# צאצאי רבי שמחה ומרת פיגא

> מקור: https://rabenu.app/books/tvldvt-adm/1497/

כאשר נעשו שניהם י"ג שנה, עשה הבעש"ט הקדוש ז"ל החתנה כידוע. והיה הרב ר' שמחה ז"ל חזן בבית מדרשו הקדוש של הבעש"ט הקדוש בעיר מעזיבוז. ולהבעש"ט היה ניחא גדולה מתפלתו, אשר כון לעמד את עצמו בעת הדבקות של הבעש"ט הקדוש בעת התפלה בצבור. ולא כשאר תלמידיו הקדושים אשר לא יכלו לצמצם את עצמם שיהיה מכונין בדיוק להדבקות של רבם הבעש"ט הקדוש ז"ל. (ועד היום הזה עדין נמצא בבית מדרשו הקדוש את העמוד הקדוש הנ"ל, שנקרא בזה הלשון, "רבי שמחהס עמוד"[38]) (ברוך ה' שראיתי את העמוד הנ"ל והתפללתי עליו כמה פעמים בעת היותי במעזיבוז).

ולהרב הר' שמחה הנ"ל ולאשתו הצדקת והנביאה מרת פיגא ז"ל היה להם שלושה בנים, ובת אחת. בן הראשון היה שמו הרב ר' ישראל מת. כך היה נקרא, ויבאר לקמן בענין הזה. והיה שוחט ובודק במדינת אונגארין וחבר כמה ספרים על הלכות שחיטה כידוע.

בן השני היה הצדיק הקדוש, הקדוש עליון נודע לשם ולתהלה בכל כדור העולם מספריו הקדושים ותלמידיו הקדושים והשארת דעתו הקדושה עד היום, אשר האש הקדושה שלו תוקד לנצח עד בוא יבוא משיח צדקינו בקרוב אמן כן יהי רצון, הוא רבנו הקדוש ננמ"ח מוהר"ר רבי נחמן זצוק"ל, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, מקהלת קדש ברסלב פלך פאדאלא במדינת אוקרינא, אשר מנוחתו כבוד בעיר אומאן פלך קיעב. אשר צוה לבוא כל ישראל על ציונו הקדוש, ויניח את עצמו לארך ולרחב לתקן את האדם הזה. אמן כן יהי רצון.

אשר בזה עקר כונתי בזה הספור, לגלות הולדה הקדושה שלו אשר הוא בסדר הזה, כאשר נכתב בספור הקדוש הזה מתחלתו עד סופו בעזרת ה' יתברך בכל הפרטיות. לידע לדורות עולם ההשתלשלות כל פרטי ענין ההולדה הזה, אשר זקנו הבעש"ט הקדוש זצק"ל הכין בכונה רצויה את הענין על ידי האיש הנ"ל, שצוהו אליו לנסע לעיר סטאמבאל. ודי למבין. הכל אשר על ידי זה נשתלשל השדוך הקדוש הנ"ל. מי שיש לו מוח בקדקדו, יבין איך לאחז את עצמו באותו צדיק הקדוש הזה, ולהתקרב אליו וללמד ספריו הקדושים ולקים עצותיו הקדושות, כרצונו הקדוש. אשר ברוך ה' דרכיו הקדושים קימים לנצח סלה ועד שאין לו הפסק עולמיות, אמן כן יהי רצון.

ובן השלישי היה שמו הקדוש הרב ר' יחיאל צבי זצק"ל. אשר מנוחתו כבוד בעיר קרימענטשיק פלך קיעב. והיה תלמיד מבהק לאחיו הקדוש מוהר"ן זצק"ל הנ"ל.

ובת אחת אשר היה שמה הצדקת פעראל[39] ז"ל. ושם בעלה הרב מוהר"ר צבי ז"ל. והשאירו כלם דורי דורות.

וזה ידוע אשר אשת הרב ר' שמחה זצ"ל, אשר שמה הצדקת פיגא ז"ל, היה לה רוח הקדש כאחת הנביאות והצדקניות. והיתה רגילה לראות את זקנה הבעש"ט הקדוש ז"ל לאחר הסתלקותו הקדוש. ותמיד גלה לה סודות ורזין מענינים נוראים.

בעת שהיתה מעברת עם בנה הראשון, ראתה את זקנה הבעש"ט הקדוש ז"ל. ואמר לה, הבן אשר יולד לה, יקרא את שמו ישראל דוקא ולא שם אחר. רק כשמו הקדוש. ובעלה הרב ר' שמחה זצק"ל היה רצונו שיקרא בנו הראשון בשם אביו הצדיק מוהר"ן[40]. ואשתו הצדקת הנ"ל גלה לבעלה, שזקנה הבעש"ט הקדוש ז"ל היה אצלה, וצוה עליה שיקרא את בן הנ"ל כשמו הקדוש, בשם ישראל דוקא.

ומחמת שבעלה ידע על בטח שכן הוא, כי היא רגילה לראות כל פעם את זקנה הבעש"ט הקדוש ז"ל, וכן אחיה הצדיקים הרב רבי ר' ברוכיל ז"ל[41], והרב מסידילקיוו ז"ל[42], קראו אותה בשם זה "פיגאלי דיא נביאתה"[43] כידוע. ובעלה ידע מכל הנ"ל, וגם על פי רב המנהג השם הראשון שינתן לתינוק הראשון, נתן מצד האם כידוע. על כן בעלה הרב ר' שמחה זצוק"ל לא דחק את עצמו דוקא שיקרא שם בנו כשם אביו הרה"צ רבי נחמן זצק"ל. כי ידע שלא יפעל כלל.

אבל בלבו חרה ויצר לו מאד מאד, וירע לבבו תמיד על זה. כל מה שארע איזה דבר לבנו הנ"ל שהיה נקרא שמו ישראל כנ"ל, דבר קשות לאשתו הצדקת מרת פיגא ז"ל, על דבר שלא היה מרצה שיקרא הבן בשם אביו ז"ל. והיה לה יסורים כפלים. באחת של יסורי הבן, ועוד דבורים הקשים של בעלה על דבר הנ"ל. ותמיד היתה מתמרמרת בלבה על כל הנ"ל. ולא ספרה מזה לשום איש.

פעם אחד היה הילד ר' ישראל ז"ל הנ"ל משחק עם שאר הילדים. והיו עולים על גג גבוה הילדים הנ"ל ביחד עם ר' ישראל הנ"ל ושחקו שם. ופתאום נפל מעל הגג הנ"ל על הארץ הילד ר' ישראל ז"ל הנ"ל ונפל מת תכף, כי האדמה היה עם אבנים. ונעשה צעקה בעיר על המקרה הזה. והודיעו תכף להצדקת הקדושה פיגא ז"ל אמו של הילד הנ"ל.

וכאשר באתה הצדקת פיגא ז"ל לאותו מקום אשר מצאה את בנה מת, לא דברה ולא בכתה כלל. רק לקחה את בנה המת ר' ישראל ז"ל הנ"ל על זרועותיה והלכה עמו על הבית החיים הישן, ישר לקבר זקנה הבעש"ט ז"ל. והניחה את בנה המת הנ"ל על הקבר הקדוש, מתחת הקופא שעל הקבר מקרשים של עץ (כידוע למי שזכה להיות על קברו הקדוש במעזבוז) והיתה באה בטענה זו לזקנה הבעש"ט הקדוש ז"ל, בזה הלשון, זיידע זיידע האסט מיעך גיהייסין א נאמין געבין דאס קינד נאך דיער אין איך האב זייער מורא אצינד אז מיין מאהן וועט מיעך זייער ריזען נא דיר אב דאס קינד[44]. וכל זאת היו שומעין אנשים רב, אשר רצים אחריה לראות מעשיה הפליאות תמיד. ובפרט עכשו אחר מעשה כזה.

ואחר זה חזרה והלכה לבעלה הרב ר' שמחה ז"ל כנ"ל להודיעהו אותו בנחת על המקרה הנ"ל, להשקיט קצת רוחו שלא יצער חס ושלום יותר מדאי. וכאשר באתה לבעלה הודיעה אליו מכל הנ"ל בחכמה גדולה.

ואחר כך הלכו שניהם על הבית החיים הנ"ל. ותכף כאשר באו סמוך לקבר זקנם הבעש"ט הקדוש זצוק"ל, היה הילד ר' ישראל ז"ל הנ"ל בא אליהם מתחת הקופא הנ"ל שעל הקבר הנ"ל. וירץ לנגדם בשמחה רבה, וקרא להם בזה הלשון, טאטא טאטא[45]. והרב ר' שמחה זצק"ל ואשתו הצדקת מרת פיגא ז"ל נתמלאו מלא שמחה וחדוה על הנס הנפלא הזה, והיו שמחים ועליזים מאד מאד בבנם היקר הזה. והיו לוקחים אותו על ידיהם בנשיקה גדולה, ופתחו את פיהם בשיר ושבח להבורא יתברך שהיה מחיה מתים ממש תמיד, ובפרט בזה הילד הקדוש הנ"ל, ועתיד להחיות את כל העולם כלו. והיו משבחין ומפארין וכו' לשמו הגדול על הנס הנורא הזה.

וכל האנשים אשר עומדים שם למאות, ראו את כל הנ"ל. ונבהלו מאד שראו תחית המתים ממש, על ידי זכות וכח הקדוש של הבעש"ט הקדוש השוכן שם, זכותו יגן עלינו.

וכלם מודים בכל הנפלאות של הבעש"ט הקדוש שעשה בחיים חיותו, וגם עתה אחר הסתלקותו הקדוש. אשר אורו לנצח על ידי נכדו הקדוש מוהר"ן זצק"ל, אשר שמו הקדוש עולה נ'צ'ח' מספר קמ"ח, שזה עולה שם רבינו הקדוש מוה"ר 'נ'ח'מ'ן זצק"ל, אשר אמר בזה הלשון נ'צ'ח'תי וא'נ'צ'ח', אמן כן יהי רצון, כאשר יבאר בקרוב הכל.

אך פני הילד של ר' ישראל הנ"ל, היה כל ימיו, פניו הקדושים, המראה כפני המת ממש מהמעשה הזה. והיו קוראין אותו כל ימי חייו הקדושים בשם זה "ר' ישראל מת", זכרונו לברכה עד היום הזה. ונשא אשה ממדינת אונגארין[46], והיה שם לשוחט ובודק וחבר כמה חבורים על הלכות שחיטה. והשאיר אחריו ברכה דורי דורות כידוע לאנשי אונגארין.

[38]. העמוד של רבי שמחה:

[39]. [פעריל]:

[40]. הכונה לרבי נחמן מהורודונקא:

[41]. ר' ברוך ממעזיבוז:

[42]. ר' אפרים:

[43]. פיגא הנביאה:

[44]. סבא סבא, הרי צויתני לקרא להילד על שמך ואני עכשו מאד חוששת שבעלי יקפיד, הרי לך הילד:

[45]. אבא אבא:

[46]. הונגריה: