# הנס באי הגזלנים

> מקור: https://rabenu.app/books/tvldvt-adm/273/

וילכו כל אנשים על האי לפוש את עצמם קצת מרב הנדנוד שהיה להם עד כה. וגם הבעש"ט הקדוש ובתו הצדקת מרת אדיל ז"ל ובעלה מוהר"ר יחיאל מיכל ז"ל ור' צבי סופר ז"ל הלכו גם כן על האי הנ"ל, לטיל קצת ולשאף רוח צח קצת, אשר על ידי זה נתעו למקום רחוק, ולא יכלו למצוא את הדרך להספינה.

וילכו אנה ואנה למצוא את הדרך, ובתוך כך נפלו עליהם גזלנים, רוצחי נפשות רחמנא לצלן. ולא הבינו לשונם. ואחזו בם הגזלנים הנ"ל, ויאסרו אותם בחבלים, ויניחו אותם על הארץ. והתחילו להשחיז את הסכינים, וישבו הגזלנים גם כן על הארץ לאכל את ארוחתם, אשר בא הזמן של אכילה. ויניחו את השבויים מאסרים זה אצל זה. ותלמידו ר' צבי סופר ז"ל היה מנח סמוך להבעש"ט הקדוש בצדו הימנית. אז ענה ואמר ר' צבי הנ"ל ז"ל לרבו הקדוש הבעש"ט ז"ל, רבי למה אתם שותקים ומחשים עכשו, כי בצרה גדולה אנחנו ולא העת לחשות עתה. עשה איזה דבר להצילנו.

ויען ואמר לו הבעש"ט הקדוש ז"ל, כי אין אני יודע כעת מאומה, נטל ממני כל הכח שלי. אולי אתה זוכר איזה דבר אשר למדתיך. הזכר אותי. וענה ואמר ר' צבי סופר ז"ל, גם אנכי אינני יודע מאומה, זולת האלף־בית הפשוט אשר אני זוכר. אז צעק בצעקה גדולה הבעש"ט הקדוש ז"ל לתלמידו הקדוש הר' צבי סופר ז"ל, ומה אתה עתה מחשה, קרא לפני את האלף־בית.

ויתחיל הר' צבי סופר ז"ל לקרא לפניו, אלף, בית, גימל, דלית, הה, ואו, זין, חית, טית, יוד. והבעש"ט הקדוש זצק"ל עונה אחריו בקול חזק ובהתעוררות ובהתלהבות עצומה כדרכו בקדש תמיד, אשר על ידי זה החזיר אליו כל רוחו וכונתו וכו' וכו' כמאז וכימי קדם.

והנה תכף נשמע לאזנם קול פעמון צולל שהיה תלוי על עגלה יפה שקורין (קאטש). ועמד העגלה אצלם ויצא מהעגלה הנ"ל איש זקן אחד מלבש במלבושים יקרים, והלך להם וינתק מכלם מאסרם אשר היה בסכנה גדולה. והגזלנים הנ"ל כאשר שמעו קול פעמון הצולל החרידו כלם וברחו למקומם אשר היה להם במערות. והזקן הנ"ל הלך מהם וישב חזרה בהעגלה הנ"ל שקורין (קאטש). ונתעלם מהם הכל, ולא ראו ולא שמעו עוד שום קול של נסיעת העגלה הנ"ל.

היה כלם עומדים על רגליהם, אשר שב רוח וחיות חדש בקרבם, ואז אמר הבעש"ט הקדוש לתלמידו הר' צבי סופר ז"ל הנ"ל, בזה הלשון, יכולין לומר שזה האיש היה אליהו הנביא. אז ענה ואמר הר' צבי סופר ז"ל לרבו הבעש"ט הקדוש, בזה הלשון, רבי אתם יראים לומר על בטח שהיה אליהו הנביא. ושחק הבעש"ט הקדוש זצק"ל.

אחר מעשה הנס הזה, חלש לבם מאוד והיו רעבים עד הנפש ממש. ונראה לעיניהם מרחוק בית אחד על האי הנ"ל ויראו לגשת שמה, אבל מחמת גדל הרעב והעיפות שהיה להם, חזקו את עצמם והלכו לבית הנ"ל, ומצאו מוכן בתנור חם אכל של תפוחי אדמה צלויים. והיו אוכלים את התפוחי אדמה הנ"ל והחיו את נפשם ממש ממות לחיים מגדל צער הרעב שהיה להם. ובבית הנ"ל לא היה נמצא שום איש.

ואחר שאכלו כנ"ל יצאו החוצה (מנהג אצל נכדי הבעש"ט הקדוש ז"ל במוצאי חג הפסח עושין סעודות ומכבדין במאכל של תפוחי אדמה שקורין אותו בזה הלשון דעם בעש"ט קעזיל[33] ומספרין את הנס הזה), תכף ראו שהם סמוך להים, אשר עומדת ספינה אחת שהולכת לסטאמבאל, והבין הבעש"ט הקדוש, שמרמזין לו שיסע חזרה לסטאמבאל. ובסטאמבאל נודע לו מן השמים וראה בחוש, שאין מניחין אותו בשום אפן לנסע לארץ ישראל הקדושה. אשר על ידי זה חזר הבעש"ט הקדוש את נסיעתו חזרה לביתו למעזבוז.

[33]. פשטידת הבעש"ט: