחר ימים טובים באתי לברדיטשוב על שטעלע (בעבור משרה) אצל ג'... כי לא רציתי להיות בהכפר.

וה' יתברך הקדים לי את הרפואה, כי שם היה ידידי היקר והמשכיל כבוד שם תפארתו, מורנו הרב ר' שמשון נ"י מלמד, ואני כתבתי עם התלמידים והיינו שנה תמימה ביחד, ור' שמשון דבר עמי הרבה לקרבני אל האמת, אבל בשנה הזאת לא זכיתי עדין להתקרב לאנשי שלומנו.

בשנת תרנ"ט אחר ימים טובים, הסב ה' בנפלאותיו ששכרתי לי קעסט (אכסניה) אצל 'ניישטאטיקען בית המדרש' (בית המדרש בעיר החדשה) אצל ר' שמואל יוסף.

וידידי ר' שמשון עשה לעצמו 'חדר', ואני הייתי עדין על השטעלע (המשרה) הראשונה חמשה שעות ביום, ושאר היום הלכתי על 'אוראקען' (הינו על שעות לכתב עם תלמידים). וה' יתברך רחם עלי והרב ר' שמשון הנ"ל שכר אותי גם כן שאכתב עם תלמידיו בכל יום שעה אחת - וכל זה אי אפשר לבאר הכל בכתב כי יקצרו המון יריעות מלספר מה שעבר עלי בעת הזאת - ומיום שהתחלתי לילך להרב ר' שמשון לכתב עם תלמידיו זכיתי להתקרב לרבנו הקדוש, אף על פי שהייתי מקדם עם ר' שמשון שנה תמימה ודבר עמי הרבה אבל לא פעל אצלי כלל; ותכף שהתחלתי לילך להרב ר' שמשון זכיתי להתקרב לרבנו הקדוש; ואי אפשר לבאר הכל בכתב מה שעבר עלי בעת הזאת.

ר' שמשון דר אז בבית הכנסת של הסנדלרים, ו'חדר' של ידידנו הותיק וחסיד וכו' כבוד שם תפארתו מורנו הרב ר' שמעריל נ"י היה גם כן שמה. והתחלתי לילך בכל לילה להרב ר' שמשון נ"י על שעה לכתב עם תלמידיו, וקרבו אותי מאד - ותכף התחלתי לילך אליהם ללמד.

ליל שישי למדנו כל הלילה, וגם ר' ישראל צבי יאליס למד עמנו כמה שבועות, וקרב אותי בעזרת ה' יתברך גם כן באהבה רבה.

בעת הזאת עדין לא ידעתי (הכרתי) לכל אנשי שלומנו, רק לר' שמשון ור' שמעריל ור' ישראל יאליס.

כשראיתי פעם ראשונה העבודה של אנשי שלומנו הנחמדים, איך ר' ישראל יאליס אומר 'חצות' במסירות נפש, ושאר הדברים איך הוא מרקד (כי לא ידעתי כלל שיש ברקודין גם כן עבודה) - נתקשרתי אליו באהבה גדולה, ולא ידעתי אז מה לחשב, אם הוא אדם או מלאך, כי לא ראיתי מעולם איש כזה (ותכף נתישב אצלי כל הקשיות למה חולקים על 'ברסלבר חסידים').

ושאלתי לר' שמשון ור' שמעריל אם יש עוד בין ה'ברסלבר חסידים' איש כזה?! ואמרו לי שיש עוד ועוד מאנשי שלומנו בעלי מעשה, וגדולים מר' ישראל הנ"ל, ה' עליהם יחיו.

כשנתקרבתי לאנשי שלומנו נעשה לי כל גופי 'טשעריקעס' (פצעים) - ורמזו לי על זה מקדם כי התחלתי ללמד מסכת מכות - ואמר לי ר' ישראל שבזה מרמזים לי על 'תשובה' (לחזור בתשובה), כי 'טשעריק' הוא מלשון 'ציריק' (לחזור) - הינו תשובה.

בעת הזאת נתקרבתי מאד לאנשי שלומנו והלכתי ללמד אליהם, ליל שישי למדנו כל הלילה, וגם ר' אברהם חתן ר' מנדיל נ"י ור' יוסף שניטקרעמער למד עמנו, והיינו נעור (ערים) כל הלילה.

בעת הזאת התחלתי לילך בשבת קדש בבקר להתפלל עם אנשי שלומנו בהמנין הראשון, ואחר התפלה הלכנו ללמד ספר רבנו הקדוש 'לקוטי מוהר"ן'.

וגם בכל לילה הייתי בהבית הכנסת דסנדלרים, ואחר שגמרתי ללמד עם תלמידי ר' שמשון נ"י דברנו דבורים קדושים מרבנו הקדוש, ובפרט ליל ששי למדנו כל הלילה. ושבת קדש בבקר אחר התפלה נתאספו כל אנשי שלומנו בבית אחד ולמדנו שם. תחלת החרף שהתפללנו בבית הכנסת דסנדלרים - למדנו באותה הבית, ואחר כך כמו באמצע החרף - התחילו אנשי שלומנו להתפלל בבית הכנסת ד'סטאלירעס' (של הנגרים), ואחר התפלה הלכנו ללמד לבית ר' משה בן ציון מאנשי שלומנו הדר סמוך משם, ולמדנו את ספרי רבנו הקדוש 'לקוטי מוהר"ן' בשבת קדש עד שעה אחד עשר או יותר, ואחר כך הלך כל אחד לביתו, וגם אני הלכתי לאכסניה שלי - לר' שמואל יוסף שמש מן 'ניישטאטיקען מדרש' (בית המדרש בעיר החדשה).

בהבית המדרש התפללתי כל ימות החל וגם ליל שבת קדש, רק שבת קדש בבקר התפללתי עם אנשי שלומנו. ומאנשי בית המדרש ומאכסניה שלי לא ידעו היכן אני מתפלל, ואמרתי על זה תרוצים. כי בתחלת התקרבותי לאנשי שלומנו לא רציתי לגלות שאני נתקרבתי לאנשי הנ'חל נ'בע מ'קור ח'כמה.

שבת קדש אחר סעדת שחרית הלכתי לאנשי שלומנו, ולמדתי שם עד המנחה עם הבחור נטע נ"י בנו של ר' שמשון נ"י, ונשארתי שם על סעדה שלישית. למדנו את ספר רבנו הקדוש - ר' שמעריל למד ואנחנו שמענו. וגדל החיות והשמחה וההתלהבות שהרגשתי אז אי אפשר לבאר בכתב, רבונו של עולם! מי יתנני כירחי קדם וכו', חדש ימי כקדם בעת יצאתי ממצרים...

בימות החל הלכתי כמקדם על 'אוראקען' כל היום וגם בלילה עד שעה תשעה.

שהלכתי כמה שבועות לאנשי שלומנו, הרגשתי שאין זה תכלית לבלות הזמן היקר להבל ולריק, והייתי משתוקק ומתגעגע מאד אז לקבע לי זמן על למוד, והיה לי על זה מניעות עד אין מספר, רק לבי היה בוער בקרבי מאד. כשהלכתי מ'אוראק' אחד להשני דרך בית הכנסת או בית המדרש וראיתי ששמה יושבים כמה אנשים ולומדים, הייתי מקנא להם מאד, ובכיתי מאד לפני ה' יתברך שאזכה גם כן להיות מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות.

וה' יתברך שמע תפלתי, ורחם עלי, והוצאתי מן הכח אל הפעל חשקי ורצוני.

בראשונה עזבתי 'אוראק' אחד וקבעתי לי זמן על למוד גמרא, למדתי בערך שעה או שתים. התחלתי ללמד מסכת ברכות, ולמדתי כל לילה שני (שניים) או שלשה דפים; גם בבקר קבעתי לי זמן על למוד.

גם כמה פעמים השכמתי אחר חצות לילה, ופעלתי מן השמש של בית הכנסת דותיקין לפתח לי הבית הכנסת, ואמרתי שם 'חצות' ותהלים, ולמדתי עד אור הבקר.

וגדל החיות שהיה לי אז אי אפשר לבאר, רבונו של עולם! חדש ימי כקדם וכו'.

גם התפללתי שמה בבקר, ואחר התפלה למדתי גם כן מעט, והיה לי על כל דבר מניעות גדולות, רק חשקי ורצוני התגברו על כל המניעות ושברתי אותם בעזרת ה' יתברך.

גם בכל זמן שהיה לי עת חפשי רצתי לאנשי שלומנו להחיות את עצמי.

הייתי פעם אחד בעצבות, אמר לי ר' אברהם חתן ר' מנדיל נ"י, שארגיל עצמי לילך ברחוב תמיד עם נגון בהמחשבה, ולעשות מכל פסיעה ופסיעה רקוד חדש בהמחשבה; והחיה אותי מאד עם זה הדרך, כי ידוע בכל הספרים בפרט בספרי רבנו הקדוש, שעקר עבודת ה' יתברך הוא על ידי שמחה - לשמח את עצמו בכל מה דאפשר אפלו על ידי מלי דשטותא וכו', ועצבות היא מדה מגנה ורעה מאד. ואין כאן מקום להאריך.

מיום שנתקרבתי לאנשי שלומנו הרגשתי שיצאתי מאפלה לאורה - לעולם אחר לגמרי, ומכל תנועה ותנועה שעשיתי טעמתי טעם גן עדן ממש. וגם נשתנתי מאד מאד לטובה, כאשר העידו על זה כל אנשי שלומנו היקרים. גם באתי בכל פעם על שבת קדש לאבי נ"י לכפר זשעזשעליב, פעם אחת בחדש או בחמשה שבועות. כשראה אותי אבי נ"י ואמי חורגתי וכל השכנים שנשתנתי מאד, ושאלו אותי: מה נשתנה?! וחשבוני למשגע. אבל בעזרת ה' יתברך לא השגחתי על כל דבריהם, ואני עשיתי את שלי מה שיכלתי.

כשבאתי לאבי נ"י, לא היה לי כמעט עם מי לדבר, רק עם הבחור היקר מורנו הרב ר' יצחק נ"י, וקרבתי אותו מאד, כל מה שלמדתי או שמעתי איזה ספור מרבנו הקדוש ספרתי לו.

באמצע החרף גמרתי מסכת ברכות, והתחלתי ללמד מסכת שבת. עזבתי עוד 'אוראק' אחד ובאותו הזמן למדתי, ואחר כך עזבתי עוד 'אוראק' אחד, עד שנשאר לי כמעט רק על הוצאות אכסניה - שמונה רבל כסף בכל חדש.

***יום ו' פרשת דברים תר"ס (ח' אב) לפרט קטן, פה עיר הקדש ירושלים תבנה ותכונן בשכונת 'משכנות', אני מעתיק עתה מן הכתב שכתבתי באומאן בחרף העבר***