# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/tvbvt-zkrvnvt/4/

התורה ד' - 'אנכי', ידוע שנאמרה בזלאטיעפאלי בחג שבועות הקדוש , וידוע שקודם התורה הזאת סיפר מעשה מהבעל שם טוב זלל"ה, מהמקורב שלו שלא רצה להתוודות שאמר לו הבעל שם טוב, אמור מה שה' יתברך יודע ואתה יודע ואני יודע, והאיש הזה היה איש כשר ועובד ה', אך התבייש מפני הבעל שם טוב להיות לו ווידוי דברים, והיה רחמנא ליצלן מה שהיה, שעצמותיו היו כואבים לאיש הזה כל כך עד שנפטר מזה החולאת.
וכפי שהרב שמואל אייזיק ור' יודיל והרב ר' אהרן היו גם כן על שבועות הזה, והם נתקרבו לרבינו זלל"ה עוד בעיר מעדוועדיבקי, וכבר נתנו מקודם פדיונות לאדמו"ר זלל"ה, אף על פי כן לא ידעו עוד מווידוי דברים לפני תלמיד חכם. כי ממילא מובן שהיו מקודם גם כן כשרים לומדים, ומעת שנתקרבו היו כמה פעמים אצל רבינו זלל"ה, והתנהג עמהם בחכמה נפלאה ולא הזכיר להם מעניין ווידוי דברים כלל, אך כעת שנתקבצו על חג הקדוש כמה אנשים, והיו שני אנשים מהאורחים שכאבו להם העצמות, רחמנא ליצלן, עוד בביתם, וכשבאו לרבינו זלל"ה וסיפרו לו שיש להם מכאוב הזה, ואמר להם, הלא בשבועות הקדוש אומרים תרי"ג מצוות שזה חבילות חבילות של מצוות, וזה לשון 'צוותא' התחברות של עצמות ו"אחת מהנה לא נשברה". וזה היה להם רפואה.
ואגב הבינו גם מצוינים הנ"ל ר' יודיל ור' שמואל אייזיק והרב ר' אהרן זלל"ה, מהמעשה שסיפר רבינו זלל"ה מהבעל שם טוב הקדוש, ממקורב שלו שלא התוודה והיה מה שהיה, רחמנא ליצלן, הבינו גם הם שכוונת רבינו זלל"ה שגם הם נצרכים להתוודות. אך מחמת שכבר היו כמה פעמים אצל אדמו"ר, דימו בעצמם שמחמת זה לא אמר להם רבינו זלל"ה שיתוודו, מפני חשיבותם וכשירותם, ואין צריך להם להתוודות. אך כשאמר בשבועות התורה הזה, ושם מביא רבינו זלל"ה, בכל פעם שבא אצל הצדיק ומספר לפניו את כל ליבו אזי נכללין באין סוף, כי הצדיק הוא בחינת אין. ושם מובא, אף על פי שהיה אצל הצדיק וראה אותו ונתן לו ממון, אף על פי כן, אם לא היה לו ווידוי דברים לפניו עדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך כי יש דרך ישר וכו'. וגם שם מובא מעניין השפלות של הצדיק שהוא בחינת משה, מ'תלת מאה' שהיא השי"ן של משה נעשה 'תלת מה', שהצדיק מקטין את עצמו משלוש אלה מחכמתו ומגבורתו ומעשירותו.
ור' אהרן היה אז כמעט נגדם מכונה בשם עושר, כי היו לו נדן סכום רב, ואביו הרב ר' משה היה גם כן עושר, והרב ר' יודיל היה ביניהם חכם גדול, ור' שמואל אייזיק היה גיבור כידוע מזה, שעבור זה אמר לו אדמו"ר שידבר עם איבריו. וכששמעו התורה הלז נתבטלו בביטול גמור, זה מחכמתו וזה מעשירותו וזה מגבורתו, עד שתיכף אחר יום טוב נכנסו לפני אדמו"ר והתוודו כל אחד בפני עצמו בבכיות גדולות בשברון לבב, והבינו שאדמו"ר אמר, 'ומלאו מחד גלגלא דעינא' שזה עינא פקיחא של אדמו"ר עליהם. וזהו היה סיבה, שאחר איזה זמן נתקרבו כמה נפשות לאדמו"ר זלל"ה על ידי אלו השלשה יריאים, נפשות כאלו שהיו ממש מאחורי הקדושה.
ומי שבקי בהתורה ד' היטב, יוכל להבין גודל השגות רבינו זלל"ה, עד שמכל פרט ופרט נתגלה תורה גבוה ונעלמת עד אין סוף. ה' יתברך יזכנו לטעום על כל פנים חלק אחד מאלף אלפי אלפים הגנוזים בסוד התורה הזאת: