# נס הפסח באיסטאנבול

> מקור: https://rabenu.app/books/tvldvt-adm/434/

והאיש הנ"ל אשר היה מקרב להבעש"ט הקדוש ז"ל, אשר על ידי ברכת רבו הבעש"ט הקדוש ז"ל הצליח כל כך כמבאר לעיל, ומחמת העשירות הגדול שלו הנ"ל היה אצלו בחינת "יש עשר שמור לבעליו לרעתו"[25] רחמנא לצלן. אשר על ידי זה קנאו בו השרים וכל רשעי ישראל ימח שמם, ויעצו להעליל עליו בלבול בעלילות דם, אשר ישליכו ויתנו בהמרתף שלו נער ערל הרוג בליל הפסח הנ"ל אשר הבעש"ט הקדוש ז"ל היה נמצא בסטאמבאל.

והבעש"ט הקדוש ז"ל התחיל לומר אז חצי הגדה השנית, ואמר בקול נעים ובמתיקות גדול מאד, וכל פעם בהתעוררות רב יותר עד שבא להפסוק זה "לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו"[26]. אז חזר וכפל את הפסוק הנ"ל לאלפי אלפים פעמים (בנגון הידוע לנו), והכל היה ברעש גדול ובהתעוררות נפלא. וכל החלונות והפתחים מחדרו היו פתוחים כלם, ונשמע למרחוק את קולו הגדול על החוצות שבסטאמבאל, ובכל פעם נשמע קולו הקדוש גדול יותר אשר לא יסיף את הפסוק הנ"ל. והתמהמה בזה הפסוק כמה שעות רצופים. והיה נדמה ונשמע קולו הקדוש של הבעש"ט הקדוש לכל השומעים לקולות רבים, כמו שמנגנים כמה אנשים ביחד את הפסוק הנ"ל. אשר במכון בזה הזמן בדיוק, נתגלגל כמה ענינים וסודות נוראות.

א) שכל שונאי ישראל כלם נקבצו את עצמם למקום סתר כזה אשר נעשה המקום הנ"ל על ידי מעשה כשוף לגדרים שונים מברזל ולבנים ואבנים גדולים וכדומה. והיו יושבים שם כל אותה הלילה כדי להיות מוכן לצאת בבהלה ובצעקה על היהודים בבקר השכם, להרעים על מעשה זו של עלילת דם כנ"ל, וכבר היה הכל כתב וחתם בחתימת כלם עבור זה להעליל כנ"ל. ואת הכתב הנ"ל נשלח להקיסר החדש שהיה ממלא על מקום אביו הקיסר זה זמן קצר, שגם הקיסר הנ"ל יחתם על הגזרה זו, שאחר העלילה הנ"ל יגרשו את היהודים מסטאמבאל והסביבה למחר. ואביו הקיסר שמת היה מלך של חסד להיהודים שבמדינתו, אשר על ידי זה המלכה הזקנה אמו של הקיסר החדש בנה הנ"ל, והקיסר החדש הנ"ל היה איש צעיר לימים.

ב) והיה שר אחד שאצל הקיסר הנ"ל שידע מכל הנ"ל, והוא היה אוהב להיהודים ובפרט להאיש הנ"ל שהיה לראש חכם ליהודים. הלך השר הנ"ל והודיע להאיש הנ"ל החכם הנ"ל באותו הלילה, עוד טרם שעשה הסדר האיש הנ"ל, וספר לו הכל מהכתב הנ"ל שנמצא אצל הקיסר, עבור שיחתם עליו בדבר הגרוש לכל היהודים שבסטאמבאל והסביבה, וגם הודיעו אודות העלילת דם. ויעץ אותו שימהר את עצמו ויקח עמו כל פרנסי היהודים וילכו כלם בזריזות גדול להמלכה הזקנה אמו של המלך החדש, ועל ידה לטכס עצה איך להמתיק ולבטל את כל הנ"ל, כי למחר סכנה גדולה מרחפת חס ושלום על היהודים רחמנא לצלן. האיש הנ"ל נבהל מאוד מאוד, והשר הנ"ל זרז להאיש הנ"ל והזהיר אותו שבל יתמהמה בשום דבר ועסק אחר, רק שילכו כל הנ"ל להמלכה הנ"ל, אפשר על ידה יצמח איזה צמיחת קרן הישועה.

ג) ובאותה זמן הנ"ל נשאו שני ערלים על כתפיהם את ההרוג הנ"ל בשק, להשליכו להמרתף של האיש הנ"ל. והלכו שני ערלים הנ"ל עם ההרוג הנ"ל דרך רחוב הבעש"ט הקדוש, אשר סדר שם הסדר וניגן אז בקול נעים את הפסוק הנ"ל, אשר נדמה להשני ערלים הנ"ל לקולות של אנשים רבים. וכאשר באו הנ"ל קרוב לקצהו של רחוב הנ"ל, פחדו מאד שני ערלים הנ"ל והשליכו מעליהם את ההרוג הנ"ל על הארץ, והתחילו לברח. אשר על ידי זה חטפו אותם שומרי ושוטרי העיר ושאלו אותם מה זה הריצו. וספרו להם מהכל, כי שכרו אותם איזה אנשים, אשר גלו אז את שמותם להשוטרים הנ"ל, שישליכו זה ההרוג להמרתף של האיש העשיר הנ"ל. והשוטרים הנ"ל לקחו אז לתפיסה את שני הערלים וההרוג ביחד.

ד) והעשיר איש הנ"ל הלך ביחד עם כל פרנסי העיר להמלכה הזקנה הנ"ל, עבור לבטל הגזרה הנ"ל, הלכו גם כן דרך רחוב הנ"ל, אשר הבעש"ט הקדוש ניגן את הפסוק הנ"ל בקול של מתיקות גדול, עד אשר כל האנשים הנ"ל לא יוכלו לזוז ממקומם ממש, ובטלו במציאות. והיו מרגישין טעם גן עדן בנגון שעל הפסוק הזה, כי נכלל נשמתם בתענוג הנגון הזה. והאיש הנ"ל היה נכר את הקול, שהקול הזה הוא כמו קול רבו הבעש"ט הקדוש, אף על פי שהרבה שנים כבר לא שמע את קולו הקדוש, וגם כבר היה נתרחק ממנו גם כן כנ"ל, ובפרט מי יתן אמון שרבו הקדוש נמצא עתה בסטאמבאל, ופרט בחג הפסח.

ומחמת שהיו מכרחין לזרז לילך להמלכה הנ"ל, על כן היה מכרח בקשי גדול להפסיק מתענוג הנגון הזה, ולזרז את ההליכה הנ"ל. וכל האנשים הנ"ל דברו זה לזה בזה הלשון, אלו היה יודע זה האיש המנגן הנ"ל, מהצרה הגדולה ששורר עכשו בעיר סטאמבאל, לא היה מנגן כן. בלשון אשכנז וואלט ער זיך ניט אזויא פאר גנין צי זינגין בא איין פסוק[27]. והאנשים הנ"ל הלכו להמלכה, ברב פחד ואימה ובפרט שהוא באמצע הלילה. אבל מחמת שהשר הנ"ל הזהיר אותם על זה שיזדרזו בעוד מועד כי כשיאיר היום יכול להיות חס ושלום מה, השם ישמרנו, על כן באין בררה הלכו. והיה זולג דמעות רב מעיניהם שה' יתברך יהיה בעזרם שיצליחו בזה הליכה.

והיה נס בתוך נס כאשר באו לארמון המלכה, תכף הניחו אותם לבוא לחדר המלכה, כי המלכה לא היה ישנה עדין. וכאשר ראה המלכה אותם, שאלה להם, על מה בואם באמצע הלילה. וספרו לפניה את הכל הנ"ל, על כן באו עכשו לבקש ממנה רחמים על היהודים שבעיר מלכותה סטאמבאל שיתבטל כל מחשבת הגזרה הנ"ל. והמלכה הנ"ל נתמלאה רחמה עליהם, ואמרה לאנשים הנ"ל כי יש לה עצה לטובה עבורם. וצוה אותם שימתינו בביתה עד בואה חזרה.

והמלכה הנ"ל הלכה אז לבנה הקיסר הנ"ל. וכאשר ראו לה שרי מלוכה באמצע הלילה, שהמלכה הולכת לבדה, נבהלו מאוד מפניה והודיע להקיסר בנה הנ"ל כל זאת. ותכף רץ בנה הקיסר הנ"ל בבהלה גדולה, לקבל פניה. ושאל אותה מה זה בואה עכשו באמצע הלילה. וספרה לבנה הקיסר הנ"ל, כאשר שכבר ישנה על המטה, וחלם לה חלום רע מאוד שבא לה בעלה המלך מעולם העליון, ואמר לה שאין מניחין אותו שם במנוחה, מחמת שנמצא ברשות בנו הקיסר כתב של גזרה רעה על היהודים שבמדינתו. וכאשר יקרע את כתב הנ"ל של כל החתימות שונאי ישראל, יהיה לו מנוחה שם בעולם העליון.

וכאשר שמע בנה הקיסר הנ"ל כל זאת הלך להחדר שלו בפחד ובאימה גדולה ולקח את כתב הנ"ל וקרע אותה לקרעים רבים. והמלכה הנ"ל נתנה תודה רבה לבנה הקיסר הנ"ל בעד הטובה הזה שעשה לאביו המלך הנ"ל. והלכה לביתה לבשר ולהודיע מכל הנ"ל לאנשים פרנסים הנ"ל. ופרנסים הנ"ל עם האיש הנ"ל נתנו תודה לבביות להמלכה הנ"ל. והלכו כלם בצותא חדא[28] לביתם בשמחה גדולה, לסדר הסדר. ובפרט שהיה כבר אחר חצות לילה.

והיה הולכים כל אנשים חזרה לביתם דרך רחוב הנ"ל כמקדם של הבעש"ט הקדוש ז"ל, ושמעו עוד את נעימות קול הנגון הנ"ל על הפסוק הנ"ל, והיו מתענגים מאוד על שנמצא איש מתעורר כזה. והאיש הנ"ל מגדל ההרגש בקול רבו הקדוש, לא היה יכול לזוז ממקום הזה, והלך למעלה על המדרגות של המלון הזה לשמע היטב יותר את הקול נעים הנ"ל, אשר נדמה לו ממש כקול רבו הקדוש, הבעש"ט ז"ל. וגם אנשים חבורא הנ"ל הלכו עמו עד שבאו כלם להחדר של הבעש"ט הקדוש ז"ל. וכאשר ראה האיש הנ"ל, את תאר פני אלקים פני רבו הבעש"ט הקדוש ז"ל נפל על הארץ בהתעלפות גדול.

והיה נעשה צעקה גדולה בבית, עד שהבעש"ט הקדוש ז"ל הכרח להפסיק מהדבקות שלו. ואז פתח הבעש"ט הקדוש את פיו קדשו בדברי מוסר והקפדה על האיש הנ"ל, וצעק עליו בזה הלשון, על זה שלחתיך לסטאמבאל, לנטות מדרך הקדש ולהיות מערב עם הגוים וכו'. אשר על ידך נעשה הצרה הזאת הנ"ל. ותכף זרז הבעש"ט הקדוש את האיש הנ"ל ולאנשיו שיזרזו כלם בזרוז הכי גדול, וילכו למקום הזה הנ"ל, אשר נקבצו שמה כל שונאי ישראל ימח שמם. ולרחש על ידיו ועל רגליו על כל החומות הנ"ל, שהם נעשים על ידי כשוף. ואל יפחידו כלל, כי כל החומות הנ"ל הם רק אחיזת עינים. ולבוא ברעש גדול להם, אשר על ידי זה יריצו משם לביתם כלם, ויתבטל הכל. אמן כן יהי רצון.

וכן עשו האנשים הנ"ל כפי אשר צוה עליהם הבעש"ט הקדוש זצק"ל, ועל ידי זה נתבטל עצתם ומחשבתם ונתהפך הכל לטובה, על ידי כח מעשיו ותפלתו של הבעש"ט הקדוש. וכאשר חזרו משם האנשים הנ"ל אמרו זה לזה, כנראה שהאיש הבעש"ט הקדוש יודע מהכל יותר מאתנו, אשר על ידי הנגון של הפסוק הנ"ל נתבטל על ידו הכל. וכן בזה זמן הנ"ל נתודע להם מההרוג הנ"ל ומהשני ערלים הנ"ל שהם בתפיסה, וגם אשר על ידם לקחו לתפיסה בלילה הנ"ל עוד כמה שונאי ישראל מהנ"ל. אמן כן יאבדו אויבך ה'. אמן כן יהי רצון.

וכאשר באו עוד הפעם להבעש"ט הקדוש לספר לו מהכל, זרז הבעש"ט הקדוש את אנשים הנ"ל, שילכו לביתם בשמחה גדולה לסדר הסדר, כי ברוך ה' נתבטל הגזרה ונמתק הכל בשלמות. וצוה להאנשים הנ"ל שישתו הארבע כוסות מיין החזק יותר. וכן עשו האנשים הנ"ל ושתו הארבע כוסות מיין החזק, אשר על ידי זה נשתכרו ונפלו לשנה גדולה וחזקה מאוד, והיו ישנים כמה שעות על אור היום.

והיה מנהג בבית הכנסת בסטאמבאל, כשבאו כל פרנסי העיר, אז היה מתחילין להתפלל בשבת ומועד. וביום א' דחג הפסח הנ"ל היו העולם מחכים על בואם של הפרנסים הנ"ל. אבל עבר זמן רב עד שבאו הנ"ל, והאיש בתוכם הנ"ל. ועוד קדם התחלת התפלה עלה על הבימה האיש הנ"ל אשר היה לראש וחכם להם, וספר כל המארע, אשר על ידי זה אחרו לבוא לבית הכנסת, וספר כל הניסים הנ"ל אשר כל יהודים שבעיר סטאמבאל והסביבה נצלו בנס נפלא על ידי כח רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל. וגלה את גדל מעלת רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל. שהוא איש גדול ופלא מאד והוא פועל ישועות ישראל תמיד, ומושיעם על ידי תפלתו בעת צרתם רחמנא לצלן. ואחר כך היו מתפללים כל העולם בשמחה רבה וגדולה, והיו אומרים הלל שלם בקול גדול ובשיר של שמחה והיו כלם עליזים ושמחים מאד מאד. ומחמת זה נתפרסם שמו הקדוש והגדול של הבעש"ט ז"ל בעיר סטאמבאל.

[25]. קהלת ה, ב:

[26]. תהלים קלו, ד:

[27]. לא היה מרשה לעצמו להשתהות לזמר בפסוק אחד:

[28]. בחברותא: