# פרק י"ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yalkut-shimoni/bamidbar/behaalotekha/perek-12/

**פסוק א** "ותדבר מרים ואהרן". זהו שאמר הכתוב "ברב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל", מי שחושך שפתיו מלדבר בחברו, משכיל. אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. אמרו רבותינו שני דיקולוגין היו עומדין לפני אדרינוס. היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה, ואחד מלמד על השתיקה שהוא יפה. אמר לו האחד, מרי, אין טוב מן הדבור, אלולי הדבור היאך הכלות מתקלסות, והיאך היה משא ומתן בעולם, והיאך היו הספינות פורשות בים. מיד אמר לו לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה, היאך אתה למד על השתיקה]. מיד בא לדבר. עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו. אמר לו המלך, למה סטרת אותו. אמר לו מרי, אני למדתי מן הדבור על הדבור, וזה בא ללמד משלי על שלו. אמר שלמה לא אמר הקדוש ברוך הוא שתאלם פיך ותהא יושב ושותק כחרש אלא "וחושך שפתיו" מלהסיח בחברו, תן דעתך שלא תענש, אין לך גדול מאהרן ומרים, הבאר עולה ומשקה את ישראל בזכות מרים, וענני כבוד מקיפין את ישראל בזכות אהרן, וכיון שנתנו רשות בפיהם והסיחו במשה לא שתקתי להם. אמר רבי אבא בר כהנא מה כתיב למעלה מן הענין. (לעיל יא, טז) אספה לי שבעים איש. כיון שנתמנו זקנים הדליקו להן כל ישראל נרות ושמחו להם. מרים רואה את הנרות דולקות, אמרה לצפורה מה עסק של נרות הללו דולקין. אמרה הענין. אמרה מרים אשריהן נשים של אלו מה הן רואות היאך עלו בעליהן לשררה אמרה לה צפורה אוי להן, שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש אלא הן נעקרות מעכשיו. אמרה לה מנין את יודעת. אמרה לה מאחיך, שמשעה שנתקדש לדבור אינו מכיר למטתו. כיון ששמעה מרים כך הלכה לה אצל אהרן ואמרה לו את הדבר. התחילו יושבין ונושאים ונותנים בדבר הרק אך במשה דבר. אמר רבי יהודה בר שלום בדבר שהסיחו בו נתוכח הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר "ויאמר ה' פתאם". אמר רבי שמעון בן יוחאי מחסרי טבילה היו, שהיו בעלי קריין, ואין פתאם אלא טמאה, שנאמר "וכי ימות מת עליו בפתע פתאם".

"ותדבר מרים ואהרן במשה". אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מב, ל) "דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות", (להלן כא, ה) "וידבר העם באלהים ובמשה". ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנה, וכן הוא אומר "ויאמר אל נא אחי תרעו", (להלן פסוק ו) "ויאמר שמעו נא דברי". ותדבר מרים ואהרן במשה. מלמד ששניהם דברו בו אלא שמרים פתחה בדבר, שלא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן אלא מפני צרך השעה. כיוצא בו אתה אומר (ירמיה לו, ו) "באת אתה וקראת במגלה", ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה אלא מפני צרך השעה. על אדות האשה. מנין היתה מרים יודעת שפרש משה מפריה ורביה. אלא שראתה את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת, אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו. רבי נתן אמר מרים היתה בצד צפורה בשעה שאמר (לעיל יא, כז) "וירץ הנער", כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהם של אלו, בכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם נדברו בו. והרי דברים קל וחמר ומה מרים שלא נתכונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות ובאחיה הקטן ממנה, ובינה לבין עצמה שנאמר "וישמע ה'", כך נענשה, המתכון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, במי שגדול ממנו ולפני אחרים, על אחת כמה וכמה. ועוד קל וחמר, ומה עזיהו המלך שלא נתכון לטל לו גדלה ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש, המתכון לטל לו גדלה בשביל כבוד עצמו על אחת כמה וכמה.

"על אדות האשה הכשית". מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה לנויה. וכן הוא אומר "בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה", שהכל סכין בה, שנאמר (שם יב, טו) "ויראו אותה שרי פרעה" וגו'. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר "צפרה", צפו וראה מה נאה. אשה כשית. וכי כושית היתה, והלא מדינית היתה שנאמר "ולכהן מדין שבע בנות", אלא מה כושי משנה בעורו כך צפורה משנה בנויה יותר מכל הנשים. כיוצא בו אתה אומר (תהלים ז, א) "שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש" וגו', וכי כושי היה, אלא מה כושי משנה בעורו אף שאול משנה במראהו, שנאמר (ש"א ט, ב) "משכמו ומעלה גבה מכל העם". כיוצא בו אתה אומר "הלא כבני כשיים אתם לי בני ישראל", וכי כושים היו, אלא מה כושי משנה בעורו כך ישראל משנין במצוות יותר מכל אמה ולשון. כיוצא בו אתה אומר (ירמיה לח, ז) "וישמע עבד מלך הכושי", וכי כושי היה, אלא מה כושי משנה בעורו כך היה ברוך בן נריה משנה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיהו. כי אשה כשית לקח. עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר "על אדות האשה הכשית" ומה תלמוד לומר "כי אשה כשית לקח". יש לך אשה נאה ביפיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, כמה שנאמר (משלי יא, כב) "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם", זו נאה בנויה ונאה במעשיה, לכך נאמר "כי אשה כשית לקח".

רבי יוסי אומר יש לך נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנולת, מכאן אתה אומר שהיתה צפורה נאה בילדותה ובזקנותה. רבי יהודה אומר יש לך עניה בת עניה, שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהג, צפורה כושית בעניות כושית במלכות. ומנין אתה אומר שבשביל כן לקחה משה. שנאמר "על אדות האשה הכשית אשר לקח".

"ויאמרו הרק אך במשה". והלא [אף] עם האבות דבר הקדוש ברוך הוא ולא פרשו מפריה ורביה, "הלא גם בנו דבר", ולא פרשנו מפריה ורביה. "וישמע ה'". מלמד שלא היה שם בריה, אלא בינן לבין עצמן דברו, שנאמר "וישמע ה'". רבי נתן אומר בפניו של משה דברו בו, שנאמר "וישמע ה'" וגו' "והאיש משה", אלא שכבש משה על הדבר.

**פסוק ג** **רמז תשלט** "והאיש משה ענו מאד". בדעתו. או עניו מאד בגופו. תלמוד לומר (להלן כא, לד) "ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי", ירד על סיחון והרגו, ירד על עוג והרגו, ומה תלמוד לומר "והאיש משה ענו מאד", ענו בדעתו. או ענו בממונו. תלמוד לומר "גם האיש משה גדול מאד" וגו'. וכן מצינו, שהפסלת של לוחות של משה היה, שנאמר (דברים י, א) "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוח(ו)ת אבנים כראש(ו)נים". ובמקום אחר הוא אומר "והלחת מעשה אלהים המה", ואומר (שם כד, י) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", מקיש מעשה למעשה, מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר. מכל האדם אשר על פני האדמה. ולא מאבות. רבי יוסי אומר אף מאבות, ולא ממלאכי השרת.

כתיב "והאיש משה ענו מאד", וכתיב (להלן לב, יד) "והנה קמתם תחת אב(ו)תיכם תרבות אנשים חטאים", הוי, קשה היה אלא שהיה שולט ביצרו. אמר הקדוש ברוך הוא הרי משה מ(ו)פרש בענוה ואינו מבקש צרכו כשם שבקש על כבודי "מי לה' אלי", אף אני מבקש כבודו.

**פסוק ד-ה** "ויאמר ה' פתאם". אין פתאם אלא דבר טמא, דכתיב (לעיל ו, ט) "וכי ימות מת עליו בפתע פתאם". וכי למה יצא משה עמהם. שלא יהו ישראל רואין אהרן ומרים יוצאין לדבר ואומרים דומה שמשה נזוף. דבר אחר שיהא קרוב לבקש על מרים. וירד ה' וגו' ויעמד פתח האהל. להודיע כבודו של משה, שירד בשביל כבודו.

"ויאמר ה' פתאם". רבי שמעון בן מנסיא אומר פתאם, שנתירא משה, בפתאום נדבר עמו. צאו שלשתכם אל אהל מועד. מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ואי אפשר לאזן לשמע. וכן הוא אומר (שמות כ, א) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", (תהלים סב, יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי".

"וירד ה' בעמוד ענן". שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרבים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מעטין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר "ה' איש מלחמה ה' שמו", וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות, שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רב(ו)תים" וגו'. ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם. מפני מה לא יצא משה עמהם. שלא יהו ישראל אומרים אף משה היה עמהם בכלל הכעס. דבר אחר בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חברו אל יאמר לו קרב אלי אלא מושכו במה שרוצה לדבר עמו. דבר אחר שלא ישמע גנותו של אהרן. דבר אחר שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. רבי אלעזר בן עזריה אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו, שכן מצינו בנח, שנאמר "כי א(ו)תך ראיתי צדיק", שלא בפניו מהו אומר (שם ו, ט) "אלה תולד(ו)ת נח, נח איש צדיק, תמים" וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, [שנאמר (תהלים סו, ג) "אמרו לאלהים מה נורא" וגו'], קל וחמר לבשר ודם.

"בעמוד ענן". מגיד שהיה מדבר עמהם בענן. וכך היה מדבר עם שמואל בענן, שנאמר "בעמוד ענן ידבר אליהם", ואומר "משה ואהרן בכהניו" וגו'. אמרו, בשעה שהיו ישראל רואין עמוד הענן בין השמים ובין הארץ היו יודעין שהוא ידבר עם משה, וכן בשמואל. ויקרא אהרן ומרים. ולמה יצאו חוץ לאהל מועד. שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם, שכן נדח[י]תי מן האהל, ושלא יהו ישראל אומרים דומה שנמצא במשה פגם, שכן נדחה מן האהל. רבי יהודה אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך שבא אוהבו אצלו והיה מבקש לומר לבן ביתו. אמר המלך מה אני מוציא את אוהבי לשוק, אלא יהא בכבודו בטרקלין ואני ובן ביתי נצא לשוק. דבר אחר אין אומרים שבחו של אדם בפניו, ואין תובעין עלבונו של אדם בפניו.

**פסוק ו-ז** "שמעו נא" בבקשה, דברי בנחת. אם יהיה נביאכם. אמרתי להם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהם, שנאמר (איוב לג, טו) "בחלום חזיון לילה". לא כן נהגתי עם עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, כל מה שבמעלה ושבמטה גליתי לו, כל מה שבים וכל מה שבחרבה, אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן.

"לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". הראיתיו מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור, מה שהיה ומה עתיד להיות. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אפוטרופין הרבה, זה ממנה על חפץ זה ואחד ממנה על כלן. כך יש מלאך ממנה על האש וזה על הברד וזה על הגובאי, ומשה שלט בכלן. משל למה הדבר דומה לעשיר שקנה קרקעות וכותב אונאות לשם אחר. אמרו עכשיו הוא אומר שלו הם. אמר ליה נאמן הוא. כך הקדוש ברוך הוא ברא העולם מתוך התורה, וקראה לשמו של משה, שנאמר (מלאכי ג, כב) "זכרו תורת משה עבדי". אמרו לו עכשיו יהא אומר אף אני שתף בעולמו. אמר הקדוש ברוך הוא בכל ביתי נאמן הוא.

**פסוק ח-ט** "פה אל פה אדבר בו". פה אל פה אמרתי לו לפרש מן האשה. (במראה) [ומראה] זה מראה דבור. או אינו אלא מראה פנים. הרי כבר נאמר (שמות לג, כ) "לא תוכל לרא(ו)ת את פני". רבי עקיבא אומר "האדם" כמשמעו, (שם) "וחי", אלו מלאכי השרת. (כתוב ברמז תל"א). ולא בחדת. למה נאמר. לפי שהוא אומר "בן אדם חוד חידה [ו]משל משל". או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות ובמשלים כך אני מדבר עם משה. תלמוד לומר "ולא בחיד(ו)ת". "ותמנת ה' יביט". זה מראה אחורים. או אינו אלא מראה פנים. הרי כבר נאמר (שמות לג, כג) "והסירתי את כפי וראית את אח(ו)רי", זה מראה אחורים, (שם) "ופני לא יראו" אלו מראה פנים. ואומר "ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור", והלא אף קלי הדעת והדיוטות כותבין כן ומה תלמוד לומר "פנים ואחור". "פנים" בעולם הזה "ואחור" לעולם הבא, "פנים" בשלותם של רשעים ויסורין של צדיקים בעולם הזה, "ואחור" לעולם הבא, מתן שכרן של צדיקים ופרענות של רשעים, (שם) "וכתוב אליה קנים והגה והי". "קינים", של רשעים, שנאמר (שם לב, טז) "קינה היא וקוננוה". "והגה". של צדיקים, שנאמר (תהלים צב, ד) "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור". "והי". של רשעים, שנאמר "הוה על הוה".

"ומדוע לא יראתם" וגו'. אין תלמוד לומר "בעבדי במשה", אלא תחת שדברתם בעבדי, בי דברתם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו (עבד) [אפוטרופוס] במדינה והיו בני המדינה מדברים עליו. אמר להם המלך לא בעבדי דברתם, בי דברתם ואם תאמרו איני מכיר מעשיו, זו קשה מן הראשונה, לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי, שאין רע מן הגנב [אלא] מי שהוא מקבל ממנו.

"ויחר אף ה' בם". בשניהם. וילך. מיד נתרפא אהרן.

"ויחר אף ה' בם וילך". מאחר שהודיען סרחונן, אחר כך גזר עליהן נדוי. והלא דברים קל וחמר, אם הקדוש ברוך הוא לא כעס על בשר ודם קדם שהודיע סרחונו, קל וחמר שלא יכעס אדם על חברו עד שיודיענו סרחונו. רבי נתן אומר מפני מה הודיען סרחונן ואחר כך גזר עליהן נדוי, שלא יאמרו כדרך שאמר איוב "הודיעני על מה תריבני.

**רמז תשמ** שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים דעתו לדעת המקום, XאY שבר את הלוחות XבY ופרש מן האשה XגY ופרש מאהל מועד XדY [והוסיף יום אחד]. פרש מן האשה, כיצד. אמר אם ישראל, שלא נזדמנו אלא לפי שעה ולא נתקדשו אלא לקבל עשרת דברות, נאמר להם (שמות יט, טו) "אל תגשו אל אשה", אני, שאני מזמן לכך בכל יום ובכל שעה ואיני יודע אימתי מדבר עמי אם ביום אם בלילה, על אחת כמה וכמה. והסכימה דעתו לדעת המקום. רבי יהודה בן בתירא אומר פה אל פה, אמרתי לו לפרש מן האשה, שנאמר "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", וכתיב "ואתה פה עמד עמדי". פרש מאהל מועד, כיצד. אמר ומה אהרן אחי, שנמשח בשמן המשחה ומרבה בגדים, אמר לו הקדוש ברוך הוא (ויקרא טז, ב) ["ו]אל יבא בכל עת", אני, שאיני מזמן לכך, על אחת כמה וכמה. שבר את הלוחות, כיצד. אמרו, בשעה שעלה ונטלן וירד שמח שמחה גדולה, כיון שסרחו ישראל אמר אם אני נותן להם מזקיק אני אותן למצוות חמורות ומחיב אני אותם מיתה לשמים, שכתוב בהן (שמות כ, ג) "לא יהיה לך" וגו', חזר לאחוריו וראוהו הזקנים ורצו אחריו, אחז משה בראש הלוחות והן אחזו בראשן וחזק כחו של משה יותר מכחן של שבעים זקנים, שנאמר "ולכל היד החזקה" וגו', נסתכל משה בלוחות וראה הכתב שבהן שפורח וכבדו על ידי משה ונפלו מידיו ונשתברו. אחרים אומרים לא שבר עד שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר (שמות לד, א) "אשר שברת", אמר לו יישר כחך ששברת. רבי מאיר אומר (דברים י, ה) "ויהיו שם כאשר צוני ה'", שנצטוה ושבר את הלוחות.

**פסוק י** "והענן סר מעל האהל". משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג רדה את בני אבל לא בפני ומשאלך רדהו, מפני שרחמי האב על הבן. והלא דברים קל וחמר, אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס, קל וחמר בשעת רצון שנאמר (ישעיה מט, ח) "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך".

**רמז תשמא** "והנה מרים מצרעת כשלג". מלמד שנצטרעה בעזה, וללמדך שנקית בשר היתה. וכן הוא אומר "ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך" וגו' ללמדך שנקי בשר היה.

"ויפן אהרן אל מרים". שנפנה מצרעתו. רבי יהודה בן בתירא אומר עתיד לתן את הדין כל מי שאומר נתנגע אהרן, אם הקדוש ברוך הוא כסה עליו ואתה מגלה עליו. ועתיד לתן את הדין כל מי שאומר צלפחד מקושש היה, אם הקדוש ברוך הוא כסה ואתה מגלה עליו. ועתיד לתן את הדין כל מי שאומר שעקביא בן מהללאל נתנדה. ויפן אהרן אל מרים. מגיד שכל זמן שהיה רואה אותה היתה פורחת בה.

לפי שנסתכל אהרן בנגעיו והלך לו אמר אהרן אני עכשיו מסתכל בשל מרים והלך לו. ומנין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת. אמרת ויפן אהרן. יכול שהצרך אהרן למי שיאמר לו צא ובקש ממשה כדרך שהצרכו רעי איוב, שנאמר (איוב מב, ז) "ויאמר ה' אל אליפז התימני" אמר להם אתם הייתם יוצאים בפתח שאני והוא יוצא, הייתם יוצאים בזכותו, "ועתה קחו לכם", כדאי אתם (שם) ל"עשות עמכם נבלה", ומה אם מי שבקש לזכות את הזכאי ולחיב את החיב כדאי הוא לעשות עמו נבלה על אחת כמה וכמה המזכה את החיב והמחיב את הזכאי.

**פסוק יא** "ויאמר אהרן אל משה". אמר ליה אם שוגגין היינו מחל לנו כמזידין.

"בי אדני". בבקשה. אל נא תשת עלינו חטאת. אל תקבל עלינו חובה. אשר נואלנו. אמרו ליה נתפשנו ששלחנו יד בך (כתוב ברמז רס"ד). דבר אחר "אשר נואלנו". זו היתה תחלה לנו, שלא קלקלנו בך מימינו.

**פסוק יב-טו** "אל נא תהי כמת". מה המת מטמא באהל אף כן מצרע מטמא בביאה. אמר אהרן נמצאתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לא להסגירה ולא לטמאה ולא לטהרה. לפי דרכנו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה נגעי קרוביו. אשר בצאתו מרחם אמו. מרחם אמנו יצאת, אלא שכנה הכתוב (כתוב ברמז תשל"ו). ויאכל חצי בשרו. (זו היא) [בשרנו היה צריך לומר] כענין שנאמר (בראשית לז, כז) "כי אחינו בשרנו הוא".

"אשר בצאתו מרחם אמו". כלנו יצאנו מרחם אחד. ויאכל חצי בשרו. מגיד שהיא היתה מלמדת הנשים, ואנו אנשים. מכאן היה רבי שמעון אומר צריך אדם להיות מושל בשל עצמו מבשל אחרים. ומנין אתה אומר שלא הצרך משה לשמע מפי אהרן אלא אמר משה אינו דין שתהא אחותי בצרה ואני ברוחה. תלמוד לומר "ויצעק" וגו'.

**רמז תשמב** תניא ארבעה חשובים כמת XאY עני XבY ומצורע XגY וסומא XדY ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך". מצרע, דכתיב "אל נא תהי כמת". סומא, דכתיב (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני כמתי עולם". ומי שאין לו בנים, דכתיב (בראשית ל, א) "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (כתוב ברמז קכ"ז).

"אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו". יש אדם אומר אעקר שני, שנשכה את לשוני, אקטע ידי, שהכתה בשרי, אין הצדיקים מושלין בעצמן אלא באחרים.

"ויצעק משה אל ה' לאמר". בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש [שאלותיו צריך] שיאמר שנים ושלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאלותיו.

"אל ה' לאמר". מה תלמוד לומר "לאמר", אלא שאמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו עד שהשיבו הקדוש ברוך הוא. ויאמר ה' אל משה ואביה ירק וגו' (כתוב ברמז קע"ז). אל נא רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה. שלא יהו ישראל אומרים מפני שהיא אחותו הוא עומד הרבה בתפלה. דבר אחר שלא יהו ישראל אומרים אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה. דבר אחר לא זהו משה שמתפלל והקדוש ברוך הוא שומע, כמה שנאמר (איוב כב, כח) "ותגזר אמר ויקם לך", ואומר "אז תקרא וה' יענה".

מעשה באחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו כמה ארכן הוא זה. אמר להם כלום מאריך הוא יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה (דברים ט, כה) "את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה". שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו כמה קצרן הוא זה. אמר להם כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב "אל נא רפא נא לה". אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חברו אין צריך להזכיר את שמו. מנלן. ממשה רבינו, שנאמר "אל נא רפא נא לה".

"ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים". רבי אחא ברבי יאשיה אומר שתי נזיפות נזפה. אלו אביה בשר ודם נזף בה צריכה שתהא נכלמת שבעה. אי מה אביה בשר ודם שבעה, קל וחמר הקדוש ברוך הוא ארבעה עשר. דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה אביה בשר ודם שבעה אף הקדוש ברוך הוא שבעה.

שנו רבותינו נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק. ברשות הנזק, משלם נזק שלם דברי רבי טרפון. וחכמים אומרים חצי נזק. אמר להם רבי טרפון ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל, ברשות הרבים [שהוא פטור], החמיר בקרן, מקום שהחמיר עליהם, ברשות הנזק, אינו דין שנחמיר עליה בקרן. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הנזק חצי נזק. ורבי טרפון לית ליה דיו, והא דיו דאוריתא הוא, דתניא מדין קל וחמר כיצד, ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו' [קל וחמר לשכינה ארבעה עשר יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון]. כי לית ליה דיו היכא דמיפרך קל וחמר, היכא דלא איפרך קל וחמר אית ליה דיו, רבי טרפון שבעה לשכינה לא כתיבי אלא קל וחמר איתי ארבסר, אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה, חצי נזק כתיב באוריתא ואתא קל וחמר ואיתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ואפקיה איפריך ליה קל וחמר. ורבנן שבעה דשכינה כתיבי, דכתיב "תסגר שבעת ימים". ורבי טרפון, ההיא שבעה תסגר, דדרשינן דיו הוא. ורבנן, כתיב קרא אחרינא ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים. ורבי טרפון, ההוא דאפלו בעלמא דרשינן דיו, שלא תאמר הכא משום כבודו של משה אבל בעלמא לא, קא משמע לן.

"ותסגר מרים". (כתוב ברמז תקי"ח).

"והעם לא נסע". ללמדך שבמדה שאדם מודד מודדין לו, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר "ותתצב אח(ו)תו מרח(ו)ק", לפיכך עכב לה הקדוש ברוך הוא ארון ושכינה כהנים ולויים וישראלים ושבעה ענני כבוד, שנאמר "והעם לא נסע עד האסף מרים". יוסף זכה בעצמות אביו ואין באחיו גדול ממנו, (בראשית נ, ז) "ויעל יוסף לקבר את אביו", מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר (שמות יג, יט) "ויקח משה את עצמות יוסף", מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ויקבר אתו בגי". רבי יהודה אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, הרי הוא אומר (שם לב, מט) "עלה אל הר העברים הזה הר נבו, זה נחלת בני ראובן, ולא נקבר אלא בשדה נחלתו של גד, שנאמר (דברים לג, כ-כא) "ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' וירא ראשית לו" וגו', מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקדוש ברוך הוא ארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד ומלאכי השרת מקלסים לפניו ואומר[ים] "צדקת ה' עשה" וגו'. ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים הקדוש ברוך הוא אוספן, שנאמר (ישעיה נח, ח) "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך".

**פסוק טז** "ואחר נסעו העם מחצרות". וכי שתי חצרות היו, שנסעו מזו וחנו בזו, אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלך עד ששמעו שנצטרעה מרים, וחזרו וחנו לאחוריהם, לכך נאמר "ואחר נסעו העם" וגו'.

אמר רבי אבהו כיון שהחזיקו בהמתן לסע מיד שיצאו לדרך הפכו פניהן, סבורין שמא הענן מקדים לפניהן, ולא מצאו אותו, למשה ואהרן ולא מצאו אותן, מבקשין את הבאר ולא מצאו אותו, מיד חזרו לחצרות, שנאמר "מקברות התאוה נסעו העם חצרות", למה, כדי שידעו שבשביל מרים לא קדם הענן. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי שהייתם בטלים מדברי תורה הייתם מסיחים בבני אדם, אבל לעתיד לבוא אתם למדים תורה מפי ואני מרבה לכם שלום שנאמר (ישעיה נד, יג) "וכל בניך למודי ה'" וגו'.