# פרק י'

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/behaalotekha/perek-10/

**פסוק א-ח** **רמז תשכד** "עשה לך שתי חצוצרת כסף". זה שאמר הכתוב (תהלים כד, ז) "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד", שהוא חולק מכבודו ליראיו. כיצד הוא נקרא, אלהים, וקרא למשה אלהים, שנאמר (שמות ז, א) "הנה נתתיך אלהים לפרעה", ואמר הקדוש ברוך הוא למשה מלך עשיתיך, שנאמר "ויהי בישרון מלך", מה הקדוש ברוך הוא כשהוא יוצא תוקעין לפניו, שנאמר (תהלים מז, ו) "עלה אלהים בתרועה", "בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'", אף אתה כשאתה יוצא תוקעין לפניך, עשה לך שתי חצוצרת.

"עשה לך". משלך, לך אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן [ואין אחר משתמש בהן]. תדע לך שהרי יהושע תלמידו לא נשתמש אלא בשופרות, שנאמר (יהושע ו, כ) ("ויריעו) [וירע] העם ויתקעו בשופרות". ולא תאמר יהושע בלבד, אלא משה רבינו עצמו עד שהוא בחיים נגנזו שהרי כשבא לפטר מן העולם אמר (דברים לא, כח) "הקהילו אלי" וגו', והיכן היו החצוצרות שלא היה אומר להם תקעו בהן, אלא נגנזו לקים מה שנאמר ["ו]אין שלטון ביום המות". דבר אחר ["עשה לך"]. אתה משתמש בהן, שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר (דהי"ב כט, כו-כח) "ויעמדו הלוים... (על עמדם) וגו' והשיר משורר והחצצרות מחצרים".

שנו רבותינו שופר של ראש השנה פיו מצפה זהב. בתעניות, שתי חצוצרות ופיהן מצפין כסף. מאי שנא הכא דזהב, ומאי שנא התם דכסף אי תימא, כל כינופיא דכסף הוא, דכתיב "עשה לך שתי חצוצרות כסף". ואי תימא, התורה חסה על ממונן של ישראל. הכא נמי נעביד דכסף אפלו הכי כבוד יום טוב עדיף. במה דברים אמורים, במקדש, אבל בגבולין במקום שיש שופר אין חצוצרות.

"עשה לך שתי חצוצרת". באחת יסעו ובאחת יחנו, שנאמר "ואם באחת יתקעו"... "ונסעו". תקעו והריעו, נוסעין המחנות קדמה. הריעו בשניה, נסעו המחנות תימנה. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נתתי תורתי בקול שופר, לעתיד לבוא אני מכנס גלותכם בקול שופר, שנאמר (ישעיה כז, יג) "ביום ההוא יתקע בשופר גדול" וכו'.

"עשה לך שתי חצוצרת". למה נאמרה פרשה זו. לפי שהוא אומר (לעיל ט, כג) "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" שומע אני הואיל ונוסעין על פי הדבור וחונין על פי הדבור יכול לא יהו צריכין חצוצרות. תלמוד לומר "עשה לך שתי חצוצרת". אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמרה פרשה זו. לפי שנאמר "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך", ולא היו אלא משל צבור, הא מה תלמוד לומר (ויקרא ט, ב) "קח לך", עשה לך, בשל צבור הכתוב מדבר.

"חצוצרת". מעוט חצוצרות שתים. או אם רצה להוסיף יוסיף. תלמוד לומר "שתי חצוצרת" שלא (למנע) [להוסיף, ולא לגרע מהם]. שתי חצוצרת. שיהו שוות במראה ובנוי. מקשה אין מקשה אלא מן קשה ומעשה אמן מעשה קורנס. והיו לך למקרא העדה. שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות.

אלעזר בן מתיא אמר למדתך תורה להיות שולחני, לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך. לפי שנאמר "שתי חצוצרת כסף", מצוה, יכול אם היו של זהב (לא) יהיו כשרות תלמוד לומר "כסף [והיו"], בזמן שהן כסף כשרות, אם אינן כסף אינן כשרות. לפי שנאמר "חצוצרת כסף" יכול אתה עושה לכנס. אמרת תעשה, עשה אתה לכנס. רבי יהודה אומר שומע אני מעוט חצוצרות שתים, הא מה אני מקים שתי, שיהו שתיהם שוות.

**רמז תשכה** "ותקעו בהן" וגו' ואם באחת יתקעו. אבל לא שמענו להיכן. הרי אני דן, נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים, מה תקיעה האמורה בעדה, בפתח אהל מועד, אף תקיעה האמורה בנשיאים, בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה. תלמוד לומר "וידבר משה אל ראשי המטות", הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהן שהנשיאים קודמין אף פורטני בכל הדברות שבתורה שיהו הנשיאים קודמין. רבי יונתן אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר (שמות לד, לא-לב) "ויקרא אל(י)הם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים וגו' ואחרי כן נגשו" וגו', הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהן שהנשיאים קודמין [אף פורטני בכל דברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמין], אלא מה תלמוד לומר (להלן ל, ב) "וידבר משה אל ראשי המטות", בא הכתוב ללמדך שאין התרת נדרים אלא בממחין.

"ותקעתם תרועה". (כתוב ברמז תרמ"ו).

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה. מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר לא יפחת משבע ולא יוסיף על שש עשרה. במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר תקיעה תרועה, תקיעה אחת היא. ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד. מאי טעמא דרבי יהודה. דכתיב "ותקעתם תרועה", וכתיב "תרועה יתקעו", שמע מ(י)נה תקיעה תרועה, אחת היא. ורבנן, ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא. ורבנן מאי טעמיהו. דכתיב "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו", ואי סלקא דעתך תקיעה תרועה (תקיעה) חדא היא אמר רחמנא [פלגא דמצוה] עביד ופלגא דמצוה [לא עביד]. ורבי יהודה, ההוא לסימנא בעלמא הוא. ורבנן אין הכי נמי, ורחמנא שויה מצוה.

"ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות". שאין תלמוד לומר "יתקעו", [שכבר נאמר ותקעתם בחצצרת על עלתיכם וגו'], ומה תלמוד לומר "יתקעו". הכל לפי המוספין תוקעין, מלמד שתוקעין על כל מוסף ומוסף.

"ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה", ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה. אי כשם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע למערב ולצפון. תלמוד לומר "תרועה יתקעו למסעיהם", תקיעה אחת לשתיהם. ויש אומרים שלש לכל רוח ורוח.

"ובהקהיל את הקהל". למה נאמר. לפי שהוא אומר ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה, מה הקהל את העדה בשתים אף הקהל את הקהל בשתים. אי מה הקהל את העדה תוקע ומריע ותוקע אף הקהל את הקהל תוקע ומריע ותוקע. תלמוד לומר "ובהקהיל" וגו'.

"ובני אהרן הכהנים יתקעו". למה נאמר. לפי שהוא אומר ואם באחת יתקעו שומע אני אף ישראל במשמע. תלמוד לומר "ובני אהרן הכהנים יתקעו". הכהנים, בין תמימים ובין בעלי מומין דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר תמימים ולא בעלי מומים, נאמר כאן כהנים ונאמר להלן "כהנים", מה כהנים האמורים להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים האמורים כאן תמימין ולא בעלי מומין. אמר לו רבי טרפון עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, עקיבא, איני יכול לסבל, אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו אחת שהוא עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו הן, שמא בהקהל, שבעלי מומין כשרין בהקהל ביום הכפורים וביובל. אמר לו העבודה שלא בדית, אשריך אבינו אברהם שיצא עקיבא מחלציך, טרפון ראה ושכח, עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.

"והיו לכם לחקת עולם". למה נאמר. לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרת כסף שומע אני הואיל ועשאן יהו ירושה לבניו. תלמוד לומר "והיו לכם לחקת עולם", חקה נתנו לדורות ולא מתנה לדורות. מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות.

**פסוק ט** "וכי תבאו מלחמה בארצכם". במשמע בין שאתם יוצאים עליהן ובין שהן באים עליכם. על הצר הצרר. במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל המלחמות. תלמוד לומר "ונושעתם מאיביכם", אמרת, צא וראה, אי זו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר (זכריה יד, ג) "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב", מהו אומר, (שם, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", רבי עקיבא אומר אין לי [אלא מלחמת גוג ומגוג], (מלחמת) שדפון וירקון ואשה המקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין. תלמוד לומר "על הצר הצרר אתכם", על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור. והרעתם בחצצרת ונזכרתם. רבי עקיבא אומר וכי חצוצרות מזכירות והלא דמים מזכירים, אלא שאם יכולין להריע ולא הריעו מעלה אני עליהם כאלו לא הזכרו לפני המקום. ונזכרתם ונושעתם. הא כל זמן שנזכרין ישראל אין נזכרין אלא לתשועות.

"וביום שמחתכם" וגו'. תני רבה בר שמואל יכול כשם שתוקעין בשבת בפני עצמה ובראש חדש בפני עצמה כך יהו תוקעין על כל מוסף ומוסף. תלמוד לומר "ובראשי חדשכם". מאי תלמודא. אמר קרא ובראשי חדשכם, הקשו כל החדשים כלן זה לזה. רב אשי אמר כתיב ראשי וכתיב "חדשכם", איזהו חדש שיש לו שני ראשים, הוי אומר זה תשרי, ואמר רחמנא חדשכם, חד.

"וביום שמחתכם". אלו שבתות. רבי נתן אומר אלו תמידין. ובמועדיכם. אלו שלש רגלים. ובראשי חדשכם. כמשמעו. ותקעתם בחצצרת. בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר, או אינו אלא אחד ליחיד ואחד לצבור. אמרת, במה הענין מדבר, בשל צבור. שמעון בן עזאי אומר בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד ליחיד ואחד לצבור. תלמוד לומר "על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם", מה עלתיכם קדש קדשים אף שלמים קדשי קדשים. אי מה עולה אחד של יחיד ואחד של צבור אף שלמים אחד של יחיד ואחד של צבור. תלמוד לומר "על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם", מה עולה משל צבור אף שלמים משל צבור.

"והיו לכם לזכרון". למה נאמר. לפי שהוא אומר ותקעתם בחצצרת שומע אני קרבנות שתקעו עליהן יהו כשרין ושלא תקעו עליהן לא יהו כשרין, תלמוד לומר "והיו לכם לזכרון", לזכרון נתנו ולא להכשיר קרבן.

"אני ה' אלהיכם". למה נאמר. לפי שהוא אומר (ויקרא כג, כד) "דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה" אבל מלכיות לא שמענו, תלמוד לומר "ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו", אלו שופרות ומלכיות. רבי נתן אומר אין צריך, שהרי כבר נאמר "ותקעתם בחצצרת" הרי שופרות, והיו לכם לזכרון זה זכרונות, אני ה' אלהיכם זו מלכיות, אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואחר כך זכרונות ושופרות, אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש מלפניו רחמים כדי שיזכר לך, ובמה, בשופר של חרות, ואין שופר אלא של חרות שנאמר (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", אבל איני יודע מי תוקע, תלמוד לומר "וה' אלהים בשופר יתקע", ועדין איני יודע מאין התקיעה יוצאה, תלמוד לומר (ישעיה סו, ו) "קול שאון מעיר" וגו'.

"ונזכרתם לפני ה' אלהיכם". נאמר כאן זכרון ונאמר למטה זכרון, מה זכרון האמור למטה הושעה וטובה אף זכרון האמור כאן הושעה וטובה. ביום, זה יום טוב. ויום, זה שבת. וביום, זה יום הכפורים. שמחתכם, אלו הרגלים. (וב)מועדיכם, אלו התמידים, (שאר מועדים) [כשאמר ו[ב]מועדיכם] רבה כל תמיד ותמיד. בראשי חדשכם, אלו ראשי חדשים. ובראשי חדשכם, רבה ראש השנה. ותקעתם בחצצרת. ולא בשופרות. על עלתיכם. אלו עולות חובה. ועל זבחיכם. זו זביחת פסח. על זבח, זבחי. רבה כל הכתובים. ועל זבחי שלמיכם. רבה שני כבשי עצרת. והיו לכם לזכרון. נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון, מה זכרון האמור למעלה הושעה וטובה אף זכרון האמור למטה הושעה וטובה, והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם.

"ותקעתם בחצצרת על עלתיכם". בעי רבי אבין עולת נדבת צבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה, עלתיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה או דלמא עלתיכם דכלהו ישראל. תא שמע דתני רב מרי בריה דרב כהנא על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים, ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה שקבוע להם זמן, ומה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון.

**פסוק כא** **רמז תשכו** "ונסעו הקהתים". בדי ארון לפותיא דארון הוו יתבי. ודילמא לארכו. אמר רבי יהודה תרי גברי באמתא ופלגא לא מיסתגי להו. ומנלן דבארבעה הוו דרו ליה. דכתיב "ונסעו הקהתים נשאי המקדש".

**פסוק כט** "חתן משה". זו יפה לו יותר מכלן, שנקרא חותנו של מלך. נסעים אנחנו. מיד לארץ, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים אלא עכשיו אנו נכנסים לארץ ישראל. (אחרים) [חכמים] אומרים מפני מה שתף משה עצמו עמהן. שנתעלם מעיני משה וסבור שהוא נכנס עמהן לארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחאי אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד, כב) "כי אנכי מת בארץ הזאת", שאין תלמוד לומר "אינני עובר את הירדן", אלא שאף עצמותי אינן עוברות את הירדן, אלא מפני מה שתף משה עצמו עמהן, שלא יהו ישראל אומרים אם מי שהוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס אף אנו אין נכנסין. דבר אחר מפני יתרו, שלא יאמר יתרו משה אינו נכנס אף אני איני בא. אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם. ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקים (יחזקאל מז, כג) "והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו". אם אינו ענין לירשה תנהו ענין לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימין מתכפר לו בשבט בנימין. דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה, נתן לגרים קבורה בארץ ישראל. לכה אתנו והטבנו לך. וכי יש בן ביתו של בשר ודם שאין מטיבין לו, והרי דברים קל וחמר אם לבן ביתו של בשר ודם מטיבין לו קל וחמר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם. כי ה' דבר טוב על ישראל. וכי עד עכשיו אין הקדוש ברוך הוא דבר טוב על ישראל, והרי מעולם המקום דבר טוב על ישראל, אלא פקד הקדוש ברוך הוא להטיב לגרים ולנהג בם ענוה.

"והטבנו לך". זה דשנה של יריחו, שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דשנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלין אותה ארבע מאות (שמונים) [וארבעים] שנה, שנאמר (מ"א ו, א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה", צא מהם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלין אותה ארבע מאות וארבעים שנה, וכששרתה שכינה בחלקו של בנימין [באו בני בנימין לטל חלקם] עמדו ופנו אותה מפניהם, שנאמר (שופטים א, טז) "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים" וגו'.

**פסוק ל** "ויאמר אליו לא אלך". אמר לו אם מפני ארץ ונכסים, איני בא, יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לו משפחה, אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודין הייתי בעירי, ואם איני הולך מפני ארצי אלך מפני נכסי, ואם איני הולך מפני נכסי אלך מפני מולדתי. אמר לו למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל פרות ושותה יין מכרמי.

**פסוק לא** "ויאמר אל נא תעזב אתנו" אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו אם אין אתה מקבל עליך בקשה גוזרני עליך גזרה, עכשיו ישראל אומרים לא נתגיר יתרו מחבה כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו. דבר אחר אם אין אתה מקבל עליך דשנה של יריחו גוזרני עליך גזרה, עכשיו יהו ישראל אומרים לא נתגיר יתרו מחבה סבור היה יתרו שמתנה מרבה עכשיו שמתנה מעטת הניחה והלך לו. דבר אחר כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום ואין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה. והיית לנו לעינים. שלא תנעל דלת בפני הגרים הבאים לומר אם יתרו חותנו של מלך לא קבל עליו קל וחמר לשאר בני אדם. כי על כן ידעת חנתנו במדבר. אמר לו אלו אחר, שלא ראה נסים וגבורות במדבר, הניח והלך לו, כדאי הוא אתה שראית תניח ותלך לך. אל נא תעזב אתנו. אמר רבי יהודה אמר לו אתה שראית חן שנתן לאבותנו במצרים, שנאמר "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים". [תניח ותלך]. אל נא תעזב אתנו. דבר אחר "והיית לנו לעינים" אפלו אין דיך אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה. דבר אחר "והיית לנו לעינים". אפלו אין דיינו אלא כל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו בהן, שנאמר (שם יח, כא) "ואתה תחזה מכל העם" וגו'. והלא אף ביד משה היה מסיני, שנאמר "וצוך אלהים", ולמה נתעלם ממשה. לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו. דבר אחר שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר (דברים י, יט) "ואהבתם את הגר", (שמות כג, ט) "וגר לא תלחץ", "וגר לא תונה".

**פסוק לג** **רמז תשכז** "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים". הדא הוא דכתיב (דברים א, ב) "אחד עשר יום מחרב" וכי מהלך אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות [ומחצרות למדבר פארן], והלא אינו אלא [מהלך] שלשה ימים שנאמר "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים". (רבי יהודה אומר) וכי לשלשה ימים היו ישראל מהלכין אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום כענין שנאמר באליהו (מ"א יט, ח) "ויקם ויאכל וישת[ה] וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה", אחר שאמרתי אי אפשר חזור לך לענין הראשון, (דבר אחר) אלו זכו ישראל, לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים שנה שנאמר (להלן יד, לד) "במספר הימים" וגו'. רבי יהודה אומר אלו זכו ישראל, לשלשה ימים היו נכנסין לארץ, שנאמר "וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה" וגו', ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנאמר "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" וגו'. רבי בנאה אומר אלו זכו ישראל, ליום אחד היו נכנסין, שנאמר (שמות יג, ד-ה) "היום אתם יוצאים"... "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני", מיד. אבא יוסי בן חנן אומר אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסות רגליהן מן הים היו נכנסין לארץ, שנאמר "עלה רש", מיד, "כאשר דבר ה' (אלהיך) [אלהי אבתיך] לך אל תירא ואל תחת.

דבר אחר מה תלמוד לומר "ויסעו מהר ה'". מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ. משלו משל למה הדבר דומה, לבני אדם שיוצאין למלחמה, בשעה שיוצאין הן שמחים, וכל זמן שמגיעין ידיהן מתרשלות, אבל ישראל אינו כן, אלא כל זמן שהיו מגיעין היו שמחין ואמרו נלך ונירש את ארץ ישראל. דבר אחר אבותינו חטאו, נגזר עליהן (להלן יד, כט) "במדבר הזה יפלו פגריכם", אבל אנו לא נחטא ונמות במדבר, אלא נלך ונירש את ארץ ישראל.

"וארון ברית ה' נסע לפניהם". [ארון] זה שיוצא עמהן במחנות היה בו שברי לוחות, שנאמר (שם, מד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו". רבי שמעון בן יוחאי אומר ארון ברית ה' (לא נסע) לא נאמר אלא "וארון ברית ה'", משל למה הדבר דומה, לאנטיקיסר שהיה מקדים לפני חילותיו מתקן להם מקום שישרו.

**רמז תשכח** "לתור להם מנוחה". מה תלמוד לומר. לפי שנאמר "וישמע הכנעני מלך ערד" וגו' כיון ששמעו כנעניים שמתו מרגלים אמרו מתו מרגלים נלך ונלחם בם. רבי שמעון בן יוחאי אומר (שם) "כי בא ישראל דרך האתרים", כיון שמת אהרן אמרו מת אהרן הכהן הגדול שבהם והלך התיר הגדול שלהן ועמוד הענן שהיה עושה להם מלחמה, הרי שעה שנלך ונלחם בהם. רבי שמעון בן יוחאי אומר גנות גדולה היתה בידיהם של ישראל, בשעה שאמרו (דברים א, כב) "נשלחה אנשים לפנינו" אמר להם המקום אם כשהייתם (ירמיה ב, ו) "בארץ ערבה ושוחה" זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה [בארץ זבת חלב ודבש] על אחת כמה וכמה שאזון ואפרנס אתכם.

**פסוק לד** "וארון ברית ה'". (כתוב ברמז שס"ז).

"וענן ה' עליהם יומם". (כתוב ברמז רכ"ח).

**רמז תשכט** "וענן ה' עליהם יומם". על החגרין ועל הסומין ועל הזבין ועל המצרעין. מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי עמוד הענן עמוד הענן נמשך עמו לאחריו עד שעה שחוזר. (לאחוריו) תלמוד לומר "וענן ה' עליהם יומם". או כשם שמגן על ישראל כך מגן על אמות העולם. תלמוד לומר "עליהם", על ישראל הוא מגן ואין מגן על אמות העולם. או כשם שמגן עליהם ביום כך מגן עליהם בלילה. תלמוד לומר "יומם", ביום הוא מגן ואין מגן עליהם בלילה. יכול עמוד האש יהא מאיר להם ביום. תלמוד לומר "ואש תהיה לילה בו", בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום. או כשם שמאיר להם לישראל כך מאיר להם לאמות העולם. תלמוד לומר (שם) "לעיני כל בית ישראל", על ישראל הוא מאיר ואין מאיר לאמות העולם. רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין אתה אומר, כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לאור הנר, אלא אדם נכנס חדר לפנים מחדר, כמין פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר. תלמוד לומר "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם", הא אפלו אדם נכנס חדר לפנים מחדר עמוד האש מאיר לו.

**פסוק לה-לו** כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות לא יקרא בו עד שיגה.

"ויהי בנסע הארן". פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סמניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה. רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. מכאן אמרו ספר שנמחק ונשתיר בו שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסע הארן מטמא את הידים ומצילין בפני הדלקה.

כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן [אמר רבי יונתן] מאי דכתיב "חצבה עמודיה שבעה". אלו שבעה ספרי תורה. כמאן, כרבי. מאן תנא דפליג עליה דרבי. רבן שמעון בן גמליאל הוא, דאמר עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה, ולמה כתובה כאן, להפסיק בין פרענות לפרענות. (פרשה) [פרענות] שניה מאי היא. (להלן יא, א) "ויהי העם כמתאננים". (פרשה) [פרענות] ראשונה, (לעיל פסוק לג) "ויסעו מהר ה'", מלמד שסרו מאחרי ה', והיכן מקומה, בדגלים.

משל למה הדבר דומה לבני אדם שאמרו לו למלך הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו. הגיע לעכו, [הלך לו [המושל] לצור. הגיע לצור], הלך לצידון. הגיע לצידון, הלך לו לבירי. הגיע לבירי, הלך לו לאנטוכיא. [הגיע לאנטוכיא], התחילו בני אדם מתרעמין על המלך שנתלבטו על דרך זו, והמלך צריך להתרעם עליהם שבשבילם נתלבט על דרך זו. כך הלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל בשביל שיכנסו לארץ. התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו והמקום צריך להתרעם עליהם שבשבילם הלכה שכינה שלשים וששה מיל בשביל שיכנסו לארץ.

"ויאמר משה קומה ה'". וכתוב אחד אומר "על פי ה' יסעו". כיצד יתקימו שני כתובים הללו. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדו הנראה שתעמידני בשביל שאני הולך לתת ירשה לבני. דבר אחר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע אומר איני נוסע עד שיבוא אוהבי עמי, וכשהוא חונה אומר איני חונה עד שיבוא אוהבי עמי, נמצאת מקים על פי משה יחנו ונמצאת מקים (שם) "על פי ה' יחנו", ועל פי משה יסעו (שם) "ועל פי ה' יסעו".

בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום ולא היה לו רשות להלך עד שיאמר לו משה, נמצאת מקים "על פי ה'" ועל פי משה. משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו הריני ישן לי עד שתעירני משנתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא איני מהלך עד שתאמר לי לך.

"ויהי בנסע הארן". מה עסקו של ארון הזה. אלא שהיו לוחות הברית נתונות בתוכו והשכינה דרה בתוכו, שכן הוא אומר (יהושע ג, יא) "הנה ארון הברית אדון כל הארץ" וגו', וכן הוא אומר "ה' אלהיך הוא עבר לפניך". אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא כשהיו ישראל נוסעין היה הארון מקדים לפניהם, והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל. משל למה הדבר דומה למלך שהיה מהלך עם מטרונא, והיה מקדים לפניה בשביל השונאין והיה הורגן. כיון שהיה אפרכוס רואה אותו היה צווח למלך למה אתה מניח למטרונא, המתן לה מעט, עמד עד שתבוא אצלך. כך הארון היה מקדים לפני ישראל. כיון שהיה משה רואה היה אומר מה אתה מניח את ישראל, המתן לה מעט, שנאמר "ויאמר משה קומה ה'".

זה שאמר הכתוב (ש"ב כג, ג) "צדיק מושל יראת אלהים" אתה מוצא הרבה דברים שגזר משה על האלהים וקים גזרתו, שנאמר "כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים", והקדוש ברוך הוא לא אמר לו אלא (שם יב, יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה", וכתיב (שם, כט) "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור", וכתיב "השמים מספרים כבוד אל" וכן (ישעיה כד, טז) "מכנף הארץ זמירות שמענו", שהן מקלסין להקדוש ברוך הוא. עמד ושתקן, שנאמר (דברים לב, א) "האזינו השמים". ראה מה כחו של משה גדול, עליו הכתוב אומר (תהלים קג, כ) "גברי כח עשי דברו", משל למה הדבר דומה לארי שהיה רועש בקנוגיא והיה כל העולם רועש, והיה אחד מתקרב אצלו ומאכילו ומשקהו, מעמידו ומרביצו, והיו הכל מסתכלין בארי ואומר זה לזה ראה כחו של ארי זה, מה קשה הוא ומה משבח אמר להם פקח אחד אל תקלסו לארי אלא קשה מה כחו של שושבינו, היאך הוא מעמידו ומרביצו. כך, הקדוש ברוך הוא נקרא ארי שנאמר "אריה שאג מי לא יירא", והכל אומרים ראו כמה קשה כחו, שנאמר (תהלים כט, ד) "קול ה' בכח קול ה' בהדר", והכל מתיראין, ומשה נכנס אצלו, שנאמר "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים", וכן מעמידו ומרביצו, שנאמר "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה'", הוי "צדיק מושל (ב)יראת אלהים".

דבר אחר פרשה זו לא היתה ראויה להכתב כאן, ולמה נכתבה כאן. לפי שכתוב (לעיל פסוק לג) "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד, ונסעו על פי עצמן מהלך שלשה ימים בורחין מהר סיני מפני (לא) שעשו שם [שנה פחות] אחד עשר יום, והיה נותן להם מצוות בכל יום. כשאמר משה לסע משם, מסע יום אחד הלכו מהלך שלשה ימים ולילה אחד כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ. אף על פי כן לא עזבן הקדוש ברוך הוא אלא "וארון ברית ה' נסע לפניהם", והיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא שעשו כך, אמר הקדוש ברוך הוא נכתב צרה אחר צרה, לאו, אלא נכתב פרשה של כבוד ביניהם, לכך נכתב ויהי בנסע הארן. דבר אחר בנסע הארן. בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מבקש שיסעו היה הארון מזעזע עצמו, ויש אומרים היה תולה עצמו. בקש משה להודיע לישראל שהשכינה עמם, לפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות כג, כ-כא) "הנה אנכי שלח מלאך לפניך וגו' השמר מפניו" אמר משה "אם אין פניך הלכים" וגו' אמר לו (שם, יד) "פני ילכו", בא משה אמר לישראל עמדו סעו, הרי השכינה בארון. אמרו ליה אין אנו מאמינים. אמר קומה ה', והארון מזדעזע, לכך היו מאמינים.

**רמז תשל** "קומה ה' ויפצו איביך". אלו המכנסין. וינסו משנאיך מפניך. אלו הרודפים. מפניך. מפניך הם נסים ואין אנו כלום לפניהם, אלא כשפניך אתנו אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פניך אתנו אנו כלום לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג, טו-טז) "ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה", ובמה יודע אפוא", ואומר (יהושע י, א) "ויהי בנ(ו)סם מפני ישראל וגו' וה' השליך" וגו', ואומר "אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער".

"וינסו משנאיך". וכי יש שונאין לפני מי שאמר והיה העולם, אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כאלו שונא את מי שאמר והיה העולם. כיוצא בדבר אתה אומר (שמות טו, ז) "וברב גאונך תהרס קמיך" (כתוב ברמז רמ"ז).

וכל מי שעוזר את ישראל כאלו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר "אורו מרוז אמר מלאך ה'" וגו'. רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך חביב בכל הגוף כעין משל בו את ישראל, אדם לוקה על ראשו אין עומץ אלא את עינו, הא אין לך חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי לא, ב) "מה ברי ומה בר בטני" וגו', ואומר (שם ד, ג) "כי בן הייתי לאבי" וגו'. רבי יוסי ברבי אלעזר אומר כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע בהן מה עשיתי לו, ["מרכבות פרעה וחילו ירה בים"]. סיסרא שנגע בהן מה עשיתי לו, (שופטים ה, כ) "מן שמים וגו' נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע בהן מה עשיתי לו, (מ"ב יט, לה) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע בהן מה עשיתי לו, (דניאל ד, ל) "עשבא כתורין יאכל". המן שנגע בהן מה עשיתי לו, "ואתו תלו על העץ".

וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משעבדין, כביכול שכינה משתעבדת עמהן, שנאמר (שמות כד, י) "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". ואומר "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין. תלמוד לומר (תהלים צא, טו) "יקראני ואענהו וגו'. ואומר (בראשית לט, כ) "ויקח אדני יוסף" וגו'. ואומר "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו". רבי עקיבא אומר אלמלי לא כתיב אי אפשר לאמרו, אמרו ישראל לפני המקום כביכול עצמך פדית. +4(רמז תשלא) וכן אתה מוצא שבכל מקום שגלו, שכינה עמהן. גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר (ש"א ב, כז) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים". גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה מג, יד) "למענכם שלחתי בבלה". גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר (ירמיה מט, לח) "ושמתי כסאי בעילם". גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר "מי זה בא מאדום". וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהן, שנאמר (דברים ל, ג) "ושב ה' אלהיך את שבותך", "והשיב" לא נאמר אלא "ושב". ואומר "אתי מלבנון תבואי".

אמר רבי כתוב אחד אומר "קומה ה'", וכתוב אחד אומר "שובה ה'", כיצד יתקימו שני כתובים הללו. מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעין היה עמוד הענן מקפל ועומד ולא היה מהלך עד שמשה אומר לו קומה ה', וכשהם חונין היה עמוד הענן מקפל ועומד ולא היה פורס עד שמשה אומר לו שובה ה', נמצאת מקים שובה ה' ונמצאת מקים קומה ה'.

"ובנחה יאמר" מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים אלפים וחונים רבבות, כביכול אמר משה לפני המקום איני מניח את השכינה לשרות עד שתעשה לישראל אלפים ורבבות, שמתשובה שאמר אתה יודע מה אמר להם, (דברים א, יא) "ה' אלהי אבות(י)כם י(ו)סף עליכם ככם אלף פעמים" אמרו לו, משה רבינו, הרי אנו מבטחים לברכות הרבה ואתה נותן קצבה לברכותינו, אמר להן אני בשר ודם, יש קצבה לברכתי זו משלי, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם כחול ימים וכצמח האדמה וכדגי הים (שם, י) "וככוכבי השמים לרב". ובנחה יאמר. מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות, שנאמר "רכב אלהים רבתים אלפי שנאן". וכשם שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות כך אין שכינה שורה למטה אלא באלפים וברבבות.

דרש רבי דוסתאי דמן בירי "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות" וגו'. ללמדך שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל. הרי שהיו שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, והיתה אשה עברה ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, לא נמצא זה שגורם לשכינה שתסתלק מישראל. ההיא א(י)תתא דהוה אזלא למיפא, נבח בה כלבא. אמר לה מריה, לא תסתפי מניה, שקילי ניביה אמרת ליה שקילו טיבותיך ושדיא אח(י)זרי כבר נד ולד.