# פרק כ"ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/balak/perek-24/

**פסוק א** **רמז תשע** "וירא בלעם כי טוב וגו'". זה שאמר הכתוב (משלי יא. כו) "מנע בר יקבהו לאום" זה בלעם הרשע. שהוא מונע מלברך את ישראל, "יקבהו לאום" יעשה ארירה לעובדי אלילים. "וברכה לראש משביר". זה משה שברך את ישראל בעין טובה. אמר רבי יצחק כתיב וירא בלעם כי טוב בעיני ה'. מה ראה [ראה] שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות והוא היה ראוי לברך את ישראל (ארבע) [שבע] ברכות. אמר אני מברכן שבע ברכות ומשה ארבע הרי אחד עשר. אמר הקדוש ברוך הוא רשע זה עינו צרה בברכתן של ישראל. די שלש ברכות שברכן, יבוא משה שעינו יפה בברכתן של ישראל ויברכם ארבע ברכות. ואלו הן שלש ברכות שברך בלעם את ישראל (להלן פסוק ה) "מה טבו אהליך יעקב". (לעיל כג, י) "מי מנה עפר יעקב", (לעיל כג, כא) "לא הביט און ביעקב". ואלו הן ארבע ברכות שברך משה את ישראל "ה' אלהי אבות(י)כם י(ו)סף עליכם", (ויקרא ט. כג) "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם", "וירא משה את כל- המלאכה והנה עשו וגו' ויברך אתם משה". והדין (דברים לג, א) "וזאת הברכה".

**פסוק ב** "וישא בלעם את עיניו". שנו רבותינו לא יפתח אדם לחצר השתפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון. היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים, אבל לרשות הרבים עושה פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושהו גדול אחד עושה אותו שנים. מנהני מלי. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל. מה ראה, ראה שאין פתחיהן מכונין זה לזה. אמר ראויין הללו שתשרה שכינה עליהן. קטן לא יעשנו גדול, דאמר ליה בפתחא זוטא מצינא לאיצטנע מ(י)נך. בפתחא רבה לא מצינא לאיצטנע מ(י)נך.

**פסוק ה-ז** "מה טבו אהליך יעקב". אמר רבי (אלעזר) [יוחנן] מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. בקש לומר לא יהא להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר מה טבו אהליך יעקב. בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם, אמר משכנתיך ישראל, לא תהא מלכותן מושכת. כנחלים נטיו, לא יהו להם זיתים וכרמים, כגנת עלי נהר, לא יהא ריחן נודף. כאהלים נטע ה', לא יהא עליהם מלכים בעלי קומה. כארזים עלי מים, לא יהא להם מלך בן מלך, יזל מים מדליו, לא תהא מלכותן שולטת באמות. וזרעו במים רבים, לא תהא מלכותן עזה, וירם מאגג מלכו. לא תהא אימה למלכותן, ותנשא מלכתו, אמר רבי אבא בר כהנא וכלן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות. שנאמר (דברים כג, ו) "ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה". קללה ולא קללות.

**רמז תשעא** ילמדנו רבינו על כמה דברים גשמים נעצרים. כך שנו רבותינו על ארבעה דברים גשמים נעצרים. על הזנות ועל עבודת אלילים ועל חלול המעשרות ועל הפוסק צדקה ואינו נותן. על הזנות. מנין. שנאמר "ותחניפי ארץ בזנותיך", וכתיב אחריו (שם, ג) "וימנעו רב(י)בים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה" וגו'. על עבודת אלילים, מנין שנאמר (דברים יא. טז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם", וכתיב אחריו (שם, יז) "ועצר את השמים". בחלול מעשרות. מנין. שנאמר "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר" וגו'. ועל הפוסק צדקה ואינו נותן. מנין. שנאמר (משלי כה, יד) "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת- שקר". ואף על פי כן עבודת אלילים קשה מכלם. בוא וראה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה כתיב "הרף ממני ואשמידם", מיד (שמות לב, יא) "ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים". מהיכן הוצאתם. מארץ מצרים ממקום עובדי אלילים, אלו ממקום אחר הוצאתם היית כועס עליהם. משל לאחד שהיה לו בן. פתח לו חנות של בשם בתוך שוק של זונות, החנות משלו והשוק משלו. יצא הנער לתרבות רעה. נכנס אביו להוציאו מבין הזונות כפתו ובקש להרגו, בא אוהבו. אמר למה אתה הורגו ולא אתה פתחת חנות של בשמים בתוך שוק של זונות ומשם יצא לתרבות רעה. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא לא אתה הוצאתם מבין עובדי עבודה זרה. "למה ה' יחרה אפך", עד שהן במצרים עבדו אלילים ואף על פי כן לא היו פרוצין בעריות שנאמר (שה"ש ד. יב) "גן נעול" וגו', ובשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו שנאמר "איש וביתו באו" לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון ולא שמעון באשתו של ראובן אלא כל אחד באהלו צנוע. ואפלו כשהיו ששים רבוא במדבר כך היו צנועים ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו. כיון שצפה בלעם (לעיל פסוק ב) וירא ישראל שכן לשבטיו התחיל משבחן מה טבו אהליך יעקב.

"כנחלים נטיו". מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות. אלא מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאים עוונות ויוצאין מלאין מצוות. כגנת עלי נהר. אלו מלמדי תינוקות שמוציאין מלבן חכמה ובינה ודעת והשכל ומלמדין אותן לעשות רצון אביהם שבשמים. דבר אחר אלו חכמים ותלמידים שמיסרין את עצמן במקרא במשנה במדרש בהלכות באגדות. [ועליהם הוא] אומר (שה"ש ח, יג) "היושבת בגנים" וגו'. אלו אמר הכתוב "ישראל מקשיבים" הייתי אומר [דוקא] כל ישראל, כשהוא אומר "חברים" אפלו שנים אפלו שלשה עוסקין בדברי תורה עליהם הוא אומר "היושבת בגנים". כאהלים נטע ה'. משלו משל למה הדבר דומה למלך שעשה סכה לכל עוברים ושבים. כארזים עלי מים. אלו גסי הרוח שבישראל [שיש בהן דברי תורה]. על אחת כמה וכמה [השפלים והעניים] שהם מזלזלין עצמן בדברי תורה שנאמר "יזל מים מדליו". וזרעו במים רבים. אלו בעלי בתים, שבשביל דרך ארץ שבהן [יצליחו במעשה ידיהם]. על אחת כמה וכמה בניהם ובני בניהם כמים רבים. וירם מאגג מלכו. זה אגג, שהיה בוכה ומתאנח שמא יאבד זרעו. דבר אחר אלו רשעים גמורים שבישראל שמכניסין יגון ואנחה בלבן בשעה שנכנסין לבית עולמן בשביל מעשים שעשו אם חזרו ועשו תשובה. ומתין מתוך התשובה, אלו ואלו בני העולם הבא.

דבר אחר "כנחלים". עם שהרשע מקלסן בקש לגנותן בדבר שאין בו ממש, מה ארז זה עולה בחרשים והוא עשוי הפקר לכל אדם כך בקש לכנותן. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לא כשם שאתה מחשב. לא כארזים של חרשים אלא כארזים של גנות. שהן גדלין על המים ויש להם נחת רוח, כארזים עלי מים, ואפלו אדם מבקש לגע בהם להזיק אותם אין יכול. למה, שבעליהן משמרן, כך אמר הקדוש ברוך הוא אפלו אדם מבקש לגע בבני איני מניחן. למה, שאני שומרן שנאמר (תהלים קכא, ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". דבר אחר "כנחלים נטיו". בקש לכנותן בדבר שאין בו ממש כנחל זה שמושך בימות הגשמים ופוסק בימות החמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא. רשע, לא כן אלא נטיו. ואין נטיו אלא נהר שנאמר "הנני נטה אליה כנהר שלום", כשם שהנהר הזה אינו פוסק לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך אין זרעו של אברהם יצחק ויעקב פוסק לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. דבר אחר למה כנה אותם בנחלים. בקש לתת דמיון לישראל לנחל זה שבני אדם ממלאין ממנו הן מריבין עליו. זה אומר אני ממלא תחלה וזה אומר אני ממלא תחלה מפני שיודעין שהן פוסקין והן דוחקין כדיהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא. רשע, לא כשם שאתה מחשב אלא נטיו, כשם שהנהר הכל ממלאין בשלום ובנחת. שיודעין שאינו פוסק לעולם, כך בני שלום ביניהן, שאין נטיו אלא שלום שנאמר (שם) "הנני נטה אליה כנהר שלום".

אמר בלעם אני רואה אותן גנת. זה שונה של בר קפרא וזה שונה של רבי חיא וזה שונה של רבינו הקדוש. אמר לו הקדוש ברוך הוא עלי נהר אף על פי כן כלן נכנסין לחבורה כלם "נתנו מרעה אחד". בלעם אמר כגנת והקדוש ברוך הוא כאהלים. אמר בלעם רואה אני אותן כגנת עלי עין, כגנות של בצלים. אמר לו הקדוש ברוך הוא כאהלי נטע, כפליטון, אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתה מכנה אותן בבצלים. שריחן רע, ואני מכנה אותן בפליטון, שנאמר (תהלים מה, ט) "מר ואהלות קציעות". אמר רבי יוסי למה נקרא שמו אהלים. שהוא בא דרך אהלים. בלעם כנה אותן בגנות, מה עסקן של גנות. אם אין מנכשין את הירק ומשליכין את פסלתן לחוץ הוא מבאיש. אמר לו הקדוש ברוך הוא עלי נהר. מה הנהר שוטף את הסירות אף יום הכפורים מכפר עוונותיהם. שנאמר (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר". דבר אחר "כנחלים", כאהלים, בקש לעשותן כאהלים של סרקין, שהן מטלטלין ונעקרין ממקומן. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לא מה שאתה מחשב. אלא נטועין הן כאהלים שנטעו, אלו שמים וארץ. שנאמר "וימתחם כאהל לשבת", כשם ששמים וארץ אין נעקרין ממקומן כך הם אינם נעקרין. והוא שמשה אמר להם (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ". אין לי אלא בשעת האחוה. בדורו של ירמיה ראה מה כתיב (ירמיה לא. לו) "אם ימדו שמים מלמעלה וגו' גם אני אמאס בכל זרע ישראל". ואם יאמר לך אדם הרי שמים עתידין להתחלף ראה מה נאמר (ישעיה סו. כב) "כי כאשר השמים החדשים וגו' כן יעמד זרעכם ושמכם".

"מה טבו אהליך יעקב". טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה, אהלים של מעלה הכל נכשלין בהן יש שעובדין לחמה וללבנה ולכוכבים. אבל אהלים של מטה אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא. יזל מים מדליו. זה מלכותו של שאול, כדלי שיש לו הפסק. וזרעו במים רבים. זה מלכות דוד, שאין לו הפסק לעולם ועד, ועל ידי מה פסקה מלכות שאול. על ידי אגג, שנאמר "וירם מאגג מלכו", אף על פי כן חוזרת ונשאת על ידי אסתר שנאמר "ותנשא מלכתו".

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מאי דכתיב "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא". טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע. אחיה השילוני קללן בקנה שנאמר (מ"א יד, טו) "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" מה קנה אינו עומד אלא במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרבים ואפלו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהן וכיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרבין ואפלו כל הרוחות באות ונושבות בו אינן מזיזות אותו ממקומו וכיון שבאה רוח דרומית (או מערבית) הופכתו ועוקרתו על פניו.

"שלחו מתם הזהרו בערבוביתא". הזהרו בחבורה, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר "יזל מים מדליו". מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים. שלא יאמרו תורה ירשה היא לנו. רב שישא בריה דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הצבור. [מר זוטרא אמר מפני שהן מתגברין על הצבור]. רב אשי אמר משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחלה.

**פסוק ט** "מברכיך ברוך וארריך ארור". ולהלן הוא אומר "ארריך ארור ומברכיך ברוך". אלא בלעם על ידי שהיה שונא פותח בברכה וחותם בקללה. ויצחק על ידי שהיה אוהב פותח בקללה וחותם בברכה. דבר אחר הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין [פותחין בברכה ומסימין בקללה]. הצדיקים [על ידי שתחלתן יסורין וסופן שלוה] פותחין בקללה ומסימין בברכה "ארריך ארור ומברכיך ברוך".

**פסוק יד** "ועתה הנני הולך לעמי" (כתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם) לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך. [עמך] לעם הזה מבעי ליה. אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים. אמר לו, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והן מתאוין לכלי פשתן. בוא ואשיאך עצה, עשה להן (קעילין) [קלעים] מהר שלג עד בית הישימון והושב בהן זונות. זקנה מבחוץ וילדה מבפנים. וימכרו להן כלי פשתן, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטיל בשוק זקנה אומרת לו אתה מבקש כלי פשתן זקנה אומרת לו בשוה וילדה בפחות שנים ושלשה פעמים. (אומרת לו בפחות) מכאן ואילך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב וברר לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מנח אצלה ועדין לא נאסר יינן של נכרים. אמרו לו רצונך שתשתה כוס של יין, כיון ששתה בער בו, אמר לה השמעי לי. הוציאה יראתה מתוך חיקה אומרת לו עבד לזה, אומר לה הרי יהודי אני, אומרת לו ומה אכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פעור. כיון שפוער אומרת לו אין אני מניחתך עד שתכפר בתורת משה רבך שנאמר (הושע ט. י) "המה באו בעל פעור וינזרו לבשת".

(פסוק טז) וידע דעת עליון (כתוב ברמז תשי"ד).

ראשית גוים עמלק (כתוב בפרשת ויהי בשלח בסופו).

**פסוק כא** "וירא את הקיני וישא משלו ויאמר". אמר ליה בלעם ליתרו, קיני, לא היית עמנו בעצה. מי הושיבך אצל איתני עולם. והינו דאמר רבי חיא בר אבא שלשה היו באותה עצה (כדכתוב בריש ואלה שמות).

**פסוק כג** "אוי מי יחיה משמו אל". אמר ריש לקיש אוי למי שמחיה עצמו בשם אל. ורבי יוחנן אמר אוי לה לאמה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו. מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה.

**פסוק כד** "וצים" מיד כתים. אמר רב (לא לגיון) [ליבון] אספר. וענו אשור, עד אשור קטלי מקטל. מכאן ואילך משעבדי שעבודי.

(לעיל פסוק יז) אראנו ולא עתה, אמר רבי יצחק, משה אמר (דברים לב, לה) "כי קרוב יום אידם" (שם ל, יד) "כי קרוב אליך הדבר מאד", ובלעם אמר אראנו ולא עתה, משל למלך שנתן מדינה לבנו במקום רחוק והיו אוהבו ואויבו הולכין עמו, כשמהלכין בדרך אמר לו אויבו, לפי ששונא אותך אביך נתן לך מדינה במקום רחוק. קצרה דעתו של בן המלך. אוהבו אמר לו עכשיו אנו מגיעין אצל מדינה ומתקנין לנו כל מעדנים. מיד נתקררה דעתו של בן המלך. וכן ישעיה אמר "כי קרוב יום ה'". (ונורא מאד) וירא את הקיני, כיון שראה בניו של יונדב בן רכב שיושבין בלשכת הגזית מיד צעק ואמר אין מושיבין בסנהדרין אלא כהנים ולויים וישראלים. מפני שאמר (שמות ב, כ) "קראן לו ויאכל לחם" זכו בניו לישב בלשכת הגזית במקום התקיף.

"ויקם בלעם וילך", מלמד שנסתלקה הימנו רוח הקדש, ומאותה שעה נסתלקה רוח הקדש מאמות העולם, שבקש משה רחמים עליה שנאמר "ובמה יודע אפוא".